הגשמה

זקוקה לעצה..

21/09/16 0:25

822 צפיות

מתלבטת.

האם יומיים זה מספיק זמן כדי להתאבל על האמירה המטופשת ששברה אותי בתחילת השבוע?

מצד אחד, החודש האחרון ללא הבולימיה היה נפלא, והיומיים האחרונים היו סיוט מתמשך...
מצד שני, בא לי ממנה עוד קצת, במיוחד עכשיו... כשסוף סוף נתתי לה לחזור.

מה... ככה ניפרד שוב?
בלי... איזו מסיבת סיום (בולמוס חגיגי...)?
בלי... חיבוק אחרון (שיסתיים בהקאה והלקאה...)?
אולי.... רק עוד יום אחד (שאחריו ארצה עוד אחד...)?
אולי... רק עוד פעם אחת (שעלולה להחזיר אותי להתמכרות שממנה נגמלתי...)?

נראה לי שאת התשובה הנכונה אני כבר יודעת...
אז למה אני עדיין מתלבטת?

בולימיה התמכרות

תגובות

מערכת כמוני

21/09/16 10:04

די והותר :)

אפרת_זיו

21/09/16 10:40

לקחת כבר החלטה?

boiner

21/09/16 13:34

הבולמוס באמת כל כך מהנה ? כאילו זה לא שאת מפסיקה לאכול הרי ...את יכולה להמשיך לאכול ואפילו לא מעט ...אבל למה הצורך הזה להרגיש מפוצצת עד חנק והקאה ? אולי תנסי להחליף את התאווה הזאת באחת אחרת ...קצת יותר בריאה ...אולי ספורט במידה מבוקרת ...מוזיקה ....התכתבויות הכרויות ....ים ....כל מיני ...אני למשל אשמח להתכתב איתך ....אני גבר בן 28 ...שסובל מאו סי די מסויים ...

תקליט

21/09/16 17:22

אף פעם לא קרה לי שהייתי כל כך חלשה...
כל כך תלותית.
חיכיתי כל היום לעוגן, נכנסתי לפורום, חיכיתי לאיזו הודעה שתושיע אותי.
ציפיתי לקבל איזה מסר, שיחה, מילה שתיגע בי ותתן לי מוטיבציה להילחם בסחף החזק שמושך אותי פנימה למערבולת....

לקראת הצהריים נשברתי.
בא לי למות.
ככה גיהנום מרגיש.

boiner

21/09/16 19:28

אולי הבולמוס הזה זה מענה ריגשי ? אם תירצי אשמח לתת לך את הטלפון שלי ותדברי איתי כל פעם שיש לך התקף ....אולי זה עשוי לעזור

תקליט

21/09/16 20:40

באמת תודה על הכל.
היום הזה לימד אותי, שרק אני יכולה לעזור לעצמי...
אני לא צריכה לחכות לשום סימן מהשמיים.
במיוחד כשאני מראש יודעת מהי הבחירה הנכונה.

יהיה בסדר.