פסוריאזיס

כמוניפסוריאזיסמדריכיםהמדריך המקיף למחלות עור

המדריך המקיף למחלות עור

מה התסמינים של מחלות העור השונות? מה גורם להן? וכיצד מטפלים בכל אחת ממחלות העור? מדריך מיוחד

מאת דן אבן
תגובות 0

מחלות עור הן בעיות רפואיות מהשכיחות בעולם. הן עשויות להוביל למגוון רחב של סיבוכים רפואיים וכרוכות בהיבטים פיזיולוגיים ונפשיים ובהשלכות חברתיות וכלכליות למטופלים, למשפחותיהם ולחברה כולה.

 

בישראל, מחקר שבחן את שכיחותן של מחלות עור בקרב 94,806 מועמדים לגיוס לצה"ל בגיל 17, שממצאיו הופיעו בגיליון אוקטובר 2007 של כתב העת International Journal of Dermatology, העלה שיעורים גבוהים של תחלואה עורית, לרבות היפרהידרוזיס – או בשפה עממית "הזעת יתר" (200 לכל מאה אלף גברים ו-107 לכל מאה אלף נשים), שומות מרובות (71 למאה אלף גברים ו-61 למאה אלף נשים), אטופיק דרמטיטיס (40 למאה אלף גברים ו-55 למאה אלף נשים), הפרעות קרטניזציה שמתבטאות בהתעבות העור (24 למאה אלף גברים ו-26 למאה אלף נשים), אקנה (16 למאה אלף גברים ו-13 למאה אלף נשים), דלקת עור במגע (13 למאה אלף גברים ו-40 למאה אלף נשים) ומחלות עור פוטוסנסטיביות שמתבטאות ברגישות יתר לקרני השמש (7 למאה אלף נשים ו-6 למאה אלף גברים).

 

אבעבועות רוח

 

אבעבועות רוח

(צילום: shutterstock)

 

אבעבועות רוח (Varicella או Chickenpox) היא מחלה זיהומית שנגרמת על ידי נגיף "וריצלה זוסטר" ממשפחת נגיפי ההרפס. המחלה מתבטאת בפריחה ושלפוחיות על העור, לצד חום גבוה. הפריחה שמאפיינת אבעבועות רוח מופיעה תחילה בקרקפת ובהמשך צפויה להתפשט לכלל אזורי הגוף, תחילה כנגעים אדומים ושטוחים שבהמשך הופכים לשלפוחיות עם נוזל מוגלתי שמכיל נגיפים. בהמשך השלפוחיות מתכסות בגלד, מתייבשות ונושרות. 

 

המחלה עלולה לגרום לסיבוכים, לרבות דלקת ריאות ודלקת קרום המוח וכן לסיבוכים עוריים, ובמקרים קשים לפגיעה בכליות ואף תמותה.

 

הנגיף מחולל המחלה מדבק ביותר, ומועבר בשיעול ומגע של הפרשות. בשנים האחרונות פותח כנגדה חיסון, שניתן מאז שנת 2007 בישראל במסגרת תוכנית החיסונים הלאומית לילדים במסגרת החיסון ה"מרובע" (לצד החיסונים נגד חצבת, חזרת ואדמת – חיסון MMRV) לתינוקות בגיל שנה ובכיתה א'.

 

נגיף וריצלה זוסטר שמדבק ומחולל אבעבועות רוח עשוי בגילים מבוגרים להוביל להתפתחות שלבקת חוגרת.

 

אורטיקריה (חרלת / סרפדת)

 

אורטיקריה (חרלת / סרפדת)

(צילום: shutterstock)

 

אורטיקריה (Urticaria) ובעברית 'חרלת' או 'סרפדת' – היא מחלת עור שכיחה שמתפתחת בקרב כ-20% מהאוכלוסייה, שמהווה תגובה אלרגית של העור למגע עם חומר כלשהו או תגובה חיסונית פנימית.

 

אורטיקריה מאופיינת בנגעים אדומים ומגרדים שמופיעים באופן פתאומי לתקופות קצובות במקומות שונים בגוף ונעלמים, לעתים בליווי נפיחות של העור ו/או חום גבוה. לרוב הנגעים נראים אדומים מסביב ומרכזם בהיר, ולעתים הם דמויי כוויה.

 

בכשני שליש מהמקרים האורטיקריה אקוטית – כלומר חריפה, ובמקרים אלה היא לרוב נעלמת כעבור מספר ימים, אם כי עלולה לחזור. בכשליש מהמקרים המחלה כרונית, ומקרים אלו לרוב מתפתחים בגילי 50-30, אצל נשים יותר מאשר גברים.

 

בין הגורמים שעשויים להיות מחוללי אורטיקריה נמנים זיהומים למיניהם, חשיפה לחומרים פעילים מסוימים בתרופות/ במזון, תוספי מזון, חומרים מחוללי אלרגיה כגון לטקס וקרדיט אבק הבית, מגע עם בעלי חיים ועקיצות חרקים; מגע של אוויר קר או מים על העור, עור לח או רטוב; ובמקרים מסוימים אורטיקריה נלווית למחלה שמלווה בתפקוד לקוי של המערכת החיסונית כגון דלקת מפרקים שגרונתית, ולעתים אף מופיעה כתסמין ראשוני למחלה שכזו.

 

תסמונות CAPS הן קבוצה של מחלות נדירות גנטיות בעלות אופי דלקתי שבאות לידי ביטוי בפריחה אורטיקריה על העור, חום גבוה ומעורבות של דלקת מפרקים.   

 

הטיפול באורטיקריה ניתן לרוב בהימנעות לחשיפה למחוללי הנגעים (החומרים האלרגנים) ובמשחות סטרואידיות ותרופות מקבוצת האנטיהיסטמינים, ובמקרים קשים בסטרואידים בכדורים או בזריקה.

 

אטופיק דרמטיטיס

 

אטופיק דרמטיטיס

(צילום: shutterstock)

 

אטופיק דרמטיטיס או 'דלקת עור אטופית' ובכינוייה העממיים 'אסתמה של העור' ו'אקזמה של העור' – היא מחלת עור דלקתית כרונית שמאופיינת בתגובה חריגה בעור הנגרמת משילוב עם הפרעה במערכת החיסון וכן על רקע גורמים גנטיים ו/או חשיפה לגורמים סביבתיים.

 

המחלה מתבטאת בדלקת בעור ובנגעים עוריים, יובש ניכר וגרד קשה. המחלה לעתים מובילה להתפרצות משנית של אסתמה ונזלת אלרגית – תופעה הקרויה בשם "הצעדה האטופית".

 

המחלה לרוב פורצת לראשונה בילדות ומאופיינת בתקופות של התלקחויות והפוגה. לעתים מחלת העור עשויה להימשך עד לגיל המבוגר ובמקרים נדירים אף לפרוץ לראשונה בקרב מבוגרים. המחלה נחשבת לשכיחה ובמדינות מפותחות נאמדת שכיחותה בקרב 2% עד 10% מהילדים. 

 

הטיפול באטופיק דרמטיטיס כולל הקפדה על הימנעות מחשיפה לגורמים המובילים להתקפי המחלה, לרבות בגדים מסוימים וסבונים וחומרי ניקוי והקפדה על תנאי טמפרטורה ולחות מתאימים, וכן טיפול בקרם לחות וכן טיפול תרופתי במשחות מיוחדות, באנטיביוטיקה במקרה של זיהומים, סטרואידים, אנטיהיסטמינים, תרופות נוגדות דלקתיות, ובמקרים קשים תרופות לדיכוי המערכת החיסונית ותרופות ביולוגיות. לעתים אף מותאם טיפול לחולים באמצעות פוטותרפיה

 

עוד על אטופיק דרמטיטיס

 

אימפטיגו (סעפת)

 

אימפטיגו (סעפת)

(צילום: shutterstock)

 

אמפטיגו (Impetigo) ובעברית 'סעפת' – היא זיהום עור שכיח ששייך לקבוצת מחלות הפיודרמה. המדובר בזיהום חיידקי מדבק מאוד, ואחד מזיהומי העור השכיחים בקרב ילדים, שעשוי אף להתפתח אצל מבוגרים.

 

הזיהום מתאפיין לרוב בפצעים אדומים שמתפוצצים והופכים לגלד עם קליפה קרומית קשה בצבע דבש. המחלה לרוב מקומית, כפצע בודד שיכול להופיע ביד, ברגל או בפנים, ולעתים מפושטת. אצל תינוקות וילדים קטנים לפצעים באימפטיגו עשויות להתלוות שלפוחיות, בעיקר על רקע גרד מתמשך.

 

אימפטיגו עשויה להתפתח כזיהום משני אצל ילדים עם מחלות עור נוספות כגון אטופיק דרמטיטיס או כזיהום משני לאחר עקיצות חרקים.

 

הטיפול ניתן לרוב במשחות אנטיביוטיות ולעתים יש צורך באנטיביוטיקה דרך הפה, בהתאם לחומרת הנגעים. לעתים מסתבך נגע של אימפטיגו ומתפתח לכדי כיב המכוסה בגלד עבה – מצב הקרוי Ecthyma).

 

אקזמה

 

אקזמה בעור (Eczema) נחשבת לעתים למילה נרדפת למחלת אטופיק דרמטיטיס, אולם למעשה אקזמה היא דרמטיטיס (Dermatitis) – תסמין עורי שמאופיין בעור יבש ונגוע, אדום ודלקתי, ועשויה להתפתח על רקע סיבות שונות, ובהן גם אטופיק דרמטיטיס, אך גם מחלות נוספות לרבות דלקת עור במגע וכן במחלות נוספות:

 

  • אקזמה דיסהידרוטיק (Dyshidrotic Eczema) – אקזמה שמתבטאת בנקודות אדומות על העור שבהמשך מתפתחות לכדי שלפוחיות קטנות וכן בגירודים בידיים ובכף הרגל.

 

  • אקזמה נומולרית (Nummular Eczema) שמתבטאת בכתמי אקזמה בצורת 'מטבע' שמפוזרים על עור הגוף.

 

  • סבוריאה/ סבוראיק דרמטיטיס (Seborrhea או Seborrheic Dermatitis) שהיא אקזמה המופיעה על העור באזורי הפרשה של בלוטות החלב, לרבות קרקפת, פנים, אוזניים וקיפולי הגוף. נגעי סובוריאה מתבטאים באדמומיות וקשקשת, ובשונה מפסוריאזיס – לרוב אינם בולטים. אצל תינוקות התופעה מתרחשת לרוב עקב חשיפה להורמונים של האם ומתבטאת בקשקשת על הראש, שניתנת להסרה כשהתינוק גדל עם מברשת עדינה לאחר עיסוי בשמן תינוקות. אצל ילדים גדולים ומתבגרים ואף מבוגרים התופעה נגרמת מייצור עצמי של הורמונים וניתן לטפל בה באמצעות שמפו נגד קשקשים ותכשירים שונים כגון סלניום סולפיד ותכשירי זפת. 

 

  • סטטיס דרמטיטיס (Statis Dermatitis) שמתבטא באקזמה בעור ברגליים על רקע כיווץ ודליות בכלי הדם ברגליים.

 

אקנה

 

אקנה

(צילום: shutterstock)

 

אקנה (Acne) ובשמה המלא 'אקנה וולגריס' (Acne Vulgaris) היא מחלת עור הנפוצה ביותר בגילי הילדות וההתבגרות שמופיעה בקרב 70% עד 80% מהמתבגרים, ומכונה בלשון העם "פצעי בגרות", ובמקרים חריגים מופיעה בגיל המבוגר. המחלה מלווה בפצעונים (חצ'קונים) באזורי גוף שונים, בעיקר בפנים ובגב ולעתים בחזה.

 

אקנה איננה מדבקת, ונגרמת על רקע עלייה בפעילות הורמוני המין בגיל ההתבגרות שמובילה לפעילות יתר של בלוטות החלב בעור הפנים, החזה והגב. עלייה בייצור החלב מובילה להתרבות של חיידקי האקנה שמצויים באופן טבעי על גבי העור ולתהליך דלקתי. פצעוני אקנה עשויים להיות דלקתיים (פוסטולות, פפולות) או לא דלקתיים (קומדונים לבנים/שחורים).

 

הטיפול במחלה במצבים הקלים ניתן במשחות מקבוצת הרטינואידים שמכילות נגזרת של ויטמין A ובמצב קשה יותר בתרופות סיסטמיות המכילות רטינואידים, וכן לעתים בתכשירים אנטי בקטריאליים, אנטיביוטיקה, חומצה אלזאית, גלולות למניעת היריון אצל נשים שעשויות להסדיר את הפעילות ההורמונאלית ולמנוע אקנה ובמקרים קשים גם טיפול בתרופה איזוטרטינואין הדומה במבנה הכימי לוויטמין A (ומשווקת בתרופות רואקוטן, קוראטן). בשנים האחרונות מצומצם השימוש באנטיביוטיקה כטיפול באקנה למניעת התפתחות חיידקים עמידים.

 

אריזיפלס

 

אריזיפלס (Erysipelas) המכונה בשפה העממית 'שושנה' היא זיהום עור הנגרם על ידי חיידק – לרוב מסוג סטרפטוקוק או סטפליוקוק פיוגנס, אשר פוגע בשכבות העור העליונות של האפידרמיס והדרמיס העליון.

 

נגע של אריזיפלס לרוב מתבטא בכתם אדום/ורוד על גבי העור בעל גבולות ברורים יחסית, ולעתים בנפיחות בצקתית, רגישות מקומית ועור חם. תסמינים נלווים עשויים לכלול חום גבוה, צמרמורות, לחץ דם נמוך, כאבי ראש והזעה, ולעתים היא גם מובילה להתפתחות שלפוחיות מוגלתיות.

 

אריזיפלס שכיחה בעיקר ברגליים, וכתמי המחלה עשויים להתפשט עם הזמן.

 

הטיפול באריזיפלס ניתן באנטיביוטיקה, ולעתים בשילוב רטיות רטובות וחמות על העור. כשהנגע מתפתח ביד או ברגל – יש להגביה אותה באמצעות ישיבה/שכיבה (רגל) או סד (יד) כדי לסייע ליציאת הנוזלים הגורמים לבצקתיות ולרעלנים שמייצרים החיידקים מחוללי הנגע.

 

אריתרודרמה

 

אריתרודרמה (Erythroderma) ובעברית 'דלקת עור קילופית' היא אחד הסיבוכים הקשים שעלולים להתפתח כתוצאה מדלקתיות של העור, על רקע אטופיק דרמטיטיס בדרגת חומרה בינונית עד קשה, דלקת עור במגע, סבוריאה וכן כסיבוך של מחלות עור כרוניות נוספות כמו פסוריאזיס – כשאזורים נרחבים בעור אדומים ונראים ככוויה – תופעה שמאפיינת כ-3% מחולי הפסוריאזיס (Erythrodermic Psoriasis).

 

אריתרודרמה שמתבטאת בנגעים אדמומיים מפושטים ודלקתיות מפושטת בעור – לרוב מצריכה טיפול תחת אשפוז לצינון העור ומניעת התייבשות, לרבות באמצעות משחות סטרואידיות ואנטיביוטיקה ולעתים אף טיפול בתרופות משתנות להפחתת נפיחויות/שלפוחיות נלוות בעור.

 

אריתרודרמה כשלעצמה עלולה להוביל להתפתחות סיבוכים, לרבות נפיחויות בעור, התייבשות, כשל לבבי, זיהומים, היפורתמיה (תת חום), אובדן חלבונים ותת תזונה ובמקרים קשים תמותה.

 

בולוס פמפיגואיד

 

בולוס פמפיגואיד (Bullous Pemphigoid) היא מחלה אוטואימונית הדומה לעתים במאפייניה לפמפיגוס ומתבטאת בפריחה או בשלפוחיות על העור המופיעים לרוב במפשעה, בית השחי ובאזורי קפלי הידיים והרגליים. במקרה זה המחלה מתבטאת בשקיעה של נוגדנים שמייצרת המערכת החיסונית של הגוף מסוג IgG בשכבה שמחברת בין תאי העור לשכבת הבסיס של העור (מידסמוזום).

 

בהבדל מפמפיגוס, בולוס פמפיגואיד לרוב מתפתחת בגיל מבוגר יותר וללא הופעת נגעים בפה ועם שלפוחית מוצקות יותר. הטיפול ניתן לרוב בסטרואידים ובתרופות לדיכוי מערכת החיסון, לעתים בשילוב תרופות אנטי דלקתיות.

