אאוצ'....
אירועים שכאלה יכולים לגרום לחשוב שדי...זו מלחמה אבודה...הרי התרבות מופרעת האכילה הזו ממשיכה להתקיים...הרזון הוא האל המקודש והעדכני ביותר ואני לא כל כך רואה מועמד אחר באופק...גם אף אחד אחר לא רואה כל מועמד באופק וכולם כל הזמן עסוקים רק במשקל של אנשים אחרים, אז מה הטעם להפסיק להיות אחת מעדר מאמיניו? איזה מקום יהיה לי בכלל בעולם הזה אם אפסיק?
אפשר לחשוב גם ככה, למעשה זה בדיוק מה שהחלטת בפוסט הזה.
ואפשר גם לחשוב, שאולי, מתוקף כל מיני דברים אחרים, אפשר היה לחשוב שהעיתוי מתאים להריון ולכן נשאלה השאלה? ללא שום רמזים ושאלות נסתרות?
אפשר.
אז אל תבחרי באופציה השניה עכשיו, כי את נסערת,
אבל תבחרי לדחות את הבחירה למועד מאוחר יותר,
כשתהיי יות רגועה ומפוכחת.
ההפרעה שם כרגע במידה כזו או אחרת. זה לא שחור ולבן, אבל שימי לב לתנועה שלה בחייך. יש מגמה. יש שינוי. רוב הזמן היא יותר בשליטתך ולא ההפך.
אז קרה.
ובעצם שומדבר לא קרה :)
תמשיכי באותה נקודה שהופרעה על ידי אותה הערה.
:)
 

קרה לי לא מעט פעמים
בין אם סתם ככה
או בחנויות בגדים בהן הציעו לי בגדי היריון...
לפעמים אני מצליחה יותר בהתמודדות ובוחרת בהומור "זה לא הריון, זה שניצל"
ולפעמים בורחת בדמעות נסערת.
אל תתני מקום גדול כל כך לאירוע קטן כל כך את סך מכלול של דברים ולא זוית ראייה נקודתית חד פעמית ורגעית של אדם אחד שהביט בך מהצד.
 

דנה, לצערי לא רק שלא יהיה לי מקום בעולם אם אפסיק להיות מעדר מאמיניו של הרזון, אלא אאבד גם את המקום והזכות שלי להיות שייכת למשפחה. ותאמיני לי שאני יודעת כמה המצב הזה שגוי, אבל הידיעה הזו לא עוזרת לי לא להיפגע.
ואני מניחה שהשאלה אכן נשאלה כי "לכאורה" עכשיו זה עיתוי נכון להריון. אבל האיזון העדין הזה שהייתי בו לאחרונה היה כל כך שברירי, שהספיקה הערה קטנה לגבי המשקל שלי, כדי לנפץ אותי לרסיסים.

ואפרת, גם אני כמוך נוהגת להשיב על הערות פוגעות בצחוק והומור. בעיקר כדי לא להפוך את הסיטואציה ליותר מביכה ממה שגם ככה היא. אבל אולי דווקא בגלל שבאותו הרגע אני מגיבה בצורה קלילה, אני מקבלת את הזבנג הגדול אחר כך, בשניה שאני מתרחקת מספיק כדי לשמוע את התגובה הפנימית האמיתית שלי לכל הסיפור. 

ולצערי, אחרי תקופה "נקייה" של כמעט חודש, נפלתי לבולמוס ממש בהתאם להכרזה של אתמול. (אתמול הכרזתי שלא אוכל יותר בחיים.. חחח...).