פסוריאזיס מעלה הסיכון לניוון מקולרי גילי
מחקר חדש קושר בין פסוריאזיס לעלייה בסיכון לפתח ניוון מקולרי – מחלת העיניים שמהווה את הגורם המרכזי לאובדן ראייה. עוד התגלה: תרופות ביולוגיות עשויות להפחית את הסיכון
פסוריאזיס אינה רק מחלת עור, אלא מחלה דלקתית כרונית מערכתית, שנקשרה ברבות השנים לסיכון מוגבר למחלות כרוניות נוספות המתאפיינות בדלקתיות מוגברת, ובכללן מחלות לב וכלי דם וסוכרת.
פסוריאזיס לרוב פורצת אצל צעירים – בשנות ה-20 לחיים, או בגיל העמידה – בשנות ה-50 לחיים, אך עשויה להתפתח בכל גיל, גם בילדות ואף לראשונה בגיל המבוגר. מהלך המחלה מאופיין במחזורים של התלקחויות שאורכות לרוב בין שבועות בודדים לחודשים ספורים, וביניהן הפוגות.
בשנים האחרונות מתועדת עלייה בשכיחות המחלה. חוקרים שבחנו את היקף התחלואה בפסוריאזיס בעולם דיווחו ביולי 2025 בכתב העת Frontiers in Public Health על עלייה של 86% בהיקף החולים בין השנים 1990 עד 2021, בין השאר גם על רקע עלייה במודעות למחלה, לצד עלייה בגורמי הסיכון שמיוחסים לה, ובכללם השמנה שממדיה גדלים משמעותית בעשורים האחרונים. בישראל, מחקר שמבוסס על תיקיהם רפואיים של מבוטחי קופת חולים כללית שפורסם בנובמבר 2019, מזהה בשנים האחרונות עלייה משמעותית של 52% בשיעורי התחלואה בפסוריאזיס במדינה.
כעת מתפרסם מחקר חדש המבוסס על נתונים מארה"ב שקושר בין פסוריאזיס לבין מחלת עיניים מסוג ניוון מקולרי גילי (AMD).
סיכון גבוה לניוון מקולרי רטוב
ניוון מקולרי גילי היא מחלת עיניים כרונית פרוגרסיבית (מתקדמת) שמאפיינת מבוגרים מעל גיל 50 ומתבטאת בניוון תאי המקולה במרכז הרשתית, והיא מהווה כיום את הגורם המוביל לעיוורון בישראל. אזור המקולה הוא האחראי על ראייה צלולה וראייה לפרטים. בניוון מקולרי מצטברים בשלב ההתחלתי היבש משקעי חומר חוץ תאי בשם 'דרוזן' בתאי המקולה, ובשלב מתקדם הרטוב מתפתחים כלי דם חדשים פתולוגיים שבהמשך דולפים ועלולים לגרום לאובדן של שדה הראייה ולעיוורון.
המחקר החדש שבוצע על ידי צוות מאוניברסיטת רוצ'סטר כלל 22,901 מטופלים אמריקאים מעל גיל 55 עם פסוריאזיס, שנתוניהם התקבלו מרשת TriNetX collaborative network. המטופלים הושוו לשלוש קבוצות ביקורת: אנשים עם שומות מלנוציטיות – כלומר שומות עוריות שמקורן בצבר תאי פיגמנט עורי מולדות או נרכשות; מטופלים שאובחנו עם הפרעת דיכאון מז'ורי; ומטופלים שעברו בדיקת עיניים. מטופלים עם אבחנה קיימת של ניוון מקולרי גילי הוצאו מהמחקר.
בניתוח נתונים נפרד, הושוו מטופלים עם פסוריאזיס שטופלו בתרופות ביולוגיות לאנשים עם פסוריאזיס שטופלו בסטרואידים מקומיים בלבד ולא קיבלו טיפול ביולוגי לאורך תקופת המחקר.
במהלך תקופת מעקב שנמשכה מעל ל-10 שנים, לאנשים עם פסוריאזיס הייתה סבירות גבוהה יותר לפתח ניוון מקולרי גילי בהשוואה למטופלים מהקבוצות האחרות: סיכון גבוה ב-56% בהשוואה לאנשים עם הפרעת דיכאון מג׳ורי, וסיכון גבוה ב-21% בהשוואה לאנשים עם שומות מלנוציטיות.
כאשר החוקרים בחנו בנפרד את שתי הצורות העיקריות של ניוון מקולרי גילי, פסוריאזיס היה קשור לסיכון גבוה יותר ב-40% להתפתחות ניוון מקולרי רטוב – השלב המתקדם של מחלת העיניים, וכן קשור בסיכון גבוה ב-13% לניוון מקולרי יבש.
כמו כן, אנשים עם פסוריאזיס שטופלו בתרופות ביולוגיות היו בסיכון נמוך ב-27% לפתח ניוון מקולרי בהשוואה למי שקיבלו טיפול מקומי בלבד במשחות וסטרואידים.
הממצאים החדשים הוצגו בקונגרס האקדמיה האירופית לדרמטולוגיה וונרולוגיהEADV) ) שנערך בספטמבר 2025 בפאריז.
דיסרגולציה של שומנים
"פסוריאזיס היא מחלה דלקתית מערכתית שבה דיסרגולציה של שומנים תורמת למחלות לב וכלי דם", הסבירה בהודעה לעיתונות החוקרת הראשית ד"ר אליסון טרייכל (Alison Treichel) מבית החולים לרפואה של אוניברסיטת Western Reserve בקליבלנד. "מכיוון ששקיעת שומנים חריגה ברשתית היא סימן היכר של ניוון מקולרי גילי, במיוחד הצורה היבשה שגורמת לאובדן ראייה הדרגתי, סביר מבחינה ביולוגית שפסוריאזיס יכול להגביר את הסיכון לניוון מקולרי גילי״.
"הממצאים מצביעים על כך שטיפולים ביולוגיים יכולים להציע יתרונות הגנה מעבר לתסמיני העור", הוסיפה ד"ר טרייכל, וציינה כי יש צורך במחקרים נוספים כדי לקבוע אם לטיפולים הביולוגיים השפעה משמעותית של שינוי מהלך המחלה וכדי להבין טוב יותר את תפקידם של גורמי סיכון משותפים הן לפסוריאזיס והן לניוון מקולרי, ובראשם עישון סיגריות והשמנת יתר.
ד"ר טרייכל הדגישה כי לאור הממצאים, אנשים עם פסוריאזיס צריכים להישאר ערניים. "עליהם להמשיך לפעול על פי הנחיות בדיקות העיניים הסטנדרטיות ולדווח במהירות על כל שינוי בראייה שלהם לספקי שירותי הבריאות שלהם". החוקרים מציינים כי יש צורך במחקר נוסף לפני שניתן יהיה לתת המלצות ספציפיות לבדיקות עיניים קבועות לאנשים עם פסוריאזיס לאיתור מוקדם של תהליכים ניווניים במקולה.
החוקרים מתכננים כעת לנתח נתוני דימות רשתית של אנשים עם פסוריאזיס כדי להעמיק בנושא ולאפיין טוב יותר הפרעות עיניות ואת ההשפעות ארוכות הטווח של טיפול ביולוגי על התקדמות המחלה.
