נפגעתי מינית ונפשית על ידי בעלה של אחותי במשך 9 שנים, אני כבר שנה לא שם, גידלתי את הילדה שלהם מהיום שנולדה שבעצם התחילה כל האונס, ועד לפני שנה שהצלחתי לברוח מהבית שלהם, אני מרגישה שאין לי למה לחיות אני מתגעגעת לילדה מאוד אני לא מצליחה להתאושש מזה
דיכאון וחרדה
קהילת דיכאון וחרדה בכמוני הנה קהילה תומכת למתמודדים עם חרדה ודיכאון. כאן תוכלו להיעזר בקהילת עמיתים חמה ותומכת, ולספר על הקשיים הרגשיים והפיזיים בחיי היומיום, על הטיפול התרופתי וההתנהגותי ותופעותיו, וגם על ההתקדמות ועל הרגעים החיוביים שבדרך. בנוסף תוכלו להתייעץ עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים מומחים, לקבל טיפים ותמיכה במהלך הדרך.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני אחרי תאונת דרכים קשה , ששינתה לי הכול , איבדתי המון דברים שמילאו אותי יום יום, אם זה התעסוקה ולהתפרנס בכבוד , הייתי בכושר ממש טוב , והייתי רוכב על אופנועים המון שנים עד שקרתה התאונה , ואני מרגיש שאיבדתי את מי שאני , שאני לא מזהה את החיים, ובין כול הסבל הפיזי לנפשי מה שקשה מאוד זה שאין לי עם מי לדבר כמעט , אין לי ממש משפחה , וחברים גם לא ממש בגלל שיש לי פוסט טראומה עקב דברים שעברתי בילדות עוד מלפני התאונה חייתי דיי בודד , אבל בגלל העבודה בתור שליח, ולפעמים הייתי במערכות יחסית , אז כן הייה לי משהו , ומאז התאונה אני גם לא עובד וגם ל
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני עברתי תאונת דרכים קשה באופנוע ועברתי ניתוח גדול בגב ועוד מלא דברים קטנים כמו עצם בריח שבורה ודימום מוחי בהתחלה שאישפזו אותי התעוררתי אחרי שבועיים בערך בבית חולים, ומאז עברו כמעט שלושה חודשים ואני עכשיו חי בדירה שרוצים לפנות אותי ממנה עם אמא שלי שהיא מבוגרת מאוד ומטפלת בי כי אני לא יכול לזוז
והכול נהרס לי בחיים הייתי בחור חזק שמתאמן כמעט כול יום הייתי עובד בתור שליח ועושה כסף טוב הייה לי בתחושה שלי הכול ועכשיו אני ירדתי בערך 15 קילו מאז התאונה כי אני לא זז ואין לי פרנסה יותר , ואני אומנם לפני גיל 30 ואולי יש לי עוד חיים לפניי א
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמוליקר, חיבוק גדול. אין לך מושג כמה אני מבינה אותך!!!, גם אני שורדת תאונת דרכים קשה ומכירה את כל קשת התחושות שאתה עובר.
נחשבתי אז לאחת הפצועות הקשות ביותר וזה קרה לא בארץ כך שהכל עברתי בחול.
היום אני עובדת בארבע עבודות ופעילה כמו טורבו - אז יש תקווה אבל זה לוקח זמן ומשאבים.
כמה עצות :
כדאי להגיע לשיקום , בשיבא יש אחד מצוין וגם לקבל סיוע פסיכולוגי.
ייתכן שכדאי לשקול גם טיפול תרופתי נוגד דיכאון וחרדה כי בשלב הזה של חייך אתה חייב לגייס כל מה שיש בך לטובת שיקום וזה בהחלט תהליך מאתגר פיזית ונפשית.
בדוק מהיכן אתה יכול לקבל סיוע כלכלי : ביטוח ל
E חבר קהילה · לפני 9 שעותמעריך את התמיכה במיוחד כשאת יודעת איך זה , ולצערי הרב כשהייתי מאושפז הייה לי מקרה ששמרו עליי כוח עזר והתנהגתי בגלל כנראה נזק מוחי ועוד כי הייתי תחת השפעת תרופות בצורה לא הכי נעימה ויצא שאחד מחברי הצוות פשוט הרביץ לי עם אגרופים לפנים, ואחר כך שיקר שניסיתי לפגוע בעצמי ושיט כזה , ורצו לקחת אותי לגהה ובגלל שלא הסכמתי לאשפוז קראו לאמא שלי ופשוט שיחררו אותי מהבית חולים, ולא נכנסתי לשיקום מה שדפק מאוד את ההחלמה שלי ובגלל זה אני במצב קשה פיזית עכשיו ..
וביטוח לאומי וכול זה זה המון בירוקרטיה וצריך עוד לעבור ועדות רפואיות בשביל לקבל קצבה ,
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.מתמודדים עם קושי של בריחת צואה ושתן ללא שליטה
ניסיתי פעמים להתאבד אך לא הצליח חתחתי ורידים.
