מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמונימפרקיםמדריכיםבדיקות הדמיה למחלות מפרקים

בדיקות הדמיה למחלות מפרקים

אולטרה סאונד, רנטגן, סי.טי במינון קרינה נמוך או MRI – אלו בדיקות הדמיה נדרשות בתהליכי אבחון של מחלות המפרקים השונות? ומהן הבדיקות המומלצות בשלבי המעקב? מדריך מקיף

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: פרופ' איריס אשד
תגובות 0

בדיקות הדמיה למחלות מפרקים (צילום: shutterstock)
בדיקות הדמיה למחלות מפרקים (צילום: shutterstock)

מחלות מפרקים הן קבוצה של מעל ל-100 מחלות, אשר מאופיינות בכאבים במפרקים, שעשויות להתפתח על רקע ארבעה תהליכים מרכזיים: פעילות דלקתית מוגברת; תהליכים ניווניים שמתקדמים לרוב עם העלייה בגיל; תהליכים מטבוליים; או זיהומים.

 

לפי הערכות ממחקרים, במדינות מערביות אחד מכל ארבעה מתמודד עם מחלות מפרקים שונות – עם עלייה בשכיחות בקרב נשים וכן בקרב מבוגרים עם העלייה בגיל.

 

למחלות המפרקים השונות תסמינים דומים באופיים: נפיחות, כאבים ונוקשות במפרקים שונים בגוף, לעתים עד כדי פגיעה בטווח התנועה של המפרקים, פגיעה במבנה המפרקים ונכות תפקודית שעשויה לפגוע ביכולת ביצוע פעולות יומיומיות.

 

התסמינים עשויים להופיע בפתאומיות באופן אקוטי או להפוך לכרוניים; להיות קלים, מתונים או חמורים בעוצמתם; וכן להחמיר בהדרגה או להופיע באותה העצימות מפעם לפעם או להופיע ולהעלם בדפוסים של התלקחויות.

 

תהליך האבחון של מחלות מפרקים נחשב למאתגר, ומתבסס על: בדיקה קלינית של המפרקים במרפאה, הכוללת בדיקה לתסמינים שעמם מתמודד המטופל, בחינת טווח הפעולה של המפרקים הדואבים ובחינת היסטורית תחלואה אישית ומשפחתית, לרוב על ידי רופא מומחה בראומטולוגיה; בדיקות דם שעשויות להצביע על פעילות דלקתית מוגברת ועל סמנים גנטיים שנקשרו לחלק מהמחלות; וכן בדיקות הדמיה מגוונות – לרבות צילומי רנטגן, ובדיקות אולטרה סאונד, סי.טי ו-MRI.

 

ככלל, בדיקות ההדמיה ברפואה משלימות זו את זו – וכל סוג הדמיה מאפשר להציג היבטים וממדים שונים של המחלה הנבדקת.

 

אבחון מחלות מפרקים בבדיקות ההדמיה מבוצע ברוב המקרים בשיתוף פעולה בין רדיולוגים האמונים על הבדיקות לראומטולוגים המטפלים ונחשב למורכב. כיום ישנם גם מקרים שבהם מבוצעת בדיקת אולטרה סאונד ישירות על ידי הראומטולוגים במרפאותיהם, לתמיכה ואישוש  האבחנה הרפואית.

 

הדמיות בתחום הראומטולוגיה התבססו שנים רבות על צילומי רנטגן (X-Ray), אשר מאפשרים לזהות נזקים במפרקים המרכזיים בגוף, לרבות מפרקי הגפיים (הידיים והרגליים) שמעורבים בדלקות מפרקים שונות ובמחלת מפרקים ניוונית וכן מפרקי הכסל והעצה המעורבים בין השאר בדלקת חוליות מקשחת. עם זאת, לדברי פרופ' איריס אשד, רדיולוגית מומחית ומנהלת היחידה לדימות מערכת השלד במרכז הרפואי שיבא, "צילומי רנטגן מאפשרים לצפות בשינויים מאוחרים במפרקים, לעיתים מספר שנים לאחר תחילת המחלה וצילומים לרוב אינם רגישים מספיק לזיהוי מוקדם של המחלה הדלקתית. כיום בשל קיומם של טיפולים טובים במחלות מפרקים, בין השאר בתרופות הביולוגיות המתקדמות, המטרה היא לזהות תחלואה במפרקים בשלבים מוקדמים, כשצילום הרנטגן עדיין תקין, ועל כן נעשה שימוש בבדיקות נוספות". מחקרים מורים כי אבחון וטיפול מוקדמים מועילים ומונעים במקרים רבים התקדמות של המחלות לכדי נכות תפקודית.

 

בדיקות הדמיה נדרשות לעתים גם למעקב אחר מחלות מפרקים וכן לאיתור סיבוכים שעשויים להתפתח באיברים שונים, לרבות הלב, העיניים, הריאות, הכליות והעור.

 

בדיקות הדמיה לאבחון מחלות מפרקים

 

אולטרה סאונד

 

אולטרה סאונד משמש ככלי אבחנתי רווח ברפואה, ויתרונו העיקרי בכך שאינו כרוך בחשיפה לקרינה מייננת, ועל כן בטוח יותר בהשוואה לצילומי רנטגן ובדיקת סי.טי.

 

בדיקת אולטרה סאונד של השרירים והעצמות (Musculoskeletal ultrasound) מאפשרת הדגמה של המפרקים הקטנים שם ניתן גם להעריך את הרקמה הסינוביאלית הדלקתית, הגידים והרצועות ואף את רקמת עצם.

 

בדיקות אולטרה סאונד משמשות בעיקר לאבחון פגיעות ב"מפרקים פריפריים" כמו מפרקי אצבעות הידיים ושורש כף היד (wrist) כמו גם הקרסוליים וכפות הרגליים. במצבים אלה ניתן לזהות הצטברות נוזל במפרק, שגשוג רקמות סינוביאליות, דלקתיות ברקמות סינוביאליות (סינוביטיס) והרס העצם תוך מפרקי (ארוזיה).

 

בחלק ממחלות המפרקים נדרש לבחון האם לבצע בשלב האבחנה הדמיית אולטרה סאונד או MRI. במצבים אלה, אולטרה סאונד מאפשר הדגמה של דלקת רקמת הסינוביום במפרקים רבים בהצלחה רבה, אולם אינו מדגים דלקת של רקמת מח עצם – ובמקרים שבהם נדרש זיהוי תהליכים במח העצם – יש לבצע הדמיית MRI.

 

אולטרה סאונד באבחון דלקת מפרקים שגרונתית

 

בדלקת מפרקים שגרונתית, לרוב האבחון מבוסס על קריטריונים קליניים הכוללים בדיקה קלינית וסמנים בדם. בדיקת אולטרה סאונד עשויות לשמש ככלי תומך באבחנה, מאחר וניתן לאתר בעזרתה רקמה דלקתית במפרקים בשלב מוקדם.

 

במקרים מסוימים מבוצעת בדיקת האולטרה סאונד ישירות במרפאות הראומטולוגים, ללא צורך בהפניה לרדיולוג. לדברי פרופ' אשד, "אולטרה סאונד מאפשר לזהות דלקתיות במקומות בהם אנו מצפים לראות אותה, ולכן כשמדובר בראומטולוג או ברדיולוג מיומן – בדיקה זו עשויה לתמוך באבחנה של דלקת מפרקים שגרונתית".

 

אולטרה סאונד באבחון דלקת מפרקים פסוריאטית  

 

בדלקת מפרקים פסוריאטית האבחון נסמך על בדיקה קלינית וסמנים בדם, כשבדיקת אולטרה סאונד עשויה לתמוך באבחנה. כמו כן, אצל רוב המטופלים (כ-90%) מופיעים נגעי פסוריאזיס לפני הדלקתיות במפרקים – ומהווים ראיה נוספת שתומכת באבחנה.

 

אולטרה סאונד באבחון דלקת מפרקים אידיופטית של גיל הילדות

 

בדלקת מפרקים אידיופטית של גיל הילדות – אולטרה סאונד עשוי להדגים מעורבות של מפרקים קטנים במחלה וכן לשלול מצבים רפואיים אחרים שיכולים להוביל להופעת התסמינים האופייניים, לרבות שברים, גידולים, זיהומים או מומים מולדים.

 

אולטרה סאונד באבחון דלקת חוליות עמוד השדרה   

 

במצבים של דלקת בחוליות עמוד השדרה ומפרקי העצה והכסל שבין עמוד השדרה לאגן – לא ניתן להסתמך על בדיקת אולטרה סאונד שאינה מאפשרות להדגים דלקת במפרקים אלה, ולכן האבחון המוקדם מבוסס על הדמיית MRI.

 

רנטגן

 

צילום רנטגן מאפשר הדגמה של שינויים ונזקים מבניים במפרקים, אולם כאמור בשלב מאוחר לאחר שהנזק כבר התפתח, והוא אינו רגיש לאבחון תהליכים דלקתיים ברקמות רכות בגוף. לכן, במקרים של מפרקים דלקתיים שלא חלו בהם שינויים מבניים – צילומי רנטגן עשויים להראות מבנה עצמות תקין במפרקים.

 

במקרה של מחלה מתקדמת, רנטגן עשוי להציג שינויים מבניים בעצמות המפרקים, אך לא ניתן לראות באמצעותו גידים ורצועות או את סחוסי המפרק.

 

רנטגן באבחון דלקת מפרקים שגרונתית או פסוריאטית

 

בדלקת מפרקים שגרונתית ובדלקת מפרקים פסוריאטית, כיום המגמה היא שלא להמתין לשינויים הנצפים ברנטגן, והאבחנה כאמור מבוססת על בדיקה קלינית וסמנים בדם, לעתים בתמיכה של בדיקת אולטרה סאונד.

 

לפי מאמר שפורסם עוד בשנת 1990 בכתב העת Arthritis and Rheumatism, הדגמת תהליכים מבניים במפרקים ברנטגן במקרים של דלקת מפרקים שגרונתית לעתים מתאפשרת רק בחלוף 12 חודשים מתחילת המחלה.

 

ברוב המקרים, עם התקדמות המחלה יודגמו בצילומי רנטגן שינויים במפרקים הקטנים באצבעות הידיים והרגליים, ובהמשך עשויים להופיע במפרקים בגוף כולו, ובייחוד מפרקי כף היד, הכתפיים, המרפק, הירכיים, הברכיים והעקבים.

 

בצילום רנטגן ניתן לזהות שינויים טיפוסיים: נפיחות ברקמות הרכות, ירידה בצפיפות עצמות במפרקים – אוסטאופניה (Osteopenia) ושחיקת עצמות (ארוזיה). בשלבים מוקדמים של המחלה, החלל המפרקי במפרקים הפגועים עשוי להראות מורחב – בין השאר על רקע הצטברות נוזלים ו/או סינוביטיס (Synovitis) – כשתאי הסינוביה במפרק משגשגים וגורמים לעיבוי ונפיחות בשכבת המגן במפרקים. בשלבים מתקדמים של נזק למפרקים והרס רצועות וגידים – צילום רנטגן עשוי להדגים תהליך של איחוי עצמות (אנקילוזיס) ושינויים בצירי המפרקים (Malalignment).

 

בדלקת מפרקים פסוריאטית, צילום רנטגן עשוי להצביע על שינויים מבניים במפרקים המעורבים שמאפיינים את המחלה – למשל ארוזיות אופייניות במפרקי אצבעות הידיים בחלקן המרוחק.

 

רנטגן באבחון דלקת בחוליות עמוד השדרה

 

בדלקת חוליות מקשחת המאופיינת לרוב בכאבי גב, מקובל להתחיל את הבירור הרפואי בצילום רנטגן של האגן ועמוד השדרה, ובשלב השני בהתאם לממצאים – לבצע בדיקת MRI.

 

כמו במחלות האחרות, גם כאן צילום רנטגן מאפשר זיהוי שינויים במפרקי העצה והכסל ובחוליות עמוד השדרה בשלבים מאוחרים של המחלה.

 

בחלק מהמדינות ניתן לתמוך באבחנה של דלקת חוליות בהמצאות הסמן הגנטי HLA-B27 בבדיקות דם, אולם בישראל שכיחות הופעתו בקרב החולים אינה גבוהה במיוחד.

 

בשלבים מתקדמים מודגמים בצילום הרנטגן שינויים מבניים במפרקי עמוד השדרה ומפרקי כסל עצה הכוללים ארוזיות והרס המפרק עד להיווצרות גשרים גרמיים. גשרים גרמיים מתפתחים גם בין החוליות עד להיווצרות של "עמוד שדרה במבוק" (Bamboo Spine) – מצב שעשוי להגיע עד כדי כיפוף של הגב ולעתים אף הראש קדימה והתפתחות גיבנת – מה שמכונה בשפה הרפואית 'עקמת' או 'קיפוזיס'. יש להדגיש כי בתהליך האבחון חשוב פענוח נכון של הממצאים, שכן ישנם מקרים רבים של אבחון שגוי של דלקת חוליות בהתבסס על ממצאי הבדיקה.

 

בשנים האחרונות התבססה הגדרה רפואית חדשה ל'דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות' (nr-axSpA), שמהווה למעשה ההגדרה הרפואית של השלב המקדים של דלקת חוליות מקשחת, במצבים בהם ניתן לזהות תהליך דלקתי בחוליות עמוד השדרה בבדיקת MRI – לפני התפתחות שינויים מבניים שנצפים בצילום רנטגן.

 

כיום במידה ומופיעים תסמינים לדלקת חוליות המלווים בכאבי גב עזים, מקובל להפנות את המטופל תחילה לצילום רנטגן שנחשב לזול ונגיש יותר, ובמידה ובבדיקה זו לא זוהו שינויים כלשהם – הוא יופנה להדמיית MRI כדי לבסס אבחנה של דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות.

 

במרכז הרפואי שיבא נהוג כיום להחליף את צילום הרנטגן של האגן לאבחון דלקת במפרקי העצה-כסל בבדיקת סי.טי במינון קרינה נמוך – בדיקה עם רמת קרינה דומה לצילום הרנטגן אך מאפשרת קבלת מידע נרחבת יותר.

 

רנטגן במחלת מפרקים ניוונית

 

צילום רנטגן לרוב מאפשר להבחין בין דלקת מפרקים לבין מחלת מפרקים על רקע ניווני, אם כי באופן עקרוני – כיום האבחנה של מחלת מפרקים ניוונית (אוסטיאוארתריטיס) מבוססת בעיקר על בדיקה קלינית.

 

לפי הנחיות איגוד הראומטולוגים האירופי (EULAR) שעודכנו בגיליון ספטמבר 2017 של כתב העת Annals of the Rheumatic Diseases, מעבר לבדיקה הקלינית – אין כיום צורך בבדיקת הדמיה כלשהי בתהליך האבחון השגרתי של מחלת מפרקים ניוונית טיפוסית, ובדיקת רנטגן מסייעת לתמוך באבחנה וחיונית בעיקר במצבים שאינם שגרתיים.

 

בצילום רנטגן של מפרק, במקרה של מחלה ניוונית עשויה להראות היצרות החלל בין עצמות המפרק שנובעת משחיקה של רקמת הסחוס. למעשה לעיתים עד כדי כך שהעצמות מתחככות זו בזו – מה שעשוי גם להוביל להתפתחות ציסטות או הצטברות נוזלים בעצם – מבנים אשר גם הם ניתנים לזיהוי בצילום רנטגן. במצבים מסוימים ניתן לראות תהליכים נוספים שעשויים להתפתח בעצמות המפרק על רקע ניווני, לרבות גדילת זיזים מתוך העצמות אל החלל המפרקי – היכן שהסחוס היה מצוי בעבר ו/או בקצות העצמות.

 

במצבים שכיחים של מחלת מפרקים ניוונית בברך צילום רנטגן משמש לבחינת מצב הברך לפני ניתוח ושלילת גורמים אחרים לכאב בברך.

 

לפי מחקר של חוקרים מאוניברסיטת בוסטון, שממצאיו פורסמו בדצמבר 2015 בכתב העת British Medical Journal, נמצא כי לרוב בדיקות הדמיה אינן תורמות לאבחנה של מחלת מפרקים ניוונית. מהממצאים שהתקבלו בקרב נבדקים בעיירה פרמינגהאם, בקרב פחות מחמישית מהנבדקים שהתלוננו על כאבים בירכיים (15.6%) זיהו צילומי רנטגן של הירך ממצאים שמעידים על תהליכים ניווניים, ומנגד רק אצל חמישית (20.7%) מהנבדקים שאצלם זוהו בבדיקת רנטגן תהליכים ניווניים התלוננו על כאבים תכופים. 

 

סי.טי

 

בדיקת סי.טי (CT) נותנת מידע מעט רחב יותר על הברך והרקמות הרכות בהשוואה לצילום רנטגן אולם לרוב אינה תורמת מידע רב מעבר לצילום הרנטגן במחלות ניווניות של הברך. מאידך, סי.טי של הכתף ומפרקי הירכיים עשוי לתרום מידע נוסף על מידת השינויים הניווניים ומיקומם.

 

במחלה דלקתית של עמוד השדרה, לרוב אין לסי.טי מקום באבחנה בשל דרגת הקרינה המיננת הגבוהה לאגן, עם זאת, במרכז הרפואי שיבא נהוג לבצע בדיקה מכוונת למפרקי הכסל והעצה במינון קרינה שהוא זהה ואף נמוך יותר מצילום רנטגן של האגן.

 

מיפוי עצמות

 

במקרים של דלקתיות בחוליות עמוד השדרה – מיפוי עצמות אמנם לעיתים מאפשר להדגים תהליך דלקתי פעיל במפרקים, אך לעיתים מפספס ואינו מדויק.

 

מכיוון שמדובר בבדיקה עם רמה גבוהה של קרינה מייננת ויעילות אבחנתית יחסית נמוכה –  מיפוי עצמות אינו מומלץ כבדיקה אבחנתית במקרה של מחלה דלקתית של החוליות. למרות זאת, בפועל, מאחר ורוב החולים הם צעירים וסובלים בתחילת התהליך מכאב גב – הם נוטים לפנות לאורתופדים ומופנים לבדיקות סי.טי או מיפוי עצמות, ובהן נחשפים לקרינה גבוהה שלא לצורך.

 

מיפוי עצמות שאינו מדגים תהליך דלקתי בחוליות השדרה ומפרקי העצה והכסל אינו מאפשר לשלול אבחנה של דלקת מפרקים באופן חד משמעי ואף להיפך: ממצאים חיוביים אינם מעידים על דלקת מפרקים בהכרח.

 

MRI

 

בשנים האחרונות הורחבה הנגישות לבדיקות הדמיה מסוג MRI שמסייעות בתהליכי אבחנה של מחלות מפרקים מסוימות. היתרון בבדיקות אלה הוא שהן מאפשרות להדגים תהליכים דלקתיים בגוף בשלבים מוקדמים יחסית, לרבות שינויים בעצם, בגידים וברצועות וכן בסחוסים ובשרירים ובדיקה זו נחשבת רגישה בזיהוי תהליכים דלקתיים פעילים ברקמות הרכות.

 

יתרון נוסף בבדיקת MRI הוא העדר קרינה מייננת (בשונה מרנטגן וסי.טי). מאידך חסרונות של בדיקת MRI הינה מחירה היקר ונגישותה היחסית נמוכה.  

 

MRI באבחון דלקת מפרקים שגרונתית או פסוריאטית

 

בדלקת מפרקים שגרונתית ובדלקת מפרקים פסוריאטית, על פי הקווים המנחים של האיגודים המקצועיים המקובלים כיום, אין צורך בהדמיותMRI  בתהליכי האבחון, אלא במקרים פרטניים ספציפיים בשלב המעקב אחר התקדמות המחלות.

 

MRI באבחון דלקת בחוליות עמוד השדרה

 

בדיקת MRI הפכה בשנים האחרונות לבדיקה שגרתית באבחון דלקות מפרקים ספונדילוארתרופטיות (axSpA) המאופיינות בדלקת של מפרקי הכסל והעצה ובחוליות עמוד השדרה.

 

במצבים שבהם לא מאובחנת מעורבות של מפרקי הכסל והעצה או בעמוד השדרה בצילום רנטגן, המטופל יופנה להדמיית MRI – ובמידה וזו תאבחן דלקתיות במפרקי העצה והכסל וחוליות עמוד השדרה – תינתן אבחנה של דלקת מפרקים ללא עדויות רדיוגרפיות (nr-axSpA).

 

MRI באבחון דלקת מפרקים אידיופטית של גיל הילדות

 

בדלקת מפרקים אידיופטית של גיל הילדות, בדיקת MRI משמשת לסיוע באיתור מעורבות של מפרקים קטנים במחלה ולעתים כדי לשלול מצבים רפואיים אחרים שיכולים להוביל להופעת התסמינים האופייניים למחלה, כגון שברים, גידולים, זיהומים או מומים מולדים.

 

MRI באבחון מחלת מפרקים ניוונית

 

במחלת מפרקים ניוונית, בדיקתMRI  לרוב אינה נדרשת בתהליך האבחנה, אם כי עשויה לתמוך בתהליכי האבחנה במקרים מורכבים תוך הדגמה של כלל הרקמות המעורבות בתהליך הניווני במפרק ספציפי, למשל במחלת מפרקים ניוונית של הברך, לרבות רקמת הסחוס, רקמות רכות, עצמות, גידים, רצועות ואף מח העצם.

 

רפואה גרעינית

 

ככלל, באבחון מחלות מפרקים אין צורך בבדיקות הדמיה ברפואה הגרעינית, שכרוכות גם בחשיפה לקרינה מייננת ברמות גבוהות. למרות שישנן מחלות דלקתיות שניתן לאבחן בבדיקת PET C.T הכרוכה בחשיפה לחומר רדיואקטיבי, ולמרות מחקרים שמדגימים את האפשרות לאבחן דלקת חוליות מקשחת בבדיקות ברפואה גרעינית – מאחר וניתן לאבחן מחלות אלו באמצעות MRI, בדיקה ללא קרינה, כיום אין הצדקה לביצוע בדיקה גרעינית לצורך אבחון של מחלות מפרקים דלקתיות. 

 

בדיקות הדמיה למעקב אחר מחלות מפרקים

 

בדיקות הדמיה מאפשרות גם לעקוב אחר התפתחות מחלות מפרקים לאחר האבחנה ומתן הטיפולים, בין השאר כדי להדגים שיפור מחד או מאיד שינויים ונזקים למפרקים במהלך התלקחויות או התקדמות המחלה וכן כדי לאתר סיבוכים ומחלות נלוות באיברי גוף נוספים.

 

באיגודים רפואיים מקצועיים פותחו שיטות ניקוד שונות שמאפשרות להעריך את קצב התקדמותן של מחלות מפרקים שונות על סמך בדיקות הדמיה.

 

עם זאת, לפי הקווים המנחים המקובלים של האיגודים המקצועיים, בדיקות הדמיה אינן נדרשות כיום כדי להעריך את התגובה של מטופלים עם מחלות מפרקים לטיפולים הניתנים להם, למעט במסגרת מחקרים או בהערכה של הראומטולוג במרפאה בסיוע אולטרה סאונד.

 

בדיקות הדמיה במעקב אחר דלקת מפרקים שגרונתית

 

צילום רנטגן הינו אמצעי ההדמיה המקובל להערכת התקדמות של דלקת מפרקים שגרונתית. עם זאת, יש לזכור כי בשלבי המחלה המוקדמים השינויים אינם נראים ברנטגן, ולכן מקובל להשתמש באולטרה סאונד לתמיכה באבחון המחלה.

 

בשלבים מתקדמים של דלקת מפרקים שגרונתית, צילום רנטגן מאפשר הדגמה של נזקים במפרקי הידיים והרגליים, לרבות היצרות החלל הפרקי, דלדול עצם סביב המפרקים (אוסטיאופורוזיס פריארטיקולרי, Periarticular Osteoporosis) ופגיעה גרמית (ארוזיה).

 

עם זאת, אחד החסרונות המרכזיים של בדיקות רנטגן כי הן מדגימות באופן חד ממדי את המפרקים המעורבים, בהבדל מבדיקות סי.טי ו-MRI שמאפשרות הדמיה תלת ממדית. כמו כן, מחקרים מדגימים כי לעתים קיים פער בין הנזק המבני שמתועד בבדיקות רנטגן לבין הנכות התפקודית שמדווחת על ידי המטופל.

 

בדיקת אולטרה סאונד הינה לרוב בדיקת הבחירה להדגמת המרכיב הדלקתי הפעיל במפרקים של חולים עם דלקת מפרקים שיגרונית ומהווה בדיקה זולה, ללא קרינה מיננת ויחסית נגישה.

 

בדיקת MRI הופכות בשנים האחרונות לרווחות יותר בתהליכי ההערכה של התקדמות דלקות מפרקים – בעיקר עבור חולים מורכבים. אמצעי הדמיה זה מאפשר להדגים בתלת מימד את התקדמות המחלה – תוך זיהוי הרקמות המודלקות וכן את היקף הנזקים – לרבות אובדן רקמת סחוס והרס גרמי (ארוזיה).

 

בדיקת סי.טי לרוב אינה משמשת להערכת התקדמות דלקת מפרקים שגרונתית, מאחר ומדובר בחולים צעירים הנדרשים לריבוי בדיקות הדמיה, ובדיקה זו כרוכה בחשיפה לרמות גבוהות של קרינה מייננת.

 

בדיקות הדמיה במעקב אחר דלקת מפרקים פסוריאטית

 

בדלקת מפרקים פסוריאטית, מעורבות המפרקים כפי שנצפית בבדיקות הדמיה לרוב א-סימטרית ומערבת מיעוט מפרקים, וזאת בהבדל מדלקת מפרקים שגרונתית שלרוב נוטה להיות סימטרית. כמו כן, בדלקת מפרקים שגרונתית נצפים בבדיקות הדמיה שינויים במפרקי הידיים בשכיחות גבוהה פי 2 בהשוואה למפרקי הרגליים.

 

בצילום רנטגן ניתן לבצע מעקב אחר השינויים המבניים בדלקת מפרקים פסוריאטית הכוללים היצרות של החלל המפרקי, בנית העצם, דלקת מיסב העצם (פריאוסטיטיס, Periostitis) וכן בשלבים מתקדמים יותר של המחלה נזק מבני למפרקים, לרבות הרס גרמי (ארוזיה) כאשר לעיתים הפגיעה הגרמית נראית בצורה אופיינית של "עיפרון בגביע" (Pencil in a Cup), קשחת (אנקילוזיס, ankylosis), שינויים מבניים בעמוד השדרה (ספונדיליטיס, Spondylitis) והיווצרות זיזים בעצם (Spur Formation).

 

בדיקת אולטרה סאונד מאפשרת להדגים שינויים ברקמת הסינוביום, הצטברות נוזלים, שחיקה (ארוזיה) וכן ניתן להדגים את מידת הפעילות של הרקמה הדלקתית באמצעות תוספת 'דופלר' (אולטרה סאונד דופלר), לרבות דלקתיות בגידים (tenosynovitis) ואף מבנים דלקתיים אופייניים כמו 'דלקתיות בגיד האכילס' (Enthesitis at Achilles’ Tendon).

 

בדיקת MRI מסייעת במעקב אחר דלקת מפרקים פסוריאטית לאיתור שינויים דלקתיים ומבניים במפרקים עוד בשלבי מחלה מוקדמים יחסית לבדיקות רנטגן, אם כי השימוש בו כיום לצורכי מעקב אחר המטופלים אינו נעשה בשגרה, אלא רק במקרים של התפתחות סיבוכים ספציפיים.

 

בדיקות הדמיה במעקב אחר דלקתיות בחוליות עמוד השדרה

 

בדיקות הדמיה מהוות חלק אינטגרלי במעקב אחר דלקות מפרקים ספונדילוארתרופטיות – ומסייעות לקבוע את התקדמות החולים מאבחנה של 'דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות' (nr-axSpA) שנסמכת על הדמיית MRI לאבחנה של 'דלקת חוליות מקשחת' שנסמכת על הדמיית רנטגן.

 

השינויים הנצפים בהדמיות רנטגן במחלה זו לרוב מתקדמים באיטיות, ולכן בשלבי המחלה ההתחלתיים לרוב נצפים שינויים מינוריים בלבד מדי שנה עד שנתיים.

 

בדיקות הדמיה במעקב אחר דלקת מפרקים אידיופטית של גיל הילדות

 

בדלקת מפרקים אידיופטית של גיל הילדות נעשה לרוב שימוש באמצעי הדמיה שאינם כרוכים בחשיפה לקרינה מייננת, מאחר ומדובר במטופלים צעירים יחסית, ולכן יועדף שימוש בהדמיות מסוג אולטרה סאונד ו-MRI.

 

לרוב תינתן עדיפות להדמיות MRI כדי לבחון שינויים במפרקים האקסיאליים של עמוד השדרה והאגן ובמפרקים הטמפורו-מנדיבולריים של הפה והלסת. ישנם מחקרים שמדגימים יעילות ל MRI על פני אולטרה סאונד גם בהדגמת תהליכים דלקתיים במפרק הברך, אם כי השימוש באמצעי זה למעקבים השוטפים אינו רווח, מאחר ומדובר בבדיקת הדמיה יקרה וכי זמינותם של מכשירי MRI מוגבלת.

 

בדיקות הדמיה במעקב אחר מחלת מפרקים ניוונית

 

לפי הנחיות איגוד הראומטולוגים האירופי (EULAR) משנת 2017, אין כיום צורך בבדיקות הדמיה למעקב השוטף אחר מחלת מפרקים ניוונית, אלא במקרים של מחלה שאינה שגרתית, ובמצבים של התקדמות מהירה/ פתאומית – כשנדרש לבחון האם הדבר קשור לחומרת הניוון המפרקי או להתפתחות של סיבוך רפואי מקביל וכן במצבים מסוימים של אוסטאוארתריטיס של הברך.

 

ככל שנדרש מעקב באמצעי הדמיה, הבחירה הראשונה היא לביצוע בדיקות רנטגן, ואילו כשנדרשת הערכה מפורטת לנגעים ניווניים ברקמות רכות – מומלצת בדיקת אולטרה סאונד או הדמית MRI וכשנדרשת הערכה לנזק ספציפי בעצם – מומלצת הדמיית סי.טי או MRI.

 

מונחים בבדיקות הדמיה

 

להלן מספר מונחים שנעשה בהם שימוש בפענוח בדיקות הדמיה למחלות מפרקים:

 

שינויים גרמיים

 

שינויים מבניים שנצפים בצילום רנטגן בשלב מתקדם של מחלת מפרקים, כגון דלקת מפרקים שגרונתית/ פסוריאטית.

 

שינויים ארטרוטיים במפרקים

 

שינויים ניווניים הפוגעים בתפקוד המפרקים האופייניים למחלת מפרקים ניוונית. במרבית המקרים נוצרת היצרות של המפרק הגורמת לירידה בטווחי התנועה של המפרק ועד פגיעה מהותית בסחוסים היכולה לגרום להיצרות מלאה של המפרק ומכאן לחוסר תנועה של המפרק עם דפורמציה.

 

אוסטאופיטים

 

זיזים בעצמות האופייניים למחלות ניווניות.

 

ארוזיה

 

ארוזיה או בעברית 'חמס' היא 'שחיקה של העצם', כאשר דלקת ברקמת הסינוביום מובילה לחסר של עצם הנצפה בצילום ההדמיה כמעין 'ביס' בעצם.

 

סקלרוזיס

 

סקלרוזיס היא תגובה של העצם האופיינית למחלות ניווניות אשר מתבטאת בשחיקת שכבת הסחוס שבין העצמות שמובילה לכך שעצמות המפרק נוגעות אחת בשנייה.

 

אוסטאיטיס

 

אוסטיאיטיס המכונה גם 'בצקת בעצמות' (Bone Edema) – היא מונח בהדמיות MRI של המפרקים במחלות דלקתיות, שמעיד על נפיחות העצם וצביעתה בצבע שונה בצילום ההדמיה.

 

המפרקים הבין – גליליים

 

מפרקים בין עצמות האצבעות.

 

המפרקים הסאקרואיליאקלים

 

המפרקים הסאקרואיליאקלים אלו מפרקי הכסל והעצה שבין עמוד השדרה לאגן המעורבים בדלקת חוליות מקשחת (אשר מכונה בשלבים מוקדמים דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות).

 

לברום

 

הלברום הוא הרקמה הסחוסית המקיפה את העצמות במפרקי הכתפיים והירכיים.

 

 

 

*פרופ' איריס אשד היא רדיולוגית מומחית ומנהלת היחידה לדימות מערכת השלד במרכז הרפואי שיבא

 

עדכון אחרון: ינואר 2021

הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: