תשישות – גורם מרכזי להיעדרויות מהעבודה בטרשת נפוצה
מחקר ישראלי מצא כי תשישות מוגברת היא סיבה מרכזית להיעדרויות מעבודה ולהחלטה שלא לעבוד אצל המתמודדים עם טרשת נפוצה. דיכאון, חרדה ותפקוד קוגניטיבי לא נקשרו להחלטה לעבוד
טרשת נפוצה היא מחלה כרונית של מערכת העצבים המרכזית המאופיינת בכך שמערכת החיסון של הגוף פוגעת במיאלין – החומר שמגן על סיבי העצב – במוח ובחוט השדרה, ולעיתים פוגעת גם בתאי העצב עצמם. המחלה לרוב פורצת בגיל צעיר, בשנות ה-20 עד ה-40 לחיים, בשכיחות גבוהה פי 3 בקרב נשים בהשוואה גברים. תסמיניה העיקריים מקשים על התפקוד היומיומי, ובהם תשישות קשה, קשיי ניידות, הפרעות במצב הרוח, פגיעה בתפקוד החושים וירידה קוגניטיבית.
ההתמודדות עם טרשת נפוצה כרוכה באתגרים רבים, בין השאר ביכולת להמשיך לעבוד, ובמקרים רבים המתמודדים עם המחלה משנים את האופי התעסוקתי מספר שנים לאחר האבחון. חולים רבים גם בוחרים להפסיק לעבוד. מחקר שנערך במדינות אירופה ופורסם באפריל 3022 מצא שיעורי אבטלה גבוהים מאוד בקרב אנשים עם טרשת נפוצה, הנעים בין כחמישית מהחולים (19.8%) בשבדיה למעל למחצית (53.2%) בפולין. בארה"ב אף תועדו שיעורים גבוהים יותר של אבטלה, ובאחד המחקרים שפורסם באוקטובר 2019 בכתב העת BMC Neurology דיווחו רק כשליש מהנבדקים עם טרשת נפוצה כי הם נמצאים במעגל התעסוקה.
עתה מצאו חוקרים ישראלים כי גם בישראל מתמודדים רבים עם טרשת נפוצה נאלצים לשנות את דפוסי העבודה ולעתים אף להפסיק לעבוד, כאשר התשישות היא הגורם המרכזי לכך.
עייפות נתפסת
החוקרים מאוניברסיטת תל אביב והמרכז הרפואי שיבא ביקשו לבחון את מצב התעסוקה של אנשים עם טרשת נפוצה ולזהות גורמים מנבאים להיעדרויות מעבודה אצל המתמודדים. במחקר נכללו 119 ישראלים עם טרשת נפוצה המטופלים בשיבא בגיל ממוצע 40.1 שנים, מתוכם 65 נשים, ומשך המחלה הממוצע עמד על 10 שנים.
המשתתפים נתבקשו למלא שאלונים שהעריכו את מצב התעסוקה, היעדרויות מהעבודה וקשיים הקשורים לעבודה, עייפות, פגיעה בניידות, תפקוד שלפוחית השתן ומערכת העיכול, פחד מנפילות, וכן גורמים פסיכולוגיים וקוגניטיביים. כמחצית מהמשתתפים שנכללו במדגם (49.6%) היו מועסקים במשרה מלאה, קרוב לשליש (29.4%) במשרה חלקית, וכחמישית (21%) היו מובטלים.
אנשים עם טרשת נפוצה שאינם מועסקים דיווחו על רמות גבוהות יותר של עייפות, קשיי ניידות, הפרעות בתפקוד שלפוחית השתן ומערכת העיכול, ופחד מנפילות בשאלונים שמילאו.
כמחצית (52.7%) מהעובדים עם טרשת נפוצה דיווחו על היעדרויות מהעבודה הקשורות במחלה. העייפות הנתפסת היא זו שזוהתה במחקר כגורם מנבא באבחנה בין אנשים עם טרשת נפוצה המועסקים במשרה מלאה לאלה המועסקים במשרה חלקית, והיא גם הייתה המנבא המשמעותי ביותר להיעדרות מהעבודה. דיכאון, חרדה ותפקוד קוגניטיבי לא נמצאו כגורמים המנבאים היעדרויות מעבודה בקרב הנבדקים.
בצוות החוקרים היו שותפים איילת עירון, פרופ' שי מנשקו ופרופ' אלון קלרון. המחקר נתמך על ידי המוסד לביטוח לאומי, וממצאיו מדווחים בגיליון אוקטובר 2025 של כתב העת Scientific Reports.
אסטרטגיות התמודדות
החוקרים מסכמים כי "העייפות עלתה כגורם מרכזי הקובע את מצב התעסוקה וההיעדרות מעבודה בקרב אנשים עם טרשת נפוצה, יחד עם מגבלות פיזיות ותפקודיות". החוקרים מציינים כי נדרשים מחקרי אורך כדי לבחון קשרים סיבתיים ולפתח אסטרטגיות מקיפות לשימור תעסוקה.
ממצאי המחקר מתיישבים עם עבודות נוספות שמצאו במפתיע כי דיכאון וחרדה אינם מהווים גורמי סיכון להיעדרויות מעבודה ואבטלה בטרשת נפוצה. החוקרים מספקים הסברים אפשריים לממצא. בין השאר, הם מציינים כי ייתכן שרמות המוגבלות בקרב הנבדקים שהיו מתונות יחסית – מקלות על ההתמודדות הנפשית ובכך מובילות להעדר קשר בין תסמיני דיכאון וחרדה לתפקוד בעבודה. כמו כן, ייתכן שחולים מועסקים משתמשים באסטרטגיות התמודדות או נהנים מהתאמות במקום העבודה שממתנות את ההשפעה של המצוקה הנפשית והמצב הקוגניטיבי. גם נגישות גבוהה לטיפולים נפשיים ולשירותי בריאות הנפש בישראל עשויה למתן לטענתן את ההשפעות הפסיכולוגיות והקוגניטיביות של המחלה.
הממצאים מעלים למודעות את הצורך בהכרת זכויות בעבודה לאנשים עם טרשת נפוצה. כיום בישראל קביעת אחוזי נכות בביטוח לאומי למאובחנים עם טרשת נפוצה נעשית בהתאם לנוהל העדכני לפי סך התסמינים שנובעים מהמחלה מהם סובל החולה, לרבות חולשת גפיים, הפרעות מצב רוח, פגיעה בעצב ראייה, הפרעות במתן שתן, הפרעות קוגניטיביות, אטקסיה (חוסר קואורדינציה עקב החלשות שרירים), עייפות, הפרעות בתחושה, כאב נוירופטי ממקור עצבי, רעד, הפרעות בשליטה על סוגרים, הפרעות בתפקוד מיני והפרעות פסיכוטיות, כאשר לעתים מסתייעת הוועדה בקביעת אחוזי הנכות בסולם EDSS – מדד להערכת נכות. במאי 2017 על רקע פעילות האגודה הישראלית לטרשת נפוצה הוסדר מעמד המחלה בביטוח לאומי לצורך קבלת קצבאות נכות בחוזר מיוחד. לפי חוזר זה, בשל אופייה ההתקפי המשתנה של המחלה, חשוב להעריך בוועדה הרפואית את כלל המערכות העלולות להיפגע מהמחלה. בכל הערכה של ועדה רפואית יש לברר לצורך קביעת אחוזי נכות האם קיימים ליקויים נוספים עליהם לא התלונן החולה, ויש להתייחס למצבו של החולה גם בתקופה שטרם הגעתו לוועדה.