אך מה שצריך אותי זה שאני משאיר ילד בן 3 עם צרכים מיוחדים. ואני לא פייר כלפיו.
אין לי חשק וכוח לכלום.
הוא היחד שמחזיק אותי.
שותה ציפרלקס 20 בבוקר
ובערב סרוקוואל 300
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.שלום רב
ברצוני לדעת האם ניתן לפצל את הויפאקס xr 150 מג ל 75 מג, אחד בבוקר ואחד בערב ,כי כשאני לוקחת את זה ככדור אחד זה גורם לי ללחץ בראש ומשבש לי את התפקוד
תודה
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולגל יקרה, התופעות שאת מתארת אכן נפוצות עם תחילת הטיפול אבל בד״כ מתמתנות עד נעלמות עם הזמן.
אינני פסיכיאטרית ולכן כדאי שתתייעצי עם הרופא המטפל. למיטב ידיעתי אין לחתוך, לכתוש או לעשות שום שינוי בכדור עצמו מאחר ומדובר בתרופה שמתפרקת לאורך זמן בגוף.
לגבי כדור של 75 בבוקר וכדור של 75 בערב גם זה משנה את אופן הריכוז של התרופה בדם לאורך השעות ולכן חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל כדי שייעשה עבורך את התכנון הטוב ביותר. מה דעתך ?
-
מאחר וזה לא כדור שרק התחלתי ליטול אלא קורה לי דוקא לאחר תקופה שאני לוקחת אני אתייעץ עם הפסיכיאטר שלי לגבי הפיצול של הכדור תודה רבה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני רוצה להתאבד. לטובת עצמי ולטובת התא המשפחתי המצומצם שלי אני רוצה להציל את עצמי מזה
-
למה? מה יש? אני עשיתי מעשה לטובת המשפחה שלי, לטובתי האישית ובסופו של דבר הגעתי לסכנת חיים, בנס לא נשארתי עם נכות פיזית לצמיתות, לא רוצה לחשוב איך הנפש שלי הייתה שורדת אם היו צריכים לטפל בי פיזית. מדובר במעשה שהוא פוגעני עבור עצמך ועבור הסביבה. תחשוב מה יקרה אם לא תצליח ותישאר תלוי בין חיים למוות? זה יהיה עוד יותר גרוע... מציעה לך לספר לנו מה יושב עלייך ויחד נמצא את הדרך. זה קשה, אני יודעת, זה סיוט, הייתי בטיפול נמרץ אתה לא רוצה לצאת עם טראומה נוספת כמו שלי. יש טיפולים טובים היום, יש חיים טובים היום למתמודדים. כדאי לך לנסות להיעזר בנ -
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמוליקר, אני מבינה את המחשבות האובדניות. הדבר הכי קשה למי שנתון במצוקה נפשית זאת המחשבה שהוא עול אחרים.
התאבדות נראית כמו מוצא מכובד ולגיטימי להעלים את הכאב ולחסוך כאב לכולם .
האם זה כך ?!, לא ממש לא !!!!.
התאבדות בסוף היא מעשה אגואיסטי מאחר והסביבה שלך , המשפחה שלך לעולם תישא לא רק כאב בלתי נסבל אלא גם תחושת אשמה מיוסרת.
איך אני יודעת ? כי במסגרת מקצועי תמכתי במשפחות ששרדו אובדנות והן לעולם לא הרגישו שהקרוב שלהם שהרג את עצמו הקל עליהם. נהפוך הוא הכאב, הכעס והצער תפסו מקום כבד מנשוא.
אז מציעה שתעשה כל מה שבאפשרותך כדי לצאת מהמצב : טי
-
Dina-2 מאמינה בדברים, חברותית בת 12 ואוהבת לרקודחבר קהילה · לפני 16 שעותהיי, אל תעשה את זה לטובת אנשים שאתה אוהב, זה מה שעזר לי לצאת ממצב דומה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.כבר חצי שנה שאני ככה. חושך נוראי. ואני רק בת 18. זה נגמר מתישהו? אני צריכה עידוד אנשים
-
מ מתמודדת עם... הפרעת אכילה- אנורקסיה מטהרת. פגיעה עצמית. דיכאון. מנסה לעזור לעצמי כדי ליצור לעצמי עתיד טוב כמו שתמיד חלמתי...חבר קהילה · 19.6.2026הכל בר שינוי.
צריך רק לעשות את הצעד הראשון, יש לך מישהו שאת יכולה לשתף אותו?
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולחיה יקרה, את מתארת תחושה קשה ונמשכת. האם את יודעת בעקבות מה ?! . כאשר תחושה ככ קשה מלווה אותך כבר מספר חודשים כדאי מאוד לפנות לטיפול . וכן, זה עובר ועובר כך שכשתחזרי לעצמך יהיה לך אפילו קשה להבין למה הרגשת ככה.... אז יש תקווה והרבה אבל לשם כך חשוב שתהיי מטופלת על מנת לקבל מקום לעבד את התחושה הזאת וכלים להתמודד איתה.
האם את יודעת בעקבות מה הופיעו התחושות הללו ?
-
Dina-2 מאמינה בדברים, חברותית בת 12 ואוהבת לרקודחבר קהילה · לפני 16 שעותהיי, אומרים שזה נגמר לי עוזר למצוא משהו/ מישהו להאחז בו אולי תנסי למצוא גם משהו כזה שיתן לך מוטיבציה לקום בבוקר
-
היי חיה, בטח שאפשרי לסיים עם הדיכאון הזה, רק בשביל זה את חייבת ללכת לטיפול רגשי פסיכולוגי עמוק ולטפל בשורש הבעיה שלך, רק כך זה יעבור לטווח הארוך והרחוק ואפילו גם לתמיד, וחשוב מאוד שתמצאי מטפל/ת שיהיה לך נוח לדבר ולשתף וכימייה טובה, כך תוכלו לעשות עבודה נהדרת ביחד,(עדיפות לקליני ועם ניסיון טיפולי טוב) בהצלחה לך ואת לגמרי יכולה 💪🙌🤗
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני בת 62 בפנסיה מוקדמת, לא מרגישה משמעות .. כל היום בדידות ועצבות. לא רוצה לטןס לחול. עצוב לי שלבן דלי ובת זוגו אין ילדים..אולי אל הורים מבחירה..לא משתפים למה.
כשהיתה מלחמה ואזעקות ואולפנים פתוחים נתן לי מרץ..ארגנתי את הממד, עשיתי משלוחים .לא הרגשתי דכדוך או עצבות.. היה לי ענין .איך שנגמר שוב ההרגשה הרעה . המלחמה נותנת לי לגיטימציה להיןת בשקט בבית וכך גם בסגרי הקורונה היתי הכי מבסוטית. אני יכולה גם ככה להיות בשקט..אך הגורמים החיצונים..נותנים לי לגיטימציה להיות במצבי..בלי לשאול...אולי תלכי לחוג...אולי תלמדי משהו.. אני לא בן אדם של הת
-
היי מה שאני מתכננת לפנסיה הקרובה זה לעשות יותר ספורט ותנועה. אם את הולכת למרכז נופש, או סטודיו שיש שם אנשים קבועים, אפילו ללכת לעשות פעילות באמצעות האפליקציות של קופת חולים. -
Dina-2 מאמינה בדברים, חברותית בת 12 ואוהבת לרקודחבר קהילה · לפני 16 שעותהיי, אולי תנסי למצוא תחביב/ משהו שרצית לעשות בעבר ולא יצא לך או אולי למצוא משהו בסיגנון התנדבות או תרומה לקהילה או משהו כזה.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אני רוצה למות כבר , כדורים לא עוזר כי הם לא מספיק חזקים
כמובן שזה לא יקרה היום
אני מתכננת את זה תקופה לצערי הפעמים הקודמות לא צלחו
-
אני איתך את מוזמנת הכי בעולם לשתף. אל תגאגי אחותי היקרה בסוף יהיה לך הכי טוב בעולם.
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולהי יקרה, כשטיפול תרופתי לא מסייע מספיק ישנן אופציות אחרות ויעילות. יש קסדה לגרוי מגנטי, יש טיפול בקטמין ועוד.
חשוב להגיע לפסיכיאטר או למרכז שמתמחה בדיכאון עמיד.
האם ניסית?
תמיד יש תקווה ואנשים יוצאים מהמצבים הקשים ביותר רק צריך למצוא את הטיפול המתאים ....
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
מ מתמודדת עם... הפרעת אכילה- אנורקסיה מטהרת. פגיעה עצמית. דיכאון. מנסה לעזור לעצמי כדי ליצור לעצמי עתיד טוב כמו שתמיד חלמתי...חבר קהילה · 19.6.2026שולחת לך חיבוק ענק 🫂
מקווה בשבילך שהגל הנוראי הזה יעבור לך מהר❤️
אולי תחליטי שפעם אחת, רק אחת את מושיטה יד להיעזר...
אולי אחרי שתתחילי ותעשי את הצעד הראשון תראי שמשהו מתחיל להשתפר❤️🩹
-
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · אתמולאנונימית יקרה, אני חושבת שרבים מאיתנו מזדהים עם מה שכתבת. זאת הבעיה הקשה של דיכאון מצד אחד הוא דורש ממך משאבים , תקווה וכוחות כדי לצאת ממנו ומצד שני זה בדיוק מה שהוא גוזל ממך כשהוא מופיע : כוחות, תקווה, ויכולת לראות אור בקצה המנהרה.
מה עושים?!
את יודעת שלטייסים יש טכניקת לימוד שנקראת ״טיסת מכשירים״. מה זה אומר ? בגלל שבשמיים הרבה פעמים יש תחושה שממריאים , תחושה מטעה כיוון שבפועל צוללים למטה ונהרגים אז פיתחו שיטה שטסים עם מכשיר על העיניים שלא מאפשר לך לראות את השמיים רק את המכשירים.
המכשירים אומרים לך מה עלייך לעשות ואיך לטוס.
זה המצ
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
























