אני מרגישה פשוט רע
אין לי יום כמעט בלי התקפי חרדה , אבל התרגלתי וזה בסדר מבחינתי ,
ועכשיו המקום שאני מטופלת בו בגלל
עוד...
אני מרגישה פשוט רע
אין לי יום כמעט בלי התקפי חרדה , אבל התרגלתי וזה בסדר מבחינתי ,
ועכשיו המקום שאני מטופלת בו בגלל
עוד...
האם היא תעזור לי למצבי דיכאון חרדה ואי שקט נפשי ולישון טוב בלילה
האם היא עוזרת לדיכאון חרדה ואי שקט ונותנת לישון טוב בלילה
אחרי שנה וחצי אני הייתי השבוע בבית ליום אחד היה לאחותי בת מצווה והסכימו לי לבוא וואי חברים אני מישום מה היה לי כייף אבל רע לי אני בסערת רגשות חמורה לא מצליחה להירגע תעזרו לי קריטי
ויש לי מחשבות אובדניות אני מרגישה חרא אוף אני ממש צריכה עידוד וואי אורית אולי תתתני לי טיפים להרגעה אני ממש חייבת או שאת מכירה מישהי שעושה מדיטציות טובות אני חייבת דחוף
היי אני יורי אני חדש כאן (בן 16) אני פוגע בעצמי כבר 3 שנים ולא בא לי להגיע ל17 (:
אז אני חולה סרטן לשעבר גיליתי היום דסטודנטית שאיתי בקורס התאבדה, ידידה חולת סרטן התחלתי עם מישהי שנתנה לי את המספר שלה אבל חבר אומר שזה בטח והיא אמרה שהיא לא מתקשרת בוואצאפ אז חבר אומר שהיא מסננת אותי, ראיתי באוניברסיטה מישהי שיצאתי אתה התאהבתי ממש ואז שברה לי את הלב. אין לי מושג כבר מה לעשות
חבר יקר, אני לגמרי מבינה את המצוקה שאתה נמצא בה. נראה כאילו כל הדברים מסביבך קורסים ו/ לא מסתדרים כמו שהיית רוצה.
נפרק אותם אחד לאחד :
הסטודנטית שהתאבדה - זה אירוע מטלטל מעיקר שאתה מרגיש קרבה אליה מעצם העובדה ששניכם התגברתם על מחלה קשה. יחד עם זאת לא בטוח שהמחלה קשורה לאובדנות. לפעמים אנשים מתאבדים ברגע של מצוקה או מתוך רצון לפתור סבל קיים - כמעט כולם שניצלו שמחים על כך ולא היו רוצים לאבד את חייהם.
יחד עם זאת כמו שכתבתי לך אובדנות זה אירוע שנוגע בנימי הנפש ומטלטל לחלוטין ולכן כדאי לפנות לאיש מקצוע שיעזור לך לעבד את הדברים.
בנוגע לבחור
יש לי דפיקות לב מהירות ואני לא מצליחה לאכול הרבה,אני ובעלי חווים משבר בנישואים,אני חושדת שהוא בגד בי בטיול האחרון שהוא היה בתאילנד אני ראיתי כל מיני הודעות תרגומים מתאילנדית מעברית לתאילנדית שנשלחו כאילו לבנות שם שהוא התכתב איתם בוואטסאפ כשהוא חזר לארץ הכל היה על פניו נראה בסדר ודיברנו על הדברים והכל אמרתי לו גם את החשדות שלי והוא הכחיש לחלוטין אבל תפסתי כל מיני התכתבויות אפילו שהוא הסתיר אותם והראה כאילו זה לא נכון אנחנו עושים שיחות על גבי שיחות הוא אמר שהוא רוצה כאילו להרים את הנישואים שלנו בעבר היה לנו כמה שנים לא טובות כי אני לא ר
הי יקרה, אני לגמרי מבינה את המצוקה שלך. לא נעים ( בלשון המעטה ) לקום בוקר אחד ולגלות שמה חשבת על בן זוגך ואיך שראית את המציאות עד עכשיו היא שונה. יחד עם זאת אני רוצה להציע לך נקודת מבט אחרת.
אני חושבת ששניכם : גם את אבל גם בן זוגך מרגישים מרומים בתוך הזוגיות .
הוא הרגיש מרומה כי לא חשב שחיי הנישואין שלו יכללו חיי אישות מעטים ולא חשב שאשתו לא תתייחס למצוקה שלו. יכול להיות שההתכתבויות שלו כעת הן דרך מודעת או לא מודעת ״להעיר״ אותך מהאדישות כביכול שהוא חווה ממך.
ועדיין נראה שמערכת היחסים בינכם חשובה מאוד גם לא וגם לך. אולי זאת ההזדמנות
חייל התגייסתי לפני שלושה וחצי חודשים למשמר הגבול ברצון גבוהה להיות לוחם ולתרום למדינה גיליתי התקפי חרדה קשים שלא היו לי מעולם רעידות בגוף קושי רב להירדם וקושי בנשימה חוסר תיאבון ירידה של 18 קילו, היום היה לי פסיכיאטר צבאי הוא הציע לי להשתחרר אבל לא ידעתי איך לומר לו שאני רוצה להשתחרר כי אני מפחד לאכזב את ההורים שלי אני כבר לא יודע מה לעשות כבר
הי קראתי את מה שכתבת
וסורי לפני הכל ואחרי הכל הבריאות שלך חשובה
ואם זה פוגע בה לא משנה מה כדאי לך לעזוב לפחות את התפקיד הספציפי או את מה שגורם לך להתקפים
אתה לא יכול לבקש לעבור למקום אחר?
זה מטורף מה שאתה אומר כאילו אל תתן לזה להמשיך
בהצלחה 💪.
וואוו. מאתגר ולא פשוט בכלל.
תקשיב, החיים שלך כ"כ חשובים. והתפקיד שלך עכשיו זה לדאוג לעצמך, לבריאות הנפשית שלך.
הפחד לאכזב את ההורים מאוד מובן, מאוד. אבל אני חושבת שהם הרבה יותר ירצו שהבן שלהם ירגיש טוב מאשר לדעת באיזה מצב אתה נמצא וכמה אתה מרגיש גרוע. מה אתה אומר?
אולי אם מישהו יעזור לך להבין מה עובר עליך, באיזה צורה לבוא להורים שלך, זה קצת יותר יתן לך כוחות לעשות את הצעד הזה.
תודה על התגובה
לא מזמן ירדתי מלוחמה לגוב (תפקיד חרא) קיבלתי יומיות מקב״ן (חשבתי שזה יעזור לי אבל הציבו אותי בבסיס שעתיים נסיעה ממני ועוד צריך לחזור את זה כל יום וזה שוחק אותי אני כבר לא יודע מה לעושת
עילאי יקר, כואב לקרוא את מה שכתבת. כמה סבל וכמה מצוקה רגשית.... אני מבינה את הדילמה, מצד אחד הסבל הוא גדול וקשה ומצד שני הפחד משחרור גם הוא אמיתי ומצמית. מי אני עבור עצמי ועבור ההורים שלי אהיה אם אשתחרר מהצבא?, מה יגידו?, מה ההורים ירגישו? איך אני ארגיש ביחס למה שהם מרגישים?. בעיקר אני מרגישה שאתה מאוד לבד כל המסע הזה. מה דעתך, לפני שאתה לוקח החלטה לערב את ההורים במה שעובר עלייך ובמה שאתה מרגיש?, האם זה אפשרי? בנוסף, אולי כדאי לפנות לסיוע נפשי כדי שיעזרו לך להפחית את החרדה ולקחת החלטה שקולה. בשלב הזה אני מציעה לך לבקש מן המפקד שלך חופ
תודה ששיתפת. זה נשמע כואב. תדאג לצרכים שלך הוריך רוצים בטובתך. אולי מעבר לתפקיד אחר או שחרור מהצבא.
עילאי יקר, מה קורה איתך עכשיו?
מרגישה כמו צער בעלי חיים :) כל כך הרבה תרופות כבר ניסו עלי. טרם הטבה במצבי אני מרגישה בדידות עצומה.
סאן יקרה, אוייש.... מגיע לך חיבוק גדול. זה באמת מייאש לחוות דיכאון שמנטרל אותך ואין לדעת באיזה נקודה הוא יסתיים. מצד שני יש לי ניסיון רב במאניה דפרסיה ואני כאן כדי להזכיר לך שזה עובר... כן, כן, באיזה שלב ובסיוע איזה שתרופה שלא תהייה לאט לאט תרגישי שאת שוב נושמת. האם את גם מטופלת רגשית?
אני רוצה להתאבד
נויה יקרה, אני מבינה את הרצון. לפעמים החיים נראים לנו קשים ושחורים כמו מנהרה ארוכה בלי אוויר ובלי קרן אור שתסמן לנו שאפשר לצאת ממנה. ספרי מה קורה לך? , מאיפה בא הרצון הזה? איזה סבל את רוצה להפסיק?
לאחרונה אני מרגישה ריקנות כזאת מעצבנת, כאילו אני לא מרגישה כלום, אני עובדת משרה מלאה מחכה שהעבודה תיגמר ואז חוזרת הביתה למיטה ולסרטונים בטלפון ומחכה לשבת ואז בשבת אני משתגעת מהשעמום ואין לי סבלנות לקרוא שום דבר אז אני מחכה ששבת תיגמר אבל בעצם אני לא רוצה שתיגמר כי אז יגיע יום ראשון ואחזור לעבודה שאני גם רק רוצה שתיגמר
ותכלס החלק הכי טוב בשבוע זה השינה ואולי גם האוכל.
אפשר לקרוא לזה דיכאון אבל בתכלס זה פשוט חוסר מוטיבציה ועצלנות. הייתי בדיכאון ובדיכאון לפחות קצת כאב לי והרגשתי משהו ועכשיו אני רק מחכה שהזמן יעבור ואולי כבר עדיף להרגיש כאב
הי מזדהה נשמע שאת בסוג של ניתוק מרגשות
גם לי היו תקופות כאלה,ממש ממש מזדהה, וגם היה לי הרבה פחד מלנסות לעשות משהו שכן ימלא אותי או יעשה לי טוב... אבל לאט לאט זה השתנה, צריך הרבה חמלה ואהבה לעצמינו בתקופות של הריקנות.
הי יקרה, החברים המקסימים של הקהילה כתבו לך כאן כמה אפשרויות. מתוך מה שכתבת עולים הרבה דברים והייתי שמחה שתכתבי לי כמה זמן את מרגישה ככה?, האם היו תקופות שהרגשת אחרת? תחושה של ריקנות וקשי במוטיבציה לפעמים הם כן סוג של דיכאון... לא כזה עם כאב נוראי אבל כזה שמוציא את הטעם (תרתי משמע מהחיים). אני לא מאמינה בחוסר מוטיבציה וריקנות - אילו מצבים שמגיעים על רקע משהו - יכול הליות שזאת שחיקה?, שמהו בתוך הנפש שלך מבקש להרגיש/לחוות משהו אחר ומאידך אין לך כוחות או ידיעה ברורה איפה להתחיל את השינוי?