בשנה האחרונה מאז חליתי בסרטן נודע לי כי מחלה זאת הינה מדבקת. לא סם מדבקת במגע או בקרבה אלא גם מועברת באמצעות הטלפון הקוי וכמובן הסלולרי.
צחוק, צחוק מאז נודע דבר מחלתי כולם חוששים להפריע פתאום. חברים, מכרים ואפילו קרובים שלא מדרגה ראשונה פוחדים שמא המחלה חס וחלילה תראה או תריח אותם. יש בזה משהו שהוא מקביל לכל אלה שאינם יכולים אפילו לבטא "סרטן" וקוראים לדבר הנורא והמפחיד "המחלה".
אז זה ככה : כל החולים נלחמים במחלה. בהיותי בטיפולים של כימו והקרנות פגשתי המון באמת יותר מדי חולים , הסובלים אך נלחמים במחלה. חברים יקרים השאירו צד זה של המלחמה לצוותות הרפואים העושים עבודת קודש בתמיכה בנו החולים.
חסר לנו המגע האנושי. אותו טלפון ואןתו ביקור ןכמו כן אתה יציאה לבית קפה אם אפשר עם החברים הותיקים, החברים לעבודה, הקרובים והשכנים שהיו מתעכבים פעם איתנו לרכל ולעסוק בפוליטיקה.
היכן כולם ? לאן הם נעלמו ? זיכרו "הסרטן אינה מחלה מדבקת".
שבת שלום ובריאות שלמה. בשורות טובות.