אירוע מוחי

כמוניאירוע מוחימדריכיםאירוע מוחי חולף – כל מה שצריך לדעת

אירוע מוחי חולף – כל מה שצריך לדעת

מהו שבץ מוחי חולף? איך מאבחנים? מה הסיכון לשבץ מלא לאחר שבץ חולף? ואיך ניתן להפחית את הסיכון? מדריך

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: פרופ' איתן אוריאל
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

שבץ מוחי איסכמי חולף (TIA, קיצור של Transient Ischemic Attack) הוא למעשה שבץ מוחי איסכמי שמתרחש במהירות, ומלווה בתסמינים דומים לשבץ איסכמי מלא – הנגרם כתוצאה מחסימה בזרימת הדם למוח, אלא שהוא חולף ונמשך לרוב דקות ספורות בלבד ואינו מוביל לפגיעה מוחית בלתי הפיכה.

 

אירוע מוחי חולף עשוי להוות תמרור אזהרה המתריע מפני שבץ מוחי מתקרב: אחד מכל שלושה אנשים שעוברים אירוע מוחי חולף יפתחו בהמשך שבץ מוחי, במחצית מהמקרים תוך שנה מהאירוע החולף. כמו כן, אירוע מוחי חולף מעלה את הסיכון לפתח בהמשך התקף לב.
 

עם זאת, ניתן לראות באירוע מוחי חולף גם הזדמנות – מאחר ובפני המטופל נפתחת האפשרות לנקוט בצעדים למניעת שבץ מוחי בהמשך.

 

 

 

קשה לאמוד את השכיחות של אירוע מוחי חולף, מאחר וחלק מהנפגעים אינם מודעים לכך שעברו אירוע חולף, מאחר ואינם חווים נזקים קבועים, ולכן הם אינם פונים לטיפול רפואי או שאינם עוברים הליך אבחנתי מסודר. ההערכות כי אירוע מוחי חולף פוקד עד 2.5% מהאוכלוסייה הבוגרת, ושכיח בעיקר בקרב מבוגרים מעל גיל 75.

 

בישראל, לפי נתוני הרישום לשבץ מוחי של המרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות, שמרכז נתונים מ-26 בתי החולים הכלליים במדינה, בשנת 2017 נמנו 18,606 מקרים של שבץ מוחי, אשר 27.6% מתוכם היו אירוע מוחי חולף – 5,135 מקרים בשנה זו.

 

לפי תחזית המבוססת על נתונים ממשרד הבריאות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסמה באוקטובר 2019 בכתב העת Israel Journal of Health Policy Research של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות, מספר המקרים בישראל של אירוע מוחי חולף צפוי להאמיר ל-8,163 נפגעים בשנת 2030, 9,333 נפגעים בשנת 2035 ו-10,524 נפגעים בשנת 2040.

 

לפי סקירה מיפן שפורסמה בשנת 2014 בכתב העת Frontiers of Neurology and Neuroscience, השכיחות של שבץ מוחי חולף באירופה נאמדת ב-0.52% עד 2.37% בקרב גברים בגילי 64-55 ו-0.05% עד 1.14% בקרב נשים בגילים אלה. בקבוצת הגיל 74-65, השכיחות של שבץ מוחי חולף עומדת על 0.94% עד 3.39% מהגברים ו-0.71% ד 1.47% מהנשים, ובגילי 84-75 השכיחות מזנקת ועומדת על 3.04% עד 7.2% מהגברים ו-2.18% עד 6.06% מהנשים. בארה"ב מוערך כי השכיחות דומה.

 

מה הסיכון לשבץ באנשים שעברו TIA?

 

ככלל, כשליש מאלו שיעברו אירוע מוחי חולף – יפתחו לאורך הזמן שבץ מוחי מלא. עם זאת, המצב משתנה בין אנשים ובחלק מאלו שעברו שבץ מוחי חולף הסיכון לפתח אירוע מוחי נוסף נמוך מאוד. ניתן לבצע הערכה פרטנית של הסיכון לשבץ לאחר אירוע מוחי חולף בהתאם לגיל החולה, גורמי סיכון וסקולריים, ממצאי בירור ועוד.

 

לפי הערכות המבוססות על מחקרים שנכללו בסקירה מיפן, הסיכון להתפתחות שבץ מוחי לאחר אירוע מוחי חולף עומד על 1.7% תוך יומיים, 4.8% תוך שבוע, 6.6% תוך חודש, 8.5% תוך שלושה חודשים ו-11.4% תוך חצי שנה.

 

עוד נמצא כי להיסטוריה משפחתית של שבץ אין השפעה משמעותית על עלייה בסיכון לפתח שבץ מוחי לאחר שבץ חולף.

 

מחקרים העלו כי גם הסיכון להתקף לב בקרב אלו העוברים אירוע מוחי חולף אינו מבוטל – 2.6% צפויים לפתח התקף לב תוך 90 יום מהאירוע.

 

מהם התסמינים של שבץ מוחי חולף?

 

התסמינים המאפיינים אירוע מוחי חולף הם פתאומיים ודומים לתסמינים של שבץ מוחי איסכמי, אם כי אירוע מוחי חולף נמשך לרוב דקות ספורות בלבד, ורוב התסמינים נעלמים כעבור שעה.

 

התסמינים העיקריים של אירוע מוחי חולף כוללים:

 

  • חולשה, נימול או שיתוק פתאומי בפנים, בידיים וברגליים – בצד אחד של הגוף.
  • דיבור מבולבל וקושי בהבנת אחרים.
  • עיוורון  מלא או חלקי בעין אחת או בשתי העיניים או ראייה כפולה.
  • סחרחורת או אובדן שיווי משקל או קואורדינציה.

 

לעתים עשויים להופיע מספר אירועים מוחיים חולפים ברצף, כשכל אחד מהם עשוי להתבטא בתסמינים שונים, בהתאם לאזור המוחי המעורב.

 

מאחר ואירוע מוחי חולף עשוי להוות תמרור אזהרה מפני שבץ מוחי שצפוי להופיע בעתיד – תוך שעות, ימים, שבועות, חודשים או שנים – אם מופיעים תסמינים שמעוררים חשד לאירוע מוחי חולף, חשוב לפנות מיידית לטיפול רפואי. פניה בזמן לטיפול רפואי תוכל למנוע בהמשך התפתחות שבץ.

 

מה הסיבות וגורמי הסיכון לשבץ מוחי חולף?

 

לאירוע מוחי חולף אותן סיבות וגורמי סיכון שנקשרו בעבודות גם לשבץ מוחי איסכמי.

 

בהיבט הביולוגי, בעוד שבשבץ איסכמי – קריש דם חוסם את אספקת הדם למוח דרך עורקי התרדמה שבצוואר, באירוע מוחי חולף חוסם קריש דם את זרימת הדם למוח באופן זמני בלבד ומבלי לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך.

 

לרוב, קריש הדם נוצר על רקע טרשת עורקים, דהיינו הצטברות שומנים בדפנות כלי הדם, בין אם בדפנות עורקי התרדמה שמספקים דם מחומצן למוח או בכלי דם שמתחברים אליהם. קריש הדם שנוצר באחד מכלי הדם שמספקים דם למוח עשוי לחסום את זרימת הדם, וכמו כן, קריש דם עלול להתפתח בעורק אחר בגוף, לרוב בעורקי הצוואר, ולנוע בהמשך כתסחיף לעבר כלי הדם המספקים דם למוח ולגרום לאירוע מוחי חולף.

 

חלק מגורמי הסיכון לאירוע מוחי חולף קבועים, אולם חלקם ניתנים לשינוי כדי להפחית את הסיכון לתופעה.

 

בין גורמי הסיכון הקבועים נכללים:

 

גיל: הסיכון לאירוע מוחי חולף גדל עם העלייה בגיל, בעיקר לאחר גיל 55. הגיל הממוצע של המאובחנים עם אירוע מוחי חולף בישראל עומד על 70.4 שנים.

 

מין: לגברים סיכון מעט גבוה יותר לאירוע מוחי חולף, כמו גם לשבץ מוחי – בהשוואה לנשים. עם זאת, מעל למחצית ממקרי המוות משבץ מוחי מתועדים אצל נשים, וזאת בין השאר גם על רקע מודעות נמוכה יותר להתפתחות אירוע מוחי אצל נשים.

 

היסטוריה משפחתית וגנטיקה: מחקרים מעידים כי בין גורמי הסיכון לשבץ מוחי חולף קיים גם גורם גנטי, ולאנשים אשר בקרב אחד מקרובי משפחתם תועד אירוע מוחי יש סיכון גבוה יותר לפתח אירוע מוחי חולף ו/או שבץ איסכמי. אמנם חלק קטן מהמקרים של אירוע מוחי חולף על רקע גנטי הינם 'מונוגנטיים', כלומר שנגרמים על רקע מוטציה בגן בודד, אולם רובם מוגדרים 'פוליגנטיים', ונגרמים על רקע שילוב של מוטציות שמעלות ברמות שונות את הסיכון לשבץ, בשילוב גורמי סיכון סביבתיים. לפי מאמר ממארס 2010 שפורסם בכתב העת PLoS ONE, מחקרים המבוססים על סריקות גנטיות נרחבות של נפגעי שבץ זיהו בין השאר מוטציה בגן NOTCH3 שנקשרה למחלת כלי דם קטנים במוח בשם 'קדזיל' שקשורה בסיכון מוגבר לשבץ, ומוטציה בגן HTRA1 שנקשרה למחלה דומה.

 

אירוע מוחי חולף קודם: לאנשים שחוו אירוע מוחי חולף בעבר יש סיכון גבוה פי 10 לפתח אירוע מוחי חוזר או שבץ מוחי בהמשך החיים.

 

אנמיה חרמשית: לאנשים שנולדים עם 'אנמיה חרמשית' – מחלת דם תורשתית מולדת שמובילה לייצור לא תקין של המוגלובין – יש בנוזל הדם כדוריות דם אדומות בצורת חרמש שנושאות פחות חמצן, ובשל צורתן נוטות להיתקע בקירות דפנות כלי הדם ולשבש את זרימת הדם בגוף, ובין השאר גם למוח. טיפול תרופתי באנמיה חרמשית מאפשר להפחית את הסיכון לאירוע מוחי חולף ולשבץ.

 

בין גורמי הסיכון לאירוע מוחי חולף שניתנים לשליטה נכללים:

 

יתר לחץ דם: יתר לחץ דם הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר לאירוע מוחי חולף ולשבץ איסכמי. כשלחץ הדם גבוה מערך של 140/90 מ"מ כספית – קיים סיכון מוגבר להתפתחות קרישי דם ולאירוע מוחי חולף ושבץ. הטיפול בתרופות להורדת יתר לחץ דם הוכח כמועיל בהפחתת סיכון זה. לפי נתוני רישום השבץ הלאומי במשרד הבריאות, נכון לשנת 2017, יתר לחץ דם היה גורם הסיכון המוביל לשבץ מוחי חולף שזוהה בקרב 59.2% מהנפגעים, ובאופן דומה היווה את גורם הסיכון המוביל לשבץ מוחי איסכמי והופיע בקרב 66.2% מהנפגעים.

 

כולסטרול ושומנים בדם: כשקיימים עודפים של כולסטרול ושומנים שמצטברים בדפנות כלי הדם – הסיכון להתפתחות קריש דם עולה, ואיתו הסיכון המוגבר לאירוע מוחי חולף ושבץ מוחי. צריכה מופחתת של מזונות המכילים שומנים וכולסטרול ובעיקר מזונות עם שומן רווי ושומן טראנס וכן טיפולים תרופתיים להורדת כולסטרול – בין השאר בתרופות הפופולאריות מקבוצת הסטטינים – הוכחו כמועילים להפחתת סיכון זה. בשנים האחרונות השתנו הקריטריונים למתן טיפול בסטטינים להורדת כולסטרול, וכיום, ההנחיות החדשות בישראל של החברה לחקר, מניעה וטיפול בטרשת עורקים בהסתדרות הרפואית, שעודכנו ביולי 2017 בהתאם להנחיות איגוד הלב האירופי, מורות לאנשים שפיתחו כבר אירוע מוחי חולף על הורדת ערכי הכולסטרול לרמה הנמוכה ביותר האפשרית מתחת לערך של 70 מ"ג כולסטרול רע LDL לדציליטר דם. לפי נתוני רישום השבץ הלאומי במשרד הבריאות, נכון לשנת 2017, כמחצית (46.5%) מהאנשים שפיתחו אירוע מוחי חולף סבלו מעודף שומנים בדם.

 

מחלות לב וכלי דם: מחלות לב וכלי דם מעלות את הסיכון לאירוע מוחי חולף, ובכללן מומי לב מולדים, אי ספיקת לב, הפרעות בקצב הלב וזיהומים בלב. טיפול תרופתי במצבים אלה הוכח כמועיל להפחתת סיכון זה. לפי נתוני רישום השבץ הלאומי במשרד הבריאות, נכון לשנת 2017, כחמישית (19.3%) מהאנשים עם אירוע מוחי חולף סבלו ממחלת לב איסכמית. כמו כן, מעל לעשירית (13.2%) סבלו מהפרעת קצב מסוג פרפור פרוזדורים, 5.9% היו עם אי ספיקת לב ו-2.7% חוו התקף לב בעבר.

 

מחלה של עורקי התרדמה בצוואר: מחלה של עורקי התרדמה בצוואר עשויה להוביל להתפתחות קריש דם בעורק הצווארי ומעלה את הסיכון לאירוע מוחי חולף ולשבץ. הטיפול במחלה ניתן לרוב באימוץ של אורח חיים בריא ותרופות לשליטה על לחץ הדם והורדת כולסטרול ומדללי דם לפי ההתוויה. במצבים של הצרות קשה יש צורך בהתערבות כירורגית או צנתורית לפתיחת ההיצרות.

 

מחלה של כלי הדם הפריפריים: מחלה של כלי הדם הפריפריים המתבטאת בהצטברות רובד טרשתי בעורקים שמספקים דם לגפיים – מעלה את הסיכון לאירוע מוחי חולף כסמן למחלת טרשת העורקים, אולם טיפול בתרופות להורדת לחץ דם ולהורדת כולסטרול רע הוכח כמועיל להפחתת סיכון זה. לפי נתוני רישום השבץ הלאומי במשרד הבריאות, נכון לשנת 2017, 2.4% מהמאובחנים עם אירוע מוחי חולף סבלו ממחלת כלי דם פריפריים.

 

סוכרת סוג 2: סוכרת סוג 2 מעלה את הסיכון לאירוע מוחי חולף, וזאת על רקע צבירת שומנים עודפים שמובילים להיצרות כלי הדם. איזון רמות הסוכר בדם על ידי אורח חיים בריא, תרופות לסוכרת ולעתים אף אינסולין – תורם להפחתת הסיכון העודף לאירועים מוחיים. לפי נתוני רישום השבץ הלאומי במשרד הבריאות, נכון לשנת 2017, כשליש (32.2%) מהאנשים שפיתחו אירוע מוחי חולף היו סוכרתיים.

 

מחלות כליה: כשל כלייתי מהווה גורם סיכון מוכח לשבץ, ולאנשים עם מחלות כליה כרוניות סיכון גבוה פי 5 עד 30 לפתח אירוע מוחי חולף ושבץ. לפי נתוני רישום השבץ הלאומי במשרד הבריאות, נכון לשנת 2017, קרוב לעשירית (8.5%) מהמאובחנים עם שבץ מוחי חולף סבלו ממחלת כליה כרונית.

 

רמות גבוהות של הומוציסטאין: הומוציסטאין (homocysteine) הוא תוצר של פירוק חלבונים בגוף. רמות גבוהות של הומוציסטאין – המכונות בעגה הרפואית 'הומוציסטאינמיה' – מעידות על נזק לדפנות כלי הדם וסיכון מוגבר להיווצרות קרישי דם ולהתפתחות אירוע מוחי חולף ושבץ מוחי. בעוד שרמות נורמאליות של החומר הן במינון של עד 15 יחידות מיקרומול לליטר דם, הסיכון חמור במיוחד ברמות שמעל ל-100 יחידות. התסמינים שמאפיינים רמות חריגות של הומוציסטאין דומים לתסמינים של מחסור בוויטמינים, לרבות מחסור בוויטמין B12 המלווה בחיוורון, חולשה, סחרחורות, כיבים בפה ושינויים במצב הרוח, ומחסור בחומצה פולית שעשוי גם להתבטא בנפיחות בלשון והפרעות גדילה. הטיפול ברמות גבוהות של הומוציסטאין כולל שינויים בתזונה ובייחוד צריכת מזונות עשירים בוויטמינים ובעיקר ויטמין B12 וחומצה פולית, לרבות ירקות ירוקים וקטניות. לעתים אף נדרש ליטול ויטמינים/ מולטי-ויטמין כתוסף תזונה.

 

השמנה: עודף משקל והשמנה מעלים את הסיכון לאירוע מוחי חולף וכן השמנה ביטנית חריגה. טיפולים להורדה במשקל, לרבות באמצעות אורח חיים בריא, תרופות להרזיה ולעתים אף ניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה – הוכחו כמועילים להפחתת סיכון זה. לפי נתוני רישום השבץ הלאומי במשרד הבריאות, נכון לשנת 2017, כעשירית (9.5%) מהאנשים עם אירוע מוחי חולף היו גם עם השמנה.

 

עישון סיגריות: עישון סיגריות מהווה גורם סיכון מוכח לאירוע מוחי חולף ולשבץ. לפי מחקרים, עישון מהווה גם גורם סיכון ספציפי לאירוע מוחי חולף בקרב בוגרים צעירים וכך גם עישון פסיבי. עישון מאיץ את הנטייה לקרישיות בדם במנגנונים שונים וגם מחזק את הקריש שנוצר. מחקרים העלו בין השאר כי עישון סיגריות מעלה את רמות גורם קרישה 1 הקרוי 'פיברינוגן' וכי ניקוטין בסיגריות קשור לעלייה ברמות חלבון בדם המהווה גורם סיכון לקרישיות וקרוי PAI-1. גם עישון פסיבי נקשר במחקרים לעלייה בפעילותם של רכיבים מעודדי קרישה בדם, לצד האטה בזרימת הדם וביכולתו לספק חמצן לאיברי הגוף. במחקר אמריקאי מאוניברסיטת סטאנפורד שפורסם בשנת 2004 בכתב העת NeuroEpidemiology, במעקב שנמשך 16 שנים בממוצע, חשיפה לעשן סיגריות 20 שעות בשבוע או יותר, בהשוואה לחשיפה לעשן פחות משעה בשבוע, מעלה את הסיכון לאירוע מוחי חולף או שבץ ראשון ב-29% בקרב גברים וב-50% בקרב נשים.

 

סמים מסוכנים: סמים מסוכנים נקשרו במחקרים לאירוע מוחי חולף, והימנעות מסמים קשים בהחלט מסייעת במניעת אירועים מוחיים.

 

אלכוהול: אלכוהול בכמות מופרזת מעלה את הסיכון לאירוע מוחי חולף ולשבץ. ההמלצות למניעת הסיכון העודף הן בהקפדה על שתיית אלכוהול בכמות מדודה – עד שתי כוסות משקה אלכוהולי ליום לגבר ועד כוס אחת ליום לאישה.

 

גלולות למניעת הריון: מחקרים העלו כי גלולות הורמונאליות למניעת הריון כרוכות בסיכון מוגבר לשבץ, לרבות אירוע מוחי חולף, מאחר והן מעלות את הסיכון להיווצרות קרישי דם. לפי מחקר ישראלי שפורסם בדצמבר 2011 בכתב העת CMAJ, שימוש בגלולת מעלה ב-43% עד 65% את הסיכון לקרישי דם. בנוסף, מחקרים העלו כי לנשים עם מיגרנה שנוטלות גלולת למניעת הריון סיכון גבוה עד פי 8 להתפתחות קרישי דם מסוכנים ולאירוע מוחי. כיום ההמלצה לנשים עם היסטוריה משפחתית של שבץ או ריבוי גורמי סיכון לשבץ – להימנע מגלולות ולהשתמש באמצעים אחרים למניעת הריון.

 

איך ניתן למנוע אירוע מוחי חולף? (מניעה ראשונית)

 

המניעה הראשונית של אירוע מוחי חולף, כמו גם של שבץ איסכמי – כוללת אימוץ אורח חיים בריא, לרבות:

 

הפסקת עישון והימנעות מחשיפה לעישון פסיבי: עישון סיגריות הוכח כגורם סיכון לאירוע מוחי חולף ושבץ על רקע מנגנונים שונים להם נקשרו חומרים רעילים בסיגריה, לרבות עלייה בסיכון לקרישי דם, עלייה בלחץ הדם ועלייה בסיכון להצטברות שומנים בכלי הדם וטרשת עורקים. גמילה מעישון תורמת לא רק להורדת הסיכון לאירוע מוחי חולף, אלא גם מקטינה את הסיכון לאירוע חוזר/ שבץ – לאלו שכבר פיתחו אירוע מוחי חולף. במחקר אמריקאי מאוניברסיטת ייל, שפורסם בנובמבר 2017 בכתב העת Neurology, נמצא כי גמילה מעישון לאחר אירוע חולף או שבץ הקטינה ב-34% את הסיכון לאירוע חוזר במעקב שנמשך 4.8 שנים.

 

תזונה בריאה: מזונות לא בריאים נקשרו במחקרים לסיכון מוגבר לאירוע מוחי חולף, ובעיקר מזונות עתירי שומן רווי, שומן טראנס ומלח – אשר מעלה את הסיכון ליתר לחץ דם – גורם סיכון נוסף לשבץ. מחקרים העלו כי הפחתת מזונות מסוג זה תורמת למניעת אירוע מוחי חולף ושבץ. מחקרים מצאו כי גם צריכה מוגברת של פירות וירקות שמכילה נוגדי חמצון וויטמינים – תורמת בהגנה מפני אירוע מוחי חולף ושבץ.

 

פעילות גופנית סדירה: הקפדה על ביצוע פעילות גופנית באופן סדיר מהווה מרכיב חשוב בהרגלי אורח חיים בריא והוכחה גם כמונעת אירועים מוחיים חולפים וכן אירוע מוחי חוזר ושבץ.

 

איך מאבחנים שבץ מוחי חולף?

 

תשומת לב לתסמינים של אירוע מוחי חולף, הדומים כאמור לתסמיני שבץ איסכמי ופניה לטיפול רפואי – מהווים מרכיב הכרחי באבחון.

 

במידה ומופיעים תסמינים שמעלים חשד לאירוע מוחי חולף – יש לפנות מיידית לחדר מיון – להמשך אבחון. לפי נתוני רישום השבץ הלאומי במשרד הבריאות, נכון לשנת 2017, 39.9% מהנפגעים באירוע מוחי חולף מפונים לבית חולים באמצעות אמבולנס, וזאת על רקע החשש כי במידה ויתברר כי מדובר בחשש שווא, ופונה שבסוף אינו מאושפז – נדרש לשלם עבור הפינוי. פינוי באמצעות אמבולנס מעלה את הסיכויים לקבלת טיפולים לצמצום הפגיעה המוחית, אשר ניתן לתת למטופלים רק בחלון זמנים צר מהופעת התסמינים.

 

בתהליך האבחון של אירוע מוחי חולף מתבצעות בדיקות הדמיה במטרה לאמוד את הגורם להופעת האירוע מוחי החולף, להערכת הסיכון להופעת שבץ מוחי בהמשך ולצורך התאמת טיפול להפחתת הסיכונים לאירוע מוחי חולף חוזר ולשבץ.

 

ככלל, מומלץ לבצע הדמיה מוחית תוך 24 שעות מהופעת תסמיני האירוע החולף וכן הדמיה לא פולשנית של עורקי הצוואר.

 

אירוע מוחי חולף יאובחן רק כשבדיקת ההדמיה שוללת נזק קבוע לרקמות המוח.

 

תהליך האבחון עשוי לכלול את הבדיקות הבאות:

 

בדיקה רפואית: בדיקה שעשויה לכלול מדידת לחץ דם; בדיקה באמצעות סטטוסקופ לזיהוי רשרושים אופייניים לטרשת עורקים; בדיקת עיניים באמצעות אופתלמוסקופ לאיתור מבנים חריגים בכלי הדם הקטנים ברשתית שעשויים להעיד על הצטברות כולסטרול.

 

בדיקות דם: במהלך ההערכה בנוגע לגורם לאירוע המוחי ובניסיון להתאים טיפול להפחתת הסיכון לשבץ מוחי, לרוב נעשות גם בדיקות דם, בין השאר לרמות הסוכר בדם, כולסטרול ושומנים בדם והומוציסטאין. בדיקות דם גם נדרשות כדי לשלול מצבים עם תסמינים דומים שעשויים "לחקות" אירוע מוחי חולף, למשל היפוגליקמיה.

 

קרוטיד דופלר: בדיקת 'קרוטיד דופלר' הקרויה גם 'דופלקס עורקי צוואר' ו'סונר עורקי הצוואר', היא בדיקת אולטרה סאונד של עורקי התרדמה בצוואר שמאפשרת לאמוד את קוטרם של העורקים ואת מהירות זרימת הדם בעורקים. הבדיקה מאפשרת לזהות היצרויות, טרשת בעורקי התרדמה וקרישי דם.

 

סי.טי ראש: בדיקת סי.טי ראש היא בדיקת הדמיה המבוצעת לרוב לשלילה של דימום תוך גולגולתי. לעתים מבוצעת בדיקת סי.טי אנגיוגרפיה לכלי הדם, שבמהלכה מוזרק חומר ניגוד (לרוב יוד) לדם דרך ווריד פריפרי כדי לצפות בהדמיה בזרימת הדם במוח.

 

MRI מוח: בדיקת הדמיה מגנטית היא בדיקה מתקדמת יותר מבדיקת סי.טי ראש, שנחשבת למדויקת יותר ואף בטוחה יותר – מאחר והיא איננה כרוכה בקרינה. לעתים מבוצעת בדיקת MRI של כלי הדם, המכונה MRA (קיצור של Magnetic Resonance Angiography), שבמהלכה מוזרק חומר ניגוד (גדוליניום) לווריד פריפרי.

 

אקו-קרדיוגרפיה: בדיקת אקו-קרדיוגרפיה במסגרת אבחון של אירוע מוחי חולף נדרשת לעתים בדיקת אקו לב שמאפשרת לבחון את גודל חללי הלב ותפקוד מסתמי הלב, ולזהות מצבים ומבנים חריגים שעשויים להוות מקור לאירוע מוחי חולף ו/או שבץ. לעיתים מבוצע 'אקו לב תוך חזי' שבמהלכו התמונות מתקבלות בהנעת המתמר על בית החזה, ולעיתים 'אקו לב תוך וישטי' שבמהלכו מוחדרת צינורית גמישה עם מתמר בקצה דרך הוושט כדי לצפות מקרוב על מבנה הלב. שיטה זו מאפשרת לזהות מבנים חריגים שאינם ניתנים לאבחנה באקו לב רגיל.

 

הולטר אק"ג: נפגעים באירוע מוחי חולף מצוידים לעתים במכשיר חיצוני לצורך רישום מתמשך של הפעילות החשמלית של הלב בבדיקה המכונה 'הולטר לב', המבוצעת כבדיקה רציפה של אק"ג למשך 48-24 שעות, וזאת במטרה לזהות אי סדירויות בקצב הלב. במצבים של חשד גבוה למקור לבבי ישנה התוויה לניטור ממושך יותר.

 

איך ניתן למנוע אירוע מוחי לאחר אירוע מוחי חולף? (מניעה שניונית)

 

מניעה שניונית של אירוע מוחי חולף חוזר או שבץ מוחי, למטופלים שפיתחו אירוע מוחי חולף, כוללת מעבר לצעדים למניעה ראשונית גם התאמה של טיפול תרופתי שמרני.

 

נוגדי טסיות

 

נוגדי טסיות הן תרופות שמבקשות למנוע היווצרות קריש דם על ידי נטרול הפעלתן של טסיות הדם – מה שמונע היווצרות קרישי דם בכלי דם פגועים.

 

אספירין: לאלו שעברו אירוע מוחי חולף יומלץ מיד על נטילת אספירין לדילול הדם ולמניעת הסיכון לאירוע חוזר ו/או לשבץ איסכמי מלא.

 

קלופידוגרל (פלויקס): תרופה זו מיועדת למניעה שניונית של שבץ בעיקר לחולים עם התווית נגד או תופעות לוואי לאספירין – למשל חולים עם כיב קיבה (אולקוס), או במידה והטיפול באספירין נכשל במניעת שבץ חוזר, ויעילה בעיקר לחולים עם סיכון גבוה למחלות לב (לרבות חולי סוכרת ואנשים שאובחנו בעבר עם מחלות בכלי דם).

 

שילוב של אספירין וקלופידוגרל: במחקר גדול בשם POINT שממצאיו פורסמו במאי 2018 בכתב העת New England Journal of Medicine נמצא כי לאנשים שעברו אירוע מוחי קל או אירוע מוחי חולף (TIA) טיפול לטווח קצר המשלב אספירין ופלויקס יחד למשך שלושה שבועות מונע אירועים מוחיים חוזרים בטווח הקצר אם כי נצפתה עליה קלה בשיעורי הדמם.

 

דיפירידמול: התרופה דיפירידמול ניתנת כיום למניעה שניונית במקרים חריגים למטופלים שפיתחו תופעות לוואי לאספירין ופלויקס, או פיתחו אירוע מוחי חוזר תחת טיפול בתרופות אלה, לרוב בשילוב אספירין. כיום משווקת תרופה המכילה בכדור אחד אספירין ודיפירידמול בשחרור מושהה (אגרנוקס).

 

נוגדי קרישה

 

לעתים מותאם לאחר אירוע מוחי חולף טיפול בתרופות נוגדות קרישה בהזרקה, כשהתרופות בקבוצה הן הפרין לטווח הקצר ווורפרין (קומדין) לטווח הארוך.

 

נוגדי הקרישה החדשים הניתנים דרך הפה (DOACs) פרדקסה, אליקוויס וקסרלטו, ניתנים כיום רק לאלו שפיתחו אירוע מוחי חולף ואובחנו במקביל עם פרפור פרוזדורים.

 

על כל הדרכים למניעת אירוע מוחי חוזר

 

איך מטפלים בשבץ חולף?

 

במקרים בהם זוהה אירוע מוחי חולף – מטרות הטיפול העיקריות הן לתקן את החריגות שהובילה להתפתחות האירוע ולמנוע שבץ מוחי.

 

שבץ מוחי חולף דורש לרוב אשפוז בבית החולים, בין השאר לצורך ביצוע בדיקות אבחנתיות מקיפות וכדי לאמוד את הסיכון להתפתחות שבץ איסכמי.

 

לפי נתוני רישום השבץ הלאומי במשרד הבריאות, נכון לשנת 2017, משך האשפוז הממוצע לאנשים עם אירוע מוחי חולף עומד בישראל על 3.4 ימים, בהשוואה ל-8.9 ימים לנפגעי שבץ מוחי איסכמי, והתארך עם העלייה בגיל הנפגעים: 2.8 ימים לאלו שפיתחו אירוע מוחי חולף עד גיל 60, 3.3 ימים לנפגעים בגילי 79-60 ו-4 ימים לנפגעים בגילי 80 ומעלה.

 

תרופות

 

מעבר לטיפול התרופתי השמרני המותאם לאחר אירוע מוחי חולף למניעה שניונית של אירוע חוזר ו/או שבץ איסכמי, כיום אין טיפול תרופתי נוסף שמומלץ לאנשים עם אירוע מוחי חולף.
 

טיפולים פולשניים

 

במצבים מורכבים לאחר אירוע מוחי חולף, כשזוהה גורם סיכון פיזיולוגי משמעותי להתפתחות אירועים חוזרים ו/או שבץ איסכמי – לעתים יומלץ על טיפולים פולשניים ובכללם ניתוחים.

 

אנדרטרקטומיה: ניתוח לפתיחת היצרויות וחסימות בעורקי התרדמה, שמיועד למי שכבר עברו אירוע מוחי חולף ומאובחנים בהמשך בבדיקות ההדמיה של כלי הדם בצוואר עם היצרות תסמינית משמעותית בעורק התרדמה הפנימי. במהלך הניתוח המבוצע בהרדמה כללית, המנתח מקלף את המשקעים בעורק דרך חתך ניתוחי בצוואר. הניתוח כרוך באשפוז של כ-3 ימים, ואמנם כרוך בסיכונים סביב הניתוח כן קיים סיכון לחסימה חוזרת של עורק תרדמה, אולם לרוב המטופלים הניתוח יעיל בפתיחת עורק התרדמה לשארית חייהם.

 

פתיחה של עורק התרדמה באמצעות תומכן: האפשרות השנייה לטיפול במקרה של זיהוי היצרות תסמינית בעורק התרדמה הפנימי לאחר אירוע מוחי חולף היא טיפול פולשני בגישה צנתורית ולא כירורגית, הכולל החדרת תומכן (סטנט) למקטע המוצר. הפעולה מבוצעת לרוב בהרדמה מקומית, תוך החדרת צנתר דרך היד/ עורק המפשעה ותחת הזרקת חומר ניגוד ושיקוף רנטגן לזיהוי האזור המוצר בעורק התרדמה, והיא לרוב כרוכה באשפוז ללילה אחד.

 

ההחלטה לגבי סוג הטיפול הפולשני שיבוצע – צנתור או ניתוח – מתקבלת באופן פרטני לכל מטופל, בהתאם לגיל, דרגת סיכון לאירוע חולף חוזר ושבץ מוחי ומחלות רקע.

 

 

*פרופ' איתן אוריאל הוא מנהל המערך הנוירולוגי במרכז הרפואי רבין ופרופ' חבר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב

 

עדכון אחרון: מארס 2020

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: