כבר חצי שנה שאני ככה. חושך נוראי. ואני רק בת 18. זה נגמר מתישהו? אני צריכה עידוד אנשים
דיכאון וחרדה
קהילת דיכאון וחרדה בכמוני הנה קהילה תומכת למתמודדים עם חרדה ודיכאון. כאן תוכלו להיעזר בקהילת עמיתים חמה ותומכת, ולספר על הקשיים הרגשיים והפיזיים בחיי היומיום, על הטיפול התרופתי וההתנהגותי ותופעותיו, וגם על ההתקדמות ועל הרגעים החיוביים שבדרך. בנוסף תוכלו להתייעץ עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים מומחים, לקבל טיפים ותמיכה במהלך הדרך.
אני רוצה למות כבר , כדורים לא עוזר כי הם לא מספיק חזקים
כמובן שזה לא יקרה היום
אני מתכננת את זה תקופה לצערי הפעמים הקודמות לא צלחו
אני עברתי תאונת דרכים קשה באופנוע ועברתי ניתוח גדול בגב ועוד מלא דברים קטנים כמו עצם בריח שבורה ודימום מוחי בהתחלה שאישפזו אותי התעוררתי אחרי שבועיים בערך בבית חולים, ומאז עברו כמעט שלושה חודשים ואני עכשיו חי בדירה שרוצים לפנות אותי ממנה עם אמא שלי שהיא מבוגרת מאוד ומטפלת בי כי אני לא יכול לזוז
והכול נהרס לי בחיים הייתי בחור חזק שמתאמן כמעט כול יום הייתי עובד בתור שליח ועושה כסף טוב הייה לי בתחושה שלי הכול ועכשיו אני ירדתי בערך 15 קילו מאז התאונה כי אני לא זז ואין לי פרנסה יותר , ואני אומנם לפני גיל 30 ואולי יש לי עוד חיים לפניי א
מדריכים בנושא
אני שוב כאן למטה. נפתחה הדלת לחריץ קטנטן, וזה בעט בה כאילו היא עשויה מנייר והתפרץ פנימה. מצאתי את עצמי נופלת כמו בבאנג'י אבל בלי החבל. ואין לבור הזה תחתית. אפשר להישאב ולהישאב ולשקוע עוד ועוד. אני מכירה את זה. זו ממש לא הפעם הראשונה. אבל משום מה אני תמיד שוכחת שהיה לרגע אחרת, לא מאמינה שיכול להיות אחרת. ויש לי מיליון תירוצים והסברים לזה שגם אם פעם היה רגע כזה טוב, הוא לא יחזור יותר בחיים. אני כותבת את זה ומבינה את האבסורד אבל זה לא מונע ממני להרגיש את זה בכל הגוף, לחשוב את זה בלופ שלא נגמר. זה קול מאוד משכנע וגם מאוד עוצמתי. מאוד מאוד
אני רוצה להתאבד. לטובת עצמי ולטובת התא המשפחתי המצומצם שלי אני רוצה להציל את עצמי מזה
-
1 תגובה
תוכן זה הוסר על-ידי כותב הפוסט
-
1 תגובה
תוכן זה הוסר על-ידי כותב הפוסט
-
1 תגובה
חדשות בנושא
החלטתי שזהו אני יעשה תוכניות אחרונות כמובן שזה לא יקרה היום
אבל אני לא יכולה לשאת יותר את הכאב והסבל
כואב לי ברמות זה פשוט בלתי נסבל
הלוואי לא הייתי נולדת לעולם הזה
-
9 תגובות
-
-
שלום לכולם,
אני עומד להתחיל טיפול ב-ECT ורציתי לשמוע מניסיון של אנשים שעברו את התהליך.
כמה שאלות:
- אחרי כמה טיפולים התחלתם להרגיש שינוי?
- האם השיפור היה הדרגתי או שהרגשתם שינוי משמעותי בבת אחת?
- למי שסבל גם מבעיות קוגניטיביות (מחשבות חודרניות, הצפה של מחשבות, קושי להתרכז, עומס מנטלי) – האם זה השתפר יחד עם המצב הרגשי או בקצב שונה?
- האם היו תופעות לוואי קוגניטיביות במהלך הסדרה, ואם כן האם הן חלפו?
- איך הרגשתם בין הטיפולים עצמם?
- מה הייתם רוצים לדעת לפני שהתחלתם ECT?
- למה כדאי לצפות במהלך סדרה של כ-12 טיפולים?
אשמח לשמוע גם סיפורים חיוביים וגם חוויות פחו
יש תרופות טבעיות שמותר לשלב עם צ'יפרלקס?
יש ימים שאני חייבת תוספת, כמו sos רק לא ממכר ולא מרדים.
אני לא רואה פסיכיאטר בתדירות סדירה כי הפסיכיאטרים במרפאה מתחלפים בתדירות גבוהה, לכן אני לא רוצה לעשות שינוי תרופתי ורק מחפשת תוספת (כמובן שאדבר על זה עם רטפא משפחה).
אני בת 62 בפנסיה מוקדמת, לא מרגישה משמעות .. כל היום בדידות ועצבות. לא רוצה לטןס לחול. עצוב לי שלבן דלי ובת זוגו אין ילדים..אולי אל הורים מבחירה..לא משתפים למה.
כשהיתה מלחמה ואזעקות ואולפנים פתוחים נתן לי מרץ..ארגנתי את הממד, עשיתי משלוחים .לא הרגשתי דכדוך או עצבות.. היה לי ענין .איך שנגמר שוב ההרגשה הרעה . המלחמה נותנת לי לגיטימציה להיןת בשקט בבית וכך גם בסגרי הקורונה היתי הכי מבסוטית. אני יכולה גם ככה להיות בשקט..אך הגורמים החיצונים..נותנים לי לגיטימציה להיות במצבי..בלי לשאול...אולי תלכי לחוג...אולי תלמדי משהו.. אני לא בן אדם של הת
בלוגים בנושא
