הפרעת האכילה הלא מוכרת – חמורה כמו אנורקסיה ובולימיה
׳׳הפרעת אכילה ספציפית אחרת׳׳ היא הפרעת אכילה שהמודעות אליה נמוכה. מחקר חדש מגלה כי היא לא פחות חמורה מהפרעות אכילה קלאסיות
כיום כבר קיימת מודעות ציבורית די גבוהה לסכנות המלוות הפרעות אכילה. ה- DSM (קיצור של Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) – ספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטריים האמריקאי (APA), שבו מרוכזות כל ההפרעות הנפשיות ותסמיניהן, מגדיר בין היתר גם את הקריטריונים הברורים לאבחנה של הפרעות אכילה ספציפיות כגון אנורקסיה ובולימיה.
בספר האבחנות הוגדרו ברבות השנים גם הפרעת אכילה כפייתית (בולמוסית) – המתבטאת בהתקפי אכילה חוזרים, שנוספה במהדורה האחרונה של הספר במאי 2013; הפרעה המלווה בהימנעות ממאכלים מסוימים בגלל מרקם, צבע או ריח וכיוב'; פיקה – אכילה של חומרים שאינם מזונות כמו אדמה, נייר, מתכת ושיער; והפרעת העלאת מזון מהקיבה ולעיסה מחדש (רומינציה).
הפרעות אכילה שלא עומדות בקריטריונים המדויקים מסווגות כיום כ'הפרעת אכילה ספציפית אחרת' (Other Specified Feeding or Eating Disorder – OSFED). למעשה רוב המקרים של הפרעות אכילה ברחבי העולם מסווגים תחת קטגוריה זו. המדובר בין השאר במצבים של אנורקסיה במשקל תקין, בולמיה בתדירות מופחתת של הקאות בהשוואה לאבחנה הרשמית, תסמינים של אכילה כפייתית שאינם מגיעים לכדי אבחנה של הפרעת האכילה באופן רשמי, ומצבים נוספים כמו הפרעת היטהרות הכוללת שימוש במשלשלים ו/או משתנים לצורך טיהור הגוף ותסמונת אכילה לילית שמתבטאת בצריכת מזון בכמות לא סבירה בערב או באמצע הלילה.
'הפרעת אכילה ספציפית אחרת' נתפסת לעיתים כפחות חמורה מאנורקסיה ובולימיה, אך כעת מתפרסם מחקר חדש מקנדה ממנו עולה כי היא עלולה להיות חמורה באותה מידה.
אכילה לילית ואנורקסיה ללא רזון קיצוני
'הפרעת אכילה ספציפית אחרת' היא הפרעה שהגדרתה חדשה וכמעט ולא נחקרה. בהתאם, המודעות להפרעה עדיין נמוכה – גם בקרב המתמודדים עמה וגם בקרב אנשי מקצוע. המתמודדים עם 'הפרעת אכילה ספציפית אחרת' פעמים רבות לא חשים שמצבם מספיק חמור כדי לפנות לעזרה ואנשי רפואה ובריאות הנפש מצדם מתקשים לאבחן אותה ולא מבינים את חשיבות הטיפול בה.
כתוצאה מכך, רוב הסובלים מהפרעת אכילה מסוג זה מאובחנים כשהם במצב גופני ונפשי קשה ולאחר שסבלו במשך שנים מהמחלה. בשנים בהן ההפרעה לא אובחנה וטופלה, דפוסי האכילה מתקבעים, מה שמקשה על הטיפול ופוגע בסיכויי ההחלמה.
במחקר החדש, החוקרים מאוניברסיטת מקגיל השוו נתונים קליניים של מבוגרים עם הפרעת אכילה שסווגה כ'הפרעת אכילה ספציפית אחרת' לאנשים עם אנורקסיה ובולימיה. המחקר הסתמך על נתונים שנאספו מ-836 מטופלים, רובן נשים, שפנו לטיפול במרכז דאגלס לחקר וטיפול בהפרעות האכילה, תוך שימוש בשאלונים להערכת מצב רוח, תסמינים של הפרעת אכילה ורווחה כללית.
ניתוח הנתונים העלה כי במדדים של תסמינים פסיכולוגיים – בהם חרדה, דיכאון, דאגות בנוגע לצורת הגוף, ועיסוק במשקל ובאכילה, וכן במדדים של רווחה נפשית, פגיעה תפקודית ומוטיבציה לטיפול – המתמודדים עם הפרעת אכילה ספציפית אחרת היו במצב דומה, ובמקרים מסוימים אף היו במצב חמור יותר מאשר המתמודדים עם אנורקסיה או בולימיה, בהתבסס על מבדקים שונים.
המחקר מומן על ידי המכונים הקנדיים לחקר הבריאות (CIHR) וממצאיו מדווחים בגיליון אוגוסט 2025 של כתב העת International Journal of Eating Disorders.
סדרי עדיפויות
החוקרים מסכמים כי העבודה מחזקת ממצאים ממחקרים קודמים ומוכיחה כי תסמונות של 'הפרעת אכילה ספציפית אחרת' יכולות להיות חמורות כמו מקבילותיהן "הקלאסיות" ויש להתייחס אליהן ברצינות באותה המידה ולא לדרג אותן במקום נמוך בסדר העדיפויות לטיפולים בהפרעות אכילה.
ממצאי המחקר מאירים על ההיקף הנרחב, כפי שעולה ממחקרים בפסיכיאטריה, של מטופלים עם 'הפרעת אכילה ספציפית אחרת', שאינם נופלים לקטגוריות היציבות של הפרעות האכילה הקלאסיות.
תסמונת אכילה לילית מדווחת בעשורים האחרונים בספרות הרפואית על רקע עלייה בהיקף תופעת ההשמנה, לצד עלייה בדיווחים על הפרעות שינה. ההערכות הן כי כ- 1.5% מהאוכלוסייה מתמודדים עם תסמונת אכילה לילית, בהם כעשירית (10%) מהאנשים עם השמנת יתר ו-8.9% מקרב אלה שפונים לטיפולים לירידה במשקל, וכן כ-9% עד 16% מאלו שפונים לטיפולים על רקע הפרעות אכילה.
להפרעת היטהרות, לפי מחקרים, גם שכיחות בלתי מבוטלת שמגיעה לכ-2.5% עד 4.8% מהבנות המתבגרות, והיא מופיעה בשיעורים נמוכים יותר גם אצל בנים מתבגרים. מחקרים מצביעים גם על היקף של 0.15% עד 13% באוכלוסיות שונות שמתמודדים עם הפרעת אנורקסיה לא טיפוסית, המתבטאת בהתנהגות חריגה עם מזון המאפיינת אנורקסיה לצד משקל גוף תקין.
לפי מחקר מספרד שפורסם במאי 2021 בכתב העת European Eating Disorders Review, הסיכוי להחלמה מלאה מהפרעות אכילה נמוך יותר לאלו המאובחנים עם 'הפרעת אכילה ספציפית אחרת', עם 23.2% החלמה, בדומה לשיעורי ההחלמה מבולימיה (25.2%) – שיעורים נמוכים יותר מהסיכוי להחלמה מהפרעת אכילה כפייתית (47.4%) ואנורקסיה (43.9%).
