אני יעשה את זה הכי קצר שאני יכולה.
במלחמה אחת מהמפונות מהצפון באה אלינו לישוב, היא הייתה שנתיים איתנו בכיתה. והיא הייתה החברה הכי טובה שלי,
היינו נפגשות 3 פעמים בשבוע בגן שעשועים, ברמה כזאת.
שהמשפחה שלה החליטה לחזור לצפון אחרי שנתיים היא הייתה חייבת לחזור איתם. הם חזרו שגמרנו את כיתה ו', היא הצטרפה אלינו בכיתה ה'.
עכשיו אני בכיתה ח'.
לאט לאט הקשר התחיל להתנתק.
ובשנה וחצי האחרונות, מאז שהיא עזבה- בחודש 6 של 2025, אין יום שאני לא חושבת עליה, לא במובן רומנטי או משהו בסגנון. אבל היה לנו קשר כל כך מיוחד, ואני כל כך מתגעגעת אליה.
אני לא זו




























🫂❤️🩹
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושלום לך יקרה, אני שומעת את הכאב והקשי שלך. יש משפט שאומר "פרידה היא מוות בזעיר אנפין" , הכוונה היא שפרידות מרגישות לפעמים כמו מוות. וזה כואב לאבד חברה טובה כי איתה "הלכו" עוד חוויות כמו שיחות אינטימיות, הרגשה טובה בחבורה ועוד. נראה שאת מרגישה כאילו חסר לך חלק גדול בפאזל ובכל פעם שאת מתבוננת את רואה את החלק החסר ולא את התמונה כולה. מעבר לכך, נראה שלפרידה הצטרפה עוד אכזבה עמוקה כי לאורך זמן ניסית לשמר את הקשר איתה והדבר לא צלח אז אולי בעולם הרגש שלך החוויה הזאת נחווית כדחייה ומכאן הקשי לוותר: "איך היא "וויתרה" על חברות איתי".
מה שחשוב
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוכן, יש לי חברות מעולות שהכרתי, אני שמחה איתן, באמת מצחיק וכיף לי איתן. אני גם עושה דברים שכיף לי. אני קוראת,
וכן, אני מניחה שאני לא מצליחה לקבל את זה שאנחנו לא חברות יותר. כי אני לא יודעת איך. אני לא יודעת איך לשחרר.
אין הוראות הפעלה, המוח שלי לא יודע מה לעשות, אז הוא פשוט מתרכז בה, הוא מתרכז באיפה היא, או בזיכרונות איתה.
ואני לא יודעת איך לא להתרכז בה.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו