סוכרת סוג-2

כמוניסוכרת סוג-2מדריכיםסוכרת סוג 2 והשמנה: כל מה שצריך לדעת

סוכרת סוג 2 והשמנה: כל מה שצריך לדעת

איך השמנה מעלה את הסיכון לסוכרת? איך סוכרת עלולה להוביל להשמנה? מה השפעתם של טיפולים שונים לסוכרת על משקל הגוף? והאם ירידה במשקל יכולה להוביל לריפוי מהמחלה? מדריך

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: פרופ' חוליו ויינשטיין
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

ל-75% עד 80% מהאנשים עם סוכרת סוג 2 יש עודף משקל או השמנת יתר. הקשר בין השמנה לסוכרת דו כיווני: מצד אחד – השמנה מעלה את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2 ומהווה גורם סיכון מרכזי למחלה. כמו כן, התברר כי ירידה במשקל מסייעת באיזון סוכרת, לעתים עד כדי הפוגה או ריפוי מהמחלה.

 

מהצד השני – סוכרת סוג 2 עשויה להוביל להצטברות משקל עודף והשמנה. הסיבה לכך נובעת ממספר מנגנונים ביולוגיים ובהם הפיכת סוכר עודף מהדם למצבורי שומן, או דלקתיות שעלולה להוביל לתנגודת לאינסולין, וגם בגלל שתרופות מסוימות לסוכרת ואינסולין מגדילים את הסיכון לעלייה במשקל. עם זאת, לא כל התרופות לסוכרת מעלות את הסיכון להשמנה וחלק מהטיפולים החדשים הוכחו אף כמסייעים בהורדה במשקל.

 

השמנה מובילה לסוכרת

 

השמנה הוכחה בעבודות רבות כאחד מגורמי הסיכון המשמעותיים לסוכרת סוג 2. לגברים עם השמנת יתר סיכון גבוה פי 12.4 לפתח סוכרת ולנשים עם השמנת יתר סיכון גבוה פי 6.7 לסבול גם מסוכרת.

 

לפי ארגון הבריאות העולמי (WHO), השמנה היא הגורם האחראי על 44% מהמקרים של התפתחות סוכרת סוג 2. לפי הערכה שפורסמה ביוני 2010 בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism, עד שנת 2025 צפויה הכפלה בכמות האנשים שיפתחו סוכרת שקשורה להשמנה, ומספרם בעולם עשוי להגיע לכ-300 מיליון איש.

 

השמנה עשויה להוביל לעליית רמות הסוכר בדם ולהתפתחות של טרום סוכרת ובהמשך סוכרת סוג 2 במספר מנגנונים:

 

אנשים עם השמנה צריכים לעבד יותר רכיבים תזונתיים – מה שעלול לעודד תאי שומן לשחרר חלבונים מסוג ציטוקינים אשר חוסמים את האותות של הקולטנים לאינסולין בתאים, באופן שמוביל להתפתחות תנגודת לאינסולין

 

במקביל, שקיעת שומן בשרירים או בכבד ובאיברים אחרים, גורמת להם שלא להגיב לאינסולין שכבר מופרש. כשהכבד והשרירים לא מגיבים לאינסולין – הסוכר לא נכנס לתא ולא 'נשרף' ורמות הסוכר בדם עולות.

 

שקיעת שומן בלבלב פוגעת גם בתפקוד תאי הבטא - התאים שמפרישים את הורמון האינסולין שאחראי על ויסות רמות הסוכר בדם – וכך נמנעת הפרשת אינסולין בתגובה לעלייה ברמות הסוכר בדם.

 

מעבר לאלה, מחקרים בבעלי חיים זיהו מנגנונים נוספים שעשויים להשפיע על עלייה בסיכון לסוכרת אצל אנשים עם משקל עודף. כך, למשל, במחקר אמריקאי בעכברים שפורסם בקיץ 2011 נמצא כי רמות גבוהות של שומן מפריעות לפעילות חלבונים שמפעילים ומכבים גנים, הנדרשים בין השאר ליצירת אנזים המכונה GnT-4a שמנתב את רמות הסוכר שחודרות לתאי הדם. כשהחלבונים אינם עובדים כראוי, תפקוד האנזים נפגע – מה שעלול להוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם.

 

אם מרזים בזמן, התהליך הפיך: אמנם תאי בטא שמתו לא יחזרו לפעילות, אך התאים הקיימים ישתחררו מעול השומן וישובו לעבוד כראוי.

 

השפעות של ירידה במשקל על הסוכרת

 

מחקרים העלו כי דיאטה להורדה במשקל עשויה למנוע סוכרת אצל אנשים עם גורמי סיכון למחלה וכן למנוע מעבר ממצב של טרום סוכרת לסוכרת. אצל אנשים שאובחנו עם סוכרת, הוכח כי ירידה במשקל מסייעת באיזון רמות הסוכר בדם ויכולה להוביל במהירות להפוגה במחלה – אם היא מתבצעת בזמן, כשתאי בטא שטרם נהרסו משתחררים מעול השומן וחוזרים לעבוד כראוי.

 

הורדה במשקל מהווה כיום מרכיב מרכזי בהמלצות לאורח חיים בריא שניתנות לסוכרתיים כאמצעי לאיזון רמות הסוכר בדם, וכן בהמלצות למניעת סוכרת, לצד הקפדה על תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה וגמילה מעישון.

 

במחקר מפינלנד שזכה לפרסום עולמי לאחר שהופיע במאי 2001 בכתב העת New England Journal of Medicine, סווגו 522 נבדקים בגיל העמידה עם עודף משקל וטרום סוכרת לשתי קבוצות, כשבקבוצת המחקר ניתנה לנבדקים הדרכה תזונתית על ידי דיאטנית להפחתה במשקל, הורדה בכמויות השומן הרווי, העלאה בכמות הסיבים התזונתיים ופעילות גופנית סדירה. בהשוואה לקבוצת ביקורת, במעקב כעבור 3.2 שנים בממוצע, התברר כי הפחתה במשקל נקשרה לירידה של 58% בסיכון לפתח סוכרת.

 

במחקר אמריקאי שפורסם בפברואר 2002 בכתב העת New England Journal of Medicine, סווגו 3,234 נבדקים עם עודף משקל וטרום סוכרת למספר קבוצות, ובמעקב כעבור 2.8 שנים בממוצע, בקבוצה שבה הודרכו הנבדקים לירידה במשקל נרשמה ירידה זהה של 58% בסיכון לפתח סוכרת סוג 2, בהשוואה לקבוצת ביקורת.

 

מחקר שבוצע במסגרת התוכנית האמריקאית למניעת סוכרת DPP של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH) העלה כי בקרב אנשים שמנים, הפחתה קלה של 5% עד 7% בלבד במשקל העודף בעקבות פעילות גופנית מתונה סדירה במשך 150 דקות בשבוע מונעת או מעכבת משמעותית התפתחות של סוכרת סוג 2.

 

בעבודה מבריטניה שפורסמה באוקטובר 2011 בכתב העת Diabetologia, נמצא כי בבחינת 11 מטופלים שאובחנו עם סוכרת סוג 2, דיאטה דלת קלוריות הובילה כבר תוך שבועיים לירידה ברמות הסוכר בדם מערך של 9.2 לערך של 5.9 יחידות mmol/l, וזאת לצד עלייה ברגישות לאינסולין וירידה ברמות השומנים בכבד.

 

בבחינת ההשפעה של הרזיה על מצב הסוכרת, ככל הנראה מדובר במנגנון פעולה מורכב, ומחקרים מראים כי עצם הירידה במשקל היא שחיונית לשיפור מצב הסוכרת, גם אם בהמשך עולה המטופל מחדש במשקל. כך, במחקר אמריקאי שפורסם באוקטובר 2008 בכתב העת Diabetes Care נמצא כי בקרב 2,574 מאובחנים חדשים עם סוכרת סוג 2, במעקב שנמשך שנה וחצי השילו 12% ממשקלם 10.7 ק"ג בממוצע, בעוד ש-12% העלו במשקל ו-76% שמרו על משקל הגוף. התברר כי בחלוף שנה וחצי נוספות, למרות שרוב המטופלים שבו לאותו המשקל שתועד בתחילת האבחנה, בקבוצת הסוכרתיים שירדו במשקל בתחילת המעקב נצפה איזון טוב יותר ברמות הסוכר בדם בהשוואה למטופלים שבשנה וחצי הראשונות שמרו על אותו המשקל או העלו במשקל.

 

הפוגה וריפוי סוכרת

 

מחקרים חדשים ומעודדים מראים כי ירידה במשקל עשויה להוביל אצל חלק מהסוכרתיים עם משקל עודף לא רק לשיפור, אלא ממש להפוגה ואף לריפוי מהמחלה.

