מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

פסוריאזיס

כמוניפסוריאזיסמדריכיםפסוריאזיס: 5 דברים לא לעשות לעור

פסוריאזיס: 5 דברים לא לעשות לעור

מדוע חשוב לנסות לא לגרד נגעים פסוריאטיים? למה לא כדאי לשטוף את הנגעים בתכיפות גבוהה? ומאילו סבונים עדיף להימנע? ריכזנו מידע על דברים שאינם מומלצים לעורם של המאובחנים בפסוריאזיס

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: פרופ' ארנון כהן
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית שמאופיינת בחלוקה מהירה של תאים בעור, המובילה להתפתחות נגעים עוריים אופייניים באזורים שונים שלרוב מלווים בקשקשת. המחלה פורצת על רקע שילוב של גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים, ומאופיינת בתקופות של התלקחויות והפוגות.

 

לצד ההקפדה על היענות לטיפולים התרופתיים שמסייעים להקל בתסמיני המחלה, ובכללם משחות מקומיות, תרופות סיסטמיות ותרופות ביולוגיות מתקדמות וכן טיפולים בפוטותרפיה, חשוב גם ללמוד מה לעשות כדי לשמור על בריאות העור, ולא פחות חשוב - מה לא לעשות. 

 

להימנע מגרד

 

שתי תופעות שרווחות אצל חולי פסוריאזיס מדגישות את הצורך להימנע מגירוד העור – למרות שנגעי המחלה מגרדים ברוב המקרים.

 

התופעה הראשונה קרויה 'ליכן סימפלקס כרוניקוס' (Lichen Simplex Chronicus – ובקיצור LSC) ולעתים 'נוירודרמטיטיס' (Neurodermatitis). מדובר בהפרעה עורית שנגרמת על רקע גרד מתמשך באזור מסוים בגוף, ומובילה לעיבוי העור המגורד ולשינויים בצבע העור, כאשר האזור המגרד הופך לדלקתי ולגורם עצמאי המוביל להמשך תחושת הגרד. התופעה עשויה להיות ראשונית או משנית למחלות עור, לרבות פסוריאזיס או אקזמה. בסוג השכיח של 'פלאק פסוריאזיס' (פסוריאזיס וולגריס) אף מוגדר תת סוג שמאופיין בנגעים מעובים כתוצאה מגרד עצמי מוגבר – Lichenified Psoriasis. לדברי פרופ' ארנון כהן, מומחה לרפואת עור ומין ומנהל שירות העור במחוז דרום של שירותי בריאות כללית, "בתופעה זו, העור שמגורה בעקבות הגרד הופך כשלעצמו מקור לגירוד, אף יותר מאשר המנגנונים של מחלת הפסוריאזיס עצמה".

 

סיבות שונות נקשרו לתופעת 'ליכן סימפלקס', ובכללן גורמים פסיכולוגיים, אלרגיים וכן מעגל הגרד-גירוד – תופעה עורית שמבטאת מעין 'מעגל קסמים' שבו תחושת גרד גורמת לגירוד, ואילו הגירוד בפועל מעצים את תחושת הגרד.

 

מסיבה זו, מומלץ לחולי פסוריאזיס להתאפק ולהימנע מגרד מתמשך של נגעים. יש אף הממליצים לכסות בשעות הלילה נגעים פסוריאטיים מגרדים במיוחד כדי להימנע מגירוד שיוביל לגירוי האזור ולהתפתחות של 'ליכן סימפלקס'.

 

תופעה נוספת שמאפיינת באופן ייחודי חולי פסוריאזיס גורמת לכך שגם פגיעה קלה בעור עלולה להוביל להתפתחות נגע פסוריאטי באזור – תגובה המכונה בשפה הרפואית בשם 'תופעת קובנר' (Koebner Phenomenon). תופעה זו, שתוארה לראשונה עוד בשנת 1872 על ידי רופא העור הגרמני ד"ר היינריך קובנר, המכונה גם 'תגובה איזומורפית' (Isomorphic Response), מוגדרת כיום כהופעה של נגע פסוריאטי בסמוך לחבלה עורית (טראומה), כתוצאה מחבלה או מכה, והיא אף יכולה להתפתח כתוצאה משריטה קלה הנגרמת בעקבות גרד, לרוב 10 ימים עד שבועיים לאחר הפגיעה. ההנחה כי פציעה של שכבת העור מובילה להפרשת גורמי גדילה של מערכת העצבים (NGF, קיצור של Nerve Growth Factors), ואלה מעוררים תהליך דלקתי שמוביל לבסוף להתפתחות נגע פסוריאטי. התופעה עלולה להתבטא גם בנגעים עוריים באזורים בהם העור נחבל קלות, למשל בקו הבטן לאחר לבישת מכנסיים צמודים או בחזה לאחר לבוש חזייה צמודה, ואף באזורי עור שנפגע בעקבות עקיצה קלה של חרק, דקירה קלה של קוץ או כוויה בעור.

 

בספרות המקצועית חלוקות הדעות בדבר שכיחות תופעת קובנר אצל חולי פסוריאזיס, כשיש מחקרים שמדווחים על תופעה שכיחה יחסית המופיעה אצל כ-25% מהמאובחנים במחלה, ויש שמעריכים ששכיחותה נמוכה יותר. בכל אופן, לדברי פרופ' כהן, "התלקחות של פסוריאזיס על רקע תופעת קובנר היא נדירה, וחולי פסוריאזיס אינם יכולים להגביל את עצמם באופן קיצוני בגלל חשש זה ולהימנע מפעילויות שונות כמו פעילות גופנית שהיא אלמנט חשוב באורח חיים בריא". 

 

על רקע שתי תופעות אלה – 'ליכן סימפלקס כרוניקוס' ותופעת קובנר – מומלץ לאנשים עם פסוריאזיס להימנע ככל שניתן מגירוד העור. לשם כך, משחות מקומיות המשמשות לטיפול בנגעים פסוריאטים מקלות ברוב המקרים על תחושת הגרד.

 

להימנע משטיפה מרובה של הנגעים

 

אנשים רבים שמתמודדים עם נגעים פסוריאטיים חושבים ששטיפה מתמדת וניקוי של העור בתדירות גבוהה עשויים להועיל להעלמות הנגעים, אולם בפועל שטיפה מרובה עלולה לייבש את העור הנגוע ולהחמיר את הנגע.

 

מאמר של חוקרים מגרמניה וצרפת שפורסם באביב 2014 בכתב העת European Journal of Dermatology מדגים כי עור יבש אצל אנשים עם פסוריאזיס פוגע במחסום האפידרמלי – שכבת האפידרמיס המשמשת כשכבת הגנה לגוף מפני נזקים וזיהומים חיצוניים ומפני אובדן נוזלים. שבירת המחסום האפידרמלי מובילה לפי המאמר להפרשה של מתווכי דלקת ולהחמרה בדלקתיות, באופן שעלול אף להוביל להתלקחות כוללת של המחלה.

 

כדי למנוע יובש עורי, האקדמיה האמריקאית לרפואת עור (AAD) ממליצה לאנשים עם פסוריאזיס להתרחץ פעם ביום בלבד ולהגביל את המקלחת ל-5 דקות ואמבטיה ל-15 דקות לכל היותר.

 

באקדמיה האמריקאית לרפואת עור ממליצים עוד למרוח קרם לחות ניטראלי על כל העור כ-5 דקות לאחר סיום המקלחת/ אמבטיה – כדי למנוע יובש עורי, ופרופ' כהן מוסיף כי "מומלצת מריחת קרם לחות או משחה שומנית כמו 'וזלין' על הנגעים הפסוריאטיים – אשר ביכולתם לעתים להוריד את הרובד הקשקשי שעשוי להצטבר על הנגע".

 

להימנע מסבונים חומציים ואלכוהוליים

 

בחירת הסבון והשמפו היא משימה מאתגרת לאנשים עם מחלות עוריות, ובכללם המאובחנים עם פסוריאזיס. לדברי פרופ' כהן, "כדי להימנע מהחמרה בנגעים, חשוב להשתמש בסבונים עדינים שאינם ברמת חומציות גבוהה".

 

לאנשים עם פסוריאזיס מומלץ להקפיד לבחון את רשימת הרכיבים המצויים בסבונים ובשמפו בעת הרכישה. אמנם אין סבון או שמפו שהוא 'מסוכן' לאנשים עם פסוריאזיס – אך חלק מהרכיבים המצויים במוצרים אלה עשויים לגרום לתחושות צריבה ועקצוץ ולגרות נגעים דלקתיים שמאפיינים את המחלה.

 

בין הרכיבים הבעייתיים נמנים רכיבים אלכוהוליים הכוללים את השם Alcohol כמו 'צטיל אלכוהול' (Cetyl Alcohol) ו'מריסטיל אלכוהול' (Myristil Alcohol) המצויים במרככי שיער שונים ומעניקים לשיער מרקם רך. כמו כן, מומלץ להימנע משימוש בסבונים ושמפו המכילים 'מתילאיזותיאלוזינון' (Methylisothiazolinone) – רכיב אלרגני שנקשר לגירוי עורי נרחב ואף עשוי להוביל לעתים לנגעים דמויי פסוריאזיס, כפי שתואר על ידי חוקרים אמריקאים באוגוסט 2014 בכתב העת Dermatology Research and Practice. מומלץ גם להימנע מחלק הכימיקלים המצויים בקצף אמבט.

 

האקדמיה האמריקאית לרפואת עור (AAD) ממליצה לאנשים עם פסוריאזיס להשתמש בסבונים עדינים ולהימנע מסבונים קשים בעלי מבנה גס. לדברי פרופ' כהן, "סבון הוא למעשה תהליך כימי, וחשוב לבחור סבונים עדינים שבהם עוצמת התהליך פחותה, לדוגמא סבון נוזלי לתינוקות". יש לסבן את העור בעדינות כדי להימנע מפציעות שעלולות לעורר תגובה עורית פתולוגית כמו ב'תופעת קובנר'.

 

להימנע מאוויר יבש בחורף

 

עבור אנשים עם פסוריאזיס החורף נחשב למאתגר יותר ומלווה בריבוי התלקחויות בהשוואה לקיץ. חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הרווארד דיווחו בספטמבר 2015 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לרפואת עור כי מנתונים שנאספו מ-5,468 חולי פסוריאזיס לאורך שלוש שנים, שיעור החולים שהיו בהפוגה ונקיים לחלוטין מנגעים היה גבוה יותר בחודשי הקיץ (20.4%) בהשוואה לחורף (15.3%), ואילו שיעור החולים עם פסוריאזיס מתון עד חמור המלווה בנגעים עוריים היה גבוה משמעותית בחורף (40.5%) ובאביב (37.7%) וירד בקיץ (34.1%) ובסתיו (34.8%). חוקרים מסין ואוסטרליה דיווחו במארס 2020 בכתב העת Postgraduate Medical Journal כי גם החיפושים באינטרנט במנגנון החיפוש גוגל על מחלת הפסוריאזיס והטיפולים בה הגיעו לשיא בחורף ובאביב והיו בשפל בקיץ ובסתיו.

 

הסיבה לריבוי התלקחויות של פסוריאזיס בחורף בהשוואה לקיץ קשורה ככל הנראה למיעוט החשיפה לקרני השמש ולירידה בלחות שמובילה לעור יבש. 

 

מאחר וחימום הבית באמצעות מיזוג אוויר ומפזרי חום מייבש את האוויר, לאנשים עם פסוריאזיס מומלץ לאזן זאת באמצעות מכשיר אדים שמשמר רמת לחות סבירה. מומחים ממליצים לנסות ולשמור על רמה קבועה של 30% עד 50% לחות באוויר הביתי בחודשי החורף. כמו כן, בחורף בעיקר מומלץ למרוח קרם לחות, להימנע מללבוש בגדי צמר שעשויים לגרות את העור ולהחמיר את תחושת הגרד וכן להקפיד גם בחורף על חשיפה מבוקרת לקרני השמש ואף לשקול עם הרופא המטפל את האפשרות לטיפולי פוטותרפיה.

 

כדי להגן על העור בחודשי החורף, חשוב גם להישמר מפני זיהומים. מחקרים מדגימים כי הידבקות בזיהומי חורף אופייניים כמו נגיף השפעת ואף בנגיף הקורונה – עלולים לעורר התלקחות של פסוריאזיס. בדצמבר 2019 דיווחו חוקרים מצרפת בכתב העת British Journal of Dermatology כיצד נגיפים שונים הגורמים לזיהומים בדרכי הנשימה מעלים את הסיכון להתלקחות המחלה, לרבות נגיפים מסוג שפעת, רינו-וירוס וקורונה-וירוס.

 

להימנע מחשיפה בלתי מבוקרת לשמש

 

חשיפה לקרני השמש מיטיבה עם חולי פסוריאזיס ועשויה להוביל להפוגה משמעותית וממושכת בנגעים, כפי שמדגימים עשרות מחקרים על התועלת בטיפולי פוטותרפיה וטיפולי קלימטותרפיה בים המלח המומלצים לחולים.

 

כיום אף מאפשר סל הבריאות הממלכתי לחולי פסוריאזיס זכאות להחזרים של עד 70% מעלות השהייה בים המלח (ועד 299 ש"ח ליום, נכון לקיץ 2021) למשך חודש ימים בשנה או לחילופין החזר הוצאות בתחבורה ציבורית והחזר של 80% מעלות הכניסה לאתרי סולאריום בחופי ים המלח ובבתי מלון, לצורך טיפולי קלימטותרפיה.

 

במהלך השהות בים המלח מומלץ לחולי פסוריאזיס להשתזף בשמש בצורה מבוקרת פעמיים ביום, בין 8:00 ל-11:00 ובין 14:30 ל-17:00, ומחקרים הדגימו כי החשיפה לקרני UVA ו-UVB המצויות באופן טבעי בשמש מיטיבה עם החולים ועשויה להשרות הפוגה במחלה לתקופה ממושכת.

 

אבל לחשיפה לשמש עלולות להיות גם השלכות שליליות. בספרות הרפואית קיימות ראיות סותרות באשר לסיכון של חולי פסוריאזיס לפתח סרטן העור כתוצאה מחשיפה לשמש בטיפולי ים המלח. חוקרים מדנמרק שבחנו את הסוגייה בעבר דיווחו בדצמבר 1999 בכתב העת British Journal of Dermatology כי טיפולי ים המלח העלו בקרב חולי פסוריאזיס את הסיכון לגידולים ממאירים בעור מסוג 'קרצינומה של תאי בסיס' (BCC) פי 4.2 ומסוג 'קרצינומה של תאי קשקש' (SCC) פי 10.7. מחקר ישראלי שבוצע בבית החולים בילינסון ופורסם במארס 2005 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לרפואת עור דווקא העלה כי השיזוף תחת השמש בים המלח אינו מעלה אצל חולי פסוריאזיס את הסיכון לפתח סרטן העור, אולם עשוי להוביל לפגיעות במבנה העור שמתבטאות בשינויים בגמישות העור, הופעת קמטים והרחבה של נימי הדם בעור.

 

להפחתת הסיכון לסרטן העור ולנזקים נוספים כתוצאה מחשיפה גבוהה לשמש – מומלץ להקפיד בטיפולי ים המלח להגן על העור. לדברי פרופ' כהן, "מומלץ למרוח קרם הגנה על אזורי העור שאינם מעורבים בפסוריאזיס במהלך הטיפול ובכך להפחית את הסיכון לנזקים למבנה העור".

 

 

*פרופ' ארנון כהן הוא מומחה לרפואת עור ומין ומנהל שירות העור במחוז דרום של שירותי בריאות כללית

 

עדכון אחרון: יולי 2021

הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: