הפסקת נוגדי דיכאון – לרוב לא מלווה בתסמיני גמילה חמורים
מטא אנליזה של חוקרים מבריטניה קובעת כי תסמיני הגמילה מנוגדי דיכאון בשבוע הראשון לאחר הפסקת נטילת הכדורים הם נמוכים ומצויים מתחת לרף הקליני המשמעותי. מה ההשלכות?
בשנים האחרונות מתועדת עלייה משמעותית בהיקף המטופלים בנוגדי דיכאון, וזאת לצד העלייה בהיקף הדיכאון בעולם ובישראל בפרט. מגפת הקורונה הובילה לעלייה בהיקף המתמודדים עם דיכאון ברחבי תבל, ואילו בישראל אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" לוו בעלייה נוספת בשיעור האנשים עם דיכאון, לצד עלייה בקרב מי שמטופלים בתרופות לדיכאון.
דו"ח מבקר המדינה מצא על סמך סקר שנערך לפני כשנה (אפריל 2024) כי בעקבות המלחמה הנוכחית פיתחו רבים מתושבי ישראל תסמיני מצוקה נפשית: בקרב גברים, רבע (25%) מתמודדים עם תסמיני דיכאון, ובקרב נשים מעל לשליש (38%) מתמודדות עם תסמיני דיכאון. נתוני משרד הבריאות שפורסמו בדו"ח מצביעים על עלייה של 11.6% בצריכת נוגדי דיכאון ברבעון הראשון של שנת 2024, לאחר פרוץ המלחמה, בהשוואה למצב שנתיים קודם לכן.
הטיפול תרופתי בדיכאון הוא טיפול דינאמי המצריך מעקב אחר תסמינים. במקרים רבים יעילות התרופות דועכת עם הזמן, ונדרש להחליפם. לעתים מתפתח גם דיכאון עמיד לטיפולים התרופתיים המקובלים – תופעה שהיקפה אינו מבוטל ונע באוכלוסיות שונות בין 6% ל-55% מבין המאובחנים עם דיכאון. עבור מטופלים אלה פותחו בשנים האחרונות טיפולים מתקדמים לדיכאון עמיד, לרבות טיפול בתרופה אסקטמין ומחקרים על תרופות פסיכואקטיביות נוספות וכן טכנולוגיות שונות, לרבות גריה מגנטית מוחית (TMS) וטיפול בנזעי חשמל לחולים קשים במיוחד.
יש מצבים בהם התרופות נוגדות הדיכאון מועילות למטופלים ואיכות חייהם משתפרת עד כדי האפשרות להפסיקן. הפסקת התרופות לדיכאון מצריכה פעולה מבוקרת ומדורגת, מאחר ותרופות אלה משפיעות על מערכת העצבים המרכזית למוח, ועל כן הפסקתן עשויה להיות מלווה בתסמיני גמילה – בדומה לגמילה מהתמכרויות שונות כמו התמכרות לאלכוהול או לקנביס.
כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20 השתרשה בקהילת הפסיכיאטרים האבחנה של 'תסמונת גמילה מנגדי דיכאון' (Antidepressant Withdrawal Syndrome). התסמינים האופייניים לתופעה כוללים סימנים גופניים, לרבות כאבי ראש וסחרחורות, בחילות, תשישות קשה, הפרעות שינה, "זרמים חשמליים" במוח, כאבי שרירים, הזעה מוגברת ו/אוו צמרמורות, לצד תסמינים נפשיים, לרבות תסמיני חרדה, עצבנות, מצבי רוח משתנים, התקפי בכי וקשיי ריכוז.
עתה מדווחים חוקרים מבריטניה כי במסגרת מטא אנליזה שבחנה את הנושא, נמצא כי תסמינים שמלווים הפסקת נטילת נוגדי דיכאון אינם חמורים כפי שנחשב עד כה, ובממוצע אינם מגיעים לסף הקליני גם שבוע לאחר הפסקת הטיפולים. ממצא זה למעשה מעודד את האפשרות לקדם גמילה מנוגדי דיכאון באוכלוסיות שמתאימות לכך, או לאפשר החלפה קלה יותר של נוגדי דיכאון באחרים – למטופלים שהטיפול התרופתי שהותאם להן לא הועיל דיו.
במחקר השתתפו חוקרים ממספר מוסדות בבריטניה, בהם קינגס קולג', אוניברסיטת אוקספורד ומוסדות המשתייכים לשירותי הבריאות הלאומיים במדינה (NHS). החוקרים ביקשו לבחון נוכחות של תסמיני גמילה באמצעות מדדים סטנדרטיים, כגון סימנים ותסמינים הנובעים מהפסקת השימוש בתרופות נוגדות דיכאון, ואת השכיחות של תסמיני הפסקה בודדים בקרב מטופלים שהפסיקו ליטול נוגדי דיכאון. בממסגרת המחקר נותחו נתונים מ-50 מחקרים שנאספו ממאגרי הנתונים Embase, PsycINFO, Ovid MEDLINE וספריית קוצ'ריין,שנסרקו באופן שיטתי לפרסומים עד לנובמבר 2023.
בסקירה הנוכחית נכללו ניסויים קליניים אקראיים שדיווחו על תסמיני הפסקה באמצעות מדד סטנדרטי או על בסיס תסמינים בודדים (כגון אירועים שליליים) לאחר הפסקת תרופות נוגדות דיכאון. המחקרים כללו 17,828 משתתפים, רובם נשים (66.9%) בגיל ממוצע 44, והמעקב אחר המטופלים נע בין יום אחד לכשנה.
ממצאי המטא-אנליזה הדגימו עלייה בתסמיני הגמילה זמן קצר לאחר הפסקת הטיפול בתרופות נוגדות דיכאון, בהשוואה לאלה שנגמלו מתרופת דמה או המשיכו את השימוש בתרופות. הפסקת הטיפול בנוגדי דיכאון נקשרה לסיכויים מוגברים לסחרחורת (פי 5.52 יותר), בחילות (פי 3.16 יותר) ועצבנות (פי 3.15 יותר), בהשוואה להפסקת תרופת דמה.
סחרחורת הייתה התסמין השכיח ביותר בתהליך הגמילה, שנצפה בקרב 6.24% מהנגמלים. הפסקת הטיפול לא נקשרה לתסמיני דיכאון, למרות שהמחקרים בחנו מטופלים שכבר היו מאובחנים עם הפרעת דיכאון מג'ורית.
המחקר נתמך על ידי המכון הלאומי הבריטי לחקר הבריאות והטיפול (NIHR), וממצאיו מדווחים בגיליון יולי 2025 של כתב העת JAMA Psychiatry.
החוקרים הסיקו, כי תוצאות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה זו, הראו כי מספר תסמיני הפסקת הטיפול הממוצע, זמן קצר לאחר הפסקת טיפול עם תרופות נוגדות דיכאון, היה מתחת לסף הקליני עבור תסמונת גמילה משמעותית קלינית. החוקרים ציינו, כי החמרה במצב הרוח לא נקשרה להפסקת הטיפול. לכן, לטענתם, הופעה מאוחרת של דיכאון לאחר הפסקת טיפול נוגד דיכאון – מעידה למעשה על הישנות הדיכאון ולא על תסמין של תהליך הגמילה.
החוקרים מציינים כי הכרה בנטל השפעות הפסקת השימוש בתרופות לדיכאון היא קריטית; ו"חשוב שהפרקטיקה המקצועית והנרטיבים התקשורתיים סביב השפעות ההפסקה יהיו פרופורציונאליים למציאות. דגש מוגזם על השפעות הגמילה עלול להגביר את הסבירות לתסמינים אמיתיים ומחלישים".
ממצאי המחקר מעלים למודעות את סוגיית הפסקת הטיפול בנוגדי דיכאון. לפי הפרקטיקה, ברוב המקרים ניתן לשקול הפסקה של הטיפול בנוגדי דיכאון שישה עד תשעה חודשים לאחר החלמה מאפיזודה יחידה של דיכאון, וכן במצבים המאלצים הפסקה של צריכת התרופות הללו או הפחתה במינון/ החלפת תרופה – לרבות היריון, הכנה לניתוחים וכן אבחון מחלות מסוימות שאינן מאפשרות להמשיך וליטול נוגדי דיכאון עקב סיכון בשילוב הטיפולים התרופתיים.
לרוב מומלץ שהחלטה להפסקת הטיפול בנוגדי דיכאון תתקבל בשיתוף הרופא המטפל, ומקובל לבצע הפחתה מדורגת במינון התרופה במשך ארבעה שבועות לכל הפחות, כלומר לא יותר מהורדה של 25% במינון התרופה מדי שבוע, כשלרוב מקובלת הפחתה של 25% במינון התרופה כל 4-2 שבועות. הזמן המותאם לצורך ההפחתה המדורגת תלוי בגורמים שונים, לרבות הסיכון האישי של המטופל לפתח תסמיני גמילה, העדפות המטופל וחוויות המטופל בהפסקת טיפולים תרופתיים אחרים בעבר וכן כתלות בתכונות התרופה, לרבות 'זמן מחצית החיים' שלה. ככל שזמן מחצית החיים של התרופה ארוך יותר, כך היא נותרת בגוף לתקופה ממושכת יותר לפני שמופרשת החוצה מהגוף, ולכן התנודות בריכוז התרופה בדם איטיות יותר ויהיו פחות תופעות לוואי של גמילה.
בגמילה מטיפול תרופתי ממושך בתרופות שמשפיעות על עלייה ברמות הסרוטונין במוח, לרבות התרופות מקבוצות SSRI ו-SNRI, אם חלה התעצמות בתופעות הלוואי, ניתן לצרוך קוביות של שוקולד מריר איכותי, לפחות 70% קקאו, מאחר ושוקולד מריר הוכח במחקרים בהשפעתו על עלייה לזמן קצר של רמות הסרוטונין במוח, כפתרון המקל על התסמינים לטווח קצר.
-
1 תגובה
