קהילת דיכאון וחרדה בכמוני הנה קהילה תומכת למתמודדים עם חרדה ודיכאון. כאן תוכלו להיעזר בקהילת עמיתים חמה ותומכת, ולספר על הקשיים הרגשיים והפיזיים בחיי היומיום, על הטיפול התרופתי וההתנהגותי ותופעותיו, וגם על ההתקדמות ועל הרגעים החיוביים שבדרך. בנוסף תוכלו להתייעץ עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים מומחים, לקבל טיפים ותמיכה במהלך הדרך.
היי, יש בחור שאנחנו ביחסים טובים ואפילו מבררים את הנושא הזוגי.
הייתה בנינו סיטואציה לא נעימה, אני נפרדתי לשלום, הוא התנצל, אני ירדתי עליו ואח"כ ביקשתי קצת שקט ומרחב (בהודעה).
עברו שבועיים, ניסיתי להתקשר אליו, ימים שונים, בשעות שונות. שעות שבעבר דיברנו בהם ואני יודעת שהן נוחות לו.
אני מרגישה דחויה.
אני מרגישה כאב וגעגוע.
אני מרגישה תלויה בחוסר וודאות.
הוא ראה אותי, אני ראיתי אותו..
השקעתי בקשר הזה ועכשיו מה יהיה סופו?
החוסר תגובה שלו זה לא? זהו? להתחיל את תהליך האבל והפרידה?
אני מדברת על זה בטיפול, שעה בשבוע זה לא מספיק .
היי, אני בת 39 עברתי לעיר אחרת מהמרכז לצפון לפני שנה וחצי. אני סובלת מחרדות ודיכאון כבר 20 שנה בערך.. אני בהליך של חדלות פרעון כי לא הצלחתי לעבוד מאז שעברתי לכאן אז המשכתי לקחת הלוואות כדי לשרוד. אמא שלי נפטרה לפני חודשיים ואני פשוט לא מצליחה להקים את עצמי.. אני מסתגרת בדירה וכל יום אומרת לעצמי שהיום אלך למצוא משהו וכל יום אני פשוט לא מסוגלת.. אין לי כסף לשכירות או לאוכל וכבר ניסיתי לדבר עם עובדת סוציאלית של הקופה והיא שמה אותי ברשימת המתנה לפסיכולוג וגם הייתי אצל פסיכיאטר חדש כי רצתה שאקבל הבטחת הכנסה אבל ביטוח לאומי לא מסתפקים במסמך
אני מזריקה ארבעה וחצי חודשים. באופן רגיל סובלת מדיסתימיה ומרגישה שהזריקה למרות המינון האפסי שאני לוקחת ממש גורמת לירידה במצב הרוח. שוקלת להפסיק אותה ולהתנתח בניתוח בריאטרי אבל חוששת שזה יחמיר את הדכאון עוד יותר. מה יותר גרוע כשמתמודדים עם דכאון?תודה רבה
חייל התגייסתי לפני שלושה וחצי חודשים למשמר הגבול ברצון גבוהה להיות לוחם ולתרום למדינה גיליתי התקפי חרדה קשים שלא היו לי מעולם רעידות בגוף קושי רב להירדם וקושי בנשימה חוסר תיאבון ירידה של 18 קילו, היום היה לי פסיכיאטר צבאי הוא הציע לי להשתחרר אבל לא ידעתי איך לומר לו שאני רוצה להשתחרר כי אני מפחד לאכזב את ההורים שלי אני כבר לא יודע מה לעשות כבר
יש ימים שאני חייבת תוספת, כמו sos רק לא ממכר ולא מרדים.
אני לא רואה פסיכיאטר בתדירות סדירה כי הפסיכיאטרים במרפאה מתחלפים בתדירות גבוהה, לכן אני לא רוצה לעשות שינוי תרופתי ורק מחפשת תוספת (כמובן שאדבר על זה עם רטפא משפחה).
אני בת 62 בפנסיה מוקדמת, לא מרגישה משמעות .. כל היום בדידות ועצבות. לא רוצה לטןס לחול. עצוב לי שלבן דלי ובת זוגו אין ילדים..אולי אל הורים מבחירה..לא משתפים למה.
כשהיתה מלחמה ואזעקות ואולפנים פתוחים נתן לי מרץ..ארגנתי את הממד, עשיתי משלוחים .לא הרגשתי דכדוך או עצבות.. היה לי ענין .איך שנגמר שוב ההרגשה הרעה . המלחמה נותנת לי לגיטימציה להיןת בשקט בבית וכך גם בסגרי הקורונה היתי הכי מבסוטית. אני יכולה גם ככה להיות בשקט..אך הגורמים החיצונים..נותנים לי לגיטימציה להיות במצבי..בלי לשאול...אולי תלכי לחוג...אולי תלמדי משהו.. אני לא בן אדם של הת
- 0
- שתפו
דווחו