מבצע צוק איתן היום ה17 יום חמישי 24.07.14

לבית שלי חזרתי יום שלישי בבוקר לפני כשבוע וחצי .
'ברחתי' אל בית הורי ליומיים-שלושה בתחילת המבצע גם בגלל שהרגשתי שלשהות אצל הורי לאורך זמן אינו פתרון (ומה אם המלחמה תימשך שבועות ארוכים  )
וגם בגלל שהרגשתי שלשהות אצלם אולי מבטיח לי יותר הגנה פיזית (להורי יש ממד. לי בדירה אין ממד. אין חדר מדרגות סגור הוא 'פרוץ' אל כל עבר. מקלט בשכונה שלי שווה חלום באספמיה  ),
אבל לבטח יותר ויותר יחליש אותי נפשית (יומיים-שלוש שהייתי אצלם הספיקו 'לדרדר' אותי לתחושה ששבתי להיות טינאג'רית מעצבנת חסרת אונים...).

היום ב 11:00 קטעו את העבודה שלנו בתל אביב בומים ואזעקות...רצנו לממד ( אני עובדת בשירות לקוחות ולקוחה לא רצתה לנתק איתי את השיחה ובעל הבית שלי קרא לי 'תנתקי ובואי כבר לממד '! )

חזרנו לעבודה אבל מ 11:00 התקשיתי להתרכז... + חוויתי רעידות פנימיות וחיצוניות...

שלשום חזרתי מבילוי עם חברים במסעדה בראשל"צ 'רק' לא סיפרתי לאף אחד עד כמה הייתי דרוכה ולחוצה כל הדרך מתל אביב-ראשל"צ ואח"כ מראשל"צ- פתח תקוה...
פשוט הייתי 'על קוצים' ו'מתתי מפחד' שמה תתפוס אותי-אותנו בדרך אזעקה באוטובוס... .

עברו רק 17 ימים של לחימה ( אני מרגישה שעוד ימים קשים לא מעטים צפויים לנו ) ואני כבר מרגישה שאני נשברת...שלשום התפרצתי בעבודה על 2 המנהלים שלי ( לא פחות ).

אני מאד רוצה ביום שבת לנסוע לסרט שמציג ברמת גן בקניון איילון אבל אני ממש מרגישה שאני מפחדת לנהוג עד לקניון כי אני לא סומכת על עצמי שאצליח לשמור על קור רוח בזמן נהיגה אם חלילה תתפוס אותי אזעקה
( נהיגה = גם ככה אישיו בשבילי...).

אני מרגישה שאני ממש 'משוועת' לעידוד וניקוי ראש בפרט בסופ"ש זה שכבר 'סוגר' 17 ימים קשים כל כך (לי – לכולם).

אני רחוקה מלאהוב את העבודה שלי גם כששקט יחסית בארץ שלנו + אני מחכה לסופי שבוע בקוצר רוח מאז שקיבלתי את האוטו המשפחתי מתנה מאבא שלי לפני שנה וחצי אוטו משנת 2004 שלוקח אותי לאן שארצה ואוכל להגיע...לסרט?, פארק?, ...
וכעת באה המלחמה הזו ו 'טורפת' לי את הקלפים...
אני מתה מפחד לנהוג (אני ממש מפחדת שאעשה תאונה מרוב לחץ אם/כש אשמע אזעקה ו/או בומים)

מצד שני. אם אין אני לי אז אף אחד לא לי.

אם אני לא אאזור אומץ ואלך לסרט על אף שאני פוחדת כל כך לנהוג אף אחד לא יעשה את זה בשבילי
באופן טבעי החברים וגם אחי ואחותי מעדיפים להיות קודם עם בני זוג ו/או משפחה
לאחי התאום יש אישה ו 4 ילדים.
לאחותי הגדולה יש חבר ו 4 חתולים שהם ילדים לכל דבר בשבילה.
ואני ל-ב-ד ב-ד-ד...
רק 17 יום עברו ואני כבר כל כך מותשת פיזית ונפשית ומרגישה שאני 'קרובה להישבר'.

אני משוועת לפחות למילות עידוד כי מעבר = חיבוק מהבן זוג שאין לי ולא יהיה בחיים ו/או תמיכה רגשית מבני משפחה - אני יודעת שלא אקבל...

אני מרגישה כל כך חלשה... שאני מתחילה להרהר ברצינות באופציה ( מעשית רחוקה מאד אך בכל זאת אופציה.?.?.?.?.) לעזוב את הארץ הזו...לתמיד...

הבטיחו לנו ארץ זבת חלב ודבש ואנו מקבלים ארץ זבת דם עצב ודמעות
הבטיחו לנו ארץ זבת חלב ודבש ואנו מקבלים ארץ זבת דם עצב ודמעות
הבטיחו לנו ארץ זבת חלב ודבש ואנו מקבלים ארץ זבת דם עצב ודמעות

(אני כבר 'קיבלתי' קודם להרגשתי מנה מספיק גדושה של כאב ודמעות בגין כל האירועים הפרטיים שעברתי עד עכשיו
...).

כל מילת תמיכה-עידוד-חיזוק-יתקבלו בברכה

שר42