הדלת שוב הסתובבה.
למה?
כי בחוץ קשה,
שם אין סביבה שמבינה,
מבודדת את עצמי כי ככה בטוח.
בפנים יש הזדהות,
אני לא מבודדת,
אבל אני לבד.
השליטה שכל כך שמרה עליי פשוט נלקחה!
בסך הכל רציתי לחזור לחיים
לא ביקשתי שיגבילו.
הגזימו עם החוקים!
אז למה חזרת לשם שוב?
כי זכרתי תחושת ביטחון,
שקט של אחרי הסערה.
שם, בפעם הראשונה, מאז הפעם האחרונה
מישהו אחר החזיק את המושכות.
הגוף שקרס קיבל פתאום את כל מה שהיה חסר.
זה כל כך מוזר
כי עכשיו הכל כל כך רועש,
ממש כאילו הדחקתי שהיה קשה,
שהתחננתי לאמא שתיקח אותי מכאן,
שאיבדתי את הפרטיות שלי,
ששנאתי א

























- 0
- שתפו
דווחותיאור יפה, מדויק וכואב... השאלה איך אפשר להרגיש לגיטימציה לנוח, לקבל תמיכה, להוריד ציפיות ולחצים גם בחיים בחוץ, לפחות במידה מסוימת, כדי שהפער לא יהיה כל כך בלתי נסבל.
- 0
- שתפו
דווחווואו איזה כתיבה נוגעת כ"כ מזדהה לצערי ממש!!
מקווה שבעז"ה כן נבחר בחיים שמגיע לנו ללא חשיבה מציפה מה יהיה מחר אלא מה קורה כרגע ומה אני עושה שהרגע הזה יהיה הכי נכון עבורי!
- 0
- שתפו
דווחוהצלחת להעביר את כל התחושות בעזרת המילים שלך, איזו כתיבה יפה..
אני מזדהה כל כך עם מה שכתבת
מרגישה כמוך גם כשלא נמצאת באותו המצב...
מקווה מאוד שתתגברי ותצמחי בעזרת הקשיים, מחזיקה לך הצבעות☺️
- 0
- שתפו
דווחו