שלום נילי דוד היקרה:

שמי ורד מלמד ואני עובדת סוציאלית (מנחה באתר זה את הפורום של בני המשפחות).

קראתי את דברייך והתעצבתי מאוד לשמוע בשביל אביך וגם בשבילך. נשמע שאת מאוד מסורה ודואגת ומחפשת נואשות אחר פיתרון  לסייע לאביך.

גם נשמע שאביך איש צעיר יחסית ונאלץ בטרם עת להתמודד עם בעיות שאופייניות למבוגרים יותר.

ביום אחד עולמו קרס והוא איבד את חירותו על גופו, את עצמאותו, איכות חייו. אובדן הזוגיות תרמה לדימויו העצמי הנמוך והוא מאוד שבור.

אין ספק שיש דברים שלצערנו לא יחזרו לקדמותם ולא ניתן לשנות את המציאות, לצד זה ניתן לסייע לאביך להסתגל למציאות ולשפר מעט את איכות חייו.

יש אפשרות להכניס לביתו יחידה לטיפולי בית של קופ"ח. לכל קופ"ח יש יחידה שכוללת: רופא, אח, עו"ס, שירותי פיזיותרפיה וכו' כמובן על פי צורכי החולה. המטרה היא לתת שירותים רפואיים בבית למי שאינו יכול להגיע לקופ"ח ומתקשה בניידות.

אולי אם אבא יקבל קצת פיזיותרפיה ישתפר תפקודו והוא יוכל להיות מעט יותר עצמאי.

היחידה גם מסייעת בהתאמת אבזור תואם בבית.

אני לא יודעת אם אבא היה בעבר במסגרת שיקומית, אבל זאת גם אפשרות של שיקום זמני באיזושהי מסגרת מוסדית יותר מתוגברת.

במידה והוא היה בשיקום ולא מיצה אותו עד הסוף וזה היה לאחרונה יש לארגון "עזרה למרפא" מסגרת שיקומית נוספת לתקופה מוגבלת שממשיכה את השיקום של קופ"ח, אולם אם כבר מיציתם את השיקום האשפוזי היחידה לטיפולי בית יכולה לתת מענה.

אגב, הייתי ממליצה גם לפנות לעו"ס מטעם הקופ"ח ולבקש להגיע לשוחח מעט עם אבא ולסייע לו ברמה הרגשית, התהליך שאבא עובר הוא תהליך אבל לכל דבר. השינויים הפיסיים קורים מאוד מהר, אולם נפשית לוקח יותר זמן להסתגל.

לגבי התרופות זה לא המומחיות שלי, אבל גם מרגיש לי שלעיתים זה אינדיבידואלי ומצריך איזון והתאמה של התרופה והמינון שמתאימים לו ולקחת בחשבון את תופעות הלוואי ולשנות בהתאם. גם הכדורים של הדיכאון - לוקח זמן עד שהם משפיעים (בד"כ שלושה שבועות) וצריך לראות מה מתאים לו ואולי לנסות כל מיני אפשרויות.

לגבי העובד זר זה בטח לא נעים, אבל צריך להסביר לאבא שזאת האפשרות היחידה שיכולה לאפשר לו להיות בבית שלו ובמסגרת הטבעית שלו. כמובן שאתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד, אלא לערב איש מקצוע.

נשמע מאוד לא פשוט כל המצב ואני מאחלת לכם שיהיה יותר קל.

את מוזמנת לפנות אלי בכל שאלה או אם סתם תרצי לשתף אחרים בפורום של בני המשפחות:

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=26&theme=35

בהצלחה, ורד

נילי היקרה 

נחכה להמלצות הרופא .

בינתיים  הצעותיה של  ורד נכונות  וחשובות מאוד

חשוב בשלב זה  לבצע מעקב  לצורך קביעת סוג ומינון תרופות מתאימות גם עם רופא פסיכיאטר .

הייתי מציע לך לברר באתר נאמן ולצרף את אביך לאחת המועדוני החברים לאנשים במצבו ובגילו www.neeman.org.il

יש חשיבות למצבו החומרי  של אביך שמאפשר נוחיות ואיכות ומהירות בחזרה לחיים הכי טובים שאפשר,

אביך  נמצא בקטגוריה  בו עוד ניתן לקבל קצבאות מהביטוח הלאומי (לצערי זה רק עד גיל 67 מעבר לכך כמעט כלום )

סביר מאוד שהוא זכאי לקצבת נכות+שרותים מיוחדים+ניידות+דיור. הנחה בארנונה,חשמל,תחבורה ציבורית,בזק ,השתתפות בעלות  אביזרים כסא גלגלים ,ברכב נכה ועוד

היכנסי לאתר ביטוח לאומי  מלאי טפסים לקצבאות הנ"ל ושילחי לסניף באזור מגוריו לקביעת מועד לוועדה  .

במידה ובנושאים שהעלתה ורד ובנושאים אלו את נתקלת בקשיים פני לקו התמיכה של עמותת נאמן       

0774665213

רפואה שלימה

איציק

בהמשך למה שכתב איציק ניסני אכן אבא זכאי לקצבת נכות ולשירותים מיוחדים (שזה מקביל לסיעוד שמקבלים המבוגרים).

אני מניחה שהוא כן מוכר בביטוח לאומי אם קיבל רישיון העסקת עובד זר.

רק לציין שאחרי גיל 67 זכויותיו נשמרות והוא יכול להמשיך לקבל קצבת נכות ושירותים מיוחדים, אלא שזה ישולם לו ממחלקת זקנה ויהיה במקום קצבת זקנה (קצבת נכות מאה אחוז היא יותר מקצבת זקנה).

כמובן שכל הזכויות שציין איציק סיני : ניידות, הנחות שונות בארנונה וחשמל וכו' מאוד רלוונטיות לאבא.

נילי שלום

תשישות ודכאון לאחר אירוע מוחי הינן תופעות לוואי מוכרות ושכיחות וניתן לטפל בהן גם באופן תרופתי.  התרופות ליתר לחץ דם עלולות לגרום לנפילת לחץ דם בעמידה (אורטוסטטיזם) שעשויה להתבטא בחולשה כללית  וסחרחורת ולכן מומלץ למדוד לחצי דם בשכיבה ובעמידה. עד למועד הניתוח ניתן לתת גם טיפולים תרופתיים לערמונית מוגדלת. אני מציע להתיעץ עם הנוירולוג המטפל לגבי  התלונות ועם אורוולג לגבי מועד הניתוח.

כל טוב ובהצלחה