אני כורך את הפעילות הגופנית בניקוי מחשבתי. למרות שיש ירידה בפעילותי הגופנית ב 8 החודשים האחרונים (בשל תאונת דרכים ) , אינני מוותר לעצמי. חזרתי לפעילות בחודשיים וקצת האחרונים (לערך ) עת שבתי לעסוק בהליכות רגליות. אמנם המרחקים קטנים יחסית לעבר, המהירות קטנה כפליים, גם אם כואב לי מאוד וגם אם אין לי אנרגיות אני מדמיין עצמי בדקה שאחרי. דקה אחרי שנכנסתי הביתה בחיוך שגם היום הצלחתי להתגבר על הקשיים ועשיתי סיבוב במושב. הזמן בו אני צועד מוקדש למחשבה על מה שהיה ,מה שצריך להיות, האזנה לציוץ הציפורים ,איוושת הרוח המניעה את עלי העצים או השדות סביב המושב. ההליכה גורמת לי עונג רב. היא עזרה לי להפחית כ 15 ק"ג ממשקלי, להפחית ערכי כולסטרול ולחץ דם. אני מוצא בה רק דברים טובים.
הטיפ הראשי :
נסה לדמיין עצמך דקה אחרי ביצוע הפעילות הגופנית, בין אם היא מאומצת בין אם לאו. חייך למראה השגיך, גם אם אינך אתלט\אצן\בודי בילדר .

סדר ארגון ואחריות : חלקנו מתנהלים בחוסר אחריות משווע כלפי גופנו :לכל דבר יש לנו זמן - להשאר שעות נוספות בעבודה, לצפות שעות ב TV , לשחק בפייסבוק ועוד המון דברים שאינם תורמים לנו כלום. אבל, כל אחד מאיתנו חייב לחשוב בראש ובראשונה על עצמו ועל גופו . עבודה מחליפים, ולעיתים בועטים אותנו החוצה בלי טיפת חמלה, TV מכשיר מוקצה ומשוקץ בעיני (לא מטעמי דת ) גזלן זמן ברמה גבוהה. פייסבוק כנ"ל. מגיע יום וגופנו מתחיל לאותת שמשהו לא בסדר.לחץ הדם עולה, רמות הכולסטרול מזנקות, מתחילים לראות בגלוקומטר ערכים מעל 110 .... ואז מתעוררים ומבינים שכל הזמו הזה הקרבנו את גופנו בשביל אחרים.

אז ... דקה לפני שמאוחר מידי, עסקו בספורט האהוב עליכם ... אף פעם לא מאוחר מידי , אבל לעיתים זה פשוט מאוחר מעט ...

כל דבר חומרי - בר החלפה, למעט דבר אחד : הגוף.

הטיפ השימושי שלי הוא "לא לבד" וגם רצוי שיהיה מעניין...אז אני עושה כל יום התעמלות אבל כל מיני סוגי התעמלות (כושר, פילאטיס, טאי צ'י, שחייה) ותמיד או עם מורה מעניין או עם חברה טובה.