מצד אחד אומרים שזו מחלה.. שאין כאן אשמים... 

מצד שני את אמורה לבחור.. לבחור בין דבר אחד לדבר אחר..

ואני תוהה.. אם זה באמת עניין של בחירה.. נטו בחירה.. לבחור להחלים.. לבחור לאכול.. לבחור.. 

אז אם אני לא מצליחה כרגע זה אומר שאני בוחרת במודע להרע את מצבי?.. זה אומר שבחרתי ואני בוחרת להיות חולה?.. אז איך אין כאן אשמים?.. אם זה בחירה.. אז איך זו מחלה?.. או שזה מצב שאתה בוחר בו ואז בוחר גם לא להיות בו או שזו מחלה ומחלה לא בוחרים ולכן גם קשה להחלים ממנה.. 

ולמה זה עולה בי כרגע.. זה עולה בי כי זה מרגיש שלא באמת מבינים שאני באמת לא מצליחה.. שאני באמת לא מסוגלת.. שנכון.. לפני שנה הצלחתי ועשיתי שינוי משמעותי ומטורף וזה עבד לתקופה לא קצרה.. נכון.. אבל אני לא יודעת איך הצלחתי אז ואני לא מצליחה לשחזר את זה עכשיו.. וזה מכעיס אותי שזה ככה.. וזה בעיקר תסכול וחוסר אונים והמון אשמה.. המון אשמה.. 

אז מה זה אומר?.. שאני לא באמת רוצה להחלים כי אני לא מצליחה לשנות משהו כרגע?.. שאולי אני בכלל רוצה למות?.. שאולי הרצון לא מספיק חזק ולכן זה גם לא מצליח?.. אבל אני מרגישה שאני כן רוצה.. שאני באמת כן רוצה...  /:

אני ממש מיואשת מעצמי.. 

זה מרגיש כמו רגע לפני שאני מתכנסת עמוק עמוק בתוך עצמי.. ונעלמת לגמרי.. ככה זה מרגיש..

שכבר אין ממש טעם לרצות עזרה או לנסות כי לא באמת מבינים.. זה מרגיש שלא באמת מבינים.. 

שאין באמת תשובות ואין באמת פיתרונות ורק הזמן יעיד מה יקרה בסופו של דבר.. ככה זה מרגיש..

זה מרגיש לבד.. זה בעיקר מרגיש מאוד לבד...