ער"ן - עזרה ראשונה נפשית

אולי זה נשמע מוזר אבל אני מרגיש כרגע שאין אולי אחד שאוהב אותי בבית אולי אפילו גם קצת עוינות מאחרים לא מגיע לי את הזבל שאני עובר אבל בסדר אין לי שום קשר חזק עם מישהו פה אין לי פה מישהו לשתף אותו במשהו זה פשוט מדהים באיזה בית אני חי ומבחוץ זה נראה שאנחנו מושלמים חחחחח באמת תחושת הבדידות רק מתחזקת אצלי לאף אחד לא אכפת שאני מתרקב במיטה 18 שעות ביום שאני כבר לא אוכל כמו פעם שאני כבר לא מחייך כולם שקועים בעצמם אבל בסדר ככה גדלנו עם הורים שלא שמים עליך שהורסים לך את הביטחון שרק תמיד רואים את הצד האחר במקום הילד הקטן שהוא הבן שלך וכן זה תמיד

אין לי כוח אפילו לקום מהמיטה אני מרגיש כזה אפס מגעיל 

2:00 בלילה יושב עם עצמי ומנסה לדבר לעצמי ולאבא שבשמיים אבל כלום לא יוצא לי אני מרגיש שאין לי כבר רגש אין לי כבר כאב אני באמת לא יודע כבר כמה אני סובל לבד רבתי עם ההורים שלי והיה לי רצון ללכת לעשות הליכה סתם לנשום אוויר אבל שבאתי להחליף בגדים הפחד שיתק אותי לא יודע ממה פחדתי אולי מזה שיראו אותי לבד מזה שישאלו אותי לאן הלכת עם מי הלכת או שישאלו אותי מה הלכת לבד בצורה מרחמת אני מרגיש שאני מחזיק מטען מטורף עמוק בלב והוא לא יוצא לי ואני אפילו לא קרוב לרפא אותו כמה בן אדם יכול להיות לבד למה אני צריך לחוות בתור נער בדידות חוסר חברים בזמן שבג

אני מאתגרת את עצמי יותר מדי כבר 

מביאה את עצמי עד הקצה 

ואני מותשת 

מאוד 

והמחשבות השליליות מתגברות 

ואני בוכה 

ולא מוצאת גישה 

או פתח 

לתפילות 

אז בסוף נסוגה מהן 

כי החיפוש הזה מעייף אותי 

ודורש ממני מאמצים גדולים 

אז מבקשת 

שלפחות החיפוש הזה לא יעייף 

שלפחות החיפוש הזה לא ידרוש מאמצים 

בכלל בכלל בכלל 

לפחות לא עכשיו 

אני מאמינה שזה אפשרי 

ושאני אמצא גישה 

ופתח 

לתפילות

הייתי ביום הולדת של אחיינית שלי, היא שמה לי קילו קרם לחות על השיער ושרה לי "לכו לסנטר" אני לא הייתי בגיל עשר כבר 13 שנה אבל כנראה שזה השיט שמלהיב אותן, אבל מעבר לזה היה מאוד נחמד, פגשתי גם את האחיינית החדשה שלי שהיא תיכף בת חצי שנה, אני מאוד אוהב תינוקות ושמח לראות אותם. 

היום היה תורי לשלם על הקניות לבית אפילו שכרגע אני לא נמצא בו, העברתי לאמא שלי 1000 שקל בביט שהיא ראתה ולא אישרה, יש לי איזו תקווה בלב שהיא לא תאשר ולא תנסה לדבר איתי כרגע, אני יודע שאני יוצא מניאק וזבל אבל אני כבר יומיים סובל פיזית מכאב ראש וקשיי שינה חמורים מהרגיל

הנה שוב פעם לא משנה מה קורה ההורים שלי שוב מאשימים אותי שוב ישר שופטים ישר מתלהמים ולא שומעים את הצד השני ( אני הצודק פה ) עוד מקרה שרק מחזק לי את התחושה שהם לא שמים עליי ועוד מקרה שמחזק לי את תחושת הבדידות ואחרי זה הם תוהים לעצמם למה אני לא משתף אותם בכלום ולמה אין לנו קשר חזק כמה פעמים הם אמרו שהם מתביישים בי אני לא יודע

איך אפשר להמשיך לתת אימון באנשים כשהאנשים הכי קרובים אלי בגדו באימון שנתתי בהם?????  

איזה באסה זה להיות נער בלי חברים כאילו אנשים מבוגרים אומרים שזאת התקופה הכי יפה שלהם ואני ההפך הגמור אני מרגיש שפספסתי את ההזדמנות להיות נער כי תכלס מה עשיתי אין לי שום חוויות אין לי שום זכרונות חוץ מכמה שהיה לי רע ועדיין רע לי שאין לי חברים קיצור זה ממש מבאס וכואב לדעת שכולם בגיל שלך נהנים וכל אחד כזה יש לו למה לקום מהמיטה 4 בלילה וסתם כואב לי כי אני כבר בן 18 תכף מתגייס וכאילו עוד מעט אני כבר נחשב בוגר ולא נהנתי לא חוויתי כלום בתור נער בתור ילד מרגיש תחושת פספוס אדירה ואני לא יודע איך אני אצא מזה זה ממש כואב לי גם ככה אני מרגיש רע ו

שלשום סיפרתי לאמא שלי שאני מתכנן להגיע ליום הולדת של אחיינית שלי בת 10 (אבא שלה הוא אחי למחצה, אנחנו חולקים את אותו אבא). והיא מאוד נעלבה מזה כי היא חשבה שהיא לא הוזמנה ושאני "בוגד" בה בכך שאני הולך, היא התחילה לבכות לאח שלי (לא למחצה שגר איתי בבית) על כמה שהיא "עושה בשבילנו הכל וזאת התודה שהיא מקבלת", שזה מעניין כי אחרי שהיא גילתה שהלכתי לבד למיון פסיכיאטרי בבאר יעקוב היא דפקה לי מכות, קיללה אותי והעיפה אותי מהבית כי היא חשבה ש"יאשפזו אותי בכפיה" אבל זה סיפור ליום אחר. אחרי בירור עם אחי למחצה מסתבר שהיא דווקא *כן* הוזמנה, לא שהיא בכל

המצב שלי לפעמים ממש מקשה עליי אפילו לקום לאכול לצחצח שיניים ובכללי לקום מהמיטה אני מרגיש ממש עייף ומותש ואין משהו או מישהו שירים אותי או יבין אותי אני ממש מותש ומקווה לטוב

שמתי לב שאני סובל מניתוק רגשי ממושך כבר לפחות שנה וחצי, אחרי תקופה של חרדה ובגידה באמון שלי מצד אנשים מסוימים, יש בסיפור גם אלמנטים של הלקאה עצמית, בעיקרון זה מרגיש כאילו אתה מחזיק מלא דברים בפנים ומרוב שזה דחוס זה יכול להתפוצץ בכל רגע, אבל בגלל שזה דחוס אני לא יודע איך להרגיש את זה כבר

היי אני בן 18 תאמת שכואב לי לרשום את זה אבל אין לי חברים אין לי חברים כבר הרבה שנים אין לי עם מי לדבר כואב לי הלב לדעת שכולם בגילי נהנים צוחקים טסים לחול לאילת וכו כמובן מי שאין לו או לא היה לו חברים יודע מה זה להיות לבד ביום העצמאות ביום הולדת ( לא חגגתי מעולם יום הולדת ) ביום כיפור ובכל מיני דברים שמדגישים לך את העובדה שאתה פשוט לבד ואני לפחות מרגיש אפס שנכשלתי הקשר שלי עם המשפחה שלי קצת כואב מעולם לא היה אצלנו בבית שיתוף רגשות מעולם לא סיפרתי משהו שקרה או קורה להורים שלי תמיד הייתי שומר לעצמי ולא בגלל שאני כזה אלא בגלל שהם גרמו לי