זה מה שקורה כשחולי סרטן ממשיכים לעשן
חוקרים גילו כי חולי סרטן שמפסיקים לעשן לאחר אבחון המחלה מפחיתים את הסיכון לתמותה, גם כשמדובר בחולים עם גידולים מפושטים וגרורתיים
הקשר בין סרטן לסיגריות התבסס משמעותית לאורך השנים, וכיום ידוע כי עישון סיגריות הוא גורם הסיכון הסביבתי המשמעותי ביותר לסרטן, וגורם מרכזי במיוחד לגידולים סרטניים בריאות, חלל הפה, הלוע, הגרון, הוושט, שלפוחית השתן, הקיבה, הלבלב, הכליה וסרטן צוואר הרחם. גמילה מעישון היא אחת הפעולות המניעתיות המומלצות ביותר כיום בבריאות הציבור למניעת סרטן וכן להורדת הסיכון למחלות רבות נוספות, בהן מחלות לב וכלי דם ומחלות ריאה וכליה – מרבית המחלות שמהוות את סיבות המוות המובילות במדינות המערב.
מומחים רבים טוענים שאף פעם לא מאוחר מדי להפסיק לעשן, אך נשאלת השאלה האם מי שאובחנו במחלות שקשורות בעישון סיגריות יפיקו תועלת אם יגמלו מעישון לאחר שכבר פיתחו מחלה?
מחקר חדש מארה"ב כי בכל הקשור לסרטן – גם לאחר האבחנה – גמילה מעישון עשויה להועיל לעיכוב התקדמות המחלה הממארת ומורידה את הסיכון לתמותה, והדבר נכון גם לגבי מי שאובחנו עם סרטן בשלב מתקדם .
לא מאוחר מדי להפסיק
החוקרים מבית החולים Barnes-Jewish של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ביקשו להעריך את הקשר בין גמילה מעישון להישרדות בקרב מטופלי סרטן מעשנים, בכל שלבי המחלה.
החוקרים עקבו אחר 13,282 מטופלים שאובחנו עם סרטן ועברו הערכות שונות במרפאות אונקולוגיה חוץ-אשפוזיות של בית החולים בין יוני לדצמבר בשנת 2018. מתוך מטופלים אלה, 13% דיווחו בביקור הראשון במרפאה כי הם מעשנים גם כיום – לאחר אבחון הגידול הסרטני. החוקרים בחנו בקרב חולים שדיווחו בביקור הראשון כי הם הם מעשנים את שיעורי הגמילה מעישון תוך שישה חודשים מהביקור ואת ההשפעה על ההישרדות הכוללת לשנתיים הבאות.
בהשוואה למטופלים שמעולם לא עישנו בעבר, אלו שדיווחו בביקור הראשון שהם מעשנים כיום היו בסיכון גבוה ב-35% לתמותה במהלך תקופת המעקב, ואלה שבביקור הראשון דיווחו שהם מעשנים-לשעבר היו בסיכון גבוה ב-13% למוות במהלך תקופת המעקב.
מבין המטופלים שדיווחו בביקור הראשון במרפאה על כך שהם מעשנים, רק חמישית (22%) הפסיקו לעשן תוך חצי שנה.
ניתוח הנתונים העלה כי באופן כללי, מטופלים שהמשיכו לעשן היו בסיכון גבוה ב-97% למוות מכל סיבה במהלך תקופת המעקב, בהשוואה למטופלים שהפסיקו לעשן.
כאשר החוקרים בחנו את ההשפעה של גמילה מעישון בקרב מטופלים עם שלבים שונים של סרטן, נמצא כי גם בקרב מטופלים עם סרטן מתקדם מפושט או גרורתי– סרטן בשלבים 3 או 4 – גמילה מעישון יכולה להשפיע מאוד, וחולים אלה שהמשיכו לעשן, היו בסיכון גבוה פי 2.11 לתמותה מכל סיבה במהלך שנתיים של מעקב, בהשוואה לאלה שהפסיקו.
המחקר נתמך על ידי מספר קרנות, בין השאר של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), המכון הלאומי לסרטן (NCI) ומשרד ההגנה האמריקאי, וממצאיו מדווחים בגיליון אוקטובר 2025 של כתב העת Journal of the National Comprehensive Cancer Network השייך לרשת רופאים אונקולוגים במדינת פנסילבניה (NCCN).
ירידה בתמותה לבבית וריאתית
החוקרים מסכמים במאמר כי ״תמיכה בגמילה מעישון צריכה להינתן לכלל מטופלי הסרטן המעשנים, ללא קשר לסוג או שלב הסרטן. קידום גמילה מעישון במסגרות טיפול אונקולוגי באמצעות מאמצי יישום שיטתיים עשוי לסייע בהפחתת שיעורי העישון והתמותה״.
"אף פעם לא מאוחר מדי, ואף אחד לא 'חולה מדי' מכדי להפסיק לעשן," אמרה ד"ר לי-שון צ'ן (Chen) מצוות החוקרים בהודעה לעיתונות עם פרסום הממצאים. "אנשים עם סרטן שמפסיקים לעשן לאחר האבחון חיים זמן רב יותר משמעותית מאלה שממשיכים לעשן, גם כאשר הסרטן שלהם נמצא בשלב מתקדם".
"שינוי באורח החיים כגון הפסקת עישון יכול להאריך את ההישרדות אפילו יותר מאשר חלק מהטיפולים הכימותרפיים," הוסיף החוקר הראשי ד"ר סטיבן תומסי (Tohmasi). "המחקר שלנו מחזק את הרעיון שגמילה מעישון צריכה להיחשב כעמוד התווך נוסף של הטיפול בסרטן – לצד ניתוחים, טיפול קרינתי וכימותרפיה–אימונותרפיה״.
ממצאי המחקר מלווים בעבודות נוספות שמדגישות את חשיבות הגמילה מעישון גם לאחר אבחון מחלות שנקשרו לסיגריות. בדומה לעבודה הנוכחית, חוקרים אמריקאים מהמרכז הרפואי MDS Anderson בטקסס דיווחו באוקטובר 2024 בכתב העת JAMA Oncology כי גמילה מעישון כעבור שלושה חודשים מאבחון סרטן מורידה ב-22% עד 26% את הסיכון לתמותה. בנוסף, באוגוסט 2024 דיווחו חוקרים מצרפת בכנס החברה האירופית לקרדיולוגיה (ESC) כי מצאו שאצל המאובחנים עם מחלת לב כלילית, מי שנגמלים מעישון סיגריות בשלב היציב של המחלה מפחיתים בחמש השנים הבאות ב-44% את הסיכון להתקפי לב ואירועי לב חמורים נוספים. חוקרים מקוריאה דיווחו ביולי 2023 בכתב העת BMC Pulmonary Medicine כי מצאו שאנשים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית COPD שנגמלים מעישון לאחר האבחנה – מורידים במעקב של 7.6 שנים את הסיכון הכולל לתמותה מוקדמת והסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם.
