בפורומים לאחרונה נתקלתי שבניסוח השאלות לגבי תרופות, דרכי טיפול ותזונה עולים ביטויים רגשיים טעונים כגון "עלי להתייאש סופית..." "להבין שאין מה לעשות...". ראשית אני מעריך את הכנות של הגולשים לשתף בעולמם הרגשי. ביטויי הייאוש מאוד מובנים בתקופה של התקף פעיל שמאוד מערער את הביטחון והיציבות בחיים ושוחק כוחות התמודדות. ביחד עם החולשה הגופנית המערכתית כגון ספיגה ירודה, אנמיה וכאבים מצטרפים תסמינים של מתח נפשי כגון לחץ, חרדה, ודיכאון. בבלוג הקודם סיכמתי סקר בקרב חולים בקוליטיס כיבית. תואר בהרחבה כיצד המחלה פוגעת באיכות החיים. אמנם, אני מניח שאתם כבר מכירים עד כמה אני מדגיש בכתיבתי עקרונות של התמודדות פעילה, פסיכולוגיה חיובית וניהול עצמי בקידום הבריאות. שליש מהחולים מציינים שיש להם רשת תמיכה של בני משפחה וחברים המסייעת להם בהתמודדות עם המחלה. מאידך אחוז נמוך מהחולים (11%) פונים לקבוצות תמיכה וסינגור. רובנו מעדיפים להתייעץ עם הרופא (69%) ולחפש מידע באינטרנט (46%). בבלוג זה אני בוחר להציע כמה עצות להתמודדות ביומיום בסביבת העבודה. שליש מהחולים מציינים ששותפיהם לעבודה אינם יודעים על מחלתם. נראה שזה מייצג את הרצון שלנו לחוש בריאים ורגילים. איננו רוצים לקבל יחס מיוחד, ובטח שאף אחד לא ירחם עלינו. זוהי דרך שלנו לשמור על ערך עצמי, כבוד, ולהתחבר למקורות של כוח והתמודדות עצמאית. מאידך קיים מחיר של ציפייה מעצמנו להתמודד לבד, הוצאת אנרגיה על הסתרה, דברים המגבירים לעיתים חוויות של בדידות, סבל, דחק ומתח נפשי. התקף פעיל מביא לחיסורים, קשיים בביצוע מטלות ועמידה בלוח זמנים וירידה בתפוקה. קיימת התלבטות קשה באם לשתף את הבוס עם פחד לאבד את מקום העבודה. השיתוף יכול גם לגייס את הסביבה להבנה, תמיכה והתחשבות. חשוב להכיר חוקים ביחסי עובד מעביד וזכויות שלנו כחולים לגבי אפשרויות של ניצול ימי מחלה וקיצור ימי העבודה. כאן ב"כמוני" קיימים מאמרים, קבוצות ופורומים בנושא זכויות החולים. בהתמודדות האישית בשגרת העבודה רצוי לתכנן מספר פתרונות. למשל לדאוג לגישה נוחה לשירותים. במשרדים גדולים יתכן ויש מקום להתארגן בחדר שקרוב יותר. רצוי לגשת לשירותים בזמנים שאינם זמני לחץ של כולם. למשל מספר דקות מוקדם מישיבה מתוכננת, יתכן לצאת באמצע ישיבה ולא במעברים בין פגישות כשיש פקק. לתכנן פגישות בזמנים שאינם סמוכים לארוחות על מנת לפנות זמן לעיכול, להקלה על כאבים וגזים, ולאפשר מנוחה. אם נדרשות נסיעות במסגרת העבודה, לתכנן מראש הזדמנויות להפסקות, עצירת ביניים, ועדיפות למקומות ציבוריים בהם יש שירותים נוחים ונקיים. בשיחה עם הבוס והשותפים לעבודה קיימים מספר עקרונות. הגישה בשיחה צריכה להיות עניינית. חשוב להסביר להם על המחלה. ניתן להפנות אותם לחומר קריאה, אתרים באינטרנט. רצוי לשתף את החברים בתיאור עובדתי של מצבנו הנוכחי. לא להיכנס לאווירה של התנצלות, בושה וצורך ברחמים או דאגה. לשדר מסר שאנו מכירים את עצמנו היטב, ולאור המצב הלא צפוי של המחלה לשתף בשינויים הצפויים לקרות. יתכן שצריך בשיחה אישית עם הבוס לסכם לגבי התאמות במצב הנוכחי. לחשוב יחד על פתרונות אפשריים ולו רק לתקופות קשות יותר, כגון: קיצור יום העבודה, לאפשר עבודה מהבית, להפחית את עומס המטלות. אם אנו צפויים להעדר למספר ימים רצופים בשל החרפה בהתקף הדורש מנוחה בבית, בדיקות רפואיות או אשפוז כדאי להשתדל לסיים פרויקטים מראש. זה דומה למצב בו האישה נערכת לחופשת לידה ודואגת להשאיר "שולחן נקי" למי שאמורה להחליף אותה. על קהל הצעירים המתמודדים עם סביבת הלימודים בבי"ס ובאוניברסיטה נדבר בבלוג אחר.