בשביל הנפש

אני והעצב כבר לא

מאת אנונימי

24/07/15 1:58

1405 צפיות

הוא מציץ אלי מהפינה של החדר.
עומד ליד הדלת ודופק בעדינות, מבקש רשות להיכנס.
אנחנו בברוגז כבר תקופה.
העיניים שלו מתחננות אליי "נו רק קצת.. "
אני מזהה בהן שיכנוע פנימי עמוק,
חמימות, רוך, ואיזה זיק של שובבות..
הוא מאמין שאנחנו יכולים להיות שוב חברים.

העצב ואני.

אני מתפתה למבט הזה שלו..
אולי באמת רק כמה דקות של תשומת לב?
אם ארשה לו רק הפעם,
הוא יכנס מייד, בהליכה שדונית על קצות האצבעות..
כמו ילד שמתגנב לחדר של אבא ואמא ומתיישב בזהירות על המיטה, מבקש להפריע בלי שיכעסו עליו.
הוא מבין אותי באמת,
אני לא צריכה להסביר לו דבר.
הוא אפילו מרחם עליי יותר ממני.
הוא כל כך בטוח באומללות שלי, הלוואי והיה לי מעט מהביטחון העצמי הזה שלו.
חבר נאמן.
אם אסכים לו להכנס הפעם,
הוא לא יהסס לרגע.
יתיישב לידי, יציב ונוכח להפליא..
הוא יניח את היד הקטנה שלו על היד שלי וברגע אחד של קסם יהפוך להיות שוב חלק ממני. ממש כך, כמו באגדות. הוא מסוגל לכזאת הזדהות מופלאה ומוחלטת.

ואז,
כדי להבטיח שלא ניפרד פעם נוספת
הוא יצמיח סביבי ענפים, פוארות,
שיכלאו אותי בחיבוק מגונן
בתוך קליפת עץ קסומה ומפוארת,
בה אין מקום לאחר
מלבדי.

אני מסתכלת עליו עכשיו,
עומד בפינה עדיין.

העיניים שלו קוראות אותי.
הוא לא באמת מחכה לתשובה.

תגובות

ד"ר דינה ראלט PhD

24/07/15 13:54

יפה שאת החלטת לקחת פיקוד על מצב העצב והודעת לו שאתם כבר לא חברים.

לעזרתך...מה דעתך על לאכול חמוצים? עכשו התפרסם מחקר שהראה שהחיידקים הטובים המלווים חמוצים כמו כרוב או מלפפנים מייטיבים איתנו ומפחיתים תחושת חרדה ודאגה.

כדאי לשתף פעולה עם החיידקים שכן יש לנו בגוף פי 10 יותר חיידקים מאשר תאים שלנו ולכן זה לא מפליא שהם כל כך משפיעים עלינו...בדיוק הכנתי רשימה בנושא...

מטיילת

25/07/15 0:43

דר דינה ראלט. העצב הוא חבר נהדר. (כשהחברות בינינו פורחת הוא נקרא דכאון) אנחנו בהחלט עדיין חברים ואני לא מתכוונת לוותר עליו מהר כל כך. יש לו המון מה להציע. ועל זה בדיוק אני מספרת כאן..

אילה אורי

30/07/15 16:05

אני מאמינה שאפשר להיות חברים גם של העצב, אבל כמו שעם חברים אנחנו לא נמצאים כל הזמן, וגם יש תקופות שאנחנו מעדיפים בלעדיהם או שנמצאים פחות בקשר עם חברים מסויימים, כך אפשר גם עם העצב, למשל כשבאה להתארח אצלנו חברה כמו שמחה לזמן מסויים, ורוצים ליהנות מחברתה. כאשר אנחנו מסכימים להיות חברים של הרגשות שלנו ולא להילחם בהם, הם נעשים הרבה יותר ידידותיים ולא צריכים להיאחז בנו כל כך, והם יכולים לחזור להיות שקטים, להתבונן בנו מפינת החדר או להיות במגירה בינתיים, ואין מה לפחד מהם.
ממליצה בהזדמנות זו על הסרט המצוייר הנפלא בקולנוע - "הקול בראש", שמאפשר לראות את יתרונותיהם של כל הרגשות.

מטיילת

11/09/18 8:13

אילה אורי, נכנסתי לקרוא את הפוסט שלי פעם נוספת. "הקול בראש" זה סרט גאוני בכל כך הרבה אספקטים. ראיתי אותו שוב ושוב, מיליון פעם. ובכל פעם מצאתי עוד סיבה לחשוב שהסרט הזה הוא אולי אפילו כלי טיפולי..