לכבוד שבוע ההנקה הבינלאומי זו הזדמנות לבטא את ההערכה הרבה שאני רוחש לאמהות. זאת מניסיון אישי, חברתי ומקצועי. מחקרים ומאמרים רבים נכתבו על סגולות ההנקה לבריאות ומניעה. אני בוחר להתייחס למאמר המדגיש את חוויתה של האם.מחלת קרוהן פוגעת ופעילה בקרב נשים רבות בתקופת הפוריות, ההיריון והלידה. ראשית חשוב להדגיש שעצם קיום המחלה אינה מונעת מנשים להרות וללדת תינוק בריא. על מנת להבטיח בריאות של האם והתינוק חשוב שהמחלה תהיה במצב של שליטה ורגיעה לפני ובמהלך ההיריון. החוקרים מציינים שהטיפול התרופתי במהלך ההיריון בטוח לשימוש. תרופות כגון: סולפה-סאלאזין, פרדניזון, אימורן MP6, ואינפליקסימאב הינן בטוחות במהלך ההיריון ובזמן הנקה. קיים סיכון בשימוש במתותרקסט בתקופת ההיריון וההנקה ואף עבור גברים כשהזוג מתכנן כניסה להיריון. לכאורה מאמר זה מביא מסר מרגיע ומעודד עבור נשים חולות בקרוהן לגבי לידה והנקה. האם זה מרגיע פחדים? כגון: האם המחלה תפגע בבריאות התינוק? האם אני בריאה, חזקה מספיק לשאת היריון? האם ההנקה בטוחה? כל כך הרבה אחריות ודאגה מציפות את האם בתחילת דרכה. כיצד מתמודדים בתקופה רגישה זו? ד.ו וויניקוט טבע את המושג good enough mother, קרי אמא טובה דיה. אנו לא מושלמים ואי אפשר ואפילו לא רצוי לספק לילדנו סביבה מושלמת. קיים סיכון שילדינו יירשו את המחלה. אך עצם היותנו חולים במחלת קרוהן אינה מונעת מאיתנו את ההנאות הבסיסיות בחיים. ניתן לנהל איכות חיים גבוהה עם המחלה. כמובן שזאת בסיוע טיפול רפואי ועבודה עצמית. להמשך התייחסות לשאלה זו אני מעודד ומזמין דיון בינאישי בפורום או בקבוצות. מה קורה לאם שאינה מניקה? שלא הניקה? מחקרים מסוימים מצביעים על קשר בין היעדר הנקה והגברת הסיכון להתפתחות של מחלות במהלך החיים של הילד. במהלך קריאת המאמר התעוררו בי תחושות אשמה. יתכן שהאם שלא הניקה "פגעה" בבריאות הילדים שלה? לאורך שנים הספרות המחקרית בפסיכולוגיה האשימה אמהות במצבם הבריאותי והרגשי של ילדיהם. במהלך לימודי לתואר שני, כתבתי עבודה על נושא זה. זה היה על רקע תחושה שליוותה אותי שנים רבות. הייתי משוכנע שאני, האישיות שלי, ובעיקר מערכת היחסים המורכבת עם אמא, "גרמו" למחלה שלי. הספרות המחקרית של אותה תקופה הזינה אותי בפירושים פסיכולוגיים למחלת קרוהן שנתפסה כפסיכוסומטית ביסודה. המאמר מנתח ממצאים של 125 מחקרים ומצביע על 72 סוגים של פסיכופתולוגיה המיוחסת לאמהות. אמהות מוזכרות פי חמש בהשוואה לאבות ביחס לבעיות של ילדים. לאורך שנים קיימת נטייה במחקר וכנראה גם בחברה להאשים, לבקר ולשפוט אמהות. עם התפתחות המדע, הרפואה והפסיכולוגיה אנו מבינים ששילוב של גורמים רבים ומורכבים אחראיים על תפקוד האדם. לענייננו חקר הגורמים למחלות IBD מחפש תשובות המשלבות גורמים שרובם אינם בשליטתנו - גישת הנוירואימונולוגיה. עם זאת אנו מעצבים את חיינו. כמובן שאני מעודד הנקה, מזון בריא, ספורט ופסיכולוגיה חיובית, גורמים חיוניים לקידום בריאות ומניעת מחלה. אך אל לנו ליפול להאשמה עצמית או ביקורת כלפי אמהות שלא הניקו בעבר. ההווה מביא הזדמנות לשינוי.