היום ב 11:00 קטעו את העבודה שלנו בתל אביב בומים ואזעקות...רצנו לממד ( לקוחה לא רצתה לנתק איתי את השיחה ובעל הבית שלי קרא לי 'תנתקי ובואי כבר לממד!'.חזרנו לעבודה ( אני מזכירה : שירות לקוחות. ) אבל מאז אני מתקשה להתרכז + חווה רעידות פנימיות וחיצוניות...שלשום חזרתי מבילוי עם חברים במסעדה בראשלצ 'רק' לא סיפרתי לאף אחד עד כמה היייתי דרוכה ולחוצה כל הדרך לשם תל אביב-ראשלצ ואחכ ראשלצ- פתח תקוה...פשוט הייתי 'על קוצים'. עברו רק 17 ימים של לחימה ( אני מרגישה שעוד ימים קשים לא מעטים צפויים לנו ) ואני כבר מרגישה שאני נשברת...שלשום התפרצתי בעבודה על 2 המנהלים שלי ( לא פחות ). אני מאד רוצה יום שבת לנסוע לסרט 'רק' שהוא מציג ברמת גן ואני ממש מפחדת לנהוג לשם כי אני לא סומכת על עצמי שאצליח לשמור על קור רוח בזמן הנהיגה ( נהיגה = גם ככה אישיו בשבילי ). העניין הוא שאני גרה לבד. חיה לבד. ואם אין אני לא 'אקח את עצמי' לסרט אף אחד לא יעשה את זה ( באופן טבעי החברים שלי וגם האחים שלי מעדיפים להיות קודם עם בני משפחה. אחי התאום מעדיף להיות באופן טבעי ומובן עם אשתו והילדים. ואחותי מעדיפה להיות באופן טבעי ומובן עם החתולים והחבר. החתולים = ילדים לכל דבר אין לאחותי ילדים. ואני מה ל-ב-ד).רק 17 יום עברו ואני כבר כל כך מותשת פיזית ונפשית ...פעם1 בחיים שלי שאני מתחילה להרהר ברצינות באופציה ( הרחוקה מאד אך בכל זאת אופציה.?.?.?.?.) לעזוב את הארץ הזו...לתמיד...הבטיחו לנו ארץ זבת חלב ודבש ואנו מקבלים ארץ זבת דם עצב ודמעות (+ אני כבר 'קיבלתי' את מנת הכאב והדמעות האישיות שלי בגין כל מה שכבר עברתי עד היום...האירועים האישיים הקשים + זכרון התמונות הזוועתיות של תמונות שקטלגתי בעיתון ידיעות בתחילת שנות אלפיים תמונות זוועה של הרוגים ופצועים לפני צנזורה חוזרים אף הם אלי... .help pls