כמוניהשמנהמדריכיםהסיבות שבגללן קשה לרדת במשקל

הסיבות שבגללן קשה לרדת במשקל

מנסים לרדת במשקל ולא מצליחים? מרזים ובסוף משמינים חזרה? לגוף מספר רב של מנגנונים שמפריעים לדיאטות להצליח. מאבולוציה, דרך גנטיקה ועד מחלות ותרופות - הבאנו את הגורמים שמפריעים להרזיה

מאת דן אבן
תגובות 2

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

לכאורה, הנוסחה לירידה במשקל פשוטה: ככל שהגוף יצרוך פחות קלוריות ויוציא יותר אנרגיה, כך המשקל אמור לרדת. אולם בפועל, המשימה מורכבת יותר, והדרך לרדת במשקל עשויה להיות רצופה בכישלונות, שבחלק מהמקרים אינם קשורים רק בכוח הרצון.

 

בקרב חלק מהאנשים עם עודף משקל נובע הקושי לרדת במשקל מסיבות גנטיות, לעתים מדובר בבעיות הורמונאליות, מחלות כרוניות שמפריעות להצלחת הדיאטה, תרופות שונות שמעודדות השמנה ולפעמים זו התנגדות טבעית שמייצר הגוף לניסיון לרדת במשקל. 

 

עוד לפני שנסקור את העדויות אודות מנגנונים בגוף שעשויים להקשות על מלאכת ההרזיה, חשוב לחדד מסר מרכזי: אם חשבתם להשיל ממשקלכם ללא שילוב של פעילות גופנית סדירה – המשימה עשויה להסתיים במפח נפש. עבודות רבות מראות כי דיאטות שאינן משלבות לצדן פעילות גופנית ובאופן קבוע – נידונות לכישלון מהדהד. אין זה אומר שחייבים לבלות שעות במכון הכושר – גם פעילות סדירה בעצימות מתונה משפרת את סיכויי ההצלחה של דיאטות.

 

מומלץ להקפיד על דיאטה שכוללת רכיבי מזון בריאים, וכן ניתן לבצע שינויים בסוג הדיאטה, בהתייעצות עם תזונאים, לפי התוצאות, וכן לשקול התאמת טיפול תרופתי להורדה במשקל. גם לאחר תום תקופת הדיאטה, חשוב להמשיך ולהקפיד על תזונה בריאה – שכן ללא שמירה על תזונה בריאה ופעילות גופנית השומן יחזור ולעתים אף ביתר שאת. ישנם מחקרים שמצביעים על כך שאנשים שהרזו בעבר ושבו לתזונתם הרגילה – צברו מחדש במשקל, ובטווח הארוך אף עלו  מעבר למשקל המקורי.

 

גורמים אבולוציוניים לקושי בירידה במשקל 

 

השמנה היא במקורה יתרון אבולוציוני. בהבדל מיצורים חיים אחרים, לבני האדם פותחה תכונה אבולוציונית לשמירת מאגרי שומנים בגוף ביעילות רבה יותר, בעיקר על רקע הצורך המתמיד 'להזין' את המוח האנושי.

 

לפני אלפי שנים, כשמזון לא היה קל להשגה, היכולת לצבור במשקל ולאגור תאי שומן עודפים לאחר אכילת כמות מצומצמת של קלוריות הייתה למעשה ההבדל בין חיים למוות. בתרבויות רבות בעבר (ובתרבויות מסוימות אפילו בימינו) השמנה לא הייתה מחלה, אלא דווקא סימנה בריאות ושפע. בימינו, מחסור באוכל אמנם אינו מהווה כבר בעיה הישרדותית, אולם יחלוף עוד זמן רב עד להסתגלות המלאה של גוף האדם לשינויים הסביבתיים.

 

גורמים גנטיים שמקשים על הרזיה 

 

גנטיקה עשויה להסביר בחלק מהמקרים מדוע שני אנשים שמקפידים לדבוק באותה הדיאטה עשויים להשיג תוצאות שונות או מדוע אנשים מסוימים משמינים למרות הקפדה על אכילה במשורה, ואילו אחרים נותרים רזים למרות העמסה מסיבית של קלוריות על הגוף. אצל אלו המתקשים לרזות, לרוב הגוף אוגר יותר קלוריות עודפות כתאי שומן בהשוואה לאלו הנוטים לרזון.

