יצאתי לפנסיה- החיים הטובים!!!!!!!!!! אלא שאוכל על כל סוגיו ,הפך לנגיש בהרבה יותר וזה אסון, כרגע מתנחמת שעדיין חם,
כמות האוכל עד לשובע די קטנה,אומנם מנשנשת לעיתים קרובות,
אבל דואגת-מה יהיה בחורף?

הי חני. את מתארת תופעה נפוצה שנשים וגברים רבים סובלים ממנה. גמילה מאכילה רגשית היא תהליך ארוך ורב שלבי, המתחיל משינוי היחס שלך אל עצמך, גופך, חולשותייך וחוזקותייך, עובר דרך שיחרור הניסיון הבלתי פוסק ובלתי יעיל להפסיק לאכול כך או אחרת, ומסתיים אי שם בבירור והיענות לצרכי הגוף הנפש האמיתיים. טוב לעשות את הדרך עם מטפל מנוסה, ויש היום יותר ויותר דיאטניות שזו ההתמחות שלהן.
אז ממה נתחיל כאן? נתחיל מזה שתאמני את עצמך לשחרר את ה"שדונים" - אלה אותן מחשבות ביקורת והרס עצמי שאת חושבת אחרי כל אכילה "לא נכונה" אחרי כל בולמוס. מחשבות אלה גורמות לרוב לרגשי אשמה ושנאה עצמית קשים. ונחשי מה? דוקא השיחרור שלהם מביא להפחתה של הבולמוסים!
אבל - זה לא קורה ביום אחד, אלא תוך עבודה מחשבתית שתעשי כל פעם שהמחשבות חוזרות ועולות בך. פשוט הזיזי אותן הצידה, כמו במסך מגע, ובחרי מחשבות חדשות מהסוג של "זה בסדר, מותר לי, לא עשיתי שום פשע. זו הדרך שהגוף שלי בוחר להתמודד כרגע וזה עדיין הרגל. הרגל לוח זן לשנות". וחייכי לעצמך במראה. כשתרגישי שאת כבר מצליחה לעשות את זה ואכן מתחילה להרגיש טוב יותר, נמשיך הלאה.
בהצלחה ועדכני!
עדי

היי חני,
אני מתמודדת עם בעיה דומה כבר המון זמן. אני אמנם לא משמינה בזמן האחרון אבל עומדת על משקל גבוה שלא יורד למרות שמנסה לעשות שינוי. התחלתי טיפול CBT בנושא. הגעתי לטיפול לצורך זה אולם בשנה האחרונה מתמודדת עם קשיים בחיים שגרמו לכך שהטיפול מתמקד בהתמודדות עם קשיים אלו. אבל מרגישה שחלק מהשינוי שעשיתי הוא מה שעדי כתב למעלה - הזזה של המחשבות ההרסניות של הביקורת וההרס העצמי. לפחות כך אמנם אני לא מורידה הרבה במשקל גופי אבל בהחלט הורדתי הרבה מהמשקל הנפשי של האשמה על האכילה והתפניתי להתמודדות עם הבעיות החשובות באמת. (ומן הסתם הימנעות מהשמנה נוספת שזה גם לא ברור מאליו...). בהצלחה. גילי.

תודה, אבל זה מרגיש לי שאם אני אקבל את זה אני ירשה לעצמי אני עוד ישמין, למרות שהכעס העצמי גם לא מועיל ובכלל, אז איך באמת מתחילים עם זה שלקבל את עצמי ,לא לכעוס על עצמי אחרי אכילה? ואיך אפשר לרדת במשקל עם זה? ונתת לי כיוון אולי באמת אנסה טיפול CBT לנושא הזה, תודה ובתקווה שהזמן יעשה את שלו לטובה.

זה באמת הפוך על הפוך. דווקא שאת לא מאשימה את עצמך וכביכול אומרת לעצמך שזה בסדר שאת אוכלת - דווקא אז יורד פתאום הדחף לאכילה רגשית (לא נעלם. אבל יורד).