קרוהן וקוליטיס

כמוניקרוהן וקוליטיסמדריכיםקוליטיס כיבית – כל מה שצריך לדעת

קוליטיס כיבית – כל מה שצריך לדעת

מהי קוליטיס כיבית? מה תסמיני המחלה? איך היא מאובחנת? איך אפשר לטפל בה? ומהם ההבדלים בין קוליטיס כיבית למחלת קרוהן? מדריך מקיף

מאת דן אבן * סיוע מקצועי: ד"ר דורון שוורץ
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

קוליטיס כיבית (Ulcerative Colitis) היא מחלה כרונית שמאופיינת בדלקתיות במערכת העיכול (IBD, קיצור של Inflammatory Bowel Disease), ומאובחנת במקרים של דלקתיות הממוקדת ברירית המעי הגס. הדלקת המאפיינת קוליטיס כיבית ממוקדת עשויה להתפתח באזורים שונים במעי הגס ובדרגות חומרה שונות, אולם היא מאופיינת ברקמה דלקתית רציפה שמתפתחת בשכבה הרירית הפנימית של המעי הגס ואינה חודרת לשכבות עמוקות יותר.

 

קוליטיס כיבית מאופיינת בתקופות של התלקחות והפוגה. בתקופות של התלקחות המחלה מלווה בתסמינים אופייניים, לרבות שלשולים, לרוב בליווי צואה דמית, כאבי בטן והתכווצויות, כאב רקטאלי, דחיפות במתן צואה, עייפות וחום גבוה.

 

 

קוליטיס כיבית עשויה להתפתח בכל גיל, ולרוב מאובחנת לראשונה בגילי הבגרות הצעירה, בין גיל 15 לגיל 30, אם כי יש גם שיעור לא מבוטל של חולים שמאובחנים בעשור השישי לחיים, בין גיל 60 ל-70.

 

שכיחות של קוליטיס כיבית

 

קוליטיס כיבית היא מחלה שכיחה יחסית ומסיבה שאינה ידועה – שכיחותה נמצאת בעלייה בשנים האחרונות במדינות שונות במערב, לרבות ארה"ב, בריטניה וישראל.

 

מחקר מעקב שבוצע בבית החולים בילינסון על אוכלוסייה נרחבת של 124,400 חברי קיבוצים ברחבי הארץ, שממצאיו פורסמו במארס 2000 בכתב העת American Journal of Gastroenterology, זיהה כי שכיחות המחלה עלתה מ-121 חולים לכל מאה אלף תושבים בשנת 1987 ל-167.2 חולים לכל מאה אלף תושבים בשנת 1997. מעקב נוסף שבוצע כעבור עשור נוסף, וממצאיו פורסמו בספטמבר 2009 בכתב העת Journal of Clinical Gastroenterology, העלה כי שכיחות המחלה מוסיפה לעלות, והגיעה בשנת 2007 ל-216.65 חולים לכל מאה אלף תושבים, כשהעלייה זוהתה בעיקר בקרב ילידי אירופה/ארה"ב, והייתה פחותה בקרב ילידי אפריקה/אסיה ועוד יותר בקרב ילידי הארץ – מה שמרמז לטענת החוקרים על כך שגורמים סביבתיים משפיעים על העלייה בשכיחות המחלה יותר מאשר גורמים גנטיים. 

 

מחקר ישראלי חדש שבוצע בשיתוף חוקרים מהמרכזים הרפואיים שערי צדק וסורוקה אומד כיום את היקף התחלואה בישראל בכ-20 אלף מטופלים עם קוליטיס כיבית.

 

תסמינים של קוליטיס כיבית

 

רוב החולים בקוליטיס כיבית סובלים מתסמינים בדרגה קלה עד מתונה, אך 10% יפתחו כבר בשלב הראשון תסמינים חריפים. גם משך התסמינים משתנה מחולה לחולה וישנם חולים שחווים תקופות ממושכות של הפוגה מתסמינים - אפילו למשך שנים.

 

מאחר וקוליטיס כיבית ממוקדת במעי הגס בלבד, ובמקרים רבים בפי הטבעת, תסמינים שכוללים דימום רקטאלי משמעותיים יותר בהשוואה למחלת המעי הדלקתית קרוהן.

 

בתקופת ההתלקחויות, התסמינים האופייניים לקוליטיס כיבית כוללים:

 

  • שלשולים, לרוב בליווי צואה דמית
  • דימום רקטאלי – שעשוי להתבטא בכמות קטנה של דם בצואה
  • כאבי בטן והתכווצויות
  • כאב רקטאלי
  • דחיפות במתן צואה
  • עצירות וחוסר יכולת לעשות צרכים למרות תחושת דחיפות – מצב הקרוי 'טנזמוס'
  • עייפות
  • חום גבוה
  • חוסר תיאבון
  • אובדן משקל
  • התייבשות
  • פריחה עורית
  • כאבים/ נפיחות במפרקים
  • כאבים בעיניים בעת מבט כלפי אור בהיר

 

עוד על התסמינים של קוליטיס כיבית

 

מה ההבדלים בין קוליטיס כיבית לקרוהן?

 

קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן שתיהן מחלות מעי דלקתיות כרוניות, אך קיימים הבדלים אופייניים שמאפשרים להבחין בניהן ובעיקר: 

 

* מיקום הדלקת: בעוד ש'קוליטיס כיבית' היא מחלה דלקתית הממוקדת רק במעי הגס – בין קצה אחד בחיבור למעי הדק לבין הקצה השני בפי הטבעת, מחלת קרוהן עלולה להתבטא בדלקתיות בכל חלקי מערכת העיכול – החל מהפה ועד פי הטבעת, ולרוב סביב האזור האחרון במעי הדק (אילאום) והמעי הגס. כשמחלת קרוהן מערבת רקמה דלקתית במעי הגס, הרי שגם היא מערבת 'קוליטיס'.

 

* רציפות הדלקת: דלקת שמאפיינת קוליטיס כיבית, כפי שנצפית בבדיקת קולונוסקופיה – מאופיינת במקטע רציף, ואילו הדלקת שמאפיינת קרוהן לרוב לא רציפה, כך שניתן לראות מקטעים מודלקים ולצדם אזורים בריאים.

 

* עומק הדלקת: קיר המעי מורכב משלוש שכבות, כשהשכבה העמוקה ביותר קרויה 'השכבה הרירית' ובלעז 'מוקוזה'. בעוד שקוליטיס כיבית מאופיינת לרוב בדלקתיות בשכבה הרירית בלבד, ולעתים עם מעורבות של השכבה האמצעית – התת רירית, קרוהן מערבת לרוב דלקת שחודרת את כל שלוש שכבות דופן המעי – לרבות שכבת השריר השלישית. מסיבה זו חולי קרוהן נמצאים בסיכון להתפתחות ניקוב של המעי (פרפורציה) הגבוה בהרבה מהסיכון של חולי קוליטיס כיבית.

 

יצוין כי 'קרוהן-קוליטיס' (Crohn's Colitis) הקרויה גם 'גרנלומטוס קוליטיס' (Granulomatous colitis) או 'דלקת קוליטיס גרנולומטית' מהווה סוג של מחלת קרוהן המאופיין בדלקתיות שממוקדת במעי הגס בלבד וללא מעורבות של המעי הדק, בדומה לקוליטיס – אך כששאר המאפיינים לרבות אי רציפות ועומק מבטאים מאפיינים של קרוהן.

 

באשר למשותף לשתי המחלות – הן קרוהן והן קוליטיס מאופיינות בתקופות של התלקחות התסמינים ותקופות של הפוגה, ומאחר ושתי המחלות גורמות לדלקתיות באזורים מסוימים במערכת העיכול – רבים מהטיפולים התרופתיים הוכחו כמועילים לשתיהן.

 

יש לציין כי תסמינים של קוליטיס כיבית עשויים להיות דומים גם לתסמונת המעי הרגיז (IBS, קיצור של Irritable Bowel Syndrome), אולם מחלה זו אינה מאופיינת בדלקתיות במעי כי אם בשיבושים בתפקוד שרירי המעי האמונים על הכיווץ וההרפיה בתהליך עיכול המזון, ובבדיקות אבחנתיות ניתן בנקל להבחין בין שתי המחלות.

 

לדברי  ד"ר דורון שוורץ, מומחה בכיר לגסטרואנטרולוגיה במרכז הרפואי סורוקה של שירותי בריאות כללית, "קרוהן וקוליטיס כיבית הן שתי מחלות נפרדות. לפעמים קשה להבחין בין קרוהן לקוליטיס כיבית, אך ברוב המקרים ניתן לקבוע באיזו מחלה מדובר".

 

סיבות וגורמי סיכון לקוליטיס כיבית

 

רבות מהסיבות להתפתחות קוליטיס כיבית עדיין אינן מוכרות למדע ולרפואה. במשך שנים התפיסה המקובלת הייתה כי מדובר במחלה אוטואימונית, שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את הגוף עצמו – במנגנון דומה לזה שמיוחס כיום להתפרצות דלקות מפרקים אוטואימוניות וטרשת נפוצה. כיום מקובל להבחין ברצף שבין מחלות אוטואימוניות למחלות אוטואינפלמטוריות – מחלות דלקתיות שנגרמות ללא גירוי מוגדר. בהבדל ממחלות אוטואימוניות קלאסיות שאותרו בהן נוגדנים ספציפיים המעידים על התפתחותן, בקוליטיס כיבית לא ידוע כיום על נוגדן ספציפי שמעורב בהתפתחות המחלה, וההנחה כי המחלה מצויה כיום על הרצף בין מחלה אוטואימונית לאוטואינפלמטורית.  

 

בעבר רווחה התפיסה כי תזונה מסוימת או לחץ עלולים להוביל להתפתחות קוליטיס כיבית, אך כיום ההנחה כי גורמים אלה עלולים להוביל להתלקחות, אולם לא מהווים גורמים להתפרצות ראשונית של המחלה.

 

כיום ההנחה כי המחלה נגרמת משילוב של מערכת חיסונית משובשת, גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים שהם לפי הידוע כיום הגורמים המרכזיים שאחראיים לעלייה בשכיחות המחלה בשנים האחרונות, וככל הנראה רבים מהם עדיין אינם ידועים.

 

מחקרים מצביעים על סיכון מוגבר לקוליטיס כיבית אצל אנשים עם היסטוריה משפחתית של המחלה, אם כי לרוב החולים אין קרובי משפחה חולים, ולפי מחקרים בכ-10% עד 25% מהמקרים יש מעורבות גנטית בהתפתחות המחלה שעוברת בתורשה. בין השאר נקשרו למחלה מוטציות בגנים הקשורים בתפקידה המגן של השכבה הרירית במעי הגס ששומרת על רקמות הגוף מפני החיידקים המצויים במעי, אשר פגיעה בה עלולה להוביל לתגובה חיסונית-דלקתית. כמו כן יוחסו למחלה מוטציות בגנים שאחראים על תפקוד המערכת החיסונית הטבעית של הגוף ובעיקר של תאים מסוג T.

 

עוד על הסיבות וגורמי הסיכון לקוליטיס כיבית

 

סוגים של קוליטיס כיבית

 

קוליטיס כיבית לרוב מסווגת בהתאם למיקום והיקף הדלקת במעי הגס לסוגים הבאים:

 

פרוקטיטיס כיבית (Ulceratice proctitis)

 

דלקת הממוקדת באזור הקרוב לפי הטבעת (הרקטום), אשר דימום רקטאלי עשוי להיות התסמין היחידי שלה. סוג זה של קוליטיס כיבית נוטה להיות הקל ביותר.

 

פרוקטוסיגמואידיטיס (Proctosigmoiditis)

 

סוג זה של קוליטיס כיבית מאופיין בדלקת ברקטום ובחלק התחתון של המעי הגס – הקרוי 'המעי הסיגמואידי' ובעברית 'המעי העקול'. תסמינים המאפיינים סוג זה של קוליטיס כיבית כוללים לרוב דם בצואה, התכווצויות וכאבים בבטן וחוסר יכולת לעשות צרכים למרות תחושת דחיפות.

 

קוליטיס של צד שמאל (Left sided colitis)

 

בסוג זה של קוליטיס כיבית המקטע הדלקתי ממשיך ברציפות מהרקטום ובמעלה המעי – דרך המעי העקול ועד לאזור המעי השמאלי (היורד). תסמינים המאפיינים סוג זה של קוליטיס כוללים לרוב דם בצואה, התכווצויות וכאבים בצד השמאלי של הבטן ואובדן משקל לא מתוכנן.

 

פנקוליטיס (Pancolitis)

 

סוג זה של קוליטיס כיבית מאופיין בדלקתיות מפושטת במעי הגס – מהרקטום ובמעלה המעי הגס לכל אורכו עד לחיבור למעי הדק. סוג זה לרוב מאופיין בתסמינים קשים יותר, לרבות גלים של דימום בצואה שעלול להיות לעתים חריף, התכווצויות וכאבים חדים בבטן, עייפות ואובדן משמעותי של משקל באופן לא מתוכנן.

 

כל אחד מסוגי קוליטיס כיבית בהתאם להיקף הדלקתיות ומיקומה עשוי להופיע בדרגת פעילות קלה, מתונה, בינונית או קשה.

 

קוליטיס כיבית אקוטית חריפה (Acute severe ulcerative colitis)

 

סוג זה של קוליטיס כיבית פוגע במעי הגס באופן חד וחמור ומוביל לכאבי בטן חדים, שלשולים בלתי פוסקים, דימום רקטאלי נרחב, חום וחוסר יכולת לאכול, ודורש לרוב אשפוז בבית החולים. ברוב המקרים דלקת חריפה מערבת את כל המעי הגס (פנקוליטיס). לדברי ד"ר שוורץ, "חולים בקוליטיס כיבית עם מעל ל-6 יציאות דמיות ליום המלוות בחום ומדדי דלקת גבוהים מוגדרים עם מחלה אקוטית חריפה, ונזקקים לאשפוז ולטיפול בסטרואידים דרך הווריד וחלקם יזדקקו לניתוחים לכריתת המעי הגס".

 

סיבוכים ומחלות נלוות לקוליטיס כיבית

 

קוליטיס כיבית עלולה לגרום להתפתחות סיבוכים רפואיים שונים ומעלה את הסיכון לתחלואה נלווית. אחד המצבים המסוכנים להתפתחות סיבוכי המחלה קרוי 'קוליטיס פולמיננטית' או 'קוליטיס דוהרת' (Fulminant Colitis), ומאופיין בהתפשטות פתאומית של דלקת בכל המעי המלווה בחום גבוה, כאבי בטן עזים, שלשול חמור ודימומים, ומעלה את הסיכון לניקוב המעי ולאלח דם (ספסיס).

 

עיקר הסיבוכים והמחלות הנלוות לקוליטיס כיבית כוללים:

 

  • דימום מסיבי מהרקטום.
  • התייבשות קיצונית.
  • ירידה בספירת כדוריות הדם האדומות והתפתחות אנמיה: תסמיני קוליטיס כיבית עלולים להקשות על האכילה ועל ספיגת מזון ולגרום להתפתחות תת תזונה שמעלה את הסיכון לסיבוכים רפואיים רבים. מחסור בברזל ובוויטמין B12 שמאפיין חלק מהמאובחנים עלול לגרום להתפתחות אנמיה.
  • אובדן מסת עצם (דילול עצם) ואוסטיאופורוזיס ולשברים בעצמות. הסיכון לאוסטיאופורוזיס עלול להיגרם לא רק באופן ישיר מקוליטיס כיבית, אלא גם כתוצאה מהטיפול בסטרואידים לקוליטיס כיבית.
  • דלקות מפרקים.
  • דלקות עיניים.
  • עלייה בסיכון לסרטן המעי הגס: חולים בקוליטיס כיבית נמצאים בסיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס. מאחר והתסמינים לקוליטיס כיבית ולסרטן המעי הגס דומים, וכוללים דם סמוי בצואה, כאבי בטן וסיבוכים בעיכול, למאובחנים בקוליטיס כיבית מומלץ לעבור בדיקות סקר לסרטן המעי הגס באמצעות קולונוסקופיה באופן סדיר. הבדיקה מומלצת למאובחנים עם קוליטיס כיבית מעל לעשר שנים בתדירות של אחת לשנה עד שלוש שנים.
  • קרישיות יתר בכלי הדם במערכת העיכול.
  • הפרעות גדילה אצל ילדים: קוליטיס כיבית עלולה להוביל לפגיעה בגדילה של ילדים ולעיכוב בהתבגרות המינית. לכן, לילדים ומתבגרים שמאובחנים עם קוליטיס כיבית מומלץ לעבור מדידות קבועות של גובה ומשקל בהשוואה לעקומות הגדילה מדי 3-12 חודשים. 
  • מגה קולון טוקסי (Toxic megacolon): סיבוך נדיר וקיצוני שמאופיין בהתרחבות רעילה במעי הגס אשר עלולה להוביל לניקוב המעי הגס ולאלח דם (ספסיס). סיבוך זה מתבטא לרוב בתסמיני כאבי בטן חדים, חום גבוה מאוד וקצב לב מואץ. במצב זה הדורש אשפוז לרוב ניתנות תרופות בעירוי לווריד, ובמקרה שהמצב מחמיר נדרשת כריתה דחופה של המעי הגס (ניתוח קולקטומי). טיפול בתסמינים של קוליטיס כיבית בשלבים ראשוניים של המחלה מונע החמרה והדרדרות למצב של 'מגה קולון טוקסי'.
  • סיכון נדיר להתפתחות מחלות כבד ולדלקת ראשונית צלקתית של דרכי המרה (PSC, קיצור של Primary Sclerosis Cholangiitis).

 

עוד על הסיבוכים של קוליטיס כיבית

 

אבחון קוליטיס כיבית

 

כיום אין בדיקה אחת שמאפשרת לזהות מחלת קוליטיס כיבית, ואבחון המחלה מבוצע על סמך סדרת בדיקות וכן שלילה של סיבות נוספות שעשויות להוביל לתסמינים האופייניים במערכת העיכול.

 

לפי מחקרים קיים עיכוב אפשרי בין הופעת תסמינים של מחלות מעי דלקתיות לאבחון בהן. לפי סקר ישראלי בנושא שממצאיו פורסמו בשנת 2012, מחצית מחולי קוליטיס כיבית וקרוהן (54%) מאובחנים באיחור – רק כעבור שנה מהופעת תסמיני המחלה או מעבר לכך.

 

הבדיקה המרכזית לאבחון קוליטיס כיבית ומחלות דלקתיות במערכת העיכול בכללותן היא קולונוסקופיה. תהליך האבחון של קוליטיס כיבית עשוי לכלול בדיקות דם - בין השאר כדי לשלול גורמים נוספים לדלקות במערכת העיכול, לרבות זיהומים וכן לאיתור אנמיה שעלולה להתפתח כתוצאה מדלקתיות במערכת העיכול, בדיקת צואה, צילום רנטגן, ולעיתים גם הדמיית MRI של האגן.

 

עוד על האבחון של קוליטיס כיבית

 

תרופות לקוליטיס כיבית

 

נכון להיום לא קיים טיפול שמאפשר לרפא קוליטיס כיבית, אולם ישנם טיפולים רפואיים רבים שמאפשרים להקל בתסמיני קוליטיס כיבית, להשרות הפוגה ולמנוע התלקחויות, לעתים אף לתקופה ממושכת. יעילות הטיפולים משתנה מחולה לחולה.

 

קורטיקוסטרואידים

 

הטיפול בקורטיקוסטרואידים לקוליטיס כיבית, הניתן כיום בעיקר בתרופות פרדניזון וקורטימנט, משמש להשראת הפוגה ולהפחתת דלקתיות, והוא ניתן לפרקי זמן קצרים שנמשכים לרוב עד 8 שבועות ולא יותר מ-12 שבועות בשנה עקב תופעות לוואי שנלוות לטיפול מתמשך, ולרוב ניתן בקוליטיס כיבית לטיפול בהתפרצויות קשות של המחלה.

 

עוד על טיפול בסטרואידים לקוליטיס כיבית

 

קו טיפול ראשון: אמינוסליצילאטים

 

תרופות ממשפחת האמינוסליצילאטים (5-ASA) משמשות כקו טיפולי ראשון לקוליטיס כיבית בדגת חומרה קלה-מתונה עד בינונית, ונחשבות ליעילות להשראת רגיעה במחלה פעילה ולשמירה על רגיעה לאורך זמן, ואף הוכח כי הן מפחיתות את הסיכון לסרטן המעי הגס. לפי מחקרים, כ-70% עד 80% מהמטופלים מגיבים לטיפולים אלה.

 

משפחת תרופות זו מונה מספר תכשירים שמשתמשים במנגנון שונה להביא את החומר הפעיל (הזהה בין התכשירים) לאזור המעי הגס. התרופה סלאזופירין (סולפהסלזין) היא הוותיקה ביותר. התכשירים הנוספים, הידועים בשם הגנרי מסאלזין או מסאלמין, כוללים את התרופות רפאסאל, אסקול ופנטזה.

 

קו טיפול שני: אימונומודולטורים

 

קו טיפול שני לחולים שאינם מגיבים לתרופות מקבוצת האמינוסליצילאטים מותאם לרוב בתרופות מקבוצת האימונומודולטורים או אימונוסופרסנטים – מווסתי התגובה החיסונית, תרופות שמדכאות את מערכת החיסון ומסייעות להפחתת דלקתיות במערכת העיכול, לרבות אזאתיופרין (אימורן) ופורינטול וציקלוספורין וטאקרולימוס (שנקרא גם פרוגרף אוFK506 ). 

 

קו טיפול שלישי: תרופות ביולוגיות

 

תרופות ביולוגיות לטיפול במחלות מעי דלקתיות ניתנות כקו טיפול שלישי בקוליטיס כיבית. לקבוצה המרכזית מהתרופות הביולוגיות למחלות מעי דלקתיות – 'חוסמי/מעכבי TNF אלפא' – משתייכות תרופות שחוסמות את פעילותו של חלבון דלקתי בשםTNF  אלפא, לרבות רמיקייד, יומירה/הומירה, סימזיה, סימפוני ורמסימה; והתרופה אנטיביו מקבוצת 'מעכבי האינטגרין' (Integrin Inhibitors) הפועלת תוך חסימת חלבונים שקרויים בשם הכולל אינטגרין המצויים על גבי תאים במערכת החיסונית. במאי 2018 אושרה על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי תרופה נוספת בשם קסלג'נז לקוליטיס כיבית פעילה בדרגה מתונה עד קשה במנגנון חדש הקרוי 'מעכבי JAK', והיא פועלת לעיכוב אנזימים מסוג JAK Kinase 3 המשתתפים בתגובה דלקתית, וכתוצאה מכך גורמת לעיכוב/ עצירה של תהליכים דלקתיים. תרופה זו - המשמשת מזה שנים לדלקת מפרקים שגרונתית - ניתנת בכדורים בהבדל מתרופות ביולוגיות אחרות הניתנות בזריקה/עירוי, והיא עדיין איננה כלולה בסל הבריאות הממלכתי לטיפול בקוליטיס כיבית.

 

עוד על תרופות ביולוגיות לקוליטיס כיבית

 

תרופות נוספות מהוות 'טיפולים סימפטומטיים' במטרה להפחית את תסמיני המחלה:

 

תרופות נגד שלשולים: במקרה של התלקחות חמורה של קוליטיס כיבית ישנן תרופות המשמשות לטיפול בשלשולים קשים, אולם יש לשקול את נטילתן עם הרופא מאחר והן עלולות להעלות את הסיכון לסיבוכים כגון 'מגה קולון טוקסי' הנחשב לסיבוך מסכן חיים המצריך אשפוז.

 

משככי כאבים: תרופות לשיכוך כאב שנמכרות ללא מרשם רופא וכיום בחלקן גם מחוץ לדלפק הרוקח עשויות להקל על כאבי בטן והתכווצויות בעוצמה נמוכה עד מתונה שעלולים להתלוות לקוליטיס כיבית, ולמטרה זו מומלצים משככי כאבים המכילים את החומר הפעיל פרצטמול/אצטמינופן ולא משככי כאבים מקבוצת NSAIDs הכוללים תרופות עם החומר הפעיל איבופרופן, אשר עלולים לעשות את הפעולה ההפוכה ולעורר התלקחות/החמרה.

 

קנביס רפואי: חולי קוליטיס כיבית זכאים לאישור לקנביס רפואי לאחר שמוצו ונכשלו טיפולים תרופתיים מקובלים של לפחות תרופה אחת ממשפחת מווסתי תגובה חיסונית (אימונומודולטורים) לתקופה של שלושה חודשים לפחות, ובנוסף טיפול של לפחות תרופה ביולוגית אחת לקרוהן וקוליטיס וכן לאחר שלילת האפשרות לביצוע ניתוח של הסרת קטע מעי חולה קצר. 

 

תוספי תזונה: לחולי קוליטיס כיבית מומלץ גם ליטול תוספי תזונה להשלמת חוסרים תזונתיים – כמפורט בהמשך המדריך.

 

עוד על הטיפולים השונים לקוליטיס כיבית

 

ניתוחים לקוליטיס כיבית

 

כ-10% עד 15% מהחולים בקוליטיס כיבית נדרשים לעבור ניתוחים שונים. ניתוח מהווה כיום אפשרות טיפול שנייה במעלה בקוליטיס כיבית אחרי התרופות, ויתרונו המרכזי באפשרות להעלים לחלוטין את הרקמה הדלקתית ולהגיע להחלמה מלאה מהמחלה, אולם ניתוח כרוך בשינויים משמעותיים במבנה מערכת העיכול הדורשים אימוץ הרגלי תזונה חדשים.

 

שלוש הסיבות העיקריות לניתוח כוללות חוסר תגובה לתרופות, מגה קולון טוקסי וכן מצב הקרוי 'קוליטיס פולמיננטית' או 'קוליטיס דוהרת' (Fulminant Colitis), המאופיין בהתפשטות פתאומית של דלקת בכל המעי המלווה בחום גבוה, כאבי בטן עזים, שלשול חמור ודימומים, ומעלה את הסיכון לניקוב המעי ולאלח דם (ספסיס).

 

בהבדל מקרוהן, קוליטיס כיבית מאופיינת בניתוחים נרחבים הכוללים ברובם כריתה נרחבת של המעי הגס ומערבים תהליך הסתגלות מורכב. שני סוגי ניתוחים מקובלים בקרב חולי קוליטיס כיבית, המותאמים על פי נסיבות הניתוח וגורמים אישיים של המטופל: ניתוח לכריתה של כל רקמת המעי הגס הקרוי בעגה הרפואית 'קולקטומיה', שבו מבוצע חיבור הקרוי פאוץ' בין קצה המעי הדק מצד אחד לבין הרקטום מהצד השני – ניתוח המבוצע בשני שלבים עם נטייה בשנים האחרונות לשלושה שלבים, או ניתוח 'פרוקטוקולקטומיה' הכולל כריתה של כל רקמת המעי הגס והרקטום הדורש חיבור לסטומה –  לשקית חיצונית קבועה לאיסוף הצואה, הקרויה גם 'שקית פיום' או 'שקית סטומה'.

 

עוד על ניתוחים לקוליטיס כיבית

 

החיים עם קוליטיס כיבית

 

החיים עם קוליטיס כיבית דורשים התאמות תזונתיות, כפי שיפורט בהמשך, ואימוץ אורח חיים בריא שמסייע בהפחתת הסיכון להתלקחויות ובהארכת תקופות ההפוגה. בין השאר מומלץ על:

 

הפחתת לחצים ותמיכה נפשית: אמנם לחץ ומתח נפשי לא הוכחו כגורמי סיכון ישירים להתפתחות מחלות מעי דלקתיות אולם הם עלולים להחמיר את תסמיני המחלות ולהוביל להתלקחויות. כמו כן, מחלות מעי דלקתיות כשלעצמן מהוות גורם סיכון למצוקה נפשית. על כן מומלץ לחולים מאובחנים בקוליטיס כיבית להפחית בלחצים, בין השאר על ידי פעילות גופנית סדירה וטיפולים נפשיים, לרבות טיפולי ביופידבק, מיינדפולנס, דמיון מודרך, הרפיה, פסיכותרפיה וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

 

עוד על השפעות של לחץ ומתח נפשי על מחלות מעי דלקתיות

 

משטר חיסונים ייחודי: לחולי קוליטיס כיבית מומלץ על אימוץ משטר חיסונים ייחודי וזאת מאחר והם מצויים בסיכון לזיהומים עקב החלשות המערכת החיסונית. כעיקרון – למטופלים בתרופות הביולוגיות לקרוהן וקוליטיס אסור לקבל חיסונים המכילים מחוללי זיהומים חיים מוחלשים מחשש שהמטופל יפתח מחלה עקב חשיפה למחוללים.

 

עוד על חיסונים באנשים עם קוליטיס כיבית

 

פוריות: הסיכויים להיריון אצל נשים שמאובחנות עם קוליטיס כיבית דומים לסיכויים של אישה בריאה, אם כי נשים שנדרשות לעבור ניתוחים לקוליטיס כיבית עלולות לסבול מסיבוך של אי פריון לאחר הניתוח. הסיכון לסיבוך זה נמוך יותר בקרב מנותחות שמחוברות לסטומה וגבוה יותר לאחר ניתוחי פאוץ'. רוב הנשים ההרות עם קוליטיס כיבית עוברות מהלך היריון תקין ולידה תקינה. עם זאת, התלקחויות במהלך ההיריון מעלות את הסיכון ללידה מוקדמת ולתינוקות במשקל לידה נמוך, ולכן ההמלצה הרפואית לחולות קוליטיס כיבית להיכנס למצב של איזון והפוגה לפני ההחלטה להרות. רוב התרופות לקוליטיס כיבית בטוחות להיריון אולם חלקן נחשבות רעילות לעובר (טרטוגניות) ודורשות החלפה של הטיפול התרופתי.

 

תזונה לקוליטיס כיבית

 

כיום אין בספרות הרפואית עדויות ברורות האם תזונה עלולה לגרום למחלות מעי דלקתיות, ואף אין ראיות ספציפיות שקושרות בין תזונה להתפתחות קוליטיס כיבית, אך מאחר וקוליטיס כיבית מתבטאת בדלקתיות במערכת העיכול, הטיפול כולל גם היבטים תזונתיים, ועשוי לכלול הימנעות ממזונות מסוימים בהתאם למצב הרפואי ובמצבים מסוימים גם את הצורך בהזנה מלאכותית באמצעות צינור (הזנה אנטרלית), המאפשר החדרה של רכיבים תזונתיים חיוניים ישירות לווריד (הזנה תוך ורידית - TPN).

 

הטיפול התזונתי לעתים משולב עם הטיפול התרופתי, והוא מסייע לשלוט בתסמיני המחלה, מסייע להפיג התלקחויות, וכן עשוי לשמש בהכנה לקראת ניתוח. לאנשים המאובחנים עם קוליטיס כיבית מומלץ להיוועץ בתזונאית/דיאטנית לצורך התאמת תפריט מיטבי. 

 

לאנשים עם קוליטיס כיבית מומלץ גם להשלים חסרים תזונתיים באמצעות מזונות ותוספי תזונה, לרבות מולטי-ויטמינים ובעיקר תוסף ברזל שנדרש לעתים במצבים של דימום רקטאלי מתמשך, למניעת ירידה בספירת כדוריות הדם האדומות ואנמיה, זריקות ויטמין B12 שנדרשות על רקע המחסור בוויטמין אצל חולי קוליטיס כיבית – ויטמין אשר מסייע לתהליכי גדילה והתפתחות תקינים, למניעת אנמיה ולתפקוד תקין של מערכת העצבים וכן תוספי סידן וויטמין D הנדרשים כדי למנוע אוסטיאופורוזיס – מחלה ששכיחותה גבוהה יותר בקרב חולי קוליטיס כיבית בכללותם וחולים המטופלים בסטרואידים בפרט.

 

 

עוד על דיאטות ועצות תזונתיות למחלות מעי דלקתיות

עוד על תזונה מומלצת בהתלקחות של קוליטיס כיבית

 

*בהכנת הכתבה סייע ד"ר דורון שוורץ, רופא מומחה בכיר לגסטרואנטרולוגיה במרכז הרפואי סורוקה של שירותי בריאות כללית

 

 

עדכון אחרון: נובמבר 2018

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: