חוט שדרה

כמוניחוט שדרהמדריכיםפגיעות בחוט השדרה - כל המידע

פגיעות בחוט השדרה - כל המידע

איך נגרמת פגיעה בחוט השדרה? מה התסמינים האופייניים לפגיעה בחוט השדרה? ואיך מסווגים את דרגת החומרה של הפגיעה? מדריך מקיף

מאת דן אבן. *ייעוץ מקצועי: פרופ' עמירם כ"ץ
תגובות 0

חוט השדרה (צילום: shutterstock)
חוט השדרה (צילום: shutterstock)

פגיעה בחוט השדרה נגרמת לרוב באופן פתאומי על רקע חבלת טראומה – תאונת דרכים, נפילה, חבלה או אירוע טראומטי אחר שבו נפגע עמוד השדרה, באופן הגורם לשבר או תזוזה של חוליות, כך שנגרמת פגיעה גם לסיבים העצביים של חוט השדרה שבעמוד השדרה. כשעמוד השדרה נפגע בחבלה, חוליות שבורות, רצועות, גידים או דיסקים עלולים לחדור לתוך רקמות חוט השדרה ולפגוע במסלול עצבי חשוב זה. פגיעה בחוט השדרה עלולה להתרחש גם על רקע מום מולד או מחלה כלשהי.

 

מאחר וחוט השדרה מכיל צבר של סיבים השייכים למערכת העצבים שמעבירים אותות עצביים תחושתיים ומוטוריים מאיברי הגוף למוח וחזרה, פגיעה בסיבים אלה – בחלקם או בכולם – עלולה לפגוע באזורים שמתחת למקום הפגיעה ולהוביל לפגיעה תפקודית משמעותית. פגיעה בחוט השדרה עלולה לפגוע גם בחומר האפור בחלקו המרכזי של חוט השדרה, מה שמוביל לאובדן מקטעים של תאי עצב.

 

נכון להיום, בעוד שחלק מהפגיעות בחוט השדרה עשויות להירפא עם הזמן, בחלק מהמקרים נותר הנפגע משותק לשארית חייו. פגיעה בחוט השדרה מלווה ברוב המקרים גם בסיבוכים רפואיים שונים, ובעיקר בכאב כרוני, שיבוש בפעילות שלפוחית השתן והמעי ועלייה בסיכון לסיבוכים בפעילות הלב ומערכת הנשימה. החלמה מוצלחת מהפגיעה דורשת גם התייחסות טיפולית לסיבוכים כרוניים אלה.   

 

לפי הערכות, בישראל נמנים מדי שנה 30-20 מקרים חדשים לכל מיליון תושבים של פגיעות שונות בחוט השדרה, כשליש (35%) כתוצאה מתאונות דרכים.

 

אופי הפגיעה בחוט השדרה (מיאלופתיה) 

 

נזק שנגרם לחוט השדרה קרוי בעגה הרפואית 'מיאלופתיה' (Myelopathy), ותופעה זו מלווה לרוב בתסמינים אופייניים המעידים על נזק לעצבים, לרבות כאבים, חוסר תחושה בגפיים, הפרעות מוטוריות, אי שליטה על סוגרים ועוד.

 

ככלל, ככל שהפגיעה היא במיקום גבוה יותר במעלה חוט השדרה, כך יש יותר סיכון לפגיעה באזורים נמוכים יותר כתוצאה מהפגיעה ויש סיכון לפגיעה נוירולוגית ו/או פגיעה בתפקודם של איברים שונים שהיא נרחבת יותר.

 

בפגיעה שמקורה בחבלת טראומה, שברי עצמות, דיסקים ורצועות הורסים כלי דם ועצבים בחוט השדרה. תוך דקות ספורות מתרחשים דימומים זעירים במרכז חוט השדרה, שמתפשטים בתוך שעות לכל הכיוונים. במקביל נוצרת בצקת של חוט השדרה, שמתפשטת וממלאת את התעלה הספינאלית וגורמת לאיסכמיה (חוסר חמצן) לעמוד השדרה. הנזק המשני נובע מהמחסור בחמצן שפוגע בשלוחות עצביות. באותו זמן נגרמת הפרעה באיזון המלחים והמים של התאים. העצבים וכלי הדם שניזוקו משחררים חומרים רעילים שתוקפים תאי עצב שכנים. בהמשך משתחררים עוד רעלנים ונגרם הרס של תאים בריאים נוספים.

 

ימים או שבועות לאחר מכן מופיע עוד גל הרס של תאים התומכים בעצבים, וכשבועיים עד ארבעה שבועות לאחר הפגיעה מתחיל תהליך ניווני של חוט השדרה בגלל הרס שלוחות התאים שנפגעו. תאים של מערכת החיסון מנקים את האזור משאריות ההרס ויוצרים במקום רקמה צלקתית. שינויים יכולים להתרחש גם שנים אחרי הפגיעה כשהתוצאה הקלינית מסווגת לעתים כ'סירינגומיאליה' – אוסף של מצבים רפואיים שמתאפיינים בנזק בחוט השדרה.  

 

הסיבות לפגיעות בחוט השדרה

 

סיבות שונות עלולות להוביל לפגיעה בחוט השדרה:

 

טראומה

 

טראומה גופנית, לרבות תאונת דרכים, נפילה מגובה, חבלה (כגון פציעה מירי) מהווה את הסיבה השכיחה לפגיעה בחוט השדרה – וזו מכונה בעגה הרפואית בראשי התיבות TSCI (קיצור של Traumatic Spinal Cord Injury).

 

לפי נתונים שנאספו בישראל בבית לוינשטיין בין השנים 1962 עד 2000, תאונות דרכים מהוות את הגורם המוביל לכשליש (35%) מהפגיעות בחוט השדרה, נפילות מגובה מכסות 27% מהסיבות לפגיעות בחוט השדרה – כש-14% מהסיבות הכלולות בסעיף זה מוגדרות כ'ניסיונות אובדניים', וייתכן כי שיעורם אף גבוה יותר. כמו כן, 10% מהפגיעות בחוט השדרה נגרמות מתאונות ספורט, תאונות ירי ופגיעות בסכין. באחת מכל ארבע פגיעות בחוט השדרה יש מעורבות גם של שתיית אלכוהול – המהווה גורם סיכון לפגיעות מסוג זה. לדברי פרופ' עמירם כ"ץ, מומחה לרפואה שיקומית ומנהל המחלקה לשיקום שדרה בבית החולים לוינשטיין ומנהל קהילת חוט שדרה באתר כמוני, בארצות שונות מדווח על התפלגות שונה של נסיבות חבלות הטראומה שמובילות לפגיעות חוט שדרה, "כשבבריטניה למשל מדווח יותר על פגיעות ספורט, בדרום אפריקה על פגיעות סכין ובארה"ב על פגיעות ירי".

 

גידולים בחוט השדרה

 

בין הגידולים השכיחים יותר שעשויים להתחיל בחוט השדרה נמנים גידולי מנינגיומה, אפנדימומה, וכן גידול מסוג אסטרוציטומה שמקורו בתאים מוחיים בצורת כוכב הקרויים "אסטרוציטים".

 

כמו כן, גרורות של גידול סרטני שהחל באיבר אחר בגוף עלולות ללחוץ על חוט השדרה – מצב שקרוי בראשי התיבות MSCC (קיצור של Metastatic Spinal Cord Compression) ועלול ללא טיפול הולם להוביל לנזק נוירולוגי חריף. 

 

לפי נתונים שנאספו בבית לוינשטיין, מכלל המחלות המובילות לפגיעות בחוט שדרה (פרט לטראומה), 20% מהפגיעות נגרמות מגידולים, שפירים בעיקר.

 

מומים מולדים

 

מומים מולדים שפוגעים בחוט השדרה, כשהמצב המוכר ביותר בהקשר זה הוא 'שדרה שסועה' ובלעז 'ספינה ביפידה' (Spina Bifida) – פגם שמתבטא בפתח בחוליה/ חוליות בעמוד השדרה ויציאה של עצבי חוט השדרה דרכו, באופן שעלול להוביל לנכות חמורה. כיום מומלץ לנשים הרות ליטול כבר שלושה חודשים לפני תחילת ההיריון (בשלב התכנון) חומצה פולית שהוכחה כאמצעי שמסייע למנוע את הסיבוך הקשה. בשנים האחרונות בוצעו בארץ ניתוחים פורצי דרך בעובר בתוך הרחם לתיקון ספינה ביפידה, כשהניתוח הראשון בוצע באוגוסט 2015 בבית החולים הדסה עין כרם בעובר להורים שסירבו להפלה לאחר שהוא אובחן עם מום זה.

 

ספינה ביפידה מסווגת לשלושה מצבים מרכזיים:

 

  • מנינגומיאלוצלה (Meningomyelocele) היא הביטוי השכיח ביותר שמאופיין בפריצת סיבי עצבים דרך הפתח שנוצר בעמוד השדרה, לעתים בליווי דליפה של נוזל שדרה דרך רקמות אלו.

 

  • מנינגוצלה (Meningocele) מאופיינת בפריצה של מעטפת סיבים ונוזל שדרה דרך הפתח שנוצר אולם ללא יציאה של סיבי עצב.

 

  • מיאלוסכיזיס (Meningocele) כשהמרכיבים האחוריים בעמוד השדרה חסרים וחוט השדרה למעשה נותר חשוף.

 

מחלות שמאופיינות באובדן של שכבת המיאלין

 

מיאלין היא שכבה שומנית העוטפת את האקסונים (סיבי העצב) דרכם מועברים הזרמים החשמליים שמאפשרים תקשורת בין תאי העצב, באופן שמבודד את האקסונים ומבטיח תקשורת תקינה בין תאי העצב. מחלות מסוימות עלולות לפגוע בשכבת המיאלין בעצבי חוט השדרה ולהוביל לפגיעה בחוט השדרה.

 

המחלה השכיחה ביותר בהקשר זה היא טרשת נפוצה. לפי נתונים שנאספו בבית לוינשטיין, מכלל המחלות המובילות לפגיעות בחוט שדרה (פרט לטראומה), 22% מהפגיעות נגרמות על רקע טרשת נפוצה. בין המחלות הנוספות שמתבטאות בפגיעה במיאלין שעלולות לגרום לפגיעה בחוט השדרה – מחלת 'נוירומיאליטיס אופטיקה' (Neuromyelitis Optica) הקרויה גם 'תסמונת על שם Devic' ומתבטאת בפעילות דלקתית בעצבי הראייה ובחוט השדרה ללא מעורבות מוחית משמעותית – מחלה שבעבר נתפסה כביטוי של טרשת נפוצה אך כיום נחשבת למחלה נפרדת שמתבטאת בנוגדנים לאקוופורין-4 – רכיב במערכת העצבים.

 

מיאליטיס

 

פגיעה בחוט השדרה המכונה בעגה הרפואית 'מיאליטיס' (Myelitis) היא למעשה מדובר בפגיעה שלא הצליחו למצוא את סיבתה. לפי נתונים שנאספו בבית לוינשטיין, מכלל המחלות המובילות לפגיעות בחוט שדרה (פרט לטראומה), 6.5% מהפגיעות מסווגות כ'מיאליטיס'.

 

זיהומים

 

פגיעה בחוט השדרה עלולה להיגרם כתוצאה מזיהום, בין הזיהומים שזוהו ככאלו שעלולים להוביל להתפתחות הדלקת נכללים נגיפי הרפס זוסטר, הרפס סימפלקס, CMV ו-EBV המוכרים כמחוללי "מחלת הנשיקה", נגיפי קדחת מערב הנילוס, זיקה, שפעת, אדמת, חזרת, חצבת, הפטיטיס B ו-אקו-וירוס, כמו גם חיידקים מחוללי עגבת, שחפת, שעלת, טטנוס, דיפתריה, מחלת ליים וחיידקים מחוללי זיהומים בעור ודלקות אוזניים, זיהומים פטרייתיים כגון אספרגילוזיס (הגורם לרוב לזיהום בדרכי הנשימה),  Blastomycesמחולל בלסטומיקוזיס – מחלה זיהומית סוערת, Coccidioides ו-קריפטוקוקוס וכן פרזיטים מסוימים ובכללם טוקסופלזמוזיס ושיסטוזומיאזיס מחולל מחלת הבילהרציה שתוקפת בעיקר את הכבד/ שלפוחית השתן.

 

לפי נתונים שנאספו בבית לוינשטיין, מכלל המחלות המובילות לפגיעות בחוט שדרה (פרט לטראומה), 4.7% מהפגיעות נגרמות ממחלות זיהומיות.

 

פריצות דיסק

 

פריצת דיסק עלולה להוביל אף היא לפגיעה בחוט השדרה, ולפי נתונים שנאספו בבית לוינשטיין, מכלל המחלות המובילות לפגיעות בחוט שדרה (פרט לטראומה), קרוב ל-15% מהפגיעות נגרמות מפריצת דיסק. פריצה נגרמת כשדיסק בין חוליות עמוד השדרה המותני נלחץ ופורץ החוצה ו/או נוצר קרע בדיסק.

 

עיוותים בכלי הדם המזינים את חוט השדרה

 

מחלות המתבטאות בעיוותים בכלי הדם המתחברים לחוט השדרה עלולות להוביל לפגיעה בחוט השדרה, ובין היתר נמנות בהקשר זה 'מלפורמציה עורקית-ורידית' (AVM, קיצור של ArterioVenous Malformation) – תופעה המתבטאת ברשת לא תקינה של כלי דם שנקשרת בין עורקים לוורידים שעלולה להופיע גם כמום מולד – 'מום עורקי ורידי'; מחלת dAVF (קיצור של dural Arterial-Venous Fistula) ובעברית 'נצור עורקי-ורידי דווראלי' המאופיינת ספציפית בחיבורים משובשים בין עורקים לוורידים באזור המוח ו/או חוט השדרה; מלפורמציות בכלי דם בחוט השדרה שמתבטאים בתופעה רפואית בשם intra spinal cavernous  או Spinal Cavernomas; המנגיומה שדרתית – כלומר צבר של כלי דם המהווים גידול שפיר מסוג 'המנגיומה' המתפתח סביב חוט השדרה; התרחבות כלי דם באזור (מפרצת); והפרעות בכלי הדם המתחברים לדיסקים (Disc Embolism).

 

לפי נתונים שנאספו בבית לוינשטיין, מכלל המחלות המובילות לפגיעות בחוט שדרה (פרט לטראומה), 2.2% מהפגיעות נגרמות מעיוותים בכלי הדם שמזינים את חוט השדרה.

 

איסכמיה

 

איסכמיה – כלומר הפחתה באספקת הדם לחוט השדרה על רקע סתימת עורקים – בעקבות טרשת עורקים, קריש דם החוסם את העורק או קרע באבי העורקים. המדובר בסיבה נדירה אשר לפי הערכות ממחקרים מעורבת בשיעור של עד ל-8% מהפגיעות בחוט השדרה.

 

חסימה מוחלטת של אספקת הדם לחוט השדרה קרויה 'שבץ עמוד השדרה' (Spinal Stroke) – ומדובר באירוע נדיר שמהווה כ-2% מכלל מקרי השבץ.

 

מחלות ניווניות של השדרה

 

מחלות ניווניות של חוט השדרה עלולות להתבטא בפגיעה בחוט השדרה, ובעיקר מחלות מסוג 'אטקסיה' (Ataxia, ובעברית: 'שיגשון') – מצב של חוסר קואורדינציה ותנועות מגושמות בגפיים שלא על רקע חולשת שרירים. המחלות העיקריות בהקשר זה הן:

 

אטקסיית פרידרייך (Friedreich's Ataxia): מחלה תורשתית שנגרמת ממוטציה בגן X25 הממוקם על גבי כרומוזום 9, שמאופיינת בניוון רקמת העצב בחוט השדרה ובעצבים ששולטים על תנועות השרירים בידיים וברגליים לרוב בגילי 15-5, אם כי יש מקרים של מחלה שבאה לידי ביטוי בגילי 30-20.

 

אטקסיה ספינוצרבלרית (SpinoCerebellar Ataxia – ובקיצור SCA) המתבטאת בפגיעה בחוט השדרה על רקע פגם גנטי בגנים הקשורים לתפקודי המיטוכונדריה בתא. קיימים סוגים שונים של 'אטקסיה ספינוצרבלרית' בהתאם לפגם הגנטי. 

 

מחלות דלקתיות

 

מחלות דלקתיות שעלולות לערב פגיעה בחוט השדרה כוללות סרקואידוזיס (sarcoidosis) – מחלה דלקתית לא זיהומית שפורצת מסיבה לא ידועה ותוקפת בעיקר את הריאות; זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס) – שהיא מחלה דלקתית אוטואימונית, תסמונת סיוגרן – תסמונת אוטואימונית שגורמת לירידה משמעותית בהפרשת רוק ודמעות, מחלת רקמת חיבור מעורבת (MCTD, קיצור של Mixed Connective Tissue Disease), טרשת עור (סקלרודרמה) ותסמונת בכצ'ט.

 

הדלקת בחוט השדרה עלולה להפריע לאותות שמועברים במערכת העצבים מחוט השדרה לאיברי הגוף השונים, תוך פגיעה באזורים שמתחת לדלקת שעשויה להתבטא בפגיעה מוטורית או תחושתית. תסמינים של דלקת בחוט השדרה כוללים כאבים, הפרעות תחושתיות, חולשה ברגליים ולעתים בזרועות ואי שליטה על סוגרים, כשהתסמינים עלולים לפרוץ בפתאומיות או להתפתח בהדרגה. דלקות בחוט השדרה עלולות לפרוץ בכל גיל, ושכיחות בעיקר בגילי הנעורים בין גילי 19-10 וכן בין הגילים 39-30, אך מדובר בתופעה נדירה. 

 

תמרורי אזהרה לפגיעת חוט שדרה לאחר תאונה או אירוע טראומה אחר

 

  • כאב גב חד או לחץ חריף על אזור הצוואר, הראש או הגב. 

 

  • חולשה, חוסר קואורדינציה או שיתוק בכל גפה בגוף. 

 

  • נימול, עקצוץ או חוסר תחושה בידיים/ ברגליים/ באצבעות הידיים/ הרגליים.

 

  • אי שליטה על סוגרים במתן שתן/ צואה. 

 

  • קשיי יציבה/ הליכה. 

 

  • פגיעה בתפקודי הנשימה לאחר הפגיעה. 

 

  • צוואר או גב המסובבים בצורה חריגה. 

 

תסמינים העלולים להיגרם עקב פגיעה בחוט השדרה

 

פגיעה בחוט השדרה עשויה להיות מלווה בתסמינים אופייניים, ביניהם: 

 

  • דרגות שונות של שיתוק בגפיים – החל משיתוק מלא ועד לשיתוק חלקי (טטראפלגיה לעומת פאראפלגיה – כפי שיוסבר בהמשך).

 

  • הפרעות בתפקודי נשימה. 

 

  • הפרעות בשליטה על סוגרים ובתפקוד שלפוחית השתן ו/או המעי. 

 

  • זיהומים חוזרים (הנטייה לזיהומים גבוהה בעיקר בקרב נפגעי חוט שדרה הזקוקים לחיבור למכשיר הנשמה). 

 

 

 

  • שינויים במצב רוח/ באישיות. 

 

  • אובדן תפקוד מיני/ חשק מיני. 

 

  • אובדן פוריות. 

 

  • דלקת ריאות (כמחצית מהאנשים עם פגיעות בחוט השדרה הצווארי סובלים מדלקות ריאה חוזרות). 

 

חומרת הפגיעה בעמוד השדרה

 

חומרת הפגיעה בחוט השדרה נקבעת על-פי מספר פרמטרים:

 

אזור הפגיעה בחוט השדרה

 

חוט השדרה כולל סיבים של מערכת העצבים המוקפים במיאלין אשר נמתחים בחלל הפנימי של עמוד השדרה ומוגנים על ידי 31 חוליות. ברפואה מחולק חוט השדרה לארבעה מקטעים, וחשוב לסווג את הפגיעה בחוט השדרה בהתאם למקום ולמקטע שבו היא מתרחשת:

 

פגיעות בעמו השדרה

 

  • חוט השדרה הצווארי (cervical spinal cord) במעלה חוט השדרה, במקום החיבור למוח, אזור שכולל את שמונת החוליות העליונות של עמוד השדרה (המסומנות C1-C8).

 

  • חוט השדרה החזי (Thoratic spinal cord) הוא אזור במרכז חוט השדרה שמוקף ב-12 חוליות (המסומנות T1-T12).

 

  • חוט השדרה המותני (Lumbar spinal cord) הוא אזור שמתחת לחוט השדרה החזי, היכן שחוט השדרה והגב מתעקמים אחורה, באזור שמוקף ב-5 חוליות (המסומנות L1-L5). זהו למעשה האזור התחתון של חוט השדרה.

 

  • השדרה העצית (Sacral spine) הוא האזור מתחת לתחתית חוט השדרה שצורתו משולשת הכולל חמש חוליות תחתונות (המסומנות S1-S5). אזור זה למעשה אינו 'חוט שדרה', ומצויים בו שורשי עצבי חוט השדרה.

 

  • השורש הראשוני של חוט השדרה מצוי בתוך עצם הזנב – החוליה התחתונה ביותר בעמוד השדרה.

 

כדי לאבחן את הפגיעה בודקים בשלב הראשון מהו החלק התחתון ביותר של חוט השדרה שהוא תקין מבחינה קלינית. המקטע התחתון ביותר התקין קובע את מיקום הפגיעה.

 

פגיעה מלאה או חלקית בחוט השדרה

 

פגיעות בחוט השדרה לרוב מסווגות לפגיעות מלאות (Complete injuries) ופגיעות חלקיות (Incomplete Injuries). בפגיעה חלקית יכולתו של חוט השדרה להעביר מסרים מאיברי הגוף למוח וחזרה עדיין קיימת, גם אם נפגעה באופן חלקי, ואנשים עם פגיעות חלקיות לרוב נותרים עם יכולות מוטוריות ותחושתיות חלקיות באזור שמתחת לפגיעה. כשמדובר בפגיעה מלאה – כלל היכולות המוטוריות והתחושתיות שמתחת למקום הפגיעה אובדות.

 

בעת אבחון פגיעה בחוט השדרה, אם יש תחושה או כיווץ רצוני באזור, ישנה המשכיות של חוט השדרה מהמוח ועד לחלק התחתון ביותר והפגיעה אינה שלמה. במידה ולא קיימת אפילו תחושה באזור, הפגיעה שלמה.

 

בהתאם לסיווג כפגיעה מלאה/ חלקית, רמת הפגיעה מחולקת לפי דרגות A-E:

 

  • דירוג A – פירושו פגיעה שלמה בחוט השדרה.

 

  • דירוג B – פירושו פגיעה לא שלמה, כשהפעילות התחושתית הלא מוטורית נשמרת מתחת לגובה הפגיעה.

 

  • דירוג C – פירושו פגיעה לא שלמה, כשהפעילות המוטורית נשמרת מתחת לגובה הפגיעה ויותר ממחצית מקבוצות השרירים באזור זה נמצאים בדירוג נמוך מ-3 בסולם מ-0 עד 5 (כלומר במצב של שיתוק מלא או חלקי).

 

  • דירוג D – פירושו פגיעה לא שלמה, כשהפעילות המוטורית נשמרת מתחת לגובה הפגיעה ויותר ממחצית מקבוצות השרירים באזור זה נמצאים בדירוג 3 ומעלה (כלומר במצב של שיתוק חלקי/ פעילות נורמאלית).

 

  • דירוג E – פירושו תפקוד נורמאלי של חוט השדרה בבדיקות מוטוריות ותחושתיות.

 

בשנים האחרונות עם שכלול השיטות הטיפוליות בפגיעות עמוד השדרה – עולה שיעור הפגיעות החלקיות, ולפי נתוני הפגיעות בחוט השדרה בארה"ב, כיום פגיעות חלקיות מהוות 66% מכלל הפגיעות בחוט השדרה.

 

תסמונות של פגיעות חלקיות בחוט השדרה

 

ישנן מספר תסמונות ספציפיות המיוחסות לפגיעות חלקיות בחוט השדרה:

 

  • תסמונת חוט השדרה הקדמי (Anterior Cord Syndrome) מאופיינת בפגיעה בקדמת חוט השדרה, ומתבטאת בעיקר בפגיעה בכישורים מוטוריים ותחושתיים. במקרים אלה לרוב לא מתרחשת פגיעה בתחושות עמוקות להם אחראים סיבי העצבים בחלק האחורי של חוט השדרה שאינם נפגעים.

 

  • תסמונת חוט השדרה המרכזי (Central Cord Syndrome) מאופיינת בפגיעה במרכז חוט השדרה ופוגעת בעצבים שמעבירים אותות מהמוח לחוט השדרה, ולכן עלולה להתבטא באובדן כישורים מוטוריים עד כדי שיתוק מלא, וכן באובדן שליטה על סוגרים ואובדן התפקוד המיני.

 

  • תסמונת בראון-סקארד (Brown-Sequard Syndrome) מאופיינת בפגיעה בצד אחד של חוט השדרה, והיא מתבטאת לרוב בפגיעה בכישורים ביחס לצד אחד בגוף, למשל פגיעה בתנועה רק בצד ימין/ שמאל. לעתים הפגיעה מאופיינת באובדן תנועתיות בצד שבו ארעה הפגיעה ובאובדן תחושות חום וכאב בצד השני.

 

  • פגיעה באזור האחורי של חוט השדרה נגרמת לרוב מהידלדלות תאי עצב, למשל כתוצאה מזיהום, ופגיעה זו מתבטאת באובדן תחושות עמוקות, לרבות חוש מגע ותחושת התמצאות.

 

  • תסמונת הקונוס הלשדי או 'קונוס טרמינליס' (Conus Medullaris / Conus Terminalis) היא פגיעה בתחתית חוט השדרה המותני סביב חוליה L1, שמתבטאת לרוב באי שליטה על סוגרים, כאבי גב תחתון, חולשה/ ספסטיות ברגליים ואובדן חלקי של תחושת מגע.

 

  • תסמונת זנב הסוס (Cauda Equina) היא פגיעה בשורשי העצבים מתחת לחוט השדרה (מתחת לחוליה L1 בעמוד השדרה המותני), והיא מאופיינת בכאבי גב תחתון חריפים, אובדן פעילות מוחלט או חלקי של שלפוחית השתן ו/או המעי, אובדן תחושה/ נימול באזור האוכף, כאבים בעצב הסכיאטי, חולשה עד שיתוק בגפיים התחתונות, חוסר בתפקוד המיני והעדר רפלקסים בקרסוליים או בקרסול אחד.

 

גובה הפגיעה בחוט השדרה

 

סיווג נוסף נסמך על מספר הגפיים שנפגעו כתוצאה מהפגיעה בחוט השדרה:

 

טטרפלגיה

 

טטרפלגיה (Tetraplegia) הקרויה לעתים גם 'קוואדריפלגיה' (Quadriplegia) היא פגיעה שבה תפקוד כל ארבע הגפיים נפגע. אין צורך שהגפה כולה תיפגע, ומספיקה חולשה באצבעות עם שיתוק ברגליים כדי להיכלל בקטגוריה זו.

 

פרפלגיה 

 

פרפלגיה (Paraplegia) היא פגיעה רק בגפיים התחתונות, כלומר ברגליים. גם כאן, הפגיעה לא חייבת להיות מלאה.

 

בחלוקה גסה, מי שנפגע בחוט השדרה הצווארי והחזי העליון – נוטה יותר לסבול מטטרפלגיה, ומי שנפגע נמוך יותר – בחוט השדרה החזי התחתון והמותני – נוטה יותר לפתח פארפלגיה. פגיעות מתחת לחוט השדרה המותני לרוב אינן כרוכות בשיתוק או אובדן תחושה בגפיים, ומאופיינות בעיקר בתסמיני כאב ממקור עצבי וירידה בתפקודים שונים – כגון שליטה על סוגרים ותפקוד מיני.

 

טריפלגיה 

 

טריפלגיה (Triplegia) הוא תיאור לפגיעה בחוט השדרה שמתבטאת באובדן תחושה בזרוע אחת ובשתי הרגליים, לרוב כתוצאה מפגיעה חלקית בחוט השדרה.

 

לפי נתוני הפגיעות בחוט השדרה בארה"ב, הפגיעה השכיחה ביותר בחוט השדרה היא 'טטרפלגיה חלקית' (45%) ואחריה פרפלגיה חלקית (21%), פרפלגיה מלאה (20%) וטטרפלגיה מלאה (14%).

 

דירוג הפגיעה בשרירים בעקבות פגיעה בחוט השדרה

 

הארגון האמריקאי לפגיעות בחוט השדרה (ASIA, קיצור של American Spinal Cord Injury Association) פיתח דירוג לתנועת שרירי הגוף בעקבות פגיעה בחוט השדרה, בסולם מ-0 עד 5, כאשר:

 

0 – משמעו שריר משותק.

 

1 – משמעו תנועה חלקית.

 

2 – משמעו תנועה לכל אורך טווח התנועה.

 

3 – משמעו תנועה נגד כוח הכובד.

 

4 – משמעו תנועה תוך התנגדות ידנית של המטפל.

 

5 – משמעו תנועה נורמאלית.

 

השרירים השונים נמדדים לצורך דירוג זה בפעולות שונות, לרבות משיכת כתף, יישור מרפק, כיפוף שורש כף היד, כיפוף ברך, יישור ברך, כיפוף קרסול ויישור הבוהן ברגל.

 

פגיעה בנוירון המוטורי העליון/ תחתון

 

ההולכה במערכת העצבים עוברת ב"תחנות": המידע עובר בתאי מערכת עצבים (נוירונים) בדרכו מהמוח אל המטרה או מהגוף בחזרה למוח. לפי סיווג נוסף, כאשר נפגע הנוירון האחרון המוביל אל השריר (שהוא נוירון מוטורי שאחראי על תנועת שריר), הפגיעה נקראת פגיעה בנוירון המוטורי התחתון (lower motor neuron). כאשר נפגע מקטע שמעל לנוירון האחרון, הפגיעה מסווגת כפגיעה בנוירון המוטורי העליון (upper motor neuron).

 

שתי פגיעות אלו שונות זו מזו באופיין. בין העצבים בדרך קיימת תקשורת המאפשרת בקרה ופיקוח, וכאשר נפגע הנוירון העליון – ואלו הן רוב הפגיעות, הנוירון נשאר ללא פיקוח ולכן "עושה כרצונו" - עוויתות שרירים, רפלקסים ערים, התכווצויות יתר בשלפוחית שתן וכדומה. לעומת זאת, כאשר נפגע הנוירון התחתון, השריר נשאר בעצם ללא עצבוב, והדבר גורם לשרירים רפים (טונוס שרירי נמוך), חוסר רפלקסים, שלפוחית שתן שלא מתכווצת וכדומה.

 

אבחון פגיעות בחוט השדרה

 

אבחון הפגיעה בחוט השדרה לרוב מתמקד בזיהוי מקום הפגיעה וסוג הפגיעה, בהתאם לתסמינים השונים. אין בדיקה אחת לצורך הערכת הפגיעה בחוט השדרה, ותהליך האבחון כולל לרוב סדרת מבדקים, לרבות:

 

  • הערכה קלינית: הערכה המבוססת על כלל התסמינים מהם סובל המטופל. במהלך הבדיקה עשוי המטופל להתבקש להזיז את גפיו, לעקוב אחר תנועה עם העיניים ולבצע פעולות נוספות לבחינת כישורים מוטוריים ותחושתיים.

 

  • בדיקות דם שונות עשויות להעיד על מצבים שיכולים להוביל לפגיעה בחוט השדרה, לדוגמא זיהומים וסיבוכים בכלי הדם.

 

  • בדיקות הדמיה מסייעות באיתור הפגיעה בחוט השדרה, לרבות צילום רנטגן המדגים הפרעות בחוליות, שברים ושינויים ניווניים בחוט השדרה; הדמיית סי.טי שמאפשרת לבחון יותר לעומק מבנים חריגים בעמוד/ בחוט השדרה; הדמיה במכשיר MRI המאפשרת לבחון לעומק את המבנה האנטומי של עמוד/ חוט השדרה, שהיא לרוב בשימוש לאיתור סיבוכים הגורמים לפגיעות בחוט השדרה שמעבר לפגיעות טראומה.

 

טיפול בפגיעות בחוט השדרה

 

במקרה של פגיעה בחוט השדרה נדרש טיפול רפואי אינטנסיבי ואגרסיבי מהיר ובהמשך התאמה של טיפול שיקומי – כדי לצמצם ככל האפשר את הפגיעה למערכת העצבים ולנסות להשיב כישורים שאבדו.

 

כמו כן, הפרעות במערכת הנשימה מהוות אינדיקציה לחומרת הפגיעה בחוט השדרה, וכשליש מהנפגעים בחוט השדרה העליון (באזור הצוואר) נזקקים לתמיכה נשימתית.

 

מטרת הטיפול הראשוני לאחר פגיעת חוט שדרה היא ייצוב מערכות הלב והנשימה וטיפול בבעיות הנלוות לפגיעה כגון דימומים ושברים. הטיפול כולל:

 

סטרואידים

 

טיפול בסטרואידים סינטטיים מסוג 'מתילפרדניזולון' הניתן שמונה שעות לאחר פגיעה בחוט השדרה הוכח כטיפול שמאפשר להפחית את הנזק לתאי מערכת העצבים.

 

התערבות כירורגית

 

פגיעות בחוט השדרה כתוצאה מטראומה לרוב דורשות ניתוח – כדי לשחרר את הלחץ שמופעל על רקמות חוט השדרה על ידי שברי עצמות, זיזי עצם, גידים, רצועות ו/או דיסקים שחדרו לחוט השדרה בעקבות הפגיעה. כיום רוב הנפגעים בחוט השדרה בישראל מנותחים, במטרה לשחרר את הלחץ על חוט השדרה. 

 

גם אם לא ניתן למנוע את הנזק שכבר נגרם לחוט השדרה, במקרים רבים הניתוח נועד לייצב את עמוד השדרה כדי למנוע דפורמציה וכאבים בעתיד. 

 

התזמון לביצוע הניתוח משתנה מנפגע לנפגע בהתאם לחומרת הפגיעה וליכולת השיקומית. עם זאת, לפי מחקרים חדשים שבוחנים את הסוגיה יש לשאוף לבצע ניתוחים להסרת הלחץ על חוט השדרה סמוך ככל האפשר למועד הפגיעה – מה שאמור לשפר את תוצאת הניתוח ולהיות יעיל יותר בהיבטים רפואיים וכלכליים ארוכי טווח.

 

טיפול שמרני 

 

לחילופין, ניתן לנקוט בטיפול שמרני שנועד לייצב את עמוד השדרה על ידי שכיבה במיטה בתנועות מתאימות, לצורך איחוי השבר ושמירת היציבות.

 

טיפולים שיקומיים

 

בהמשך, טיפולים שיקומיים לנפגעי חוט שדרה כוללים שילוב של טיפולים פיזיים ותרגול מיומנויות לצד תמיכה רגשית וחברתית.

 

בנוסף קיימות טכנולוגיות פרוטזות שונות שמשתמשות בגירוי חשמלי של העצבים לשחזור תפקודים ספציפיים, לרבות תפקודי שלפוחית השתן, נשימה, שיעול ותנועות ידיים ורגליים.

 

למידע נוסף על הטיפול בנפגעי חוט שדרה>>

 

 

בהכנת הכתבה סייע פרופ' עמירם כ"ץ, מומחה לרפואה שיקומית ומנהל המחלקה לשיקום שדרה בבית החולים לוינשטיין וממנהלי קהילת חוט שדרה באתר כמוני 

 

עדכון: פברואר 2019

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: