היי פנינה,

יום השנה לפיגוע או מקום הפיגוע משפיעה שונה על כל  אחד.  אני שמתיחס ליום כיום הולדת שני ואף משמעותי יותר, הופתעתי לראות חברים שיום השנה עבורם די טראומטי אף נזקקים לסיוע נפשי ומגיעים למיון.

כנראה שאין נוסחת קסם שמתאים לכולם איך מתמודדים עם המצב בימים אלה ואנחנו נפגעי טרור יודעים התמודדות מה היא גם בימי שגרה.

באופן אישי אוכל לספר לך על מה מספר טכניקות אולי מלאכותיות שעוזרות לי להשאר שפוי ולתפקד. 

בימים אלה במיוחד יש את הנבירה אין סופית בתקשורת בכל ארוע ואני מרגיש שיש להוריד את המינון. פשוט לא חייבים להקשיב כל היום לחדשות. אני גם מעביר את המסר לקרובים שממהרים לבשר על עוד פיגוע שזה ממש מיותר. אם אשמע על זה בחדשות כשאצפה לא יקרה אסון. אל תתקשרו להודיע, לסמס. כמו כן ביטלתי מנוי לעיתון, אין לי אפליקציה של חדשות קופצות בסמרטפון. אני קובע את העיתוי ( עד כמה שאפשר) מתי וכמה אני חשוף לחדשות.

דבר נוסף, אינני גאה בזה אבל לא נותן לכל ארוע לחלחל לי פנימה. יוצר מין מסך ברזל בין העיינים שרואות ולאוזניים שומעות לנפש.

פטנט נוסף שהוא טוב גם לשגרת מתמודד עם פוסט-טראומה זה לחפש את העוגנים בחיים שעוזרים כמו מטפס על קיר שנעזר בכל זיז בקיר גם אם זה הקטן ביותר. העוגנים אלה מן הסתם שונים מאדם לאדם ולכל אחד יש את אותם הדברים שמניעים אותם. כמו שציינת זה יכול להיות השקעה בעבודה, יכול להיות התנדבות וסיוע לאחר(אולי לנפגעי טרור), מצאתי שעזרה לזולת דווקא כשאני חלש מה שהוא שמחזק.

מה הם העוגנים שעוזרים לך לא ליפול?

אבי88

פנינה שלום, ברוכה הבאה לקהילה. כפי שאת כבר יודעת, מועד הטראומה, המקום בו הטראומה הרחשה, ועוד דברים שמזכירים את הטראומה הם טריגרים ושמפעילים את מערכת התגובה לטראומה. החדשות הטובות הן שזה יעבור. החדשות הרעות הן שבינתיים את סובלת. עשי שימוש בכל מה שלמדת בטיפול כדי להרגיע את עצמך (באתר נט"ל תוכלי גם למצוא מדריכים שונים לעבודה עצמית לצורך הרגעה), ואם זה לא עובד, או שמצוקה חריפה מדי, צרי קשר עם הקו המצוקה בטלפון 1-800-363-363. ועדיין, למרות הכל, אנחנו חיים במקום בטוח יחסית. החדשות מדווחות על כל דקירה אבל לא ששמונה מליון אחרים יצאו ושבו בשלום לבתיהם. עדכני אותנו. אם זה לא נרגע נמצא פתרון אחר.

אבי,

תודה . אין למתנדבים או לפחות לא הציעו בשלוש השנים שאני בארגון סיוע כלשהו.בבלגן הקודם(צוק איתן) הייתי באיזה מקום מטעם החברה שני עובדת בה והביאו סיוע פסכולוגי  רק שהוא לא היה גם בשבילי הוענק בעיקר למדריכים במקום . יש קצת קושי להבין שגם אנחנו צריכים עזרה.כאילו מניחים שאנחנו יודעים מה לעשות לגבי זה. 

הייתי רוצה שגם בעבודה וגם בהתנדבות יבינו  את זה שגם הצוות הרפואי ובטח בעבודה שאנחנו גם מאבטחים , יבינו כמה זה חשוב .

בנתיים אני שמחה לספר שאני כבר אוכלת היום כמעט כרגיל . מחפשת בעיקר דרך לחזור לישון נורמלי..לילה של סיוטים זה מעייף..ואני צריכה שהלחץ ירגע טיפה והבכי יצליח לצאת (אני תמיד בוכה רק אחרי שהכל נירגע).

אויי פנינה,

כל כך קיוותי שתספרי לנו שהצוותים במד"א תחת מעקב קב"ן ומי שזקוק לכך מופנה לטיפול.

במיוחד אחרי הפינה בתוכניתו של רזי ברקאי בגל"צ היום בבוקר שבדיוק עסק בנושא הזה במשטרה.

מאוד שמחתי לשמוע שחל שיפור עצום בשנים האחרונות מאז האינטיפדה השניה. 

חשבתי לפנות וגל"צ ולבקש שיבדקו מה קורה במד"א ובעקבות תשובתך אפנה וכולי תקווה שבקשתי תענה.

ברור לי שהממסד לומד את התחום הזה ולא תמיד מודע על השלכות, אך על יאוש בכוחנו להשפיע.

הודגש בתוכנית החשיבות הרבה של איבחון וטיפול כמה שיותר קרוב למועד הארוע.

מה ההבדל בין אדם שנקלע לזירת פיגוע לבין כוחות הצלה שמגיעים מיד ונחשפים למראות הקשים, ריחות וקולות??

שמחתי לקרוא שהתחלת לאכול. אוכל לתת לך טיפ מניסיון האישי שראיתי שזה עוזר. תשקיעי בהכנה, מתכונים חדשים מאפים חדשים תכלס ארוחה מושקעת לך ובני הבית. אז גם נהנים מארוחה טעימה וגם סוג של שידור למוח "כנראה המצב לא כזה גרוע".

לגבי שינה ראיתי שגם אם ישנים שינה מלאה לא בהכרח מתעוררים בבוקר בכוחות רעננים, כשהמוח עסוק בעיבוד המאורעות בתת מודע מתעוררים סחוטים ועייפים. אך עדיין זה עדיף מלא להרדם. מצאתי שקישור שצירפה ד"ר ראלט כאן בקהילה (חפשי מטה- אחפש גם ואנסה לעלות) מוסיקה בתדרי גמא שעוזרים להרגע ולהרדם.

אני גם נוהג לעשות הרפיה עצמית. אם תרצי אספר לך.. 

שמרתי את זה במעודפים של המחשב(לשימוש בשעת הצורך..) אני אחרי יממה עמוסה בוקר לילה ובוקר ( כן משמרות)הייתי כל כך עייפה שישנתי כמה שעות התעוררתי ממש עכשיו ... אני מקווה שמחר כבר אצליח לעשות משהו מועיל גם בזמן שאני בבית ..אגב הרעיון להכין משהו מיוחד במטבח תפס יופי לדעתי כולם משמינים בזכות הלחץ שלי (הכנתי אתמול גם עוגה וגם בורקסים)..

היי פנינה,

נו הצלחת להרדם? להתעורר אחרי חצות לא עיתוי מוצלח במיוחד...

שמח לשמוע שרעיון אוכל מושקע עבד.

זה מה שהוא שעבד אצלי. אם את זוכרת שכתבתי לך לחפש עוגנים לאחז כמו מטפס על קיר, לי זה היה אחד מהם.

לאכול זה צורך בסיסי אינסטיקטיבי ובכל זאת במצבי חרדה מסוימים מאבדים את הרצון לאכול.

ואז לא משקיעים בהכנה, בהתאם התוצאות חוטפים מה שהוא אם בכלל,  בדיוק כפי שתיארת.

חיפוש מתכונים מושקעים, מיוחדים וההכנות מסיחים את הדעת למה שהוא אחר וחיובי,

תוסיפי לזה את הריחות, מיצי קיבה, הקומפלימטים מבני הבית זה הרכב מנצח.

לילה שקט ורגוע

אבי