 

גזזת

 

גזזת

(צילום: shutterstock)

 

גזזת (Tinea Capitis או Ringworm) ובכינוייה 'פטרת העור ובשמה הרפואה 'דרמטופיטוזיס' (Dermatophytosis) היא היא מחלת עור זיהומית פטרייתית מדבקת שעלולה להופיע באזורים שונים בעור ומתבטאת בנגעים הנראים ככתמים אדומים/לבנים דמויי טבעת הגורמים לגירוד וכן פגיעה בזקיקי השיער והתקרחות מתקדמת בקרקפת. פטרת העור עשויה גם להיות ממוקדת בגפיים, לרוב באזורים נטולי שיער (Tinea Corporis).

 

הטיפול במחלה ניתן בעבר הרחוק על ידי תלישת שערות באזור הנגוע ועל ידי מריחת חומרים טבעיים שונים. בראשית המאה ה-20 פותח למחלה טיפול באמצעות קרינת רנטגן, שבהמשך התברר כי הוא מעלה את הסיכון להופעת גידולים סרטניים ושפירים ולמחלות נלוות, וכיום בישראל ניתן פיצוי למי שעברו טיפולים בהקרנות לגזזת בשנים 1960-1946 וחלו בעקבותיהם. בשנת 1960 אושרה התרופה 'גריזופולבין' שניתנת כיום במקרים של גזזת הקרקפת.

 

דלקת עור במגע

 

דלקת עור במגע (Contact Dermatitis) היא מחלה דלקתית עורית שנגרמת כשחומר זר חודר לעור דרך חתכים שונים ועלול באופן ישיר לייצר דלקת (דלקת עור ממגע מגרה) או באופן עקיף להפעיל את המערכת החיסונית באופן שמוביל לדלקת (דלקת עור אלרגית ממגע).

 

נגעים אופייניים לדלקת עור במגע עשויים להתבטא בעור אדום מגורה, קשקשת, ולעתים בעיבוי של העור ושלפוחיות, וכל אלו מלווים בתחושה עזה של גרד.

 

המדובר במחלה עורית שכיחה ביותר באוכלוסייה, אשר קיימים מחקרים ולפיהם סובלים ממנה עד כשליש מהפונים לרופאי עור (דרמטולוגים).

 

הטיפול בדלקת עור במגע דורש לזהות תחילה את החומר המוביל לתגובה הדלקתית, בין השאר באמצעות תבחיני מטלית הכוללים חומרים שבשימוש במוצרי טקסטיל, קוסמטיקה וחומרי ניקוי. בהמשך המנעות מחשיפה לחומר מעורר המחלה מוביל להיעלמותה.

 

הידרדניטיס סופורטיבה

 

הידרדניטיס סופורטיבה

(צילום: shutterstock)

 

הידרדניטיס סופורטיבה ובלעז HS (קיצור של  Hidradenitis Suppurativa) היא מחלת עור דלקתית כרונית שמתבטאת בנגעים דלקתיים וכואבים מתחת לעור. המחלה מאופיינת בכיסים מוגלתיים (אבצס) או בגושים נוקשים מתחת לעור שמכילים חלב או חומר שומני שמקורו בבלוטות החלב שתפקידן לשמן את העור והשערות. מחקרים חדשים מצביעים על כך שהמחלה מתחילה למעשה בחסימה של זקיקי השיער בשכבת העור באזורי גוף שיש בהם גם ריכוזים גבוהים של בלוטות אפוקריניות, כאשר זקיקי השעיר החסומים לוכדים בתוכם מזהמים המובילים לדלקתיות ובקעים בעור.

 

הידרדניטיס מופיעה לרוב בעשור השני-שלישי לחיים ויכולה להימשך שנים רבות. המחלה עלולה להתפתח על רקע גנטי או כתוצאה מחשיפה לגורמים סביבתיים שונים.

 

הטיפול בהידרדניטיס סופורטיבה כולל הקפדה על היגיינת העור למניעת התלקחויות, הקפדה על אורח חיים בריא הכולל תזונה בריאה – לרבות הפחתה בצריכת הסוכר ומוצרי חלב ופעילות גופנית סדירה וכן תרופות אנטיביוטיות וכקו שני תרופות ביולוגיות מקבוצת מעכבי TNF אלפא.

 

עוד על הידרדניטיס סופורטיבה

 

היפרהידרוזיס

 

היפרהידרוזיס (hyperhidrosis) או בלשון העם "הזעת יתר" היא מחלה עורית שמתאפיינת בהפרשת יתר מבלוטות הזיעה שבעור מסיבות שונות, לרבות מצבי לחץ, חוסר איזון הורמונאלי, עודף משקל והשמנה, שתיית אלכוהול, וכן על רקע מחלות שונות, ולפי הערכות בכרבע מהמקרים גם על רקע גנטי.

 

הזעת יתר עשויה להיות ממוקדת באזור מסוים בגוף או מפושטת, והיא עלולה להוביל לגירוי העור והתפתחות זיהומים ולאובדן נוזלים. הטיפול ניתן באמצעות קרמים ודאודורנטים למיניהם, ובמצבים קשים ניתן לבצע הזרקות בוטוקס לדרכי העצבים בעור כדי לחסום את האותות העצביים שמורים לבלוטות להפריש זיעה.

 

"המחלה החמישית"

 

"המחלה החמישית" (fifth disease)

(צילום: shutterstock)

 

"המחלה החמישית" (fifth disease) היא כינויה של מחלת עור שמתפתחת לרוב בילדות ומתאפיינת בפריחה על גבי הלחיים. כינויה ניתן מאחר וניתן בטעות לחשוב שהיא מחלת עור אחרת, והיא חמישית ברשימת מחלות הילדות שמתאפיינות בפריחה עורית מדבקת.

 

המחלה נגרמת על ידי נגיף 'Parvovirus B19' ולמעט פריחה בלחיים, שעשויה להראות כמו "לחי שקיבלה סטירה" אין לה תסמינים נוספים, והיא לרוב חולפת כעבור ימים בודדים ללא צורך בטיפול, אך עם זאת מדבקת מאוד בין ילדים.

 

המנגיומה

 

המנגיומה

(צילום: shutterstock)

 

המנגיומות (Hemangiomas) הן נגעים שפירים של כלי הדם שעלולים להתפתח על העור, ומתבטאים בצורה של נגעי עור אדומים בולטים כצבר של כלי דם – בגילי הינקות, לרוב בראש, הצוואר והפנים, ולעתים גם מתפתחים באיברים פנימיים כגון הכבד. כשההמנגיומה מופיעה מעל העור – צבעה לרוב ורוד, אך היא עשויה להתפתח גם מתחת לעור – ואז מאופיינת בצבע כחול.

 

המנגיומות לרוב מגיעות לשיא גודלן בגיל חמישה חודשים, ונעלמות בהדרגה החל משנת החיים השנייה, מחציתן עד גיל חמש.

 

המנגיומות מתפתחות בקרב עד כעשירית מהתינוקות במדינות המערב, בשכיחות גבוהה יותר בקרב תינוקות נקבות. הגורם להתפתחותן אינו ידוע לאשורו, אך קיימת סברה כי קיים קשר לחשיפה לרמות חריגות של ההורמון הנשי אסטרוגן.

 

הטיפול בהמנגיומות ניתן לעתים במשחות, לעתים באמצעות הזרקת סטרואידים לנגע, ובמקרים מסוימים כשהנגע אינו מראה סימני העלמות – יש צורך בניתוח להסרתם. במקרים של התפתחות כיבים – מוצע לרוב טיפול בלייזר.

 

הפרעות פיגמנטציה

 

הפרעות פיגמנטציה (Skin pigmentation disorders) הן קבוצת מחלות עור שמתאפיינות באובדן/ ירידה או שינוי כלשהו בפיגמנטציה – דהיינו בצבע העור, והופעת כתמים בהירים-לבנים על העור במקרים של היפו-פיגמנטציה או לחילופין הפיכת העור לכהה יותר במצבים של היפר-פיגמנטציה.

 

התופעה נובעת מאובדן של מלנוציטים – תאים המצויים בתחתית שכבת האפידרמיס של העור המייצרים מלנין (melanin) – החומר שאחראי על צבע העור, או על רקע חוסר יכולת של מונוציטים לייצר מלנין, או לחילופין על רקע ייצור מוגבר של מלנין. קיימות אבחנות שונות של הפרעות פיגמנטציה, רובן על רקע גנטי, וחלקן מסיבות שטרם התגלו.

 

בין הפרעות הפיגמנטציה השכיחות נכללות מלזמה – כמצב של היפר-פיגמנציה ומחלת ויטיליגו ולבקנות במקרה של היפו-פיגמנטציה.

 

הרפס

 

הרפס (Herpes) הוא שם של מחלה וכן של הנגיף שמחולל אותה – מחלת עור שמלווה בנגעים אופייניים לרוב על השפתיים (הרפס השפתיים/הפה, הרפס מס' 1) ובאיברי המין (הרפס מס' 2).

