היי דבי אני שמחה לשמוע ממך,נעים מאוד הוותק שלי בערך 3 שנים וכמוך לקחתי והיום לא זה לא קל לי אך החלטתי שכול עוד אני יכולה אעשה זאת והמפתח הוא באמת להשתדל להיות עסוק בדברים ש"נעימים" לך ולארגן סביבה נעימה ותומכת.

גם אני אובחנתי כחולה במחלה מזה כבר כמה שנים ואני מתמודדת ללא תרופות ועובדת במשרה מלאה. לפני כמה שבועות חזרה לי התשישות וזה כל כך מייאש אחרי שחלה הטבה ושיפור משמעותיים. אשמח לשמוע על התמודדויות של עוד אנשים.

היי מיכל ברוכה הבאה לקבוצה,כל הכבוד את עובדת משרה מלאה,אני עובדת מעט פחות מחצי,אני מדריכת שיקום והיה לי קשה ולכן החלטתי להקל על עצמי ולא לעזוב את העבודה החשובה הזו עבורי,כמובן אפשרו לי להמשיך עמותת אנוש אך כמובן יש לזה מחיר כבד כלכלית,יש תקופות קשות מאוד ויש פחות,אף פעם לא חשתי מצויין חשתי פחות תשושה לא לאורך זמן ואם בדקתי אז זה היה או מאמץ פיזי או נפשי בעיה מסויימת או מספר דברים ומכאן למדתי שעם הפיברו צריך לפשט כמה שניתן את החיים "לסגור פינות" לנסות לא להותיר דברים לא פתורים מציקים ולקחת אתנחתא כאשר הגוף זקוק זה יעבור אל דאגה....

הי אסתי. כן אני עובדת אפילו בעבודות נוספות כדי להתפרנס מכיוון שאני מגדלת כבר עשר שנים את ילדי לבדי. היום המצב השתפר כי הצלחתי לחזור לעבודה וכאמור אני עובדת בעבודות נוספות. למה את מתכוונת לסגור פינות? האם גם לך ולחולי פיברו נוספים יש את התכונה הזו של "לטחון ולחפור" בדברים לא פתורים? חשיבה כפייתית? נראה לי שכן זה מאוד מחליש...ויש תופעות נוספות מוזרות שקשה לתארן.