i am a new member.. i speak evrit but cannot type it. i just discovered that i have diabetes, and retinopathy. do you have an active support group? do you know of a diabetes group where english is the group language? i would appreciate any help or direction you can give.. thank you so much.

הי מינה, זאת קבוצה פעילה ואת גם מוזמנת לטייל בין חברי קהילת הסוכרת ולמצוא לך חברים קרובים יותר. יש גם חדשות על רתינופתיה כמו זאת למשל.
בברכה, דינה

הכי מתסכל זה להגיע להיות סוכרתי - אח"כ כל "המשחק" שזה מצריך.
מעבר לזה מתרגלים לאורח חיים.
הדבר שאינני יכולה להתרגל אליו זה - הרצון של רופאי כל פעם לבקר אצל סוג אחר של רופא.
מכון סכרת, נפרולוג וכו'....
כאילו שלאדם אין דברים אחרים לעשות בחייו.

 אותי הכי מפחיד להתעוור. ביום יום הכי מפריע לי שהלכה הספונטניות... תמיד צריכה להתארגן מראש על אוכל/תרופות פעילות גופנית

שלום לכולם
יש פחדים רבים מלווים את חולי הסוכרת. מענין אותי לדעת עד כמה אתם מאמינים שבאמצעות טיפול רפואי מתאים ושינוי בהרגלי החיים שלכם, 
אתם מסוגלים להשתלט על הסכרת. אפשר לדרג לפי מספרים. 1- לא מאמין כלל,  10- מאמין ב 100 אחוז. ואם אתם לא מאמינים אז מה הסיבה.
   

 דודו 22
אותי מתסכל כאשר כל הזמן מכבדים אותי במאכלים מתוקים וכשאני מסביר שיש  לי סכרת הם ממשיכים לשכנע או שאומרים רק קצת תטעם
או שאומרים לי שהמוצר הוא ללא (תוספת) סוכר שזה בדרך כלל שקר  - כי זה עדיין לא אומר שזה מתאים לחולי סכרת.
זה למעשה לשכנע לאכול "רעל " רק  לא נעים לי להגיד את זה למי שרוצה טוב ולא מבין שהוא עושה רע.
זה קורה במשפחה בארועים וגם במסעדה.

הכי מתסכל אותי בסוכרת שלי. זה שהיא מאבק באיזון ושליטה כול הזמן . כן לאכול לא לאכול ולוא דווקא עוגות או שוקולד כל דבר כי הוככככלו זה פחממות. והמאבק של קופת חולים לתת כמה שפחות סטיפים לבדיקה...
אני במהלך שנה וחצי ירדתי מ60 יחידות אינסולין תוך שינוי הרגלי אכילה וירידה במשקל ללא אטינסולין אגב ירידה בחלבון מסוכרר ל6.1 ועדין מאבקים.

הכי מתסכל אותי שאנשים לא יודעים את ההבדל בין סוכרת סוג 1 לסוכרת סוג 2 והם חושבים שעשיתי משהו לא טוב ולכן יש לי סוכרת.
הרי כל הזמן מסבירים להם בטלויזה שאורח חיים לא בריא גורם לסוכרת.
כשהייתי ילדה או בחורה צעירה, עוד היו כאלו שהבחינו בהבדל. ממרומי גילי אני מאובחנת על-ידם אוטומטית כסוכרתית סוג 2.

איריס

 אפשר לחיות עם סוכרת  בחשיבה נכונה, ולא כל הזמן לחשוב שהכל אבוד,  קומי בבוקר תפני לשמש ותודי שהיום יהיה בסדר, זה עובד , יש לחשוב חיובי, ולא שלילי, אין מה לעשות , צריך לחיות עם זה, אני למשל  בעקרון לא לוקחת תרופות, אבל בשביל הסוכר כן לוקחת תרופות  אין צורך כל הזמן לחשוב מה יהיה, זה לא בריא. בכל אופן אני בגיל  שכל יום שעובר אני מודה לאלוהים    

הכי מתסכל בסכרת שלי היא ההתמודדות לבד. אפילו שיש לי בעל וילדים עדיין ההיתמודדות היא שלי ואם אני רוצה להתיחס כרגע לסכרת אז היא שם אם לא אני פשוט זורמת עם כולם וזה לדעתי הרסני למרות שאני גם מבינה אותם הם לא רוצים להיות הרעים מספיק יש לי את הקושי של ההזרקות וכו' אבל לפעמים הייתי רוצה שמשהו "ישמור עלי" להשען ולתת לו לדאוג לי ואין לי את זה. זה או אני או אני ואני צריכה מאוד לאהוב את עצמי ולדאוג לעצמי בשביל לשים אותי ראשונה ואני לא רגילה לכך תמיד כולם היו ראשונים אז המלחמה היא כפולה ומכופלת. האם יש משהו שזה מדבר אליו? יש עוד מתוקים כמוני או שזה תיסכול רק שלי?