 

נגעי המחלה לרוב שטוחים בשלב הראשון ומלווים בתחושות עקצוץ, צריבה וגרד עז, ובהמשך גדלים לכדי שלפוחיות נפוחות וכואבות, לעתים בשילוב חום וכאבי ראש.

 

השלפוחיות של הרפס לרוב מלאות בנוזל שקוף או עכור, ועלולות להיות מוגלתיות – כלומר להכיל נגיפי הרפס. כשהמחלה פעילה – הנגיף מדבק מאוד ומועבר מאדם לאדם במגע של הפרשות.

 

הטיפול בהרפס ניתן בתרופות אנטי נגיפיות, וכיום משווקות בישראל התרופות שמכילות את החומר הפעיל אציקלוביר וואלאציקלוביר, הנמכרות כמשחות ללא צורך במרשם רופא (ואף מחוץ לעמדת הרוקח בבית המרקחת) ובמקרים קשים בכדורים/ בעירוי במרשם.

 

ויטיליגו

 

Vitiligo

(צילום: shutterstock)

 

ויטיליגו (Vitiligo) ובעברית 'בהקת' היא הפרעת פיגמנטציה שמבטאת היפו פיגמנטציה על רקע פגיעה בתפקוד התאים שמייצרים מלנין – החומר שאחראי על צבע העור, באופן שמוביל להתפתחות כתמים בהירים-לבנים על העור, בעיקר בקצות הידיים וסביב העיניים והפה ולעתים ברגליים ובאיבר המין.

 

מקור המחלה אוטואימוני – כשמערכת החיסון תוקפת את תאי העור מסיבה כלשהי, ובסיכון למחלה נמצאים חולים עם מערכת חיסונית משובשת, למשל חולים עם הפרעות בבלוטת התריס, או מחלה אוטואימונית אחרת – כגון זאבת, וכן נמצא כי סוכרתיים בסיכון גבוה יותר להתפתחותה.

 

המחלה מתפתחת בקרב 2-1 אחוז מהאוכלוסייה, ובין השאר סבל ממנה זמר הפופ המנוח מייקל ג'קסון.

 

על רקע היעדר מלנין ושכבת הגנה עורית מפני השמש – קיים סיכון בחשיפת המטופל לשמש, ולכן למאובחנים מומלץ לצמצם את החשיפה לשמש ולהקפיד על מריחת קרם הגנה. כמו כן, בחשיפה לשמש העור הבריא נוטה להשתזף בעוד שכתמי העור ללא מלנין אינם משנים את צבעם, ולכן הופכים בולטים יותר.

 

הטיפול בהפרעות פיגמנטציה כולל טיפולים בקרמים/ משחות מקומיות סטרואידיות לטשטוש הכתמים, פוטותרפיה וטיפולים אסתטיים לעור להחזרת הפיגמנטציה – למשל טיפולי לייזר, וכן טיפולים תרופתיים שמצויים עדיין בשלבי מחקר.

 

חצבת

 

חצבת

(צילום: shutterstock)

 

חצבת (Measles) היא מחלה זיהומית ומדבקת מאוד שמתבטאת בין השאר בפריחה עורית שמתפשטת במהירות, שנגרמת על ידי נגיף מקבוצת 'מורביליוירוס'. בשלב הראשון המחלה מאופיינת בחום לא גבוה, נזלת, כאבי גרון, דלקת בלחמית העין וכתמים בפנים רירית חלל הפה - "כתמי קופליק", ובהמשך מופיעים כתמים אדומים על העור שהולכים ומתפשטים עד שמחווירים ונעלמים.

 

חצבת עלולה להוביל לסיבוכים, לרבות דלקת ריאות, דלקת קרום המוח ופגיעה קשה בתפקוד המערכת החיסונית. החיסון לחצבת ניתן בישראל בתכנית החיסונים הלאומית מאז שנת 1978 כחלק מ"החיסון המשולש" (חצבת, חזרת, אדמת) שהפך ל"חיסון המרובע" ומכיל גם את הנגיף לאבעבועות רוח (חיסון MMRV), שניתן בגיל שנה ובכיתה א'. בשנים האחרונות ישנם מבצעי חיסונים לחצבת במקרים של מגע עם אדם שזוהה כחולה, וזאת על רקע התפרצות המחלה בישראל ובמדינות העולם המערבי, בעיקר באוכלוסיות שבהן הורים לא נוטים לחסן את ילדיהם למחלה.

 

יבלות

 

יבלות

(צילום: shutterstock)

 

יבלות (warts) הן למעשה זיהומי עור נגיפיים, שנגרמים לרוב על ידי אחד מלמעלה ממאה זני נגיף הפפילומה, זה המחולל לעתים גם את סרטן צוואר הרחם בקרב נשים.

 

יבלות עשויות להיעלם כעבור זמן, אך גם עלולות להישאר למשך שנים ואף לכל החיים, ולעתים אף שבות לאחר שנעלמות.

 

ליבלות צורות שונות – צורה פשוטה המורמת מעל העור, שטוחה, חוטית או יבלת בנקודות לחץ בכף הרגל. יבלות הן מדבקות מאדם לאדם.

 

הטיפול ביבלות מתאפשר לרוב באמצעות צריבה בחנקן נוזלי או בזרם חשמלי או במריחת תכשירים מקומיים שעשויים לסייע בהיעלמותן.

 

ילפת שטוחה

 

ילפת שטוחה (Lichen Planus) היא מחלת עור כרונית שמתאפיינת ברבדים עוריים קשקשיים, ומשתייכת לקבוצת המחלות הפפולוסקוומטיות, לצד פסוריאזיס, פיטיריאזיס רוברה פילריס ופיטיריאזיס רוזיאה. הקשקשת שמאפיינת ילפת שטוחה לרוב עדינה ומקובעת יותר מזו שמאפיינת נגעי פסוריאזיס.

 

המחלה מתבטאת בשטחים מצומצמים יחסית של העור, השיער, הציפורניים, ומלווה גם בעקצוצים חדים, והיא לרוב מתפתחת בגילי 60-30. הגורם להתפרצותה אינו ידוע, ועל פי אחת ההנחות מדובר במחלה אוטואימונית שנגרמת על רקע כשל בפעילות מערכת החיסון. 

 

הטיפול ניתן לרוב במשחות סטרואידיות או בטיפול מערכתי (סיסטמי) בסטרואידים או תרופות לדיכוי מערכת החיסון.

 

כינמת

 

כינמת ובלעז 'פדיקולוזיס' (Pediculosis) היא מחלת עור שמתבטאת בהידבקות בכינים מסוגים שונים שנדבקים לעור, חודרים אותו וניזונים ממציצת דם. הכינים עוברות בקלות מאדם לאדם במגע קל, בעיקר דרך שערות, ולכן מהוות תופעה רווחת בגני ילדים ובבתי ספר.

 

כינמת מלווה בעיקר בעקצוץ וגרד באזור התרבות הכינים – לרוב בראש, אשר מחריף כעבור מספר שבועות מההידבקות, כשמספר הכינים גדל. לעתים חריגות עקיצות/ נשיכות של כינים עלולות להוביל להתפתחות זיהום משני.

 

נהוג לסווג את הכינים לשלוש קבוצות: כינת הראש שמתרבה בין שערות הראש והיא השכיחה ביותר, כיני גוף שמתרבות באזורים שעירים אחרים וכיני ערווה/בושת שמתרבות בין שערות איברי המין, ומועברות במגע מיני. 

 

כיום קיימים תכשירים רבים להתמודדות עם כינמת, שלרוב דורשים חשיפה לתכשיר שקוטל את הכינים למספר דקות ובהמשך שטיפת האזור וסירוק במסרק דק כדי להוציא את הכינים וכן את ביצי הכינים שהטילו. רוב התכשירים דורשים חזרה על הפעולה כעבור מספר ימים כדי למנוע את האפשרות שכינה או ביצת כינה נותרו פעילות ועלולים להתרבות פעם נוספת.

 

לבקנות

 

לבקנות

(צילום: shutterstock)

 

לבקנות ובלעז 'אלביניזם' (Albinism) היא מחלה תורשתית והפרעת פיגמנטציה מסוג היפו-פיגמנטציה קיצונית ביותר, שנגרמת על רקע שיבוש בתאי המלנין האחראים על צבע העור לצד שיבוש ביכולת הפיגמנטציה של העיניים והשיער (לבקנות כוללת) או חוסר צבע בעיניים בלבד (לבקנות אוקולרית).

