פסוריאזיס (ספחת) הינה מחלת עור דלקתית כרונית. כיום ידוע שהמחלה אינה מוגבלת לעור בלבד וכשמדובר בפסוריאזיס עורית משמעותית עוסקים במחלה דלקתית סיסטמית הפוגעת במגוון מערכות ומלווה בתחלואה חוץ עורית. שני מצבים שנקשרו במחקרים רבים לפסוריאזיס הם סוכרת סוג 2 והשמנה – שמהווה גורם סיכון לסוכרת סוג 2 בפני עצמה.

בין אחוז אחד לשלושה אחוז מהאוכלוסייה סובלים מפסוריאזיס, אך המחלה לא משפיעה על כולם באותו האופן. פסוריאזיס מסווגת לפי שלוש דרגות חומרה – קלה, בינונית וקשה. ככלל, ככל שדרגת החומרה של פסוריאזיס קשה יותר, כך השפעת המחלה על המטופל גדולה יותר – הן בהיבט של הצורך בטיפולים אינטנסיביים יותר והן בפגיעה באיכות החיים.

המדד שנמצא בשימוש הנרחב ביותר בכל הקשור למידת החומרה של פסוריאזיס הוא מדד שטח העור הנגוע – BSA (קיצור של Body Surface Area). המחלה מוגדרת כפסוריאזיס קלה כשניתן לראות על העור מספר נגעים המכסים פחות מ-3% מכלל הגוף, פסוריאזיס בינונית במידה שהנגעים מכסים 3% עד 10% משטח הגוף ופסוריאזיס קשה – כשהנגעים מכסים מעל ל-10% משטח הגוף.

חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב השתמשו במדד זה כדי לבחון האם חומרת הפסוריאזיס משפיעה על הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. לשם כך הם התבססו על בסיס נתונים בבריטניה שאפשר להם להשוות 8,124 מבוגרים עם פסוריאזיס ל-76,599 מבוגרים ללא פסוריאזיס, במהלך תקופת מעקב שנמשכה ארבע שנים. בניתוח הנתונים החוקרים לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות כגון מין, גיל, מדד מסת הגוף (BMI) וגורמי סיכון נוספים לסוכרת. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology.

נמצא כי לאנשים עם BSA של 2% ומטה סיכון יחסי גבוה ב-21% לסוכרת סוג 2 בהשוואה לאנשים ללא פסוריאזיס. באנשים עם BSA של 3-10% הסיכון לסוכרת לא היה גבוה משמעותית. עם זאת, הסיכון עלה במטופלים עם BSA גבוה מ-10% - אצלם תועד סיכון גבוה ב-64% לסוכרת סוג 2. עם כל עלייה של 10% ב-BSA מעבר ל-10% הראשוניים, הסיכון היחסי עלה ב-20% נוספים. כך, מטופלים עם BSA 20% היו בסיכון גבוה כמעט ב-84% לפתח סוכרת סוג 2 בהשוואה לאנשים ללא פסוריאזיס, למטופלים עם BSA 30% הסיכון לפתח סוכרת סוג 2 היה יותר מכפול (104% יותר) וכן הלאה.

קשר ידוע

בהודעה לעיתונות הסבירו החוקרים כי סוג הדלקתיות המאפיינת פסוריאזיס ידועה כגורם המעודד התפתחות של עמידות לאינסולין וכי שתי המחלות גם חולקות מוטציות גנטיות משותפות ואלה יכולים להוות בסיס ביולוגי לקשר שנמצא במחקר – קשר שאינו תלוי בהשמנה.

לדברי החוקרים יש למדוד באופן קבוע את ה-BSA של מטופלים עם פסוריאזיס ולנקוט באמצעים למניעת סוכרת, במיוחד באלה עם BSA של 10% או יותר.

כאמור, הקשר בין פסוריאזיס לסוכרת סוג 2 תועד במחקרים רבים. במחקר שפורסם בשנה שעברה בכתב העת JAMA Dermatology, ונערך בקרב 33,588 תאומים בגילי 20 עד 71, לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות נמצא כי הסיכון של סוכרתי לסבול גם מפסוריאזיס היה גבוה ב-53% בהשוואה לאדם שאינו סוכרתי.

במחקר שנסמך על 4,614,807 נבדקים, ופורסם באוגוסט 2013 בכתב העת Diabetes Care, נמצא כי הסיכון לפתח סוכרת גבוה ב-49% בקרב מטופלים עם פסוריאזיס בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, וגדול פי 2.13 בקרב מטופלים עם פסוריאזיס בינוני עד קשה, לאחר נטרול גורמי סיכון נלווים.

סקירת מחקרים שפורסמה בשנת 2012 בכתב העת Archives of Dermatology שהתבססה על נתונים מ-27 מחקרים שכללו יחד 314,000 אנשים עם פסוריאזיס ו-3.7 מיליון אנשים ללא המחלה, העלתה כי הסיכון להתפתחות של סוכרת בקרב חולי פסוריאזיס גבוה ב-27% בהשוואה לכלל האוכלוסייה. באלה עם מחלת עור חמורה הסיכון לסוכרת היה כמעט כפול.

Journal of the American Academy of Dermatology. Online 8 November 2017