מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

בעיות גדילה

כמוניבעיות גדילהמדריכיםהורמון גדילה למבוגרים – מה שצריך לדעת

הורמון גדילה למבוגרים – מה שצריך לדעת

באלו מצבים מבוגרים נזקקים לטיפול בהורמון גדילה? מה התסמינים של מחסור בהורמון גדילה במבוגרים? ואיך ניתן הטיפול? מדריך

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: פרופ' אילן שמעון
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

הורמון גדילה (GH) המוכר גם בשמות 'סומטוטרופין' ו'סומטרם' הוא הטיפול המרכזי בהפרעות גדילה. מאחר והורמון גדילה משמש לא רק לצורך צמיחה לגובה, אלא גם מעורב בתהליכים ביולוגיים נוספים בגוף האדם לרבות בייצור של סוכרים וחלבונים שונים – הרי שלעתים נדרש טיפול בהורמון גדילה גם למבוגרים.

 

בינואר 1962 תועד בכתב העת New England Journal of Medicine הטיפול הראשון בהורמון גדילה בגיל המבוגר במרכז הרפואי של אוניברסיטת טאפטס בבוסטון לאישה בת 35 שסבלה ממחסור בהורמון גדילה בעקבות הפרעה בהפרשת הורמונים מבלוטת יותרת המוח (היפופיטואיטריזם). בעקבות הטיפול השתפר מצבה בהיבטים פיזיים ונפשיים. באותן השנים אושרו לשיווק הורמוני גדילה שמתאימים בעיקר לילדים עם הפרעות גדילה, אולם משנת 1985, משהחל הייצור של הורמון גדילה רקומביננטי-סיננטי אשר זהה במבנהו להורמון אנושי, נפתחו אפשרויות טיפוליות בהורמון גדילה גם למבוגרים בהיקפים נרחבים.

 

 

למה גם מבוגרים עשויים להזדקק להורמון גדילה?

 

הורמון הגדילה מיוצר בתאים הסומטוטרופים שבבלוטת יותרת המוח שבבסיס המוח. בלוטה זו אחראית להפרשתם של שמונה הורמונים מרכזיים שאחראים על פעולות תפקודיות רבות בגוף, ובכללם מלבד הורמון גדילה גם ההורמונים LH ו-FSH שאחראים לתפקוד תקין של הורמוני המין ואיברי הרביה, ההורמון TSH שמגרה את בלוטת התריס, ההורמון ATCH שמשפיע על יצור הורמון הלחץ הקורטיזול, הורמון הפרולקטין שאחראי על ייצור חלב אם לאחר הלידה, הורמון האוקסיטוצין שמשפיע על תהליכי הריון ולידה ואף זוהה כבעל השפעה על התנהגות חברתית והורמון ה-ADH שנוגד השתנה ומווסת את איזון הנוזלים ורמות הנתרן (מלח) בגוף.

 

הפרשת הורמון הגדילה מווסתת על ידי הורמון המסומן באותיות GHRH, הקרוי בעברית 'הורמון משחרר הורמון גדילה' – הורמון שמופרש מההיפותלמוס שבמוח והיקשרותו לקולטנים בבלוטת יותרת המוח היא שמעודדת הפרשת הורמון גדילה. בנוסף, הורמון הסומטוסטטין שגם הוא מופרש מההיפותלמוס מדכא במקביל הפרשת הורמון גדילה.

 

הורמון גדילה אינו אחראי רק לתהליך הגדילה בגילי הילדות וההתבגרות, אלא משמש גם בגיל המבוגר לתפקידים ביולוגיים מגוונים, לרבות ייצור סוכרים וחלבונים, פעילות השרירים, צבירת מאגרי שומנים – בין השאר במצבים של השמנה ביטנית, הקפדה על איזון בין רמות הכולסטרול הרע LDL לכולסטרול הטוב HDL בדם ואף צפיפות העצם וכן הוא נדרש לתפקוד תקין של המוח.

 

מטרת הטיפול בהורמון גדילה בגיל המבוגר היא שיפור איכות חיי המטופלים עם מחסור בהורמון גדילה ושיפור פרמטרים מטבוליים לרבות עודף שומן, עודף רקמות שומן, איזון רמות השומנים בדם ושיפור האיזון שבין מסת העצם והשריר למסת השומנים בגוף.

