אחת שתיים שלוש

להרים ידיים, לקחת ימינה את ברך ימין

כאשר ברך שמאל עוקבת אחריה.  

אני מגבירה קצת את המוסיקה

האיש שבסרטון נראה ממש מחייך והוא מחזיק ביד בקבוק מים.

אני לא ישנתי כבר כמה לילות

כך שבקושי יש לי כח לעמוד ולהסתכל עליו  

אבל בכל זאת

אני מנסה לעשות מה שהוא אומר

כי היה כתוב שהספורט יכול להיות משחרר קצת

אני לוקחת בקבוק מים ושמה על השולחן שבסלון

זה מצליח להעסיק אותי קצת

אחת שתיים שלוש

להרים ידיים לקחת ימינה את ברך ימין 

הגוף ממש רוצה להקשיב למוסיקה

אבל הצעדים מתחילים להתבלבל

אני מפסיקה להסתכל על האיש שבמסך

ורק שומעת את המוסיקה

ועושה את הצעדים שנוחים לי

מה שנוח לי זה כנראה מה שהכי מתאים לי עכשיו

אחת שתיים שלוש

אני מתחילה לחייך מבלי שהתכוונתי

הוא אמר לשתות אז אני לוקחת את בקבוק המים שעל השולחן

ושותה קצת כמו שהוא אמר

זה מצליח  להעסיק אותי קצת

המוסיקה ממשיכה להתנגן בסלון

יחד עם זה אני מסתכלת על התמונה של הציפור

ברקע של מסך הטלפון

אני נזכרת מתי צילמתי אותה

ומצליחה לחייך עוד פעם

ממליצה גם לכם לנסות

אני מרגישה ככ רע

ודחויה ולא מרגישה נעים להיות בשום מקום

יש לי רק מחשבות רעות 

אני כל הזמן מוצפת 

ומרגישה לבד

וחולמת על להיות לבד לתמיד לנצח

ככל שהזמן עובר אני מרגישה שאני מסתגרת יותר ויותר מהעולם

והעולם הופך אצלי בחויה כמשהו שצריך ממש להזהר ממנו וכסכנה

וגם המחשבות האובדניות חזרו 

הכל כבד לי מידי

ומעורער מרגישה שאין לי שום מקום יציב

אני אמורה להתחיל עבודה חדשה 

ואני תוהה לעצמי למה אני עושה ומיצרת לעצמי את השינויים האלה אולי עדיף כבר לותר על הכל

ולדחות גם את התואר באיזה שנה לקחת ממנו חופש

ולתת לעצמי לשכב במיטה בלי לצאת החוצה ולנח ולישון כל היום

אני מרגישה לא מובנת לא שייכת דחויה

הכל ביחד כבר מתערבב לי 

ולמה דברים ככ קטנים מפעילים אצלי את כל הגלגל האיין סופי של המחשבות והתחושות הככ רעות האלו והחוסר תקווה?

וסליחה על האורך לא מתאים לי

גיליתי במקרה שחבר שלי בגיל 10 הטריד מינית את בן דוד שלו והיו עוד כמה סיטואציות עם עוד 4 אנשים וזה נפסק בגיל 15 בערך....

הוא טוען שהוא לא היה מודע למעשיו והוא יודע שאני פוסט טראומתית על רקע פגיעות מיניות והוא התחיל לבכות ולהצטער ופוחד שאני אעזוב אותו.... 

יש לציין שהוא על הרצף בתפקוד גבוה והיה לו איחור התפתחותי כשהיה קטן....

זה הרתיע אותי מצד אחד אבל מצד שני הוא לא מי שהוא היום ואני קצת הופתעתי ממנו כי זה לא אופייני לו....

לא יודעת מה לעשות ובחוסר אונים מוחלט.....

העברתי את  האירוע ובכלל את השבת אבל לא מרגישה טוב. די ניצלתי גלגלי הצלה לרשותי. מקווה בהמשך לישון. תודה.

מצד אחד אני רוצה עזרה ולצאת מאיך שמרגישה,
מצד שני אני מרגישה שאין לי כוחות להתמודד עם לבקש עזרה ולהתמודד.
הבעיה שאני לא פתוחה לכל עזרה 
אני רוצה רק משהו בדרך שתעזור לי בלי להיות פתוחה לעוד אפשרות וזה חוסם אותי מלהצליח.
אולי אני גם מפחדת לצאת מיזה, כי אז הגיעו לי מחשבות שמשהו לא טוב יקרה חס וחלילה.
מרגישה אשמה על כך שעזבתי את בית אלה,
המחשבה שלי הייתה טובה אחרי שאעזוב את בית אלה אמצא מקום שהוא מוריד חרדות ולהפסיק להיות שיפוטית.
בלילות אני לא מצליחה לישון בבקרים מתקשה לתפקד.
היום יש את ההתנדבות כמו כל שבוע אני כן רוצה ללכת ומפחדת שלא יהיה טוב מצד שני זה כן יכול לעשות טוב ולהרים קצת את המצב רוח
השאלה איך מעיפים מחשבות שחוסמות אותי מלפעול
ממש נהייתי חרדתית

בס"ד 

אני עייפה ורוצה לישון 

מרגישה שהגוף שלי חלש וזקוק למנוחה נמאס לי להתמודד ולהרגיש דיכאון הייתי רוצה להרגיש אהובה ושיש לי כוחות להתמודד

וגם מחפשת רעיון לארוחת צהריים שתשביע אותי

אני מרגישה כל כך חלשה פיזית ונפשית , קשה לי לשתף בזה אנשים כי הם רגילים לראות אותי אחרת , אני במצב על הפנים ואני מפחדת אני לא יודעת איך להתמודד עם מה שעובר עלי וקורה לי בתוך הלב , מצד אחד לא אכפת לי כבר ממה שיהיה איתי אבל מצד שני נמאס לי לפחד ככה אבל מה אני עוד יכולה לעשות קל כל כך לבוא לרסק אותי ולפגוע בי ואני רק משתתקת אין לי את הכוחות לעמוד מול אותם אנשים שחזקים ממני פיזית כי אני לא אהיה מסוגלת לעשות כלום . 

המוטיבציה יורדת לי כל הזמן לתחתית, בקושי לומדת, בקושי מנסה לנגן בגיטרה, בקושי מסוגלת להסתכל על עצמי במראה, לא משקיעה בליצור קשר עם אחותי... זה רק מוריד לי ברמות ואני יכולה לשכב במיטה שעות ולשקוע בדיכאון ולפחות פעם ביום רוצה לבכות ולפעמים הדמעות יוצאות לי ואני נשברת

אני לא אוהבת את המצב הזה, נמאס לי שאני חייבת להיות כמו תמיד, אנרגטית, צוחקת, מביכה, דיי בא לי גם לבכות, למה זה חייב להיות מוזר? אני כאילו עוצרת את עצמי מלבכות וזה עושה לי רע. אני רוצה לשמור על קשר עם אחותי ולא עובד לי ורק מייאש, אחרי שהסתפרתי הבטחון שלי ירד דרסטית ואני מוצאת את עצמי מזייפת בטחון עם קליפס או קוקו גבוה, אני לא מצליחה לשבת יותר מעשר דקות לעשות כמה תרגילים מסכנים במתמטיקה או ללמוד לאנגלית שעד לא מזמן הייתי מסוגלת לשבת יותר מארבע שעות רצוף ואיכשהו לשרוד את זה לספוג מזה סיפוק, כשהתחלתי ללמוד לנגן הייתי עם מוטיבציה והיא ירדה כל פעם שראיתי כמה אני רחוקה מלהצליח

השתנתי דרסטית, הבטחון מבפנים ירד, המוטיבציה ברצפה, נמאס לי ליזום, אני לא יודעת מה קרה לי אבל זה רע ועושה לי כל כך רע שאני לא סובלת את עצמי על מה שיצא ממני מסיוטים ודכאון, בבקשה, מה עושים?

עברתי משהו ממש לא נעים. אני ישבתי להנאתי בקיוסק ככה לשתות קפה. פתאום איזה אחד פנה אליי ומנסה לדבר איתי ואני מתעלמת ממנו ואז מרים עליי את הקול ומאיים לרצוח אותי עד שהוא קם והרים יד ונסתי על נפשי רק כדי שלא ירביץ לי. מרגישה זוועה עם התקף חרדה ללא תיאבון ומרגישה שאני נמצאת סוג של טראומה. אחרי שנים של שליטה בחרדות אני פתאום מאבדת את זה בגלל אדם מסוכן. מרגישה תסכול ולא יודעת מה לעשות ואין לי את מי לשתף. 

אני ממשיכה בעבודת יד. לא הרבה יותר. לא בדיוק טוב לי עם המעט שאני מספיקה אבל איכשהו מעבירה זמן בכל זאת.