 

לדברי פרופ' חוליו ויינשטיין, מנהל יחידת סוכרת במרכז הרפואי וולפסון, "מה שקובע את הסיכוי לשיפור במצב הסוכרת אינו האמצעי שדרכו מורידים במשקל, אלא עצם הירידה במשקל – אשר מובילה לשיפור ברמות הסוכר, ובמיוחד בקרב מטופלים עם סוכרת יחסית חדשה, וכן מטופלים בתרופות בלבד שאינם נזקקים לאינסולין או שנדרשים לאינסולין במינונים נמוכים, כשיש להם עדיין תאי בטא מתפקדים בלבלב".

 

במחקר בריטי, שפורסם במאי 2016 בכתב העת של Diabetes Care, נכללו 30 חולי סוכרת סוג 2 מניו-קאסל שבבריטניה שהפסיקו כל טיפול תרופתי לפני הניסוי. המשתתפים התבקשו להתמיד בדיאטה דלה מאוד בקלוריות (600-700 קלוריות ביום בלבד), שהותאמה אישית לכל מטופל. הדיאטה נמשכה שמונה שבועות, במהלכם הורידו המשתתפים ממוצע של כ-14 ק"ג. לאחר שמונה שבועות, הופסקה הדיאטה הקיצונית והמשתתפים חזרו לאכול אוכל רגיל, תוך הקפדה על תזונה בריאה ומאוזנת. רמות הסוכר של המשתתפים נוטרו עד חצי שנה מתחילת המחקר. ניתוח הנתונים הראה כי 40% מהמשתתפים הצליחו "להפוך" את מצבם, ולמעשה נותרו ללא סוכרת במשך חצי שנה לפחות.

 

בפברואר 2018 דיווחו חוקרים בריטיים בכתב העת Lancet על מחקר שבוצע בקרב 306 בוגרים בגילי 65-20 שאובחנו עם סוכרת סוג 2 ומדד השמנה BMI של 27 עד 45 יחידות (עודף משקל או השמנת יתר) אשר טופלו בתרופות לסוכרת (ללא אינסולין). הנבדקים סווגו באקראי לשתי קבוצות, כשהמשתתפים בקבוצת ההתערבות (שמנתה 149 נבדקים) קיבלו ייעוץ להורדה במשקל תוך הגבלה עד 853 קלוריות ליום למשך 5-3 חודשים ותמיכה לשמירה על הירידה במשקל. בחלוף שנה, כרבע מהנבדקים בקבוצת ההתערבות (24%) השילו לפחות 15 ק"ג ממשקלם. כמחצית מהנבדקים בקבוצת ההתערבות (46%) הוגדרו ככאלו שנרפאו לחלוטין מהסוכרת, לאחר שהופסקו להם התרופות לסוכרת והם הצליחו עדיין לשמור במשך חודשיים רצופים על רמות המוגלובין מסוכרר נמוכות מ-6.5%, וזאת בהשוואה ל-4% בלבד מקרב הנבדקים בקבוצת הביקורת. החוקרים ציינו כי בהמלצה להורדה במשקל שמיועדת לסוכרתיים – ניתן להגדיר ריפוי מסוכרת כיעד בר יישום.

 

ראיות דומות מתקבלות בשנים האחרונות מעבודות שבוחנות את ההשפעות של ניתוח בריאטרי לקיצור קיבה על סוכרתיים עם השמנת יתר קיצונית. המחקרים מראים כי הירידה הדרמטית במשקל שמלווה ניתוחי קיצור קיבה עשויה להועיל עד כדי ריפוי מסוכרת. מסיבה זו, לסוכרתיים מומלץ ניתוח בריאטרי ואף הוכלל בישראל בסל הבריאות כבר במדד השמנה בגובה 35 יחידות ומעלה, בהבדל מאנשים עם השמנת יתר ללא סוכרת וסיבוכים – עבורם יומלץ ויאושר הניתוח ממדד השמנה בגובה 40 יחידות ומעלה.

 

מחקר שממצאיו פורסמו בשנת 2014 בכתב העת היוקרתי Journal of the American Medical Association עקב במשך 15 שנים אחר מצבם הרפואי של 343 אנשים עם עם סוכרת סוג 2 שעברו ניתוח בריאטרי. החוקרים בדקו, בין היתר, מי מהמטופלים זכה להפוגה במחלה, שהוגדרה בקרב מטופלים עם רמת סוכר מתחת ל-110 מ"ג לדציליטר שלא נזקקו לתרופות לטיפול בסוכרת. 15 שנים לאחר הניתוח, נמצא כי שליש מהמנותחים (30.4%) היו בהפוגה, והסבירות להפוגה הייתה גדולה יותר בקרב מנותחים שירדו הכי הרבה במשקל בשנתיים הראשונות לאחר הניתוח.