 

לכ-85% מהילדים שסובלים ממחסור בהורמון גדילה בילדות אין מחסור בהורמון לאחר השלמת תהליך הגדילה, ועל כן לרוב הטיפול בהורמון גדילה בילדות מופסק בגילי 17-16.5 כשפוטנציאל הגדילה מומש. עם זאת, חוסר בהורמון גדילה בגיל המבוגר עשוי להשפיע על תהליכים ביולוגיים אחרים ובמצבים אלה נדרש טיפול בהורמון גדילה גם בגילי הבגרות.

 

הטיפול בהורמון גדילה מיועד למבוגרים עם מחסור בהורמון גדילה (Adult Growth Hormone Deficiency ובקיצור AGHD), כשהחסר החל בילדות או נרכש עם השנים על רקע מחלה בבלוטת יותרת המוח או בהיפותלמוס. בינואר 2009 אף הוכנס טיפול זה לסל הבריאות הממלכתי בישראל, וזאת רק בתנאי שמאובחן חוסר ביולוגי בשני הורמונים נוספים.

 

לדברי פרופ' אילן שמעון, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם בבית החולים בילינסון מקבוצת הכללית, "ברוב המקרים, הטיפול יינתן בגיל המבוגר כשקיים מחסור בהורמון גדילה, ובמקביל חסר בלפחות שניים מההורמונים המופרשים מיותרת המוח".

 

באילו מצבים נדרש טיפול בהורמון גדילה בגיל המבוגר?

 

בהבדל ממחסור בהורמון הגדילה בגילי הילדות, שהוא לרוב על רקע תסמונות גנטיות (למשל תסמונת טרנר), מומים מולדים או אי ספיקה כלייתית, רוב הבוגרים שמטופלים כיום בהורמון גדילה לא קיבלו תוסף של ההורמון כילדים ורכשו את החסר בגילי הבגרות על רקע הפרעה הורמונאלית-אנדוקרינית.

 

גידול שפיר בבלוטת יותר המוח (אדנומה בהיפופיזה)

 

המצב הרפואי הרווח ביותר שמוביל למחסור בהורמון גדילה במבוגרים הוא אדנומה בבלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה) – כלומר גידול שפיר שמוביל לחוסר בהורמון גדילה ועשוי להתבטא גם בתופעות נוספות. סקירה מקנדה שפורסמה באוגוסט 2004 בכתב העת Cancer מעלה כי בהתבסס על בדיקות רדיולוגיות ונתיחות שלאחר המוות – מדובר בגידול די שכיח שמתפתח בקרב 16.7% מהאוכלוסייה במהלך החיים ללא כל סימנים או תסמינים, כאשר אדנומות גדולות מתפתחות באחד לכל 600 איש.

 

לא בכל המקרים אדנומה בבלוטת יותרת המוח דורשת טיפול בהורמון גדילה, אלא רק במצבים שבהם מאובחן בבדיקת דם מחסור בגורם גדילה דמוי אינסולין IGF-1 – הורמון שמיוצר בכבד בהשפעת הורמון גדילה..

 

אחד המצבים שלעתים מתפתחים בקרב אנשים עם אדנומה בבלוטת יותרת המוח הוא מחסור באספקת חמצן ודם לאזור הבלוטה שמוביל לדימום אקוטי באדנומה, שאמנם אינו מסכן חיים, אולם גורם באופן חד ופתאומי להפסקת פעילותם של מספר הורמונים באבחה אחת, ובמצבים אלה יותאם טיפול בהורמון גדילה ובהורמונים נוספים.

 

גם ניתוח להסרת אדנומה וטיפולי קרינה לטיפול באדנומה בבלוטת יותרת המוח עשויים להוביל למחסור נרכש בהורמון גדילה בגיל מבוגר.

 

מחלות בבלוטת יותרת המוח

 

הורמון גדילה ניתן גם במצבים של מחלות בבלוטת יותרת המוח. במחקר מספרד שפורסם בינואר 2002 בכתב העת Clinical Endocrinology, נאמדת שכיחותן ב-45.5 חולים לכל מאה אלף איש, כשקיימות סיבות שונות שעלולות להוביל להתפתחותן, לרבות גידולים, זיהומים, חשיפה מוגברת לקרינה מייננת, מחלות של כלי הדם ומומים מולדים.

 

חוסר מורכב בהורמון יותרת המוח

 

בנוסף, כ-15% מהילדים שמטופלים בהורמון גדילה נזקקים להמשך טיפול בהורמון גם בגיל המבוגר, כשמדובר בעיקר בילדים עם חוסר מורכב בהורמוני יותרת המוח (Multiple Pituitary Hormone Deficiency ובקיצור MPHD).

 

מה התסמינים של מחסור בהורמון גדילה בגיל המבוגר?

 

מחסור בהורמון גדילה בגיל המבוגר עשוי להיות מלווה בתסמינים אופייניים:

 

  • עודף משקל והשמנה ובעיקר השמנה ביטנית
  • מצוקה נפשית לרבות דיכאון וחרדה
  • ירידה בתפקוד המיני ובחשק המיני
  • עייפות וחוסר באנרגיות
  • רגישות מוגברת לחום ולקור
  • ירידה במסת שריר
  • ירידה ביכולת הגופנית
  • צפיפות עצם נמוכה ונטייה לפתח אוסטאופורוזיס ושברים בעצמות – בעיקר עם העלייה בגיל
  • רמות לא תקינות של כולסטרול רע בדם

 

איך מאובחן מחסור בהורמון גדילה בגיל המבוגר?

 

בדיקת רמות הורמון גדילה בדם איננה בדיקה שניתן לסמוך עליה באבחון, מאחר וההורמון אינו מופרש לדם באופן קבוע, אלא בשיאים שמשתנים מאדם לאדם, ובהמשך נספג ברקמות הגוף במהירות, ועל כן ברוב המקרים יימצא ברמות נמוכות בדם – גם בקרב אנשים בריאים.

 

על כן אומדן רמות הורמון גדילה בגיל המבוגר מבוסס על בדיקות דם לרמות גורם גדילה דמוי אינסולין IGF-1 (קיצור של Insulin-like Growth Factor 1). חלבון זה, המשמש להערכה עקיפה של רמות הורמון הגדילה בגוף, הוא למעשה תוצר של הורמון גדילה שמיוצר בכבד ומשפיע על תהליכי גדילה ומטבוליזם של סוכר (ומכאן מקור שמו כ'דמוי אינסולין').

 

טווח הערכים התקין לגורם IGF-1 משתנה בקרב מבוגרים ויורד עם העלייה בגיל.

 

כיצד ניתן הטיפול בהורמון גדילה?

 

הורמון גדילה דורש הזרקה מדי יום. הורמון גדילה מוזרק באמצעות עט להזרקה עצמית מדי לילה מתחת לעור בירכיים, בידיים, באגן או בבטן סביב הטבור, ובמינון קבוע שמשתנה ממטופל למטופל ומותאם לפי משקל, גובה, מחלות רקע וטיפולים תרופתיים נוספים. יעד הטיפול הוא הגעה לרמה תקינה של גורם גדילה דמוי אינסולין IGF-1.

 

באוגוסט 2020 אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) הורמון גדילה למבוגרים הניתן אחת לשבוע שעדיין אינו משווק בישראל, וקיימים פיתוחים מקבילים נוספים בשלבי מחקר מתקדמים.

 

האם קיימים סיכונים בטיפול בהורמון גדילה בגיל המבוגר?

 

טיפול בהורמון גדילה לא יוביל איש בוגר להתחיל לגבוה ולגדול. כמו כן, בהבדל מדעות לא מבוססות שנשמעות מעת לעת – הטיפול בהורמון גדילה אינו גורם לפגיעה בפוריות.

 

הטיפול בהורמון גדילה עשוי לערב מספר סיבוכים רפואיים אופייניים:

 

פגיעה בשרירים ובמפרקים: פגיעה בשרירים ו/או המפרקים, לרבות כאבים, הצטברות נוזלים ונפיחות ונמלול בידיים על רקע תסמונת התעלה הקרפלית נובעים ממתן עודף של ההורמון. במקרים אלה נדרשת לרוב התאמה בהפחתת מינון הורמון הגדילה. בקרב מבוגרים המטופלים בהורמון גדילה מתוארים גם כאבי מפרקים.

 

שינויים במשק הסוכר: הורמון גדילה עשוי להשפיע לרעה על רמות הסוכר בגוף, ולכן מטופלים סוכרתיים שנדרשים לטיפול תרופתי צריכים ליידע את רופא הסוכרת על הצורך בהזרקת הורמון גדילה.

 

יצירת נוגדנים: יצירת נוגדנים כנגד הורמון גדילה מתרחשת במקרים נדירים, ובמקרים חריגים במיוחד נוגדנים אלה מבטלים את השפעת ההורמון.

 

מה המעקב לבוגרים המטופלים בהורמון גדילה?

 

בוגרים שנוטלים הורמון גדילה נדרשים למעקב רפואי, תחילה ב-3-2 ביקורים לצורך התאמה אישית של המינון הנדרש ובהמשך אחת לחצי שנה עד שנה.

 

במסגרת המעקב מבוצעות בדיקות לבחון את השפעת הטיפול, לרבות בדיקות לרמת גורם גדילה דמוי אינסולין IGF-1, רמות שומנים בדם ובדיקת צפיפות עצם.

 

במקרים רבים שבהם הטיפול ניתן על רקע אדנומה בבלוטת יותרת המוח נדרשות גם בדיקות הדמיה כדי לבחון שהאדנומה לא גדלה.

 

האם קיימים שימושים נוספים להורמון גדילה בגיל המבוגר?

 

הטיפול בהורמון גדילה בגיל המבוגר לצורך הורדה במשקל, טיפול בהשמנה ביטנית, שיפור ביצועים ספורטיביים וכטיפול מונע הזדקנות (אנטי אייג'ינג) לא הוכיח את עצמו במחקרים וכיום נחשב משולל בסיס ואף אסור על ידי רשויות רפואיות רגולטוריות ברחבי העולם, ובכללן ישראל.

 

ביולי 1990 אמנם פורסם מחקר בכתב העת New England Journal of Medicine שהציג עדויות כי טיפול בהורמון גדילה עשוי לתרום לירידה במסת שומנים ועלייה במסת שריר בקרב גברים מעל גיל 60, אולם למרות ההבטחה הפוטנציאלית, בהמשך לא התקבלו ממצאים דומים במחקרים נוספים, ובצעד חריג אף פורסם בפברואר 2003 מאמר באותו כתב עת מוביל שקבע כי טיפול בהורמון גדילה לא הוכח כמעכב תהליכי הזדקנות ואינו משפיע באופן משמעותי על מסת שומן ומסת שריר.

 

שימוש אסור בהורמון גדילה בספורט תחרותי נחשב למאתגר, ועד למשחקים האולימפיים בשנת 2004 באתונה לא נמצאה שיטה לאיתור ספורטאים שנוטלים הורמון גדילה – מאחר והוא אינו ניתן לזיהוי בבדיקות דם ורמתו נמוכה בשתן. עם זאת, בשני העשורים האחרונים מקובל לבצע בדיקות עקיפות לנוכחות חלבונים בדם שמושפעים על ידי הורמון גדילה וכן בדיקה שמאפשרת להבדיל בין הורמון גדילה טבעי להורמון גדילה רקומביננטי שמיוצר במעבדה – במטרה לאתר ספורטאים שנוטלים הורמון זה כדי להשפיע על ביצועיהם – ובמצבים אלה נפסל ההישג הספורטיבי. בשנת 2010 נפסל לראשונה ספורטאי עקב שימוש בהורמון גדילה, והיה זה שחקן הרוגבי הבריטי טרי ניוטון שהושעה לשנתיים ממשחקים לאחר שהודה כי הזריק לעצמו מנות מההורמון, וכעבור שבעה חודשים התאבד בביתו.

 

הטיפול בהורמון גדילה אינו מומלץ לרוב למטופלים עם פגיעות בבלוטת יותרת המוח על רקע פגיעת טראומה, למשל פצועי ראש לאחר תאונות דרכים או פגיעת ירי, אם כי ישנם מחקרים שבוחנים את הטיפול בהורמון גדילה לנפגעי טראומה בחוט השדרה.

 

ישנם מחקרים שבוחנים את הטיפול בהורמון גדילה בגיל המבוגר לחולים כרוניים שונים, לרבות טרשת נפוצה, פיברומיאלגיה ומחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית ואף תסמונת המעי הקצר, אך נכון להיום לא הוכחה יעילות ההורמון במצבי תחלואה אלה.

 

 

*פרופ' אילן שמעון הוא מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם בבית החולים בילינסון מקבוצת הכללית

 

עדכון אחרון: מארס 2021

הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: