שוב מקווה שלא יגיבו לי, כי לא צריך לתת לי התייחסות

צריך להטיל עלי אחריות, כדי שיהיה מי להאשים אם משהו לא מסתדר

אני טוב בזה, אני יודע לקחת אחריות, אני יודע להאשים את עצמי, אני יודע להעניש את עצמי

אני מסכים שיענישו אותי על הכל, על מה שרוצים

צריך להשתמש בי

אני בובה טובה, שצריך להשתמש ולזרוק אותה

כמו סמרטוט, שמנקים ומנקים בו, עד שמתלכלך ממש, שכבר אי אפשר לנקות, ואז זורקים אותו

זה אני

אני לא עצוב

ככה צריך לעשות לי

ככה אני רוצה, ככה נראה לי שאני רוצה ...

אף אחד לא אשם, אף אחד לא פגע בי

כי אני תמיד משקר

אבל אם אני מבקש 

אני מבקש

אז זה בסדר

כי אני ביקשתי

אני גרמתי לזה

כל מה שיש זה בגללי, זה בזכותי וזה באשמתי

הסמרטוט הכי יפה בעולם, הסמרטוט שאני אוהב

הסמרטוט שאני שונא

הסמרטוט שאני מכיר הרבה הרבה זמן

שלפעמים הוא גיבור, ולפעמים הוא פחדן

ולפעמים הוא חרוץ, ולפעמים הוא עצלן

הוא הכל ... כמו מים

אין לו צורה

נראה לי שהוא אוהב כשכואב לו

נראה לי שהוא מרגיש בטוח כשרע לו

בלי לספר סיפורים

בלי לספר שקרים

עם הרבה מילים לא יפות

ועם הרבה שתיקה

שתיקה של בילבול

תספר לי סיפור

תספר סיפור, אני מתעניין

אני אבין אותו

תספר

אבל הוא לא יספר

הוא רוצה לספר

אבל הוא לא יספר

הוא לא יכול

הוא לא יכול ...

אני אספר סיפור
על בובה כלואה
שנקרעת על גדר התיל ומצליחה לברוח
ומתעוררת ליום חדש בכלא
ונקרעת שוב על אותה גדר קוצים
שוב ושוב
לעולם

היא לא עצובה
היא לא עצובה בכלל
ואולי זה הדבר הכי עצוב בסיפור הזה