מה קורה כשהפרעות קשב וריכוז מאובחנות באיחור אצל בנות?
קשיים חברתיים, דיכאון וחרדה ואפילו התמכרות לאלכוהול – מחקר בריטי זיהה מהן ההשפעות של אבחון מאוחר של בנות עם הפרעות קשב וריכוז בהשוואה לבנים
ברבות השנים הבחינו חוקרים רבים כי בנות עם הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD) מאובחנות מאוחר יותר מאשר בנים, ולעיתים רק אחרי שנים של קשיים רגשיים, לימודיים וחברתיים. לפי מחקר מספרד שפורסם באפריל 2025 בכתב העת European Psychiatry המשתייך לאיגוד הפסיכיאטריים האירופי (EPA), בבחינת 900 בוגרים עם הפרעות קשב וריכוז – נשים מאובחנות באיחור ממוצע של כחמש שנים (גיל 29) בהשוואה לגברים (גיל 24.1), למרות שהתסמינים מופיעים בשני המינים באותו הגיל. נשים הציגו במחקר זה הפרעת קשב וריכוז עם תסמינים חמורים יותר, אם כי לגברים במחקר שאובחנו עם הפרעות קשב וריכוז היו סיכויים גבוהים פי 3 להיתקל בבעיות חוקיות (18.1%) בהשוואה לנשים (6.6%).
לפי מחקרים, בהשוואה לבנים ולגברים, בנות ונשים עם ADHD נוטות יותר להציג תסמינים של חוסר קשב, כגון קושי להתרכז בשיחות, חוסר סדר בחפצים או קושי לזכור שלבים בחיי היומיום, ולא בהכרח תסמינים קלאסיים של היפראקטיביות ואימפולסיביות השכיחים יותר אצל בנים.
הפערים בין המינים ביחס להפרעות קשב וריכוז דומים לאלו שנצפים בנוגע למחלות קרדיו וסקולאריות, אשר מאובחנות יותר בקרב גברים – אם כי המקרים הקשים יותר מאובחנים אצל נשים, ולאחר גיל המעבר משתווים שיעורי האבחון בין המינים.
כעת חושף מחקר בריטי נרחב את המשמעות של האיחור באבחון הפרעות קשב וריכוז עבור בנות ונשים צעירות שמתמודדות עם תסמיני ההפרעה.
סימנים מקדימים
החוקרים מאוניברסיטת קרדיף בחנו נתונים מרישומי בריאות וחינוך של כל מי שנולדו במחוז וויילס בבריטניה בין השנים 1989–2006 – במעקב עד גיל 25, בהם 13,593 שאובחנו עם הפרעות קשב וריכוז שכחמישית (19.7%) מתוכם נשים, למול קבוצת ביקורת של 578,793 אנשים ללא אבחון של ההפרע, כמחציתם (49.5%) נשים. החוקרים התמקדו בילדים ובילדות עם ADHD, אך ניתחו בעיקר את הנתונים של בנות, והשוו בין מי שאובחנו בגיל צעיר (לפני גיל 12) לבין מי שאובחנו מאוחר, בין הגילים 12 ל‑25. בנוסף, בנות אלו הושוו לקבוצת בנות ונערות ללא אבחנה של ADHD.
אחת השאלות המרכזיות של החוקרים הייתה מה ניתן לראות כבר בילדות, עוד לפני האבחנה. כשהשוו החוקרים בין בנות שאובחנו מאוחר לבין בנות ללא ADHD, התברר שהקבוצה המאובחנת בגיל מאוחר כבר הציגה בילדות המוקדמת סימנים מקדימים שהיו ל"מטען" משמעותי של קשיים נוירו‑התפתחותיים, למשל הפרעות למידה או אוטיזם, וכן קשיים נפשיים, לימודיים וסוציו‑אקונומיים, וכן קבוצה זו נטתה יותר לשימוש מוגבר בשירותי בריאות ורווחה. כך, למשל, נמצא כי כבר בגילי בית הספר היסודי, בנות שאובחנו מאוחר יותר היו בסיכוי גבוה פי 2.5 להזדקק לסיוע מיוחד בלימודים בהשוואה לבנות ללא ההפרעה, למרות שבאותה עת הן עדיין לא אובחנו רשמית עם ADHD.
בנות שאובחנו מאוחר נטו גם להציג רמות גבוהות יותר של קשיים חברתיים כבר בילדותן המוקדמת לעומת בנות ללא ADHD – מה שמרמז שהמסלול לאבחנה מאוחרת רצוף גם בסימנים חברתיים ולא רק לימודיים. במילים אחרות: לא מדובר בבנות "שפתאום נהיה להן קשה" בגיל ההתבגרות, אלא בבנות שהתקשו לאורך שנים, אבל הקושי שלהן לא זוהה כ‑ADHD, ולא קיבל מענה מתאים בזמן.
כשהחוקרים עקבו אחרי הילדות שהשתתפו במחקר לגיל ההתבגרות והבגרות הצעירה לאורך 20 שנים מינואר 2000 ועד דצמבר 2019, הפערים כבר היו הרבה יותר חדים. אבחון מאוחר אצל בנות היה קשור לשיעורים גבוהים יותר של דיכאון, חרדה, פגיעה עצמית, שימוש באלכוהול וסמים, הפרעות מצב רוח קשות כמו ביפולריות וסכיזופרניה, וגם יותר מרשמים לתרופות נוגדות חרדה ודיכאון. כך, למשל, נשים שאובחנו באיחור עם ADHD, בהשוואה לנשים ללא עיכוב באבחנה, היו בסיכון גבוה ב-70% לחרדה ופי 2.34 לדיכאון, וכן בסיכון גבוה ב-71% לשתייה מופרזת של אלכוהול, ובסיכון גבוה פי 2.57 להשתמש בסמים מעודדי התמכרות.
בנוסף, נצפו אצל נשים שאובחנו בגיל מאוחר עם הפרעות קשב וריכוז יותר היעדרויות מבית הספר, יותר הריונות בגיל ההתבגרות ויותר ביקורים במרפאות, אשפוזים ופניות לחדרי מיון, בהשוואה לבנות שאובחנו מוקדם. כך, למשל, נשים שאובחנו מאוחר היו בסיכון גבוה פי 2.6 להגיע לאשפוז בבית חולים ופי 2.3 לבקר בחדר מיון, בהשוואה למאובחנות מוקדם.
חלק מהקשרים האלה היו חזקים יותר אצל בנות מאשר אצל בנים – למשל בדיכאון, פגיעה עצמית, שימוש בסמים וביקורים חוזרים במערכת הבריאות – כאשר השפעות אלה של אבחון מאוחר היו מורגשות יותר אצל נשים בהשוואה לגברים.
המחקר נתמך בין השאר על ידי המכון הלאומי לחקר הבריאות והטיפול בבריטניה (NIHR) וההתאחדות הלאומית בבריטניה לחקר סכיזופרניה ודיכאון (NARSAD), וממצאיו מדווחים בגיליון מארס 2026 של כתב העת British Journal of Psychiatry.
רצף של השלכות
ד"ר ג'ואנה מרטין (Martin), ראש צוות החוקרים, הסבירה בהודעה לעיתונות שהופצה מטעם האוניברסיטה עם פרסום הממצאים, כי בנות עם ADHD הן קבוצה שנוטה להישאר מתחת לרדאר: הן פחות מאובחנות, ואם הן כבר מאובחנות – אז יותר מאוחר, מה שמשאיר אותן ללא התערבות מוקדמת ותמיכה, ומגדיל את הסיכון לבעיות נפשיות וחברתיות בהמשך החיים. לדבריה, נדרשת "הבנה טובה יותר של ההשפעות והסיכונים של אבחון מאוחר, במיוחד אצל בנות, שהן קבוצה מוזנחת במחקר ובקליניקה של ADHD״.
החוקרים מזכירים שמדובר במחקר עם מגבלות: הנתונים מתבססים על אבחנות דרך שירותי הבריאות הציבוריים בבריטניה, ייתכנו אבחונים חסרים או שגויים, וחסרים נתונים על משתנים כמו גיל תחילת ההתבגרות או זהות מגדרית. בנוסף, המחקר מצא קשר, אך לא ניתן לקבוע שמדובר בהכרח בקשר סיבתי, וייתכן שיש גורמים נוספים שלא נמדדו שמשפיעים גם על זמן האבחון וגם על הקשיים בהמשך. עם זאת, מדובר במאגר לאומי גדול עם נתונים מקושרים של בריאות, חינוך ורווחה, לאורך כ‑20 שנים שמאפשר לראות תמונה רחבה ועקבית של המחיר המצטבר של אבחון מאוחר.
החוקרים מסכמים כי אבחון מאוחר של ADHD בבנות אינו רק "עוד איחור באבחנה", אלא קשור לרצף של השלכות נפשיות, לימודיות וחברתיות שמעמיקות את הפערים ומחמירות את מצבם של מי שגם כך התחילו את החיים מנקודת פתיחה מאתגרת.
החוקרים קוראים לפתח כלים אבחוניים רגישי מגדר להסתכלות אקטיבית יותר על בנות עם קשיי קשב, למידה ורגולציה רגשית, ולזיהוי מוקדם שביכולתו לצמצם סבל עתידי ולשפר את איכות החיים, ההשכלה והבריאות שלהן.
ממצאי המחקר מעלים מודעות לשיטות האבחון המקובלות כיום להפרעות קשב וריכוז, שייתכן כי מותאמות יותר לבנים מאשר לבנות. האבחון מבוסס כיום על תסמינים, אבחון קליני, שאלונים וכלים תומכים – כמו מבחן TOVA.
ביחס להבדלים בין המינים בהפרעות קשב וריכוז, מחקרים מציגים הבדלים נוספים מעבר לאיחור באבחנה המאפיין בנות. באוקטובר 2020 דיווחו חוקרים מגרמניה וצרפת בכתב העת PLOS ONE כי מצאו שנשים עם הפרעות קשב וריכוז מציגות יותר ירידה קוגניטיבית בהשוואה לגברים, אשר מתבטאת בין השאר בפגיעה משמעותית יותר בתהליכי עיבוד הזיכרון.
בישראל, לפי ממצאי הסקר הלאומי לבריאות בקרב 4,616 מתבגרים בגילי 18-11 של משרד הבריאות שנערך בשנים 2016-2015, ומסקנותיו פורסמו בדצמבר 2024 בכתב העת Public Health, קרוב לחמישית (18.4%) אובחנו עם הפרעות קשב וריכוז, בנים (54.1%) בשיעור גבוה יותר מבנות (45.9%). גם במחקר שנערך במסגרת קופת חולים כללית ופורסם עוד בשנת 2006, אשר היה מהראשונים להציג את העלייה בהיקף הילדים המטופלים בריטלין בישראל, זוהו בקבוצה של 151,800 ילדים ומתבגרים בשנת 1998 כי 0.7% קיבלו אבחנה של הפרעות קשב וריכוז וטופלו בריטלין – עם פערים משמעותיים במיוחד בשיעורי התחלואה בין בנים (1.2%) לבנות (0.2%), ואילו הטיפול בתרופה זינק ל-2.5% מהמתבגרים בשנת 2004, כשהפער בין המינים נשמר בין בנים (3.8%) לבנות (1.1%).