 

במחקר שפורסם באפריל 2019 בכתב העת Diabetologia דווח כי בקרב 1,111 תושבי צפון דנמרק שעברו ניתוחים בריאטריים מסוג מעקף קיבה על רקע השמנה קיצונית וסוכרת בשנים 2015-2006, בחלוף שנה הוגדרו לא פחות מ-74% מתוכם כמחלימים מסוכרת – עם ערכי המוגלובין מסוכרר השווים או נמוכים מ-6.5%, ובמעקב בחלוף חמש שנים – 27% נרפאו מהמחלה.

 

מחקר לאומי משבדיה, שכלל 8,546 אנשים עם סוכרת סוג 2 והשמנה חולנית (מדד השמנה בערך של 35 יחידות ומעלה) שעברו ניתוחים בריאטריים במדינה בשנים 2015-2007, ופורסם בנובמבר 2019 בכתב העת PLoS Medicine, אף השיג תוצאות מרשימות יותר: בחלוף שנה, 76.6% היו ללא סוכרת, ובחלוף חמש שנים 69.9% נרפאו מהמחלה ולא נזקקו לטיפולים. ככל שהסוכרת אובחנה זמן רב יותר לפני הניתוח – כך קטן הסיכוי לריפוי, כשנרשמה ירידה של 13% בסיכויי הריפוי בכל שנה נוספת של התמודדות עם סוכרת מאובחנת טרם הניתוח. סוכרתיים שנדרשו לטיפול באינסולין היו בסיכוי נמוך ב-75% לריפוי.

 

יצוין כי בהגדרה של ריפוי מסוכרת, בקהילת הרופאים ואנשי המדע עדיין לא ברור האם הירידה במשקל מובילה לריפוי מוחלט או להפוגה בלבד מהמחלה, וכמו כן, כיום לא ניתן לאמוד האם הסוכרת שנעלמה עלולה לשוב ולהתפרץ מחדש בהמשך החיים – בעיקר על רקע עלייה בסיבוכים הרפואיים שמלווים את תהליך ההזדקנות.

 

כיום יש כבר המגדירים ריפוי במקרה של סוכרתיים שנותרו לאחר הורדה במשקל כחמש שנים ללא טיפול תרופתי במצב של איזון המתבטא ברמות המוגלובין מסוכרר נמוכות מ-6%, אולם על רקע המצוין מקודם – גם למטופלים אלה מומלץ להוסיף ולעקוב אחר רמות הסוכר בדם באופן קבוע כדי לאבחן בשלבים מוקדמים התפתחות מחודשת של סוכרת ולמנוע סיבוכי סוכרת.

 

סוכרת מובילה להשמנה

 

סוכרת סוג 2 כשלעצמה מובילה להתפתחות השמנה. במנגנון הביולוגי, במצב של תנגודת לאינסולין שמאפיין סוכרת סוג 2, שבו התאים אינם מגיבים לאינסולין – עולות רמות הסוכר בדם, והסוכר העודף הופך לחומצות שומן ובעזרת האינסולין נאגר בגוף במצבורי רקמות השומן – מה שמוביל להשמנה.

 

מעבר לכך, גם טיפולים מסוימים לסוכרת סוג 2 מעלים את הסיכון להשמנה.

 

השפעות הטיפולים התרופתיים לסוכרת על משקל הגוף

 

לטיפולים התרופתיים לסוכרת, ובכללם תרופות לסוכרת ואינסולין, השפעות שונות על משקל הגוף – חלקם מעודדים השמנה, חלקם מעודדים הרזיה ולחלקם אין השפעה מובהקת על המשקל.

 

תרופות שמשפיעות על עלייה במשקל

 

אינסולין

 

אינסולין הוא הטיפול המרכזי לסוכרת שנקשר במחקרים רבים לעלייה במשקל, ומדובר בעובדה מצערת – שכן השמנה על רקע טיפול באינסולין, למרות היותה מתונה יחסית, עשויה לבטל את ההשפעות המיטיבות של הירידה ברמות הסוכר בדם, למשל הירידה בסיכון למחלות לב וכלי דם.

 

תפקידו העיקרי של הורמון האינסולין בגוף הוא לסייע בספיגת מזון ובהעברת סוכר מהדם לתאי הגוף, ובמצב של צריכה של כמות גבוהה של קלוריות – האינסולין יוביל לעלייה בכמות הסוכר בתאים, וכשסוכר נצבר בכמות עודפת בתאים וברקמות הגוף – הוא מאוחסן כמצבור תאי שומן. לכן, טיפול באינסולין יוביל לעלייה במשקל, אלא אם יאוזן על ידי צריכה מבוקרת של קלוריות ופעילות גופנית סדירה.

 

לפי הערכות מעבודות, רוב הצבירה במשקל על רקע הזרקות אינסולין הוא למעשה חזרה של משקל שהצליחו המטופלים להוריד בטרם נדרשו ליטול אינסולין.

 

מאמר שמסכם מחקרים בתחום שפורסם בספטמבר 2005 בכתב העת Diabetes and Metabolism, הראה כי הטיפול במינונים גבוהים של אינסולין בהשוואה לטיפול שמרני בתרופות לסוכרת קשור לעלייה של 1.7 ק"ג במשקל במשך עשר שנים למטופלים עם סוכרת סוג 2.

 

סולפונילאוראה

 

תרופות מקבוצת 'סולפונילאוראה' נקשרו במחקרים לעלייה במשקל על רקע העלאת כמות האינסולין בגוף, כשהאינסולין העודף מוביל לצבירת שומנים עודפים, כפי שמשפיעות הזרקות אינסולין. בנוסף, תרופות אלה מפחיתות את כמות הסוכר שמופרש בשתן וכך מובילות לצבירת כמויות רבות יותר של שומנים באזורים בגוף.

 

מחקר מעקב בריטי נרחב שממצאיו פורסמו עוד בשנת 1998 בכתב העת Lancet, הדגים כי טיפול בתרופות מקבוצת סולפונילאוראה במשך עשר שנים, עם או בלי אינסולין, למרות שביכולתו להוביל לאיזון טוב יותר של רמות הסוכר בדם נקשר עם עלייה של 2.9 ק"ג במשקל בהשוואה לטיפול באמצעות שינויים באורח החיים. 

 

מגליטינידים

 

התרופות מקבוצת ה'מגליטינידים' – הדומות בפעולתן לתרופות מקבוצת סולפונילאוראה – נקשרות לעלייה במשקל על רקע העלאת כמות האינסולין בגוף. בנוסף, תרופות אלה מפחיתות את כמות הסוכר (גלוקוז) שמופרש בשתן ובכך מובילות לסוכר עודף ולמצבורי שומן.

 

בסקירת ספרות של חוקרים מבריטניה שפורסמה באפריל 2007 במאגר קוצ'ריין, הכוללת ניתוחים לעבודות מהספרות הרפואית, נמצא כי הטיפול בתרופות אלה, בהשוואה למטפורמין לבד – הוביל לעלייה ממוצעת של 3 ק"ג במשקל תוך שלושה חודשים.

 

גליטזונים/ תיאזולידנינדיונים

 

קבוצת ה'תיאזולידנינדיונים' נקשרת לעלייה במשקל על רקע העלאת ריכוז הורמון האינסולין בגוף. כמו כן, תרופות אלה מובילות לעלייה במשקל גם על רקע צבירת נוזלים, ואף עשויות להוביל לעלייה ברקמות השומן העודף מתחת לעור.

 

סקירת ספרות מארה"ב שפורסמה בדצמבר 2003 העלתה כי למרות שהתרופות מקבוצה זו קשורות לעלייה במשקל – עלייה זו אינה "בלתי נמנעת", וניתן לצמצמה על ידי אימוץ אורח חיים בריא הכולל תזונה בריאה וביצוע פעילות גופנית באופן סדיר.

 

תרופות ניטראליות בהשפעתן על המשקל

 

מעכבי DPP-4

 

מעכבי אלפא גלוקוזידאז

 

תרופות שמשפיעות על ירידה במשקל

 

ביגואנידים

 

תרופות מקבוצת ביגואנידים עם החומר הפעיל מטפורמין מהוות כיום קו טיפולי ראשון לסוכרת סוג 2 – והוכחו בשנים האחרונות ככאלו שתורמות לירידה קלה במשקל ובעיקר מסייעות לשמירת משקל שירד לאורך תקופה ממושכת.

 

במחקר של צוות מארה"ב ושבדיה שנערך במימון המכון הלאומי האמריקאי לסוכרת ומחלות דרכי העיכול והכליה (NIDDK), שממצאיו פורסמו במאי 2019 בכתב העת Annals of Internal Medicine, נבחנו 3,234 נבדקים בסיכון לסוכרת סוג 2 עם רמות גבוהות של סוכר בדם (טרום סוכרת) ועודף משקל/ השמנה. הנבדקים סווגו לקבוצות, ונמצא כי בחלוף שנת מעקב, 62.6% מקרב הנבדקים בקבוצה שבה ניתנו למשתתפים הנחיות לדיאטה להורדה במשקל – השילו לפחות 5% ממשקלם, וכך גם כרבע (28.5%) מהנבדקים שהותאם להם טיפול יומי במטפורמין (850 מ"ג מטפורמין בשני כדורים ליום) ו-13.4% מהנבדקים בקבוצת ביקורת שלא כללה התערבות כלשהי. בהמשך, במעקב ממושך בחלוף 6 עד 15 שנים, התברר לחוקרים במפתיע כי דווקא בקבוצה שנטלה מטפורמין על בסיס יומיומי נצפתה ירידה של 6.2% במשקל, בהשוואה לירידה של 3.7% בלבד במשקל בקבוצה שבה הותאמה לנבדקים דיאטה להורדה במשקל ובהשוואה לירידה של 2.8% במשקל בקבוצת הביקורת. כך שבהשוואה לדיאטות להורדה במשקל, מטפורמין נמצא יעיל בשימור הירידה במשקל לאורך שנים ארוכות.

 

אנלוגים ל-GLP-1

 

אנלוגים להורמון GLP-1 מהווים תרופות לסוכרת מהדור החדש שהוכחו בשנים האחרונות עם השפעה מיטיבה על ירידה במשקל, כאשר אחד החומרים הפעילים בקבוצה זו – לירגלוטייד (Liraglutide) המצוי בתרופה ויקטוזה – אף משווק במקביל כתרופה להרזיה בשם 'סאקסנדה'. התרופה פועלת על קולטנים במוח השולטים בתחושת התיאבון, ומפחיתה את תחושת הרעב. החומר הפעיל לירגלוטיד אושר בשנת 2010 על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי ה-FDA כטיפול לסוכרת, ובהמשך אושר בדצמבר 2014 להורדה במשקל, בשילוב עם דיאטה ופעילות גופנית.

 

מטה אנליזה שפורסמה ביוני 2015 בכתב העת PLoS ONE בנושא, העלתה כי כלל התרופות בקבוצת ה'אנלוגים ל-GLP-1' מובילות לירידה של 1 עד 1.62 ק"ג בשבוע בהשוואה לקבוצת ביקורת. מאז נוספו תרופות חדשות למשפחה. לפי סקירה בנושא שפורסמה על ידי חוקרים משבדיה בפברואר 2019 בכתב העת Drugs, תרופות מקבוצת 'אנלוגים ל-GLP-1' מובילות לירידה של 2 עד 4 ק"ג.

 

מעכבי SGLT-2

 

גם מעכבי המוליך SGLT-2 – מהווים תרופות מהדור החדש לסוכרת שיש להן השפעה מיטיבה על ירידה במשקל, ומאחר ותרופות אלה פועלות במנגנון ביולוגי אחר – יש חוקרים שממליצים על נטילת שילוב של אנלוגים ל-GLP-1 ומעכבי המוליך SGLT-2 יחד - כדי להוביל לשיפור המשמעותי ביותר הן באיזון הסוכרת והן בירידה במשקלם של סוכרתיים עם משקל עודף.

 

לפי הסקירה שפורסמה בפברואר 2019 בכתב העת Drugs, תרופות מקבוצת 'מעכבי SGLT-2' מובילות כעבור שבועות ספורים לירידה ממוצעת של 1.5 עד 2 ק"ג, תרופות מקבוצת 'אנלוגים ל-GLP-1' מובילות לירידה של 2 עד 4 ק"ג, ושילוב של תרופות משתי הקבוצות צפוי להוביל לאפקט משולב ולירידה של 3 עד 5 ק"ג במשקל.

 

 

עוד על התרופות לסוכרת סוג 2 

 

 

*פרופ' חוליו ויינשטיין הוא מנהל יחידת סוכרת במרכז הרפואי וולפסון ולשעבר נשיא האגודה הישראלית לסוכרת

 

עדכון אחרון: פברואר 2020

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: