האם קיים קשר בין פיברומיאלגיה לשלפוחית רגיזה?
חוקרים מתורכיה מצאו כי שלפוחית רגיזה נפוצה יותר אצל נשים שמתמודדות עם פיברומיאלגיה. מה עשוי להסביר את הממצא?
פיברומיאלגיה (ובעברית: 'דאבת שרירים') היא תסמונת המתבטאת בכאב כרוני מפושט בשרירים ובשלד ומאופיינת ברגישות מוגברת באזורים אלה ובסיכון לתסמינים נלווים כגון מצוקה נפשית, הפרעות שינה וירידה קוגניטיבית בכישורי זיכרון. בעבר היו שנטו לראות בכאבי פיברומיאלגיה כאבים 'מדומיינים', אולם כיום כבר ידוע כי מדובר בכאב כרוני פיזיולוגי – תוצר של הגברת עיבוד כאב והולכתו במערכת העצבים המרכזית ושל פעילות דלקתית מוגברת במוח. התסמונת שכיחה בעיקר בקרב נשים המהוות כ-80% מהחולים, ולכן זכתה בעבר בכינוי 'מחלת היאפים הנשית'.
פיברומיאלגיה נקשרה ברבות השנים לשורה של מחלות ומצבים רפואיים פתולוגיים, ובין השאר תועד הקשר בין התפתחותה לבין שכיחות מוגברת של כאבי ראש כרוניים, ובעיקר כאבי ראש מתחיים-תעוקתיים; דלקות מפרקים כרוניות אוטואימוניות, כגון דלקת מפרקים שגרונתית; תסמונת מפרק הלסת המתבטאת בכאבים סביב הלסת; ומחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית. כמו כן, מחקרים רבים מזהים סיכון מוגבר בפיברומיאלגיה למצבים פסיכיאטריים כמו דיכאון וחרדות.
עתה מדווחים חוקרים מתורכיה כי מצאו קשר בין פיברומיאלגיה להתפתחות שלפוחית רגיזה – פעילות יתר של השלפוחית המתאפיינת בדחיפות במתן שתן, עם או בלי חוסר שליטה בשתן, תופעה המלווה לרוב בהשתנה לילית.
כאבים חזקים יותר
החוקרים מהאוניברסיטה למדעי הבריאות באיסטנבול (UHS) בחנו במסגרת המחקר 232 נשים בגילי 18 עד 65 שפנו למרפאה בגלל תסמיני דרכי שתן תחתונות. מתוכן, 192 אובחנו עם פיברומיאלגיה, והאחרות סווגו כנשים עם מאפיינים דומים ותסמינים הקשורים למערכת השתן אך ללא פיברומיאלגיה. החוקרים בדקו בקרב הנשים את השכיחות של שלפוחית רגיזה ואת מאפייני המתמודדות עם שתי התסמונות במקביל.
תסמונת השלפוחית הרגיזה היא מצב שכיח מאוד, אשר לפי הערכות מופיע בשיעורים בודדים (כ-5% עד 7%) לפני גיל 40, אך מגיל 40 מעל לשליש (35%) מהאוכלוסייה מתמודדים עם שלפוחית רגיזה. כמו פיברומיאלגיה, גם שלפוחית רגיזה נפוצה יותר בקרב נשים.
במחקר אובחנו עם שלפוחית רגיזה מעל למחצית (62%) מהנשים עם פיברומיאלגיה – שיעור גבוה פי 2.16 לעומת כרבע (28.6%) בלבד מהנשים בקבוצת הביקורת שזוהו עם תסמינים במערכת השתן וללא רקע של פיברומיאלגיה.
בהשוואה לנשים עם פיברומיאלגיה וללא שלפוחית רגיזה, נשים שאובחנו עם פיברומיאלגיה ושלפוחית רגיזה במשולב נטו להיות מבוגרות יותר ועם משך מחלה ארוך יותר.
עוצמת הכאב המפושט, חומרת התסמינים וציוני תסמינים כלליים של פיברומיאלגיה היו גבוהים יותר באופן משמעותי בקרב נשים שסבלו גם מתסמונת השלפוחית הרגיזה. כמו כן, נשים אלו עם שילוב התסמונות זוהו עם שיעורים גבוהים יותר של תחלואה פסיכיאטרית, תסמונת המעי הרגיז, מיגרנות והשמנה.
הממצאים מדווחים בגיליון דצמבר 2025 של כתב העת NeuroUrology Urodynamics.
העצמה מרכזית של כאב וחישה
מחברי המאמר מסכמים כי ״בקרב חולות פיברומיאלגיה הסובלות משלפוחית רגיזה, נמצאה חומרה רבה יותר של התסמינים, שיעור גבוה יותר של תחלואה נלווית פסיכיאטרית וסומטית, ופגיעה בכושר התפקוד, וזאת בהשוואה הן לחולות פיברומיאלגיה ללא שלפוחית רגיזה והן לקבוצות ביקורת עם שלפוחית רגיזה״.
המחקר לא בחן מהם המנגנונים שעומדים מאחורי הקשר שבין פיברומיאלגיה לשלפוחית רגיזה, אך החוקרים מעלים הסברים שיוכלו להסביר את הקשר. ייתכן שהקשר בין התופעות – מקורו ב“העצמה מרכזית” של כאב וחישה – כלומר רגישות יתר של מערכת העצבים המרכזית לגירויים סומטיים ואוטונומיים שמתקבלים מהשלפוחית. יש מחקרים שמציגים עדויות מבדיקות הדמיה מוחית של אנשים עם שלפוחית רגיזה לתגובת יתר באזורים מוחיים מסוימים, ובהם הקורטקס הקדם־מצחי, האינסולה והקורטקס הצינגולטי הקדמי, שהם גם אזורי מפתח בתפיסת כאב בפיברומיאלגיה.
בנוסף, הקשר עשוי לנבוע גם מתפקוד לא תקין של מערכת העצבים האוטונומית, עם חוסר איזון בין המערכת הסימפטטית לפאראסימפטטית שמווסתות את פעילות דופן השלפוחית והסוגר. החוקרים מציינים גם מנגנונים של דלקתיות ברמה נמוכה ועקה חמצונית שעשויים להופיע בשתי התופעות.
המחקר החדש מתייחס לשלפוחית רגיזה לא כבעיה “אורולוגית מקומית” בלבד, אלא כחלק מתסמונת כאב רחבה רב־מערכתית שעשויה להופיע אצל נשים עם פיברומיאלגיה. המשמעות עבור רופאים היא שכאשר הם נתקלים במטופלת עם פיברומיאלגיה שמתלוננת על דחיפות ודליפת שתן, יש לדעת שהיא נמצאת בסיכון מוגבר לשלפוחית רגיזה ולקחת בחשבון שהיא עשויה לסבול מעומס של תחלואה נלווית ופגיעה משמעותית באיכות החיים.
ממצאי העבודה מלווים במחקרים נוספים בשנים האחרונות שמזהים השפעות ארוכות טווח של פיברומיאלגיה על החיים. בנובמבר 2025 דיווחו חוקרים בריטיים מהקינגס קולג' בלונדון בכתב העת Brain, כי מצאו ששינויים במערכת החיסונית הנוגעים למערכת העצבים הסנסורית עשויים להיות גורם מרכזי בהתפתחות פיברומיאלגיה – מחלה שמקורותיה עדיין לוטים בערפל מסוים. בשנים האחרונות התקדם המדע כשזיהה גורמים פיזיולוגיים לפיברומיאלגיה, כאשר זו כבר אינה נתפסת כ'הפרעה נפשית' בלבד. מחקרים חדשים מזהים בבסיס של פיברומיאלגיה פעילות דלקתית מוגברת בגוף, לצד דלקתיות ממוקדת במוח.