מפחיד אותי  שהסוכר נופל  לי  זו הרגשה איומה  מפחיד  בעיקר בלילה  בשינה  מצד שני לישון עם סוכר גבהה  לא טוב 
מרגיז אותי  כשה יכולתי לאכול ממתקים ובעיקר שוקולד והייתי בריא  לא הייתה לי אפשרות  היום שיש לי אשרות  אני לא יכול
מפחיד אותי מאוד  להתעוור  מפני שאחותי  התעוורה  לגמרה בשני עינים  מהסכרת  לא טיפלה בעצמה    

 שלום,

אני ב"ה בריאה מבחינת הסוכר, אך יש לי תורשה של סכרת במשפחתי. מה שמטריד אותי בחיי היומיום מאז הבנתי את משמעות האפשרות הגדולה שאני נושאת גן כזה, הינו החשש מהתפרצות מחלת הסכרת, אפילו בגיל מאוחר. מנגד, בעקבות זאת, אני משתדלת לאמץ אורח חיים בריא הכולל שימת לב לתזונה ולפחמימות פשוטות שאני מכניסה לגוף ובנוסף פעילות גופנית.
אני חושבת שסכרת זו מחלה שכדי להתמודד איתה טוב צריך להיות אדם קפדן בעניינים אלה והעבודה על זה- מגיל צעיר, עוזרת לי להרגיש יותר ביטחון, גם אם תתפרץ בגיל מאוחר.

זה השיתוף שלי :)

 יש מה לעשות. ישנם תוספים השומרים מפני פגיעת הסכרת. שיהיה ברור, גם אם אתה מתיעץ עם הרופא הטוב בעולם, וגם אם אתה לוקח את התרופות הטובות בעולם, ונמצא בבקרת הדיאטנית הטובה בעולם, > הסכרת מתקדמת >. לכן כדאי להיעזר בתוספים המונעים את הנזקים. אל תגיד אין מה לעשות. תוכלו ללמוד על כך באתר "סוכרת הטיפול הטבעי"

הסוכרת אינה שלי, היא של הבן שלי בן ה 12 .
עצם המחלה עצמה מתסכלת אותי. העובדה שהוא צריך (נכון להיום) להזריק 4 זריקות ביום  כל יום .
בקרוב ננסה לעבור למשאבה. פחד מפני העתיד : כליות, עיניים, כלי דם בגפיים, וחץ דם ובכלל מצב הגוף באופן כללי.
הצורך להיות כל הזמן עם יד על הדופק,שאינו בהיפו או היפר. ההגבלות החלות עליו (בעיקר קולינריות ) .

יותר מכל אני חש תסכול לנוכח אי מציאת מענה נאות  למערכת החיסון שיאמר לה " גבירתי, התבלבלת, תאי הביתא הם משלנו " . כן, אני יודע יש מחקרים בנושא, אך בהקשר זה אני רוצה מענה כאן ועכשיו. יודע שדרישתי גחמנית במקרה הטוב, אבל מי לא רוצה את הטוב ביותר עבור ילדיו?
אני פוחד מהמחלה, פוחד מתוצאותיה, אין לי בקרה ושליטה עליה , הרי בני הוא זה שאמור לחיות את חייו בצילה של המחלה.
מקווה שישכיל להתמודד עימה בלא משברים שיגרמו לו בעתיד הרבה הרבה צרות.
מאחל למדע למצוא מרפא מיידי לא לתסמינים אלא לגורמים .
מיקי

מפחיד אותי מסיבוכים

ךבן דודי קטעו לפני כ-10 שנים את שתי הרגליים -לאחר זמן הוא נפטר
מאחר והקשר בננו היה רופף ( הוא התגורר בבני ברק וניהל אורח חיים חרדי מאוד)
הבנתי שהוא ניסה טיפול טלטרנטיבי ולא טיפול מקובל.

שכן של הורי ניהל אורח חיים מוקפד-היה פדנט ביותר חלה בסכרת קטעו לו רגל , מאוחר יותר רצו לקטוע לו את השנייה סירב
נפטר כעבור זמן.

אבקש מהקוראים לכתוב מהו המינון שהם מזריקים כמה פעמים ביום ומתי