המתכת הרעילה שנמצאת באוכל וגורמת לכם להזדקן
קדמיום נחשב למסרטן ודאי ועשוי להיספג במזונות רבים, ובייחוד פירות, ירקות ודגים. כעת, מחקר מראה כי חשיפה מוגברת אליו גרמה לתאי גוף להיראות בכ-11 שנים מבוגרים יותר. כדי להיאבק בספיגתו בגוף, החוקרים ממליצים להגביר את צריכת הברזל ולאכול אוכל אורגני
כיום המודעות לתזונה בריאה עולה ורבים מקפידים לקרוא את התוויות על מוצרי המזון כדי להימנע מחומרים מזיקים כגון שומן טראנס, צבעי מאכל ופרוקטוז. יחד עם זאת, מסתבר, לא תמיד כל הרכיבים רשומים בהן. קדמיום למשל. מחקר חדש שפורסם בסוף החודש שעבר בכתב העת American Journal of Epidemiology, המתבסס על סקרי בריאות ותזונה בארה\"ב, מצא כי חשיפה לקדמיום, מתכת רעילה שמוצאת