10 דקות של הזרקה תוך עינית שיוכלו להציל את הראייה שלכם

ניוון מקולרי גילי (AMD) מהווה מחלת עיניים כרונית מתקדמת (פרוגרסיבית) שנגרמת על רקע תהליכים ניווניים בתאי המקולה במרכז הרשתית, במרכז שדה הראייה – באזור שאחראי על ראייה צלולה וראייה לפרטים. ניוון מקולרי מהווה כיום את הגורם המוביל לאובדן ראייה בלתי הפיך בקרב אנשים בני 50 ומעלה בישראל.

בשנים האחרונות פותחו טיפולים בהזרקות תוך עיניות המיועדים לשלב הרטוב של ניוון מקולרי, המתאפיין בצמיחת כלי דם פתולוגים ברשתית העין ובסיכון להידרדרות הראייה ועיוורון. קבוצת התרופות לניוון מקולרי רטוב פועלת במנגנונים ביולוגיים שונים שהמשותף להם הוא בחסימת גורם גדילה מסוג VEGF המעודד צמיחה פתולוגית של כלי דם ברשתית – והן משתייכות לקבוצת 'מעכבי אנגיוזה' או 'נוגדי VEGF'.

בישראל הטיפול בקו ראשון ניתן בתרופה אווסטין (Avastin, החומר הפעיל Bevacizumab) – נוגדן חד שבטי שפותח במקור לטיפול בגידולים סרטניים, הנקשר לחלבון VEGF וחוסם את פעילותו, באופן שמצריך הזרקות אחת למספר שבועות: בתחילה אחת לארבעה שבועות, ולאחר שלוש הזרקות נהוג להתחיל לרווח בין ההזרקות בהתאם לשיפור בנוזלים ובראייה.

בהמשך פותחו תרופות ייעודיות להזרקה תוך עינית, שחלקן מאפשרות כיום לפי מחקרים הזרקות בטווחי זמן ארוכים יותר מאווסטין, למשל ואביסמו (Vabysmo, החומר הפעיל Faricimab) המאפשרת הזרקות אחת ל-4-3 חודשים ואייליה (Eylea, החומר הפעיל Aflibercept) במינון 8 מ"ג שמאפשרת לעתים אפילו הזרקה אחת לחמישה חודשים ומעלה, ולצידן שתל תוך עיני בשם סוסבימו (Susvimo, החומר הפעיל Ranibizumab) שמאפשר הזרמה איטית של התרופה למקולה במשך חצי שנה. למטופלים שאינם משתפרים תחת טיפול באווסטין – נהוג להמליץ על החלפה לאחת התרופות האחרות, וכך מומלץ לעתים גם כדי להשיג מרווח רחב יותר בין ההזרקות או שיפור גדול יותר, בהיוועצות עם הרופאים המטפלים.

לאחרונה משווקות גם תרופות חדשות למתמודדים עם אטרופיה גאוגרפית – סיבוך של ניוון מקולרי בשלב ה"יבש" של המחלה בטרם צומחים כלי דם חדשים ברשתית. תרופות אלה פועלות במנגנון שונה לעיכוב החלבון C3 ששייך ל"מערכת המשלים" – חלק ממערכת החיסון המולדת שמסייעת למאבק בחיידקים ונגיפים, וגם הן ניתנות בהזרקה ישירה לתוך עין, בשיטה דומה. יש לציין כי תרופות אלה עדיין אינן זמינות במלואן בישראל בסל הבריאות או בביטוחים המשלימים, והן מועילות בהפחתת התהליך הניווני (אטרופיה) בעין, אך לא הוכחו בהשפעתן על חדות הראייה. על רקע תדירות טיפול גבוהה, עלות גבוהה ופרופיל תופעות לוואי לא מבוטל – השימוש בהן עדיין מצומצם יותר.

הזרקות תוך עיניות של 'נוגדי VEGF' נדרשות לעתים גם למחלות עיניים נוספות שפוגעות ברשתית, ובהן בצקת מקולרית סוכרתית (DME); רטינופתיה סוכרתית – סיבוך ברשתית המאפיין סוכרת בשלב הפעיל של המחלה; חסימות מסוימות של ורידים ברשתית – במיוחד כשמתפתחת בצקת; וכן מחלות המאופיינות בצמיחת כלי דם חדשים בעין מסיבות אחרות, כגון קוצר ראייה חמור (מיופיה) עם נאווסקולריזציה כורואידלית, צמיחה פתולוגית של כלי דם ברשתית לאחר טראומה או ניתוחים וגידולים תוך עיניים מסוימים.

הצורך בהזרקה תוך עינית נובע מהרצון לחשוף את הרשתית והמקולה שבמרכזה ישירות לחומר הפעיל בתרופה, בריכוז גבוה, ותוך צמצום תופעות לוואי לגוף כולו.

אך מאחר והעיניים הן איבר גוף רגיש, והן נדרשות לצורך חוש הראייה שחשיבותו מרכזית בחייהם של בני האדם, הזרקות של חומרים לתוך העין עלולות לעורר חששות בקרב מטופלים, למרות שכיום הזרקה תוך עינית היא פעולה רפואית שגרתית, כשהיא מבוצעת על ידי רופאי עיניים שהתמקצעו בכך. הליך ההזרקה הכולל הכנה מקדימה אורך לרוב כעשר דקות, כשההזרקה של החומר עצמו לתוך זגוגית העין נמשכת שניות בודדות. לפי קווים מנחים להזרקות תוך עיניות לניוון מקולרי גילי של האקדמיה האמריקאית לאופטלמולוגיה (AAO) שעודכנו בשנת 2025, "חשוב לשלוט בטכניקות של הזרקה יעילה, לשם בטיחות המטופל".

הערכה מקדימה

הקווים המנחים להזרקות תוך עיניות לניוון מקולרי גילי של האקדמיה האמריקאית לאופטלמולוגיה (AAO) לשנת 2025 מפרטים על הפעולות שנדרשות בשלב ההערכה המקדימה – לפני התאמת ההזרקה התוך עינית:

• קביעת אבחנה מדויקת ופיתוח תוכנית טיפולים, הכוללת קבלת הסכמה מדעת מהמטופל/ת להליך ההזרקה. טופס ההסכמה מפרט על תופעות הלוואי המרכזיות של הזרקת חומרים פעילים לזגוגית העין, ובכללן כאבים בעין, דימום תת לחמי, נקודות שחורות בשדה הראייה, בצקת, אי סדירות של פני הקרנית, דלקת בענביה, הפרעות בראיה ורגישות לחומר המוזרק ו/או לחומר החיטוי ו/או לאנטיביוטיקה הניתנת במהלך הטיפול. כמו כן מפורטים בטופס ההסכמה סיבוכים חמורים אפשריים, בהם היפרדות רשתית, היווצרות קטרקט, עליית לחץ תוך עיני, דימום תוך עיני, וזיהום חיידקי תוך עיני (אנדופטאלמיטיס – קראו פירוט בהמשך הכתבה). לדברי ד"ר אור שמואלי, רופא במחלקת עיניים במרכז הרפואי הדסה השוהה בפלושיפ בתחום מחלות רשתית במחלקת העיניים של בתי החולים Toronto Western ו-Sunnybrook של אוניברסיטת טורונטו בקנדה, "חשוב להדגיש כי ככלל – הסיכון לאובדן ראייה בניוון מקולרי רטוב עקב חוסר טיפול גבוה משמעותית מהסיכון לאבד את הראייה מסיבוכים חמורים של הזרקות תוך עיניות".
• הערכת המטופל לפני ההליך לאיתור מצבים העלולים להחמיר סיבוכים מהזרקות תוך־עיניות, למשל: גלאוקומה קיימת, זיהום פעיל או אלרגיה לפובידון־יוד הניתן כחומר חיטוי מקדים.

ההכנה להזרקה

הזרקות תוך עיניות מתבצעות במרפאות עיניים, ובישראל נהוג לבצען בעיקר במרפאות החוץ ובמחלקות עיניים בבתי החולים ובמספר מצומצם של מרפאות בקהילה עם צוותי של רופאי עיניים המיומנים בהליך.

לפני ההזרקה התוך עינית מקובל לבצע הערכה קלינית שעשויה לכלול בדיקות שונות, אחת למספר ביקורים:

• בדיקת עיניים מהירה לחדות ראיה ולחץ תוך עיני.
• בדיקת טומוגרפיה אופטית של הרשתית הקרויה OCT להדמיית הרשתית, במטרה לבחון את מצב כלי הדם ברשתית לקראת ההזרקה. בדיקות OCT נהוג לבצע בעיקר לאחר ההזרקה – כדי להתאים למטופל/ת את מועד ההזרקה הבאה.

כמו כן, נהוג לבצע בדיקה לוודא מראש את האבחנה, סוג הזריקה ולאיזו עין הזריקה מיועדת.

ההכנה להזרקה אורכת לרוב 5 עד 10 דקות, וכוללת את השלבים הבאים:

• הזלפת טיפות אלחוש לעין להפחתת כאבים בפעולת ההזרקה. בין החומרים השכיחים המשמשים לאלחוש העין לפני ההזרקה נכללים לידוקאין, טטרקאין ופרופרקאין. הטיפות ניתנות לכל עין בה מתוכננת הזרקה תוך עינית ובהמשך המטופלים ממתינים מספר דקות כדי לוודא את השפעתן.
• לאחר הזלפת טיפות האלחוש נדרש חיטוי לעיניים המיועדות להזרקה. החיטוי מתבצע תוך שימוש בתרסיסים סטריליים לניקוי העפעפיים והריסים, לרוב פובידון-יוד (פולידין). החיטוי נדרש כדי למנוע חדירת חיידקים מהעפעפיים לעין באמצעות המחט וכדי למנוע זיהומים כמו 'אנדופטאלמיטיס' (Endophthlamitis, דלקת קשה תוך עינית). חשוב לציין כי הסיכון לסיבוך זה נמוך: לפי מחקר מיפן, שפורסם בדצמבר 2020 בכתב העת Scientific Reports, הסיכון לזיהום דלקתי בעין כתוצאה מהזרקה תוך עינית עומד על 7 מקרים לכל מאה אלף הזרקות (0.007%). לצד היותו נדיר – הופעת דלקת בעין לאחר הזרקה תוך עינית מצריכה טיפול דחוף, לכן במקרים אלה יש לפנות ללא דיחוי לרופא העיניים או למוקד בקופת החולים.
• במקרים מסוימים, כשיש צורך לסייע בפתיחה של העפעפיים, נעשה שימוש במכשיר קטן המשמר את העפעפיים פתוחים בעת ההזרקה. המכשיר מסוג 'ספקולום עיניים' (Speculum) מתאים לעין אחת, ומונע מהעפעפיים להיסגר במהלך ההזרקה. הוא מונח בעדינות על העיניים ומחזיק את העפעפיים פתוחים מבלי לחדור לעין וללא מגע עם רשתית העין.

פעולת ההזרקה עצמה

הזרקות תוך עיניות מבוצעות ישירות דרך לובן העין (הסקלרה) ולתוך זגוגית העין – חומר שקוף דמוי ג'ל שממלא את מרכז העין, ולכן הן קרויות לעתים 'הזרקות תוך זגוגיתיות' (ובלעז: Intravitreal Injections). יש לוודא שההזרקה נעשית בסביבה סטרילית, כשרופא העיניים עוטה כפפות ומשתמש באביזרים סטריליים.

במהלך ההזרקה, המטופל/ת שוכב/ת או יושב/ת ומביט/ה לכיוון מסוים. ההזרקה עצמה אורכת 5-2 שניות בלבד, במהלכן מחדירים רופאי העיניים מחט דקה לזגוגית ומשחררים את החומר התרופתי. החומר צפוי לנוע בהמשך מהזגוגית לעבר המקולה ולהשפיע על חסימת צמיחתם של כלי דם חדשים.

במהלך ההזרקה מורגש לרוב לחץ קל או דקירה קצרה וללא כאב משמעותי מתמשך.

המשך הביקור אצל רופא העיניים

לאחר הזרקה תוך עינית, לעתים ניתן לראות תגובה של אודם, צריבה קלה או דמעות בעין ו/או תחושה של "חול בעין" למשך יום עד יומיים. הופעת נקודה אדומה בלובן העין המעידה על דימום תת לחמיתי היא שכיחה ואינה מסוכנת.

ברוב המקרים אין צורך בחבישת העין לאחר הזרקה תוך עינית. גם חיטוי נוסף של העין לרוב אינו נדרש, כשיש הקפדה מספקת על סטריליזציה בשילוב עם חיטוי מקדים לפני ההזרקה.

יש רופאי עיניים שנוהגים לתת טיפות אנטיביוטיות קצרות מועד לאחר הזרקה תוך עינית למניעת זיהומים, או לרשום טיפות אלה למטופלים להמשך טיפול בבית, אולם כיום אין קונצנזוס לצורך בטיפות אנטיביוטיקה, ויעילותן במניעת זיהומים תוך עיניים עדיין אינה חד משמעית. בין הטיפות האנטיביוטיות שנעשה בהן לעתים שימוש למטרה זו: קווינולון/ פלואורוקווינולון, אנטיביוטיקה מקבוצת האמינוגליקוזידים וכלורמפניקול (סינטומיצין, תרוצידין). יש להדגיש כי לפי חלק מהמומחים בתחום, טיפות אנטיביוטיות אינן יעילות בהפחתת הסיכון לזיהומים ומנגד עלולות לגרום לתופעת עמידות הגוף לאנטיביוטיקה.

לאחר ההזרקה נהוג להמתין מספר דקות ולבצע במרפאת העיניים בדיקה כדי לבחון את השפעות ההזרקה על חדות הראייה.

בנוסף, מתבצעת בדיקת דימות של הרשתית – בדיקות OCT – כדי לבדוק מהי ההשפעה של ההזרקות על כלי הדם ברשתית ובאיזה מועד יש להנחות את המטופל/ת להגיע להזרקה הבאה. "פרוטוקול המעקב משתנה בין מרפאות שונות, ובאופן עקרוני – כדי לרווח בין ההזרקות התוך עיניות, חשוב להדגים בבדיקות OCT תהליך של ייבוש הנוזלים", מבהיר ד"ר שמואלי.

רוב ההזרקות התוך עיניות הייעודיות שנעשה בהם שימוש כיום מאפשרות ריווח של מספר חודשים בין ההזרקות – כאשר מועדי ההזרקה מותאמים אישית בהתאם לממצאי הדמיות OCT.

זהירות לאחר ההזרקה

לאחר הזרקות תוך עיניות מומלץ לשמור על העיניים נקיות ויבשות ולהימנע מפעילות גופנית אינטנסיבית. בין ההנחיות לאנשים לאחר הזרקה תוך עינית:

• אסור לשפשף את העיניים.
• במקרה של סימנים חמורים הכוללים כאב חזק, ירידה חדה בראיה, רגישות קיצונית לאור או הפרשה חריגה – שעלולים להעיד על זיהום אקוטי או היפרדות רשתית, יש לפנות מיד לטיפול רפואי – לרופא עיניים, מוקד רפואי של קופת חולים או חדר מיון.
• אין לשים עדשות מגע בעיניים למשך 48 שעות לאחר ההזרקה.
• יש להימנע מפעילות אינטנסיבית, לרבות פעילות גופנית, למשך 24 עד 72 שעות לאחר הזרקה:
• אין לבצע פעילות גופנית מאומצת למשך 24 שעות, לרבות ריצה ורכיבה על אופניים וכן משימות יומיום הכרוכות במאמץ כמו כיסוח דשא.
• יש להימנע משחייה ופעילות גופנית במים לפחות 48 שעות לאחר הזרקה תוך עינית.
• יש להימנע מהפעלת לחץ ישיר על העין בימים הראשונים לאחר ההזרקה. לכן גם מומלץ שלא לישון בלילה על הצד בעין שבה בוצעה הזרקה תוך עינית.
• יש להיזהר בכיפוף הגוף ולהימנע מהרמת משאות כבדים למשך שבוע לפחות.

לאחר ההזרקות מומלץ להימנע מאמבטיה חמה למשך 24 שעות. ניתן לשטוף פנים ולהתרחץ במקלחת באופן רגיל, אך יש להימנע ממבט ישיר לראש הטוש ב-24 השעות לאחר ההזרקה כדי שהמים הזורמים לא יפגעו בחדות בעיניים.

ניתן ליטול טיפות עיניים להפחתת כאבים בהתאם למרשם הרופא גם לאחר הזרקות תוך עיניות.

חשש וחרדה מהזרקות תוך עיניות

מטופלים רבים שנדרשים לטיפול בהזרקות תוך עיניות למחלות עיניים מדווחים על לחץ, מתח נפשי וחששות עד כדי חרדה מהטיפול. מספר סיבות לתופעה, ובין השאר הצורך להזריק את החומר הפעיל ישירות לתוך זגוגית העין הנתפסת כאיבר חיוני ביותר ורגיש בגופנו, לצד חוסר בהירות באשר למהלך הטיפול והשפעתו הצפויה על הראייה.

לפי סקירת מחקרים בתחום, שמופיעה במהדורת חורף 2026 בכתב העת Survey of Ophthalmology, חרדה מקדימה לפני הזרקת תוך עיניות היא תופעה נפוצה עמה מתמודדים 17.3% עד 85% מהמטופלים הנדרשים להזרקות לאחר שאובחנו עם מחלות עיניים שונות. בין גורמי הסיכון שנקשרו לתופעה נמנים ידע מועט של המטופלים על ההליך, תחושות כאב וחוסר נוחות במקום ההזרקה וכן זמן נסיעה ארוך למרפאה והמתנה ממושכת להזרקה בתוך המרפאה.

בסקירה של חוקרים מבריטניה למחקרים בנושא, שפורסמה ביוני 2016, מתועדים חששות פוטנציאליים וחוויות כאב הנגרמות עקב קבלת הזרקות תוך-עיניות רגילות, כאשר בקרב 20% עד 26% מהמטופלים גם ניכרים תסמינים של דיכאון.

מחקר מסקוטלנד שבחן את התופעה לעומק, שפורסם ביולי 2009 בכתב העת Archives of Ophthalmology, מצא כי תחושות אי-נוחות וחוויות פחד הופיעו בעיקר בהזרקה התוך עינית הראשונה והיו קשורות במידה רבה לציפיות מוקדמות של המטופלים מהטיפול.

מחקר איכותני מצומצם שבדיה שבחן חוויות להזרקות תוך עיניות ופורסם בדצמבר 2010, זיהה כי המטופלים לרוב חווים חוסר במידע מספק לפני הטיפול, פחד ואי נוחות כתוצאה מהליך ההזרקה ואובדן הראייה המלווה את המחלה. כן נמצא בעבודה כי למטופלים בהזרקות לניוון מקולרי יש ציפיות שונות, שלרוב מתמקדות במניעת הידרדרות נוספת לראייה, אך בחלק מהמקרים גם מבקשות להביא לשיפור הראייה כתוצאה מההזרקות, בעיקר אצל מטופלים עם בעיה ביכולת לבצע פעולות יומיומיות.

תופעה ממוקדת בהקשר זה היא פחד ממחטים, המכונה מקצועית 'טריפנופוביה' (Trypanophobia) – סוג שלהפרעת חרדה מסוג פוביה ספציפית המתבטאת בפחד עז ולא רציונלי ממחטים והליכים רפואיים הכרוכים בהן. התופעה שמתוארת בחלק מהמחקרים כנפוצה ומשפיעה על מעל למחצית מהאוכלוסייה המבוגרת, עלולה להוביל לתסמינים של חרדה משמעותית והתקפי פאניקה והימנעות מקבלת טיפולים רפואיים נפוצים, לא רק במקרה של הזרקות תוך עיניות, אלא גם בתגובה לבדיקת דם או חיסון שגרתי.

תסמינים פיזיולוגים של התופעה בעת חשיפה להזרקה רגישה, עלולים לכלול דופק לב מואץ, נדודי שינה, בחילות והקאות, עלייה זמנית בלחץ הדם וסחרחורת עד כדי עילפון (סינקופה).

חששות מהזרקות תוך עיניות לא מלוות רק בתסמיני פוביה, אלא עשויות להתבטא בתסמינים פסיכיאטריים נוספים. במחקר תיאורי מבריטניה שפורסם ביוני 2017 בכתב העת British Journal of Nursing נמצא כי שליש (34.9%) מהמטופלים בהזרקות תוך עיניות לניוון מקולרי גילי מדווחים על עצבנות, מעל לעשירית (12.4%) מדווחים על הפרעות שינה ו-2.4% על אובדן תיאבון. במחקר נוסף מבריטניה שפורסם במאי 2017 בכתב העת American Journal of Ophthalmology, נמצא כי מעל לשליש (37%) מהמטופלים בהזרקות תוך עיניות חרדים לאבד את הראייה כתוצאה מהטיפול וקרוב לשליש (30%) חוששים מפגיעה בעיניים.

אין כיום שיטה אחת לטיפול בפחד מהזרקות ומחטים-טריפנופוביה, ולרוב מקובל לבחון מספר שיטות במקביל:

• טיפול חשיפה כולל חשיפה מדורגת למקור הפחד, תוך כדי הצגת תמונות של מחטים ומגע במחטים – כדי להשפיע על שיפור התגובה הגופנית והנפשית למחט.
• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שהוא לרוב מוגבל בזמן, וכולל עיבוד מידע על הפחד עם המטפל ולימוד שיטות לשינוי דפוסי חשיבה והתמודדות עם מחטים.
• תרופות פסיכיאטריות שעשויות לסייע על שיפור התגובה הנפשית למחטים במקרים של מתח קיצוני.

בינואר 2021 דיווחו חוקרים מיפן על טיפול במקרה של פוביה ממחטים שמנעה ממטופל בן 74 לקבל הזרקות תוך עיניות לניוון מקולרי רטוב. המטופל עבר טיפול פוטודינמי, אך הבצקת במקולה לא השתפרה. לאחר ייעוץ פסיכיאטרי, הוא אובחן עם פוביה ספציפית להזרקות תוך-עיניות. טיפול משולב של תרופות פסיכיאטריות וטיפול קצר טווח בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) סייע לו בהתמודדות עם הפוביה ואפשר לו לקבל הזרקות תוך-עיניות שמועילות לעיכוב מצב העיניים והידרדרות הראייה.

טיפים להתמודדות עם פחד מהזרקות תוך עיניות

למתמודדים עם חשש מהזרקות תוך עיניות מומלץ לאמץ אסטרטגיות התמודדות מועילות:

• ליידע את רופא העיניים על פחד ממחטים כדי שיבצע את הפעולה ברגישות גבוהה יותר
• להימנע מלהסתכל על המחט עצמה ועל פעולת הדקירה
• להגיע לטיפול ולפגישות הרפואיות עם אדם תומך, למשל בן/בת זוג, חבר או בן משפחה
• להסיח את הדעת בזמן הדקירה, למשל על ידי הזזת האצבעות ברגליים, התמקדות בתמונה על הקיר או שיחה עם המלווה
• לתרגל טכניקות נשימה עמוקה במהלך ההזרקה ואחריה, כגון ספירה עד ארבע בכל שאיפה ונשיפה
• לוודא את פעולתו של החומר המאלחש לפני ההתקדמות להזרקה עצמה

חשוב בכל מקרה שלא להעדר מטיפולים בגלל החשש מהזרקות תוך עיניות – שכן ירידה בהיענות לטיפולים ודילוג על טיפולים עלול להוביל בניוון מקולרי רטוב לדימום המלווה בצלקת ולהחמרה בלתי הפיכה בתפקוד הרשתית.

• פירוט ההזרקות התוך עיניות לניוון מקולרי גילי בשלב הרטוב

• ד"ר אור שמואלי הוא רופא במחלקת עיניים במרכז הרפואי הדסה השוהה בפלושיפ בתחום מחלות רשתית במחלקת העיניים של בתי החולים Toronto Western ו-Sunnybrook של אוניברסיטת טורונטו בקנדה, מנהל בקהילת ניוון מקולרי גילי באתר "כמוני"

עדכון אחרון: ינואר 2026