מחקר על האוקסיטוצין הידוע בכינוי "הורמון ההתחבקות", הוצג במפגש השנתי של מדעי המוח בסן דיאגו 2010.
 

ד"ר יוסף ג'י ממעבדת המחקר של אוניברסיטת אילינוי בשיקאגו, אומר כי בשני העשורים האחרונים עובדים במעבדות עם ההורמון אוקסיטוצין בשל יעילותו בהפחתת סימני החרדה ובשל הקשר שלו למחלות נפש בכלל.

לשם המחקר על האוקסיטוצין בהפחתת חרדה באופן יעיל, נתנו לחולדות אוקסיטוצין ואח"כ שמו אותם בכלוב רטוב, שמהווה גורם לחץ כאילו הם במחילה מוצפת ואז איפשרו לחולדות להרגע בכלוב יבש. חלקם לבד וחלקם בחברת חולדות אחרות.

רוב החולדות ניסו לברוח מהכלוב היבש, שזו התנהגות המצביעה על חרדתיות (כי נסיון בריחה מהכלוב הרטוב זהו פחד הישרדותי חשוב ויעיל, אבל ניסיון בריחה מכלוב יבש בו לא נשקפת סכנה זוהי תגובה חרדתית).

אולם החולדות שהיו בחברה הראו פחות התנהגות שכזו. כך שהטיפול באוקסיטוצין הינו פחות יעיל בהפחתת חרדה בקרב חולדות שהיו לבד. בדמם נמצא פחות אוקסיטוצין כלומר שהחומר פחות הופץ בגוף.
כאשר חיות מטופלות באוקסיטוצין להפחתת חרדה וניתנת להם ההזדמנות להיות עם בני מינם משתחרר ככל הנראה מהגוף יותר חומר ולכן זה יותר יעיל.
ובמילים אחרות, טיפול תרופתי יעיל הרבה יותר אם הוא מלווה בתמיכה נפשית.

במחקר הזה מדובר בתמיכה חברתית, אך ניתן לדבר גם על שיחות טיפוליות אצל פסיכולוג.
מעניינת גם מה השפעת החברתיות באינטרנט על רמות האוקסיטוצין.

Neuroscience 2010, Nov 13-17, 2010, San Diego, US
 

תרגום ועריכה: יעקב ברמץ