חדשות

חלק מהמטופלים עם דלקות מפרקים אינם זוכים לקבל תרופות ביולוגיות

מחקר חדש מארה"ב מגלה: מטופלים עם דלקות מפרקים ספונדילוארטרופתיות ללא עדויות רדיוגרפיות (nr-axSpA) בסיכוי נמוך יותר לקבל טיפול בתרופות ביולוגיות – בהשוואה למטופלים עם דלקת חוליות מקשחת (AS) – וסובלים מתסמינים חריפים יותר

כיום, מקובל להגדיר קבוצת מחלות המכונה 'דלקות מפרקים ספונדילוארטרופתיות' ובלעז: axial spondyloarthritis ובקיצור axSpA, שהמשותף לכולן הוא אבחון דלקת של 'מפרק העצה והכסל' שמחבר את עמוד השדרה התחתון לאגן (סאקרואילאיטיס) כפי שנצפית בבדיקות הדמיה.

רוב החולים עם קבוצת מחלות זו מאובחנים עם דלקת חוליות מקשחת – המוגדרת כשישנה הדמיית MRI שמעידה על דלקתיות במפרק זה לצד מאפיין קליני אחד לפחות, לרבות כאב גב בעל אופי דלקתי, דלקת במפרקים פריפריים ובאזורי החיבור של הגידים אל העצמות, דקטליטיס (דלקת לאורך האצבע המכונה גם "אצבע נקניקיה") וביטויים מחוץ למערכת השלד, או לחילופין בהינתן תוצאה חיובית לנשאות של הסמן הגנטי HLA-B27 עם לפחות שני מאפיינים קליניים.

אולם לצידם, ישנם חולים בשלב מוקדם של דלקת חוליות מקשחת, שבו ניתן לזהות את התהליך הדלקתי באמצעות MRI אך לא ניתן לזהות שינויים בבדיקת רנטגן – חולים המאובחנים ב'דלקת מפרקים ללא עדויות רדיוגרפיות' ובלעז non-radiographic axSpA (nr-axSpA). עתה מתברר על פי מחקר אמריקאי חדש, כי חולים אלה, למרות שהם חווים את אותם התסמינים, נמצאים בסיכוי נמוך יותר לקבל טיפול בתרופות הביולוגיות המתקדמות – תרופות שפותחו בשנים האחרונות, המסייעות להפחית את עוצמת התסמינים, להוביל להפוגה ולהאט את קצב התקדמות המחלה

במחקר, שכלל צוות חוקרים מארה"ב ובריטניה, לרבות מהאוניברסיטה לבריאות ומדעים באורגון (OHSU) ומחברות תרופות, והוצג בכנס השנתי של איגוד הראומטולוגים האמריקאי (ACR) שנערך בנובמבר 2019 באטלנטה, ביקשו לבחון את ההבדלים במאפייני המחלה, הטיפולים השונים ואיכות החיים בין חולים בדלקת מפרקים ללא עדויות רדיוגרפיות לבין חולים בדלקת חוליות מקשחת.

החוקרים ניתחו מידע שנאסף מסקר שהופץ בקרב 88 רופאים ראומטולוגים בארה"ב בין יוני לאוגוסט 2018, הכולל פרטים אודות 515 מאובחנים עם דלקת חוליות מקשחת ו-495 מאובחנים בדלקת ללא עדויות רדיוגרפיות, לרבות מידע דמוגרפי, נתונים על סטטוס המחלה, תסמינים וטיפולים תרופתיים שניתנו לחולים. כמו כן, המטופלים עצמם דיווחו במסגרת הסקר על איכות החיים הכוללת ונכויות בעבודה.

מקרב החולים, שיעור גבוה מהחולים עם דלקת ספונדילוארטרופתית ללא עדויות רדיוגרפיות היו נשים (46.7% נשים, בהשוואה ל-28.7% נשים מקרב המאובחנים בדלקת חוליות מקשחת), וכן היו בגיל ממוצע מעט נמוך יותר (גיל 44.2 שנה בממוצע, בהשוואה לגיל 46.3 שנה בממוצע למאובחנים בדלקת חוליות מקשחת).

התברר כי למאובחנים בדלקת ללא עשויות רדיוגרפיות היו סיכויים נמוכים יותר לקבל טיפולים ביולוגיים: רק ל-59.6% מהם ניתנו תרופות ביולוגיות, בהשוואה ל-73.6% מהמאובחנים בדלקת חוליות מקשחת שקיבלו טיפולים אלה.

כתוצאה מכך, אמנם למאובחנים בדלקת חוליות מקשחת, שמהווה שלב מתקדם יותר של דלקת ספונדילוארטרופתית – היו יותר תסמינים באבחנה (2.61 תסמינים בממוצע בהשוואה ל-2.31 תסמינים בממוצע למאובחנים בדלקת חוליות מקשחת), אולם חולים עם דלקת ללא עדויות רדיוגרפיות נטו יותר לדווח על תסמינים ספציפיים: על אנתזיטיס (Enthesitis) – דלקת באזור החיבור של הגידים, הרצועות והמפרק לעצמות המתבטאת ברגישות, חום ונפיחות מקומית – דיווחו רבע מחולים אלה (24.9%) בהשוואה לחמישית (19.3%) מהמאובחנים בדלקת חוליות מקשחת ועל סינוביטיס (synovitis) – דלקת ברקמת הסינוביום המצפה את פנים המפרקים שעשויה להתבטא בכאבים ובהגבלות בתנועה – דיווחו חמישית מהמאובחנים בדלקת ללא עדויות רדיוגרפיות (20.6%) בהשוואה ל-13.1% מהמאובחנים בדלקת חוליות מקשחת.

השפעה דומה על איכות החיים

יחד עם זאת, חולים עם שתי האבחנות דיווחו על איכות חיים דומה, כפי שהוערכה על ידי המטפלים במדדים שונים, לרבות מדד BASDAI לפעילות המחלה (קיצור של Bath Ankylosing Spondylitis Disease Activity Index), מדד WPAI האומד את הפגיעה בפריון העבודה והפעילות (קיצור של Work Productivity and Activity Impairment), מדד ASAS להערכת ספונדילוארתריטיס (קיצור של the Assessment of SpondyloArthritis international Society Health Index) ומדד ASQoL להערכת איכות החיים (קיצור של Ankylosing Spondylitis Quality of Life).

החוקרים מסכמים כי שתי המחלות מהוות חלק מאותו הספקטרום ומאופיינות בתסמינים קליניים דומים, ואף עומס התחלואה שלהן דומה – כפי שנאמד במדדים השונים, אולם למרות נקודות הדמיון, מטופלים עם דלקת חוליות מקשחת פחות נוטים לקבל טיפולים ביולוגיים. המחקר אינו מצביע על הסיבות לנטייה הפחותה לרשום תרופות ביולוגיות לטיפול בדלקת מפרקים ללא עדויות רדיוגרפיות, אך לטענת החוקרים יש לצמצם פערים אלה ו"הטיפולים לשתי המחלות צריכים להיות דומים".

בישראל, הטיפול בתרופות ביולוגיות לדלקות מפרקים ספונדילוארטרופתיות כלול בסל הבריאות הממלכתי כקו טיפול שני (לאחר כישלון בטיפול בתרופות מקבוצת NSAIDs – כמוסבר בהמשך הכתבה) הן לחולים עם דלקת חוליות מקשחת והן לחולים עם דלקת ללא עדויות רדוגרפיות, והוא כולל תרופות מקבוצת 'מעכבי TNF אלפא' ותרופות מקבוצת 'מעכבי אינטרלוקין 17', כשברקע קיימים מחקרים על תרופות ביולוגיות מקבוצות נוספות.

בכנס האמריקאי הוצג מחקר נוסף משבדיה שהעלה כי מאובחנים בדלקת מפרקים ללא עדויות רדיוגרפיות גם נוטים יותר לפנות לרופאים בחיפוש אחר טיפולים בהשוואה למאובחנים בדלקת חוליות מקשחת ובמחלות ספונדילוארטרופתיות נוספות שיש בהן עדויות רדיוגרפיות שניתנות לצפייה בצילומי רנטגן, לרבות 'פסוריאטיק ספונדליטיס' ו'אנתזופטיה ספינלית'. במחקר זה נכללו 72 מאובחנים עם דלקת ללא עדויות רדיוגרפיות, בהשוואה ל-125 מאובחנים עם דלקות הכוללות עדויות רדיוגרפיות, ואלו הציגו עומס תחלואה גבוה יותר במדדים שונים האומדים את איכות החיים ועוצמת הכאב. גם מחקר זה, שבחן את הטיפול בתרופות ביולוגיות מקבוצת 'מעכבי TNF אלפא', נמצא כי המאובחנים בדלקת ללא עדויות רדיוגרפיות נטו פחות לקבל תרופות אלה (40% בהשוואה ל-50% מהמטופלים עם דלקות שמתבטאות עדויות רדיוגרפיות), בעוד שהם נטו יותר לקבל טיפול בתרופות מקבוצת NSAIDs ("נוגדי דלקת שאינם סטרואידים") המוגדרות כקו טיפול ראשון בדלקות ספונדילוארטרופתיות (71% בהשוואה ל-60% מהמטופלים עם דלקות שמאופיינות בעדויות רדיוגרפיות).