מנהלי קהילה
מובילי קהילה
רדיקולופטיה צווארית
לפני כ 10 ימים נתפס לי הצוואר ככל הנראה לאחר הירדמות במצב לא טוב. תוך יומיים לערך התחלתי להרגיש כאב בזרוע (כאב באיזור בית השחי והטרייספ כולל תחושה קבועה של הירדמות קלה שבאה מקצה האצבע המצביעה ביד שמאל, לעיתים ישנו כאב גם מאיזור שריר הטרפז העליון - השכמה, שוב בצד השמאלי). מדובר בכאב חד-צדדי (שמאל) כאשר הצד השני תקין. מבדיקה: אם אני מטה את הראש לאחור עד הסוף (מבט כלפי התקרה) - זה גורם לכאב שתואר בזרוע. כמו כן הפניית מבט עד הסוף שמאלה גורמת לחיזוק הכאב. דומני שביומיים האחרונים חל שיפור מובחן בחוזק הכאב. אני שם לב שאני זז פחות בלילה ויכול לסבול את האי נוחות שבשכיבה על הצד ביתר קלות. גם טווח התנועה בהזזות הצוואר נדמה שגדל - כלומר אני צריך להזיז עד הסוף כדי לעורר את הכאב בזרוע. אני קצת מודאג שתחושת ההירדמות בקצה האצבע נשארת בעינה והייתי מעוניין לשמוע על מהו תהליך ההחלמה הצפוי וסדר הגודל של הזמן בו אני אמור לראות את הסימפטומים דועכים. כמו כן אני נוהג לרוץ למרחק (10 קמ) כ 3 פעמים בשבוע ושמתי לב שעם הטלטול המחזורי של הריצה ישנו כאב בזרוע ובית השחי שתואם לתדירות האימפקט של הריצה. רציתי לשאול האם עלי להמנע מריצה באופן גורף עד חלוף הכאב לגמרי? אותו כנ''ל לגבי תרגילי פיזיו לצוואר שמעוררים כאב - האם להמנע מהם לחלוטין ופשוט להפחית למינימום כל מה שמעורר כאב עד הודעה חדשה? אשמח לכל הצעה אחרת לגשת אל הנושא ולקצר את משך ההמתנה לפתרון הבעיה. בן 50 בריא בדרך כלל ושומר על כושר. תודה רבה מראש.
פרופ' עמירם כ"ץ
המידע המפורט שנתת לא מספיק כדי לקבוע מה סיבת הבעיה, מה המהלך הצפוי ומה הטיפול הנדרש. מציע: 1. להשתמש בתרופה מפחיתת כאב כדי להפחית את הכאב. 2. להיבדק ע"י נוירולוג ולבחון אם נדרש בירור נוסף או מעקב. 3. עד לבדיקה לקיים פעילות יומיומית רגילה ללא פעילויות גופניות חריגות. אחריה – בהתאם לממצאים ולהמלצות שיהיו.
אייל ג
תודה רבה. הייתי מוסיף שכרגע הכאבים כבר חלפו כמעט לחלוטין ואין לי צורך בתרופה מפחיתת כאב. האם להערתך יהיה צורך ב MRI או שביקור אצל נוירולוג בד''כ מספיק בכדי לקבל תמונה סבירה למצב כזה? שאלה נוספת אם אפשר והיא - אם הבינותי נכון מקריאה אז בכל זמן נתון ישנה כמות די גדולה של אנשים (בריאים) שמסתובבים עם מצב של דיסק ''פרוץ'' שאינו ידוע להם בכלל שכן הם אינם חשים בשום סימפטום או כאב, אם זה אכן כך אז האם אפשר להניח שהדיסק הבין חולייתי משקם את עצמו למצב ''חדש'' כמו למשל כשמאפשרים לעור או לעצם (ואז אין בעצם צורך בטיפול נוסף) את התנאים להבריא?