בשבוע האחרון הופעל ברדיו 93FM קו חירום להתמודדות בעת התקפות טילים על ישראל. זכיתי לתת מענה בקו הזה ולענות למאות פניות של אנשים.
קשה לי לאפיין סוגים מוגדרים של אנשים שפנו, כי זה תפס את כולנו: אמהות 'לחוצות' לצד אמהות 'חזקות', קשישים בודדים לצד קשישים המעודדים. ילדים לצד בעלי משפחות. נשים וגברים יחד.
שמתי לב כמה שהאירועים האלו הפעילו אותנו מאד, ובמיוחד את אלו המתגוררים באזורים המרוחקים יותר מעזה, אזורים שלא רגילים לחוות את אימת ה"מלחמה בדרום". כל הארץ הפכה לדרום אחד גדול.
מאד נגעה לי שיחה עם ילד בן 12 מפתח תקווה, שהתקשר לקו וביקש לארח משפחה מאזור המסוכן יותר. אחריו הייתה אמא מחולון, ששאלה בקול רועד איך להרגיע את ילדיה. אחריה - בחור בן 28 מבית שמש שחושש לצאת לרחוב. אמא צעירה חד-הורית, שזמנית הושעתה מעבודתה במעון-יום, ומאחר שלדברי המנהלת היא "משרה על הפעוטות מתח ופחד".

אולם, הצד החזק שמצאתי בכל השיחות זה הנכונות לקחת אחריות. על עצמם, ועל שלומם של הסובבים. וזה החוזק של אדם לקום, להתאושש ולחזור לצד החזק של החיים.