 

הנקודה החיובית בהקשר הגנטי נעוצה בכך שלא מדובר בהכרח בגזירת גורל: בשנים האחרונות מתפתח המחקר סביב האפיגנטיקה (epigenetics) – תחום שבוחן כיצד שינויים באורח החיים יכולים להשפיע על גנים ו"להדליק" ו"לכבות" אותם.

 

בין הגנים שנקשרו להשמנה והוכחו כמפריעים למאמצים לרזות:

 

  • הגן FTO שהוא אחד הגנים הנחקרים ביותר בהקשר להשמנה. שינויים בגן זה יכולים להפריע לוויסות תחושות רעב ושובע של הגוף ולהוביל לצריכת מזון מוגברת ולתחושת שובע מעוכבת. עם זאת, מחקרים מתחום ה'אפיגנטיקה' העלו כי פעילות גופנית מתונה עד מאומצת המבוצעת באופן סדיר מאפשרת להתגבר על חלק מהשינויים הבעייתיים בגן FTO, כמו למשל אצל אנשי כת האמיש בצפון אמריקה, שנמצא כי חרף שיעורים גבוהים של מוטציות בגן זה, רק מעטים מאנשי הכת סובלים מהשמנה, וזאת מאחר והם נוטים לעסוק בעבודה פיזית בעיבוד השדה לפחות שעתיים מדי יום.

 

  • הגן PPARG - כשגן זה מופעל הוא גורם להוצאת תאי שומן מזרם הדם וליצירת מאגרי שומן בגוף - לרוב בגפיים ובאזור העכוז. מחקרים הראו כי שינויים בגן עלולים להוביל לפעילות יתר ולגרום לצבירת משקל. בהקשר האפיגנטי, עבודות הראו כי אנשים עם שינויים בגן PPARG נוטים להשמנה בעיקר כשהם צורכים שומן בלתי רווי יותר מאשר שומן רווי.

 

  • הגן ADRB2 בעל תפקיד בפירוק מולקולות שומנים בגוף לאחר שנקשר להורמון אפינפרין, ושינויים בו עלולים להוביל להפרעות במטבוליזם ומעלים את הסיכון להשמנה ביטנית, לתסמונת המטבולית ולמחלות לב וכלי דם. המחקר בנושא עד כה מעלה כי גן זה עשוי אף הוא להשפיע על הצלחתן של דיאטות.

 

  • שני גנים נוספים שקשורים בתהליך כימי בגוף הקרוי מתילציה – PGC-1 alpha ו-Tfam, יכולים אף הם לשבש את המאמצים לרזות, ושינויים בגנים אלה עלולים לגרום להאטה בקצב חילוף החומרים. מחקרים באפיגנטיקה העלו כי לפעילות גופנית סדירה ולאימוץ אורח חיים בריא בכללותו עשויה להיות השפעה מנטרלת, שתיטיב עם אנשים הנושאים שינויים בגנים אלה.

 

מנגנוני פיצוי של הגוף שמונעים ירידה במשקל 

 

מטבוליזם

 

מנגנון המטבוליזם – חילוף החומרים של הגוף – עשוי להקשות על המאמצים להוריד במשקל, מאחר ומנגנון זה נוטה להשתנות במהירות בתגובה לשינויים בהרגלי האכילה. כך, במידה ואנו צורכים פחות קלוריות, אמנם תחילה הגוף יצבור פחות שומן כמאגר רזרבי, אולם המטבוליזם לרוב יפצה במהירות על אובדן הקלוריות הנכנסות לגוף ויאט את קצב חילוף החומרים כך שפחות קלוריות ישרפו. לכן כדי להוסיף ולרדת במשקל – יהיה צורך לאכול פחות ופחות.

 

חוקרים מגרמניה דיווחו ביולי 2011 בכתב העת PLoS ONE כי גובה – שמהווה תכונה שברובה מורשת על ידי הגנים – משפיע אף הוא על יכולתן של דיאטות להצליח. לפי המחקר, לאלו שנתברכו בקומה גבוהה יש סיכויים גבוהים יותר להצלחת הדיאטה, וזאת מאחר שלאנשים נמוכים לרוב קצב חילוף חומרים איטי יותר, המקשה על הצלחתן של דיאטות. כך, למשל, בעוד שלנשים עם גובה ממוצע יש לרוב קצב חילוף חומרים (BMR, קיצור של Basal Metabolic Rate) של 1,400 קלוריות ליום, לנמוכות יכול הקצב לרדת ל-1,200 קלוריות ליום ואף מעבר לכך – והדבר משפיע על פחות אובדן של קלוריות על ידי הגוף ועל נטייה גוברת לצבור שומנים עודפים. הסיבה לכך כנראה קשורה לעובדה שאצל נמוכים לרוב גם איברי הגוף הפנימיים קטנים יותר. יחד עם זאת, יש לציין כי אנשים נמוכים ככלל זקוקים לפחות קלוריות מאנשים גבוהים, ולכן ההנחה כי הקפדה על תזונה בריאה ופעילות גופנית צפויה לסייע גם לנמוכים לרדת במשקל. 

 

שינויים נוירולוגים

 

דיאטות רבות להורדה במשקל מלוות בשינויים נוירולוגיים – שמתפקדים כמנגנוני פיצוי של הגוף ומפריעים למאמצים לרזות. כך, מחקרים העלו כי רבים מהאנשים שמקפידים על דיאטה יטו יותר לשים לב למזונות בסביבתם, בהשוואה לאנשים שצורכים מזון רגיל. 

 

שינויים הורמונאליים

 

במחקרים נמצא כי בזמן דיאטה חלים שינויים בהפרשת ההורמונים בגוף באופן שמפריע ליכולת ההצלחה של דיאטות. השינויים כוללים בין היתר ירידה בהפרשת ההורמון לפטין, שתפקידו בגוף להשרות תחושת שובע ועלייה בהפרשת ההורמון גרלין המוכר אף הוא כ'הורמון תיאבון' – שינוי שעשוי להוביל לירידה בתחושת השובע ולעלייה בצורך לאכול.

 

כמו כן, נמצא כי דיאטה מלווה בירידה בהפרשת הורמונים מסוימים ממערכת העיכול שנחשבים למדכאי תיאבון, באופן שעשוי לפגוע בהצלחתן של דיאטות: ירידה בהפרשת ההורמון PYY וירידה בהפרשת ההורמון כוליציסטוקינין. בעת דיאטה זוהתה גם עלייה בהפרשת הורמונים מסוימים ממערכת העיכול והלבלב, שהשפעותיה עדיין אינן ברורות לאשורן: עלייה בהפרשת ההורמון GIP ועלייה בהפרשת ההורמון PP.

 

באוקטובר 2011 דיווחו חוקרים אוסטרליים מאוניברסיטת מלבורן בכתב העת New England Journal of Medicine כי השינויים ההורמונאליים שמתרחשים לאחר תחילתה של דיאטה ומשבשים את יכולת הצלחתה – נותרים בגוף לתקופה ממושכת. במחקר, שנתמך על ידי המועצה הלאומית האוסטרלית לחקר בריאות ורפואה וכלל 50 נבדקים בריאים ללא סוכרת, כשנה לאחר תחילתה של דיאטה, שינויים הורמונאליים שזוהו מיד עם תחילתה עדיין נותרו על כנם, והפרשת ההורמונים לא שבה להיות כפי שהייתה לפני תחילת הדיאטה.

 

בזמן דיאטה זוהו במחקרים גם שינויים הורמונאליים שנחשבים למועילים – בעיקר במניעת סוכרת. 

 

מנגנוני פיצוי נוספים

 

מחקרים מצביעים על מנגנוני פיצוי נוספים של הגוף שמקשים על יכולת ההצלחה של דיאטות. לדוגמה, במחקר מקנדה שפורסם ביוני 2010 בכתב העת Patient Education and Counseling  , בו עקבו החוקרים אחר 13 נשים עם השמנת יתר שהתבקשו ללכת בקבוצת הליכה במשך שמונה שבועות, נמצא כי על חלק ניכר מהקלוריות שנשרפו בפעילות המאומצת (הליכה) הנשים פיצו בהפחתת תנועות קלות שוטפות במהלך היום (כל התנועות הסתמיות שאינן פעילות גופנית כמו גירוד הגבות או נפנוף ביד). הנשים הוציאו בממוצע 200 קלוריות יותר ליום בגלל ההליכה. אך במקביל, נצפתה ירידה בתנועות שמבוצעות במסגרת פעילות שוטפת בלי התעמלות, בערך של 175 קלוריות ליום בממוצע.

 

המיקרוביום והשפעתו על ירידה במשקל 

 

בשנים האחרונות גובר זרם המחקרים אודות המיקרוביום – המהווה את הרכב טריליוני המיקרואורגניזמים הטובים שמאכלסים את גוף האדם: חיידקים, נגיפים וחיידקים קדומים (archaea). נמצא כי לכל אדם מיקרוביום שונה ובשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים מראים כי למגוון של אותם חיידקים השלכות חשובות על הבריאות, על עיכול ותהליכי ניצול המזון ועל המשקל. עוד נמצא כי קיים שוני בסביבת החיידקים במעי בין אנשים שמנים לאנשים רזים. מחקרים בבעלי חיים אף הראו כי שינוי בסביבת החיידקים עשוי להוביל לשינויים במשקל. במחקר שהוצג בשנת 2012 בכנס החברה האמריקנית לתזונה, חוקרים העבירו את הרכב החיידקים מהמעי של חולדות עם נטייה להשמנה וחולדות החסינות מפני השמנה, לעכברים שהמעי שלהם היה נקי מחיידקים. העכברים שקיבלו את חיידקי החולדות עם הנטייה להשמנה אכלו יותר, השמינו יותר והיו שמנים יותר מהעכברים שקיבלו את חיידקי החולדות העמידות מפני השמנה. מחקר שפורסם שנה לאחר מכן בכתב העת Science הלך צעד קדימה והראה שהעברת חיידקים מבני אדם שמנים לעכברים גרמה לעכברים להשמין, בעוד שהעברת חיידקים מאנשים רזים מנעה השמנה. 

 

בשנת 2015 אף פורסם בכתב העת Open Forum Infectious Diseases תיאור מקרה של רופאים מאוניברסיטת בראון, לפיו אישה שטופלה בהצלחה לזיהום עמיד לאנטיביוטיקה בחיידק קלוסטרידיום דיפיצילה באמצעות השתלת צואה מתורמת בעלת עודף משקל, החלה לאחר מכן לעלות במשקל באופן מהיר עד שהגיעה למצב של השמנת יתר - אם כי לא הוכח באופן חד משמעי שהגורם להשמנה הייתה השתלת צואה.

 

במאמר שפורסם בנובמבר 2015 בכתב העת Cell דיווחו החוקרים בראשות פרופ' ערן סגל וד"ר ערן אלינב ממכון וייצמן שמצאו כי אותה הדיאטה יכולה להוביל אצל שני בני אדם לתגובות שונות בהשפעתה על רמות הסוכר בדם – מה שעשוי להשפיע על יכולתה של הדיאטה להוביל להרזיה. זאת משום שככל שרמות הסוכר בדם גבוהות יותר – הגוף משתמש ביותר סוכרים לאגירת שומנים, וכך היכולת לרזות פוחתת, ולעתים דיאטה אף עשויה להוביל להשמנה. על רקע מחקריהם פיתחו החוקרים דיאטה מיוחדת בהתאמה אישית, המבוססת על אלגוריתם מיוחד ומותאמת על פי הרכב המיקרוביום במעי – דיאטה שמאפשרת להתאים לכל מטופל מזונות ספציפיים שלא צפויים להעלות אצלו את רמות הסוכר בדם, וזאת באופן שמשפר את סיכויי הצלחתה של הדיאטה. עם זאת, רמות הסוכר בדם הינו מנגנון אחד בלבד שמעודד השמנה בגוף, והצוות ממשיך לחקור את התגובות של הגוף לדיאטות שונות במטרה לפצח את המתכון לדיאטה מושלמת מותאמת אישית.

 

ההשפעות של מחסור שינה על המשקל 

 

גם מחסור בשינה איכותית בלילה עלול לשבש את הצלחתה של הדיאטה. עבודות רבות הצביעו על כך שמחסור בשעות שינה קשור להשמנה – בין היתר על רקע שיבוש בפעילות חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף. כך, למשל, מחקר אמריקאי מאוניברסיטת דרום קרוליינה שפורסם בפברואר 2018 בכתב העת Sleep השווה בין 15 נבדקים עם עודף משקל שהותאמה עבורם דיאטה דלת קלוריות לבין 21 נבדקים בעלי עודף משקל שנתבקשו להקפיד על הדיאטה וגם לישון שעה פחות בכל יום חול (ולקבל שעת שינה בכל יום בסוף השבוע). בתום תקופה של חודשיים נצפתה ירידה ממוצעת של 3.2 ק"ג במשקל בשתי הקבוצות, אך בקבוצה שבה הופחת מספר שעות השינה – היה פחות אובדן של רקמות שומן ויותר אובדן של רקמת שריר רזה.

 

במחקר שפורסם בשנת 2013 בכתב העת Psychoneuroendocrinology נמצא כי אנשים עם חוסר בשינה בוחרים מנות גדולות יותר של מזון משמין בהשוואה למה שהם בוחרים לאכול אחרי לילה של שינה נורמלית. בשנת 2013 חוקרי ה-Mayo Clinic מצאו כי שינה קצרה ב-80 דקות הביאה לכך שאנשים צרכו 550 קלוריות נוספות ביום שלאחר מכן. מחקר שהוצג במאי 2009 בכנס של החברה האמריקאית לרפואת בית החזה העלה כי בקרב נשים שמחסירות משנתן חלה ירידה ברמות הורמון הלפטין שאחראי על תחושת השובע, והן נוטות לאכילת יתר והשמנה. מחקר נוסף אמריקאי משנת 2009 העלה כי הסיכון להשמנה גדל בקרב אנשים שישנים פחות מחמש שעות בלילה פי 3.7 בקרב גברים ופי 2.3 בקרב נשים, בהשוואה לאלו שישנים 8-7 שעות בממוצע בלילה.

 

מצבים רפואיים שמונעים ירידה במשקל 

 

בין המחלות והתסמונות שנקשרו לעלייה במשקל וקושי לרדת במשקל נכללים:

 

  • תסמונת קושינג – הפרעה הורמונאלית שמתאפיינת בהפרשה מוגברת של קורטיקוסטרואידים מקליפת בלוטת יותרת הכליה

 

  • תת פעילות של בלוטת התריס

 

  • מחלות שמתבטאות באגירת נוזלים בגוף

 

  • תסמונת השחלות הפוליציסטיות

 

  • מחלת הסוכרת שמאופיינת באי יציבות ברמות הסוכר בדם, אשר מעלה את הסיכון לאגירת שומנים עודפים על ידי הגוף. עם זאת, לאנשים עם סוכרת חשוב להקפיד על דיאטה ולנסות להוריד במשקל – בעיקר כדי למנוע את סיבוכי מחלת הסוכרת, ובראשם הידרדרות במצב הכליות, שעבודות הראו כי ניתן לבלום אותה באמצעות דיאטה מבוקרת. 

 

תרופות שעלולות לפגוע במאמצי ההרזיה 

 

בין התרופות שנקשרו לעלייה במשקל, שהטיפול בהן עשוי להקשות על דיאטה, נכללים:

 

 

 

  • סטרואידים

 

 

 

  • סוגים מסוימים של אנטיהיסטמינים המשמשים לטיפול באלרגיות ותרופות מסוימות לפרכוסים, הפרעות נפשיות כגון הפרעה ביפולארית וחלק מהתרופות למיגרנות

 

משאבים נפשיים, בריאות נפשית, תמיכה חברתית וכוח רצון

 

מעבר לכל המכשולים לדיאטות שנמנו עד כה, חשוב לזכור כי גם משאבים נפשיים וכוח הרצון משפיעים על הצלחתה של דיאטה. הירידה במשקל חייבת להיות מלווה במוטיבציה מצד המטופל ובמקביל יש להכיר בכך שירידה במשקל היא מדורגת ואינה מתרחשת במהירות, ולכן חשוב להיאזר בסבלנות.

 

גם המצב הנפשי עשוי להשפיע על הדיאטה. מחקרים רבים הצביעו על כך שאנשים עם מצוקה נפשית מתקשים יותר לרדת במשקל – בין השאר על רקע מצב נפשי מעורער. מצוקה נפשית גם הוכחה כמעלה את הסיכון לצריכת מזונות לא בריאים ומקשה יותר להקפיד על הדרישות השונות שנלוות לרוב הדיאטות. אצל אנשים מסוימים מתפתחת על רקע מצוקה נפשית גם 'אכילה רגשית' – כלומר אכילה במטרה לשפר את ההרגשה, המובילה לתחושה של פיצוי – ודפוס זה מעודד השמנה ואף עלול להוביל להתפתחות הפרעות אכילה כמו הפרעה אכילה בולמוסית, ובוודאי שישבש ניסיון להתמיד בדיאטה.

 

תמיכה חברתית מהווה אף היא רכיב חשוב להצלחה של דיאטה. מספר עבודות מבססות את הקשר בין תמיכה חברתית לדיאטה מוצלחת. כך, למשל, במחקר מארה"ב שבוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת הארוורד באזורים כפריים במדינת קנטאקי, וממצאיו הוצגו בנובמבר 2013 בכנס האיגוד הקרדיולוגי האמריקאי, נמצא כי במעקב של 10 חודשים אחר שתי קבוצות נבדקים להם הותאמו דיאטות להורדה במשקל – אלו שזכו בדיאטה שלוותה בפעילויות קהילתיות משפחתיות וחברתיות השיגו ירידה גדולה יותר במשקל הכולל ובשומן הביטני. 

 

 

עדכון אחרון: יולי 2018

ערן.מלכא
29/07/18 13:39
כתבה מקיפה רק ששכחתם את הדבר החשוב ביותר קנדידה!!! רופאים יכחישו ומדענים ילגלגו אבל כאחד שסובל כבר כמה שנים - הפטריה הזו יושבת במעי ופשוט מנהלת לנו את הגוף. בעיה נפוצה שאין אליה התייחסות ברפואה שהיא...
כתבה מקיפה רק ששכחתם את הדבר החשוב ביותר קנדידה!!!
רופאים יכחישו ומדענים ילגלגו אבל כאחד שסובל כבר כמה שנים - הפטריה הזו יושבת במעי ופשוט מנהלת לנו את הגוף.
בעיה נפוצה שאין אליה התייחסות ברפואה שהיא הגורם מס' 1 לפטריה הזו בשל שימוש מוגבר באנטיביוטיקה וסטרואידים
דר-
29/07/18 12:23
עד היום אינני מבין איך יודעים שהגוף חסך "200 קלוריות,,,. קלוריה היא הגדרה פיזיקלית לשריפה של חומר בקלורימטר באמצעות קשת חשמלית, לאף אדם אין בגוף קלורימטר ובוודאי לא קשת חשמלית. הגוף עובד על פי ראקציות...
עד היום אינני מבין איך יודעים שהגוף חסך "200 קלוריות,,,. קלוריה היא הגדרה פיזיקלית לשריפה של חומר בקלורימטר באמצעות קשת חשמלית, לאף אדם אין בגוף קלורימטר ובוודאי לא קשת חשמלית. הגוף עובד על פי ראקציות כימיות שאין לה קצה קצהו של קשר לקלוריות ומי שמשתמש ב-2018 במושג הזה מרמה את עצמו ואת האחרים. אין ספק שהמהפך הגדול הוא המחקר של מכון וייצמן שמסביר למה שני אנשים שאוכלים אותה כמות מזון גורמת לאחד להשמין ולשני לא. יש בכתבה התעלמות מן ה-LEPTIN - הורמון ההגנה על הגוף, שמסביר למה מרבית הדיאטות לא עובדות. כבר בשנות השבעים המקדמות שמו לב לזה שאם סוכרים את הפה "במלתעות" יש ירידה מהירה במשקל אבל אחרי כחודש הכל עולה בחזרה - עם אותה כמות של מזון. הכתובת היתה על הקיר אבל לא התאימה לתיאוריות שהיו אז ולכן התעלמו ממנה בבחינת - לא לקלקל את התיאוריות עם עובדות
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: