רבות נכתב על ההשלכות הנפשיות הכרוכות במחלה כרונית כגון מחלת קרוהן וקוליטס. תסמיני המחלה הגופניים כגון ליקויים בספיגה, כאב, חוסר תיאבון וחולשה כרוכים בסבל נפשי כבד כגון ירידה בחשק ומוטיבציה, פגיעה בדימוי גוף ומיניות, הפרעות שינה ובפגיעה מתמשכת באיכות החיים. "יחד עם זאת, לעיתים מביאה המחלה בעקיפין גם לתוצאות רצויות מבחינת הפציינט, הקרויות בלשון הרפואית והפסיכולוגית: רווח משני מהמחלה."   קיים רווח ראשוני, ישיר, שמקורו במניע פנימי בין האדם לעצמו. המצב הבריאותי הירוד מצדיק את הקושי לתפקד ולבצע מטלה מסוימת. אני חולה ולכן מוגבל, נדרש טיפול רפואי והמנוחה אכן מביאה הקלה. לפיכך פוחתת תחושות הבושה, וההאשמה עצמית. רווח משני קיים כאשר קיים מניע נוסף, חיצוני, המערב את הסביבה. למשל היעדרות מעבודה, תשומת לב, יחס סלחני ואוהד של האחר, ו -"בריחה" מלחץ, עומס, אחריות.... הרי הגוף מדבר. רווחים אלו לרוב אינם מודעים. לכאורה, יכול להיות מצב בו החולה "מגזים" את הסימפטומים במצבים שונים על מנת לזכות ברווח אישי, רגשי. מבחינה פסיכולוגית, קיים מניע נסתר לשמר מצב של סבל או מצוקה. הוא מתעתע, בתחילה הוא מביא הקלה פיזית, רגשית ואף מגייס את הסביבה לסייע ולטפל. אך, באופן לא מודע החשש מוויתור על מצב הסבל המצוקה גדול יותר מתפיסת הרווח. לכאורה קיימים גורמים פסיכולוגיים המשמרים מצב זה וה"אני" הלא מודע חש בטוח יותר. קיים חשש משינוי המצב הנוכחי המוכר, הרי הוא נוח יותר. שינוי מאיים, ודורש כוחות! לעיתים קיימים גורמים לא מודעים שמשמרים את המצב כגון פחד מאובדן אהבה, שינוי במערכת יחסים, והגברת לחצים שאין בכוחותינו להתמודד עמם. הכרה במנגנון זה קשה במיוחד משום שהיא מהווה איום וביקורת על העצמי. התמודדות עם מנגנון הגנה, שבמהותו הינו לא מודע, מפגיש אותנו עם בושה ואשמה שהינם מאוד מודעים ומוחשיים.   יתכן שכעת, במהלך הקריאה מתעוררות בכם תחושות של כעס, תסכול, חרדה, ולחץ. יתכן והם מסמלים שקיים רווח משני כלשהו המשמר מצב של מצוקה. נסו להעלות השערות, שאלו את עצמכם: "מה הסיבה שאני מתנהג ככה? מה אני מרוויח מכך? מה באמת קורה כאן? על איזה צורך זה עונה? מהו הפחד או החשש שמונע ממני להודות בכך? להתנהג אחרת?" המצב אכן מפחיד, דורש לקיחת אחריות, מלווה בכאב רגשי. חשוב לקבל אותו, לכבד זאת בעצמי ובאחר, הרי הוא מנגנון הגנה. מודעות למצב ואף היכולת להיפרד ממנו מהווה גורם מרפא מרכזי. המשולש במשפחה הרווח המשני שבמהותו מערב את הסביבה, מורכב יותר כשהוא מתרחש בתוך המשפחה. מבנה בסיסי במשפחה הינו המשולש: אבא/אמא/ילד. לאורך ההתפתחות של המשפחה יחסי המרחק והקרבה בין קודקודי המשולש משתנים. מערכות היחסים והתקשורת במשפחה הינם דינמיים. למשל, כשמופיע תינוק, קודקודי אמא וילד מאוד קרובים, וקיים יותר מרחק בין קודקודי אמא ואבא, הזוג. במצבים שצריך להציב גבולות והגנה לילד, קודקודי ההורים קרובים יותר בעמדה מאוחדת "מול" הילד שנמצא במרחק. הילד הסובל ממחלה כרונית מגייס את ההורים למעורבות, טיפול ודאגה רבים יותר. אני מציג דוגמה למצב אופייני שפגשתי בקליניקה ובקבוצות משפחות. בוקר, הילד סובל מכאבים עזים, הוא לא יכול ללכת לבי"ס. הסיבות לכך שהוא אינו יכול ללכת לבי"ס מורכבות, הוא משלשל 4 פעמים ביום, חושש שלא יוכל להסתדר בבי"ס, שירותים נקיים, נוחים, סובלנות של הצוות, תגובות פוגעות של חברים. חלק ניכר מהדמויות המשמעותיות בבי"ס, מורה, חברים אינם יודעים על מחלתו. הוא לא מרגיש בטוח. זהו רווח ראשוני? המצב האובייקטיבי אינו מאפשר לו לתפקד בבי"ס? האם זהו ביטוי לרווח משני? מבלבל. זה לא עקבי, כמו המחלה. אך האם מתרחשים כאן גם רווחים משניים של הילד החולה? כלפי בי"ס, דרישות החיים? כלפי בני המשפחה? אמא, בתפקיד מגונן, נשארת בבית כדי לתמוך, לסייע לו, רבות מאחרת ואף מחסירה מהעבודה. אבא, מוטרד מלחצים כלכליים, עבודתו לא מאפשרת לו לאחר, להעדר. הוא גם דואג, מוטרד מבולבל. הוא לא מאמין שצריך "לרחם, לפנק, להיות צמודים לילד..." אולי הוא אף חושב שהילד מגזים, בהתנהגותו, בהימנעות מבי"ס, בתגובה הרגשית מוגזמת. אך אבא גם מייצג מסר חשוב עבור הילד. מסר המעצים ומחזק את הילד להתמודד באופן עצמאי ובוגר יותר. יתכן ויש כאן דוגמה, מעט מוגזמת, ואולי אף סטריאוטיפית, אך ממחישה את מורכבות המשולש במשפחה. במצבים של מצוקה מתמשכת, עלולים להתפתח דפוסים פסיכולוגיים מעכבים, תקועים ואף כרוניים במערך המשפחתי. מאין קיבוע של תפקידים: הקרבן/המציל/ המאשים. (1). ומה תפקידה של המחלה? האם היא משמרת דפוסים מסוימים? אולי מקצינה תפקידים? בשיח הפנימי של כל אחד ואחת יש ניסיון לברר אם קיים ומה טבעו של הרווח המשני. חשוב לשים לב לתחושות שתוארו, אשמה, בושה, בריחה, כעס מצטבר: לנסות לבחון מאיפה הם באים? לרשום מחשבות מטרידות בטור אחד ובטור נגדי רעיונות והצעות לשינוי. כגון: הילד החולה: אני חלש, מסכן, צריך שיטפלו בי..../ אך לא טוב לי ככה / מה אני יכול לעשות כדי לשנות הרגשה זו? לשתף חברים, לפתור בעיות לבד, להתייעץ, לעשות משהו פעיל, לצאת לטיול, להרגיש כוח, הרפיה, מחשבה חיובית. אמא: אני צריכה לדאוג לו כמה שיותר, להקל עליו / אני צריכה לשמור על הכוחות שלי, לא צריכה לגונן יותר מדי, אני לא אשמה, חשוב שילד ילמד להתמודד לבד, אבא: אמא צריכה פחות לפנק, הילד צריך להתמודד לבד / אני צריך לעזור יותר, לחזק את הילד, לתמוך באמא, / לדאוג לסידורים / לשוחח עם המורה ולדאוג לקיום התנאים שיאפשרו לו לבקר בבי"ס בביטחון. אישור לצאת מהכיתה, שימוש בשירותי המורים, והתאמות במבחנים. המטרה היא לאזן את המשולש, שיהיה שווה שוקיים. השינוי מתחיל בתזוזות קטנות. חשוב שכולנו נתגייס להתמודדות כמשפחה, כמערכת, להיעזר ברשת התמיכה. חברים, בני משפחה, מורה, ועוד משפחות כמוני! 1) ו'ירג'יניה סאטיר. (1994) המשפחה המודרנית: לחיות יחד. ספרית הפועלים.