 

ללבקנים רגישות גבוהה לאור וסיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן העור.

 

בבדיקות גנטיות ניתן לאתר כיום את המוטציות העיקריות שמובילות ללבקנות בגן TYR שבכרומוזום 11 ובגן OCA2 שבכרומוזום 13.

 

בישראל לבקנות שכיחה בקרב יהודים יוצאי מדינות צפון אפריקה, בעיקר מרוקו, בשכיחות של 1 לכל 10,000 לידות של יהודים ממוצא מרוקאי.

 

בשנים האחרונות נעשים ניסיונות לפתח טיפולים תרופתיים ללבקנות, לרבות לשיפור הראייה.

 

מחלות פפולוסקוומטיות

 

המחלות הפפולוסקוומטיות (papulosquamous disorders) הן קבוצה של ארבע מחלות עור כרוניות שמתבטאות ברובד עורי קשקשי, הכוללת פסוריאזיס, ילפת שטוחה, פיטיריאזיס רוברה פילריס ופיטיריאזיס רוזיאה.

 

מלזמה

 

מלזמה

(צילום: shutterstock)

 

מלזמה (Melasma) או בשפת העם "כתמי עור" מהווה הפרעת פיגמנטציה שמבטאת היפר-פיגמנטציה על רקע יצור עודף של מלנין – החומר שאחראי על צבע העור.

 

התופעה מופיעה בעיקר בקרב נשים, ככל הנראה על רקע הפרשות הורמונאליות, ונוטה להחמיר בעת נטילת גלולות למניעת היריון או בהיריון, ואף מכונה בשפה עממית "מסיכת היריון".

 

התופעה לרוב מחמירה במקרים של חשיפה לקרני השמש, ולכן לנוטים לפתח אותה – מומלץ לצמצם את החשיפה לשמש ולמרוח קרם הגנה.

 

הטיפול במלזמה כולל לעתים גם משחות תרופתיות להבהרת העור המכילות את החומר 'הידרוקווינון' ומשחות סטרואידיות וטיפולים אסתטיים, למשל טיפולי לייזר וטיפולים בחשיפה לאור. כמו כן, כשנמצא כי המחלה קשורה לגורמים הורמונאליים ברורים – כגון נטילת גלולות – הפסקת נטילתן עלולה להוביל להעלמות מדורגת של הנגעים.

 

סקביאס

 

סקביאס

(צילום: shutterstock)

 

גרד עשוי להוות תסמין למחלות עור רבות, ואחת מהן קרויה 'גרדת' – או בלעז סקביאס (Scabies) – מחלה שמלווה בגרד בלתי נשלט כתוצאה מתגובה אלרגית להידבקות בטפיל – קרציה בשם Sarcoptes Scabiei שעוקצת את העור וחודרת לשכבת עור פנימית ובו מתרבה.

 

הקרציה מטילה ביצים בעומק העור וכשמאלו בוקעים קרציות נוספות, אלו מתרבות על פני העור וחודרות לעור בעצמן. הביטוי העיקרי של המחלה הוא גרד, פריחה ועקצוצים, שמתחילים לרוב בעת התרבות הקרציה, לרוב בחלוף 4-3 שבועות לאחר ההידבקות הראשונית. במקרים קשים המחלה עלולה להתפתח לכדי זיהום נרחב בכל חלקי הגוף – הקרוי 'גרדת גלדים' (Crusted Scabies).

 

הקרציה מתפשטת בקלות בין אנשים ודרך מיטות, מצעים, מגבות ובגדים, בעיקר בחודשי החורף. המחלה מאפיינת בעיקר אזורים בעלי היגיינה ירודה וצפיפות גבוהה, ובעבר התפשטה בישראל במחנות צבאיים.

 

הטיפול בסקביאס ניתן באמצעות הקרם שמכיל את החומר הפעיל פרמתרין בריכוז של 5% שקוטל את הקרציונים שיש למרוח על כל שטח הגוף, ואף לחזור כעבור 2-1 שבועות על הטיפול כדי למנוע הישארות של קרציה שעשויה להתרבות, ובמקביל שטיפת כל הבגדים והמצעים שהחולה בא עמם במגע.

 

סקלרודרמה

 

סקלרודרמה

(צילום: shutterstock)

 

סקלרודרמה (Scleroderma) הקרויה גם 'טרשת העור' (Systemic Sclerosis) היא מחלה כרונית דלקתית אוטואימונית רב מערכתית ומורכבת עם מעורבות של רקמות החיבור בגוף, שמאופיינת בנגעים עוריים ובסיבוכים קשים באיברים פנימיים ותמותה.

 

סקלרודרמה מתפתחת בקרב 3-1 לכל מאה אלף תושבים, והיא לרוב פורצת בגילי 65-30 אצל נשים יותר מאשר גברים. האופי המדויק של המחלה אינו ידוע לאשורו. המחלה מערבת גם פגיעה בכלי הדם הקטנים – עורקיקים ונימים, וכן בשקיעת סיבי חלבון מסוג קולגן ברקמות חיבור.

 

סקלרודרמה מאופיינת בהתערבות העור, ומסווגת בהתאם לחומרת מצב העור: במחלה מוגבלת העור עבה בפנים, הידיים, ומתחת למרפקים ולברכיים, ובמחלה מפושטת העור מתעבה באזורים נוספים לרבות בזרועות, הירכיים והגב. המחלה עלולה להוביל לסיבוכים שונים, לרבות יתר לחץ דם ריאתי, תופעת ריינו – סיבוך שמתאפיין ברגישות של הגפיים לקור, וכן בסיבוכים בתפקוד איברים פנימיים חיוניים כגון הריאות, הכליות והלב, ומאופיינת בשיעורי תחלואה ותמותה גבוהים.

 

הטיפול שניתן כיום לסקלרודרמה מסייע בהפחתת תסמינים – ריכוך העור והפחתת דלקתיות, וכן מתמקד בתרופות להפחתת הסיבוכים השונים כפי שהופיעו. הטיפול ניתן במשחות המכילות לרוב חומרים נוגדי דלקת שאינם סטרואידים מקבוצת NSAIDS וכן סטרואידים – שיעילותם בטיפול במחלה מוגבלת ובתרופות לדיכוי המערכת החיסונית כגון מטוטרקסט וציקלוספורין.

 

סרטן העור

 

סרטן העור (Skin cancer) הוא מחלה ממארת של תאי העור, ונחלק לארבעה סוגים עיקריים:

 

סרטן עור מסוג תאי BCC (קיצור של Basal Cell Carcinoma, ובעברית 'סרטן תאי בסיס') הוא סרטן העור השכיח ביותר שמתפתח מהתאים הבזאליים בשכבת האפידרמיס החיצונית של העור. בסיכון למחלה אנשים עם חשיפה גבוהה לשמש, בהירים, עם עיניים בהירות (כחולות/ ירוקות או אפורות). נגעי המחלה מופיעים לרוב כפצעים שנותרים פתוחים לאורך זמן ואינם מגלידים, כגידולים ורודים שעלולים להיות מלווים בכאב, גרד וכיסוי בגלד. האבחון לרוב מבוצע בביופסיה של נגע/ שומה עורית שהוצאה ונשלחה למעבדה פתולוגית. הטיפול בסרטן זה נעשה על ידי הימנעות מחשיפה לשמש וכריתת הנגע בניתוח או בטיפול בחשיפה לקור, מכשור חשמלי או הקפאה בחנקן נוזלי, טיפולים בהקרנות וכן הסרה מדורגת של שכבות הגידול תחת מיקרוסקופ – בשיטה המכונה 'מוס' (MOHS).

 

סרטן עור מסוג תאי SCC (קיצור של Squamous Cell Carcinoma, ובעברית 'סרטן תאי הקשקש') הוא אחד מסוגי סרטן העור, כשהנגעים מאופיינים ברובד קשקשי, ומתפתחים לרוב באזורים בעור שהיו חשופים לפציעות/ כוויות/ דלקתיות קודמת.

 

הסרטן נוצר מתאי קשקש בשכבת האפידרמיס החיצונית של העור, והוא מלווה בקשקשת בעורף ובשיער ועיבוי הציפורניים נגעי המחלה מאופיינים כבליטות קטנות או כתמים אדומים עם קשקשת בסיכון למחלה אנשים עם חשיפה גבוהה לשמש, בהירים, עם עיניים בהירות (כחולות/ ירוקות או אפורות). נגעי המחלה מופיעים לרוב אינם מגלידים לתקופה ממושכת.

 

האבחון של סרטן עור מסוג SCC לרוב מבוצע בביופסיה של נגע/ שומה עורית שהוצאה ונשלחה למעבדה פתולוגית. הטיפול בסרטן זה נעשה על ידי הימנעות מחשיפה לשמש וכריתת הנגע בניתוח או בטיפול בחשיפה לקור, מכשור חשמלי או הקפאה בחנקן נוזלי, טיפולים בהקרנות וכן הסרה מדורגת של שכבות הגידול תחת מיקרוסקופ – בשיטה המכונה 'מוס' (MOHS).

 

סרטן העור מסוג מלנומה סרטן עור מסוג מלנומה (Melanoma) הוא אחד הסוגים הקשים של סרטן העור, שמתפתח מחלוקה בלתי מבוקרת של תאי מלנוציטים בשכבת האפידרמיס החיצונית של העור שמייצרים מלנין – החומר שאחראי על צבע העור. 

 

הגידול שמאפיין סרטן מלנומה לרוב מופיע כשומה חריגה על העור, ומתפשט בהדרגה לאיברים אחרים דרך צינורות לימפה וכלי הדם ועלול להוביל לגרורות. קיימים סוגים שונים של מלנומה בהתאם לאזור בגוף שבו התפתחה המחלה. הסיכון למחלה גבוה יותר בקרב אנשים שנחשפים לשמש ולקרינה שנפלטת ממנה, למיטות שיזוף, וכן בעלי עור בהיר, שומות מרובות, נטייה גנטית וחולים עם מערכת חיסונית מוחלשת.

 

שומה חריגה מאופיינת בחריגות בחמשת ה'גימלים': גאומטריה (שומה לא סימטרית), גבול לא מעוגל, גוון – כשהצבע אינו אחיד, גודל – שומה מעל קוטר של 5 מ"מ (קוטר של עיפרון), שינוי גובה, גירוד.

 

הטיפול במלנומה ניתן באמצעים שונים: במלנומה בעובי של פחות מ-1 מ"מ לרוב אין צורך בטיפול לאחר הסרת השומה הממארת. בשלבים מתקדמים יותר ייתכן ונדרשים ניתוח/הקרנות להסרת בלוטות לימפה מעורבות וטיפול באינטרפרון אלפא במינון גבוה, ובשלבי מחלה מתקדמים פותחו בשנים האחרונות טיפולים פורצי דרך למחלה בתרופות ביולוגיות ותרופות אימונותרפיות שמחזקות את מערכת החיסון הטבעית של הגוף במאבק במחלה.

 

סרטן עור מסוג תאי מרקל: סרטן עור של תאי מרקל (Merkel Cell Skin Cancer) הוא סוג נדיר של סרטן העור, שנחשב לגידול נוירואנדוקריני אלים שמתפתח מתאי מרקל שמצויים אף הם בשכבת האפידרמיס החיצונית של העור. הנגע האופייני לגידול לרוב מופיע באזורים חשופים לשמש – בפנים או בעורף, הצוואר והזרועות, והוא מתבטא כנגע בולט עם שינוי בגוון העור או התפתחות גבשושית ורודה/אדומה על פני העור, שלרוב אינו כואב ועלול להפוך במהירות לכיב פתוח שאינו נרפא בקלות.

 

סרטן תאי מרקל אמנם נחשב לנדיר, אולם שכיחותו גדלה משמעותית בעשורים האחרונים מסיבה שאינה ידועה לאשורה.

 

הטיפול ניתן לרוב בכריתה ניתוחית של הנגעים ובכריתה/ הקרנות לבלוטות לימפה מעורבות, וכיום ניתן במקרים קשים טיפול במחלה בתרופה אימונותרפית.

 

פוטוסנסטיביות

 

פוטוסנסטיביות (Photosesitivity) היא רגישות מוגברת לקרני השמש, שעשויה להתבטא באורטיקריה (solar urticaria), תגובה כימית על העור או פריחה על רקע חשיפה לשמש (polymorphous light eruption) שמתרחשת לרוב באביב ובתחילת הקיץ.

 

לרוב לא נדרש טיפול לתופעה כי היא חולפת כעבור מספר ימים וללא חשיפה מוגברת לשמש. לעתים מומלץ טיפול בחשיפה מבוקרת לעור באמצעות פוטותרפיה למניעת התלקחויות/ התקפים.

 

פוליקוליטיס

 

פוליקוליטיס (Folliculiits) ובעברית: 'דלקת זקיק השערה' היא דלקת מוגלתית או קשרית דלקתית המקיפה זקיק שיער, ומתפתחת בעיקר באזורים שעירים כמו בית השחי או זקן הפנים, הנגרמת על ידי זיהום מקומי, לרוב בחיידק מסוג סטפליקוק זהוב (Staphylococcus aureus) או פסאודומונס אאוריגינוזה (Pseudomonas aeruginosa).

 

פוליקוליטיס היא אחת מקבוצת מחלות הפיודרמה. לעתים הידרדניטיס סופורטיבה מאובחנת בטעות בשלב הראשון כפוליקוליטיס, מאחר ואף היא מחלה שמערבת את זקיקי השערות.

 

הטיפול במצבים של פוליקוליטיס ניתן לרוב באמצעות משחות מקומיות אנטיביוטיות.

 

פיודרמה

 

פיודרמה (Pyoderma) היא קבוצה של מחלות עור זיהומיות הנגרמות על ידי חיידק הסטרפטוקוק – ובמקרה זה ההתבטאות מפושטת בעור, או על ידי חיידק הסטפליקוק – ובמקרים אלה המחלה לרוב ממוקדת באזורים מסוימים בעור, בעיקר בקפלי הגוף. קיימים סוגים שונים של פיודרמה בהתאם למקום התפתחות הזיהום על גבי העור, ולכל סוג נגעים שמתבטאים באופן שונה, לעתים סימני עקיצה/ נגעים אדמומיים, ולעתים ככתמי עור מפושטים.

 

בין הסוגים של פיודרמה ניתן למנות אימפטיגו, פוליקוליטיס, הצטברות מוגלתית סביב זקיקי השיער (פורונקל) או כיב על גבי העור.

 

הטיפול בפיודרמה ניתן במשחות אנטיביוטיות, לרוב לתקופה של 4-3 שבועות ולעתים נדרש טיפול אנטיביוטי ממושך יותר במקרים של נגעים חוזרים. במקרים מסוימים יש צורך גם בהתאמת טיפול אנטיביוטי סיסטמי (מערכתי) דרך הפה.

 

פיודרמה גנגרנוזום

 

פיודרמה גנגרנוזום (Pyoderma gangrenosum) היא מחלת עור נדירה אוטואימונית דלקתית שמתבטאת בפצעים-כיבים פתוחים על גבי העור, בעיקר ברגליים. המחלה עלולה להתפתח כסיבוך של מחלה דלקתית אחרת, לרבות דלקת מפרקים שגרונתית או מחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית, ואף כסיבוך של הידרדניטיס סופורטיבה.

 

הטיפול בכיבים של פיודרמה גנגרנוזום ניתן בשילוב של תרופות לדיכוי המערכת החיסונית כגון ציקלוספורין וטיפול בפצע הפתוח באמצעים שונים – לרבות חבישות, חשיפה לוויטמינים, רימות ותאי לחץ – בדומה לטיפול בכיבים שמאפיינים סיבוך של מחלת הסוכרת. לעתים יש צורך בניתוח להסרת הכיב.

 

פיטיריאזיס רוברה פילריס

 

פיטיריאזיס רוברה פילריס

(צילום: shutterstock)

 

פיטיריאזיס רוברה פילריס (Pityriasis Rubra Pilaris – ובקיצור PRP) היא מחלת עור כרונית שמתבטאת בנגעים קשקשיים, ומהווה אחת מקבוצת המחלות הפפולוסווקמטיות, בדומה לפסוריאזיס, ילפת שטוחה ופיטיריאזיס רוזיאה.

 

נגעי המחלה לרוב מכסים שטחים נרחבים בעור, וכן מלווים בעיבוי של העור בגוון כתום. 

 

הגורם למחלה אינו ידוע, אך בעבודות זוהו גם גורמים גנטיים, לרבות קשר למוטציה בגן המסומן באותיות CARD14.

 

הטיפול לרוב ניתן בתרופות מקבוצת הרטינואידים המהוות נגזרת של ויטמין A או בתרופות לדיכוי מערכת החיסון.

 

פיטיריאזיס רוזיאה

 

פיטיריאזיס רוזיאה

(צילום: shutterstock)

 

פיטיריאזיס רוזיאה (Pityriasis Rosea) היא מחלת עור כרונית שמתבטאת בנגעים קשקשיים, ומשתייכת לקבוצת המחלות הפפולוסקוומטיות, בדומה לפסוריאזיס, ילפת שטוחה ופיטיריאזיס רוברה פילריס.

 

המחלה שכיחה יחסית, ומתפתחת בקרב 150 לכל מאה אלף איש, לרוב בגילי 40-15, ומתאפיינת לצד הקשקשת גם בפריחה ורודה, ומכאן שמה (רוזיאה= ורוד). לרוב מופיע בה נגע ראשוני בקוטר של מספר סנטימטרים במרכז הגוף – בחזה או בגב, ובהמשך מתפתחים נגעים שמפוזרים בגב ו/או בחזה, ובמקרים חריגים גם בגפיים. התפרחת לרוב איננה מגרדת, אך בכחמישית מהמקרים עלולה להופיע גם בפנים ולהיות מלווה בגרד עז.

 

הפריחה שמאפיינת פיטיריאזיס רוזיאה לרוב מתפתחת בעונות המעבר, מסיבה שאיננה ידועה – אם כי זוהתה בעבודות מעורבות של הידבקות בזנים מסוימים של נגיפי פפילומה (HPV), והיא חולפת מעצמה כעבור מספר שבועות ללא טיפול. במקרים של גרד נדרש טיפול במשחות קלות המכילות סטרואידים. כמו כן, חשיפה לשמש מסייעת להעלמות הנגעים, אולם עלולה להוביל ל הפרעות פיגמנטציה שמתבטאים בהיפר-פיגמנטציה וכתמים חומים.

 

פמפיגוס

 

פמפיגוס (Pemphigus) – ובעברית 'בוענת' – היא מחלה אוטואימונית נדירה שמתבטאת בשלפוחיות בעור ובריריות, על רקע שקיעה של נוגדנים מסוג IgG שהמערכת החיסונית של הגוף מייצרת מסיבה לא ברורה – אל תוך המרווח הבין תאי בשכבת האפידרמיס של העור.

 

המחלה עשויה להתפתח על רקע חשיפה לגורמים חיצוניים שונים, לרבות מזונות, חומרי הדברה, תרופות, קרינה מהשמש, הורמונים, זיהומים או לחץ נפשי.

 

פמפיגוס היא מחלה נדירה ששכיחותה נאמדת בעד 3 מקרים לכל מאה אלף איש. הטיפול ניתן לרוב להקלה בתסמינים על ידי סטרואידים ותרופות שמדכאות את מערכת החיסון ולעתים במתן עירוי דם המכיל חומרי חיסון מסוג אימונוגלובולינים. 

 

פסוריאזיס

פסוריאזיס

(צילום: shutterstock)

 

פסוריאזיס היא מחלה דלקתית כרונית שפוגעת בעור, מתאפיינת בחלוקה של תאי עור בקצב מהיר במיוחד, והגעת תאי עור לא בשלים לשכבת העור החיצונית, והייא מתבטאת בהופעת נגעים באזורים שונים על גבי העור בדפוס של התקפים – התלקחויות והפוגות. פסוריאזיס משתייכת לקבוצת המחלות הפפולוסקוומטיות – קבוצת מחלות עור כרוניות שמתבטאות ברובד קשקשי על גבי העור.

 

שכיחות מחלת הפסוריאזיס בקרב האוכלוסייה נעה בין אחוז אחד לשלושה אחוז, עם התפלגות דומה בין גברים ונשים. שכיחות המחלה גבוהה יותר בקרב אנשים ממוצא אירופאי. לפי הערכות יותר מ-100,000 ישראלים מתמודדים עם המחלה.

 

פסוריאזיס מסווגת לפי דרגות חומרה, בין השאר על פי שטח העור הנגוע ומיקומם של הנגעים ובאמצעות מדדים רפואיים שונים. הטיפול בפסוריאזיס כולל טיפול מקומי בנגעים באמצעות משחות סטרואודיות ותכשירים נוספים, טיפולים בחשיפה מבוקרת לקרני שמש באורכי גל ספציפיים בפוטותרפיה או בים המלח וכן טיפולים תרופתיים סיסטמיים (מערכתיים) בתרופות מסוג רטינואידים המהוות נגזרות של ויטמין A וכן במטוטרקסט וציקלוספורין וטיפולים בתרופות ביולוגיות לפסוריאזיס שמשפיעות באופן ממוקד על תהליכים במערכת החיסונית של הגוף שמאפיינים את המחלה.

 

עוד על פסוריאזיס

 

צלוליטיס

 

צלוליטיס (Cellulitis) היא מחלת עור דלקתית זיהומית הנגרמת על ידי חיידק – לרוב מסוג סטרפטוקוק או סטפליקוק פיוגנס – אשר פוגעת בשכבת הדרמיס העמוקה בעור וחודרת לשכבה התת עורית.

 

צלוליטיס מתבטאת בכתמים אדומים/ורודים על גבי העור ללא גבולות ברורים, ולעתים בנפיחות בצקתית, רגישות מקומית ועור חם. תסמינים נלווים עשויים לכלול חום גבוה, צמרמורות, לחץ דם נמוך, כאבי ראש והזעה, ולעתים מובילה להתפתחות שלפוחיות מוגלתיות.

 

צלוליטיס שכיחה בעיקר באזור הפנים סביב ארובת העין או ברגליים, וכתמי המחלה עשויים להתפשט עם הזמן.

 

הטיפול בצלוליטיס ניתן באנטיביוטיקה, לרוב פניצילין, ולעתים בשילוב רטיות רטובות וחמות על העור. כשהנגע מתפתח ביד או ברגל – יש לגביה אותם באמצעות ישיבה/שכיבה (רגל) או סד (יד) כדי לסייע ליציאת הנוזלים הגורמים לבצקתיות ולרעלנים שמייצרים החיידקים מחוללי הנגע.

 

יש להבחין בין צלוליטיס כזיהום עור לבין תופעה רפואית נוספת שמכונה 'צלוליטיס' של הצטברות שומן תת עורי – שכיום יש טכנולוגיות קוסמטיות לטפל בה. 

 

קרטוזיס

 

קרטוזיס

(צילום: shutterstock)

 

קרטוזיס פילאריס (Keratosis Pilaris) היא תופעה עורית שכיחה ביותר שמופיעה בקרב עד כרבע מהילדים, המתבטאת בעור מחוספס המלווה בגבשושיות אדומות, בעיקר באזור הזרועות, הירכיים והלחיים, ומתפתחת לעתים כסיבוך של אטופיק דרמטיטיס.

 

הנגעים שמאפיינים את המחלה נגרמים מחסימה של זקיקי השיער לרוב על ידי חומר שמצטבר בדפנות הזקיקים מסיבה שאיננה ברורה, ככל הנראה משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.

 

התופעה אינה מדבקת, ואף אינה נחשבת בעלת השלכות רפואיות אלא בעיקר אסתטיות, והיא לרוב חולפת בגיל המבוגר.

 

הטיפול ניתן לרוב במשחות מקומיות המכילות חומצה סליצילית או רטינואידים – תרופות שהן נגזרות של ויטמין A, ובמקרים של דלקת מקומית במשחות סטרואידיות.

 

כמו כן מומלץ לבצע פעולות להפחתת הסיכון לתסמינים, בין השאר על ידי מריחת קרם לחות והקפדה על עור רטוב שאינו יבש וכן הימנעות מחיכוך העור בבד עבה.

 

קרטיניזציה של העור

 

הפרעות קרטיניזציה של העור (Keratinixzation disorders) הן קבוצת מחלות עור שמתאפיינות בהתעבות של העור על רקע קרטיניזציה – תהליך שבו תאים קרטינוציטים בשכבת האידרמיס בעור מייצרים קרטין בכמות עודפת. התהליך עלול להוביל ליובש בעור, קשקשת והתפתחות פצעונים/ נגעים. בין ההפרעות השכיחות בקבוצה זו:

 

  • קשקשת העור על רקע גנטי – איכטיוזיס (Ichthyosis) שלרוב מופיעה כבר בלידה או בימים הראשונים אחריה, ובמצבים קשים אף מכונה "קשקשת הדגים" כשהיא מקיפה אזורי גוף נרחבים. הטיפול ברוב המקרים ניתן באמבטיות עם שמנים ומשחות למיניהן ולעתים אף מועיל טיפול בתרופות מקבוצת רטינואידים המכילות נגזרות של וויטמין A שיש לתת בעיקר לאחר גיל ההתבגרות – מאחר והן עלולות להוביל לפגיעה בגדילה. הסובלים מהתופעה עשויים לחוש הקלה בחודשי הקיץ.

 

  • קשקשת עור נרכשת (Acquired ichthyosis): קשקשת של העור עשויה להתפתח באופן נרכש במשך החיים, אולם הגורמים להתפתחותה לא ידועים לאשורם.

 

  • תסמונת סיוגרן (Sjogren) היא מחלה אוטואימונית שמתבטאת בין השאר גם ביובש בעור על רקע קרטיניזציה וכן בתפקוד לקוי של בלוטות ההפרשה בגוף ולירידה משמעותית בהפרשת רוק ודמעות, וביובש חד בפה ובעיניים. הטיפול כיום ניתן להקלה על תסמיני סיוגרן, בין השאר באמצעות תחליפי דמעות לעיניים ושטיפות פה ומכשור מיוחד לגירוי בלוטות הרוק.

 

רגל האתלט

 

רגל האתלט (Tinea Pedis או באנגלית: Athlete's foot) הקרויה גם 'פטרת כף הרגל' היא מחלת עור שכיחה ביותר שתוקפת בתקופות שונות עד 70% מהאוכלוסייה, ונגרמת מזיהום פטרייתי בכף הרגל, ומובילה לבליטות, אדמומיות, יובש וקילוף וגירוד באזור כף הרגל, ולעתים לסדקים בעור, דמם, ואף התפתחות שלפוחיות שמעלות את הסיכון לזיהומים.

 

הטיפול במצב זה דורש הקפדה על שטיפת קבועה של כף הרגל במים וסבון ויבוש יסודי – בעיקר במרווחי האצבעות, כדי למנוע תנאי לחות שמובילים להתרבות הפטרת, שימוש בגרבי כותנה והחלפתן באופן תדיר, אוורור הרגליים ככל שניתן, וכן מריחה של משחות תרופתיות נגד פטריות, ובמקרים חריפים שימוש בכדורים אנטי פטרייתיים נגד הפה שדורשים ברוב המקרים מעקב אחר תפקודי כבד.

 

רוזצאה

 

רוזצאה

(צילום: shutterstock)

 

רוזצאה (Rosacea) היא מחלה עורית שכיחה ביותר, שמתפתחת בקרב כ-20% עד 25% מהאנשים בגילי הבגרות, ומתבטאת בפריחה אדמומית קבועה בעור הפנים, לעתים בליווי תחושת צריבה, ובעיקר באזור הפנים, המצח והסנטר, לרוב אצל נשים אחרי גיל 30. המחלה מכונה לעתים (אקנה של הגיל המבוגר) - מאחר והפריחה עשויה להיות מלווה בפצעונים.

 

הגורמים למחלה אינם ברורים, וככל הנראה מדובר בשילוב סיבות גנטיות וסביבתיות  שמוביל להרחבת כלי הדם והתפתחות עור אדמומי, לרבות רמה גבוהה של טפיל המכונה 'דמודקס' על גבי העור וחיידקי מעי שונים, לרבות הליקובקטר פילורי.

 

הטיפול במחלה כולל לרוב קרמים/ משחות מקומיות שמכילות אנטיביוטיקה וחומרים נוספים, ובמקרים סבוכים יותר טיפול אנטיביוטי דרך הפה בתרופה מקבוצת הטטרציקלינים וטיפול בתרופה איזוטרטינואין הדומה במבנה הכימי לוויטמין A (ומשווקת בתרופות רואקוטן, קוראטן). במקרים שמלווים בעיבוי של עור הפנים והאף יש צורך בטיפול בלייזר.

 

שומות מרובות

 

שומות מרובות (Multiple Nevi) היא תופעה עורית שלא בהכרח מוגדרת כמחלה, מאחר ושומות ברוב המקרים הן גידולים שפירים שלא נושאים עמם השלכות רפואיות כלשהן. עם זאת, שומות עשויות להיות ממאירות ובמקרים רגילים אף להפוך משומות רגילות לממאירות ולהוות תסמין לסרטן העור. אנשים עם מעל ל-50 שומות בכל הגוף נמצאים בסיכון יתר להתפתחות סרטן העור. 

 

שומות עור שחשודות כמסרטנות מאופיינות בארבעת ה-"גימלים":

 

גיאומטריה: שומה לא סימטרית, שחציה האחד אינו שווה לחצייה השני.

 

גבול: שומה עם גבול לא מוגדר/ לא מעוגל/ לא ברור.

 

גוון (צבע): שומה שצבעה אינו אחיד, וכוללת גוונים שונים של חום/ שחור/ אדום/ ורוד/ לבן/ כחלחל.

 

גודל: שומה שקוטרה עולה על 6 מ"מ, כמו קוטרו של עיפרון.

 

שלבקת חוגרת

 

שלבקת חוגרת

(צילום: shutterstock)

 

שלבקת חוגרת ובלעז 'הרפס זוסטר' (Herpes Zoster), המכונה גם 'שינגלס' (Shingles), היא מחלה עורית שכיחה שהולכת ונעלמת בשנים האחרונות הודות לחיסון חדש כנגדה שחודר לאוכלוסייה. המחלה נגרמת על ידי נגיף "ואריצלה זוסטר" עשוי גם לגרום לאבעבועות רוח.

 

שלבקת חוגרת מאופיינת בנגעים כואבים המסודרים באופן אופקי בצורה שמזכירה חגורה לרוב סביב החזה/ הבטן או הגב (בצד אחד של הגוף), ובמקרים חריגים בגפיים או בפנים, אשר הופכים בהדרגה לשלפוחיות. הכאב שנלווה לנגעים לרוב מאופיין ככאב ממקור עצבי שמלווה בתחושת צריבה/ עקצוץ/ שריפה. בעוד שהשלפוחיות לרוב חולפות כעבור שבועות ספורים, הכאב עשוי להיות מורגש לחודשים ארוכים.

 

הטיפול במחלה ניתן בתרופה אנטי נגיפית שמכילה את החומר הפעיל אציקלוביר, לתקופה המותאמת בהתאם לחומרת המחלה.

 

בשנים האחרונות פותח חיסון המיועד לאוכלוסייה המבוגרת למניעת שלבקת חוגרת, והוא כיום ניתן בסל הבריאות למבוגרים מגיל 50 ומעלה בהשתתפות עצמית של 50% מהמחיר המרבי לצרכן. החיסון מומלץ גם למבוגרים שכבר נדבקו ופיתחו את המחלה.

 

תפרחת חיתולים

 

תפרחת חיתולים (Diaper Rash) היא תופעה עורית רווחת ביותר שמאפיינת תינוקות רבים, שמתבטאת בגירוי ואדמומיות של העור באזור המכוסה בחיתול: הישבן, הירכיים וסביב איבר המין. לעתים הנגעים הופכים לקילופים של העור וחתכים וגורמים חוסר שקט ובכי בעת החלפת חיתול ו/או ברחצת התינוק.

 

הסיבה המרכזית לתופעה היא מגע עם הפרשות של התינוק (שתן וצואה) והחלפה לא מספקת של חיתולים, אולם התופעה עשויה להתפתח גם על רקע שפשוף עם החיתול וזיהום פטרייתי או אצל ילדים עם עור רגיש עם אטופיק דרמטיטיס או סבוריאה או לאחר טיפול אנטיביוטי בתינוק שעלול להשפיע על פלורת החיידקים הטובים שמגנים מפני התפרחת.

 

ניתן לטפל בתופעה באמצעים ביתיים – באמצעות החלפה תדירה של חיתולים ומריחת משחות/קרמים לפני הצמדה של חיתול חדש וכן הקפדה על רחצת התינוק מדי יום במים חמימים, כשקיימים תכשירים שומניים לרחצה שמסייעים לשמור על עור התינוק לח. מומלץ להשתמש בחיתולים גדולים יותר בעת הפריחה, עד שזו תחלוף. סבונים ומגבונים עם אלכוהול עלולים להחמיר את התופעה. כמו כן, אין להשתמש במשחות סטרואידים ללא התייעצות עם רופא מחשש לתופעות לוואי.  

 

 

סייע בהכנת הכתבה פרופ' ארנון כהן, מומחה לרפואת עור ומין ומנהל שירות העור במחוז דרום של שירותי בריאות כללית

 

עדכון אחרון: ספטמבר 2019

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: