להיות ולבחור להיות בכל יום

כבר מזמן חרטת על קצה המיטה את המילה חיים

ועדיין את נלחמת, בועטת ואח"כ ישנה

בוחרת בטשטוש והקהות משמשת לך הגנה

 

 

זה לא מפחיד לדבר על המוות

אז למה בפנים את שוב בוכה?

וכל מנגנוני ההגנה בשימוש מאסיבי

והאצבעות שלך מחטטות בעור באופן אינטנסיבי

 

 

ויש את האנשים היפים שהיו פעם סביבך

וסביבם יש אור וקולות של שמחה

ויש אותך, את הבדידות ואת החושך בדירה

אבל בחוץ את מחייכת, כאילו כלום לא קרה

 

 

ובמגרה שלך יש עטים שמזריקים חיים

לידם מכשיר המודד את רמת הסוכר

את יודעת שעם השימוש בעטים יש בהירות במחשבה

המגירה נשארת סגורה, את בוחרת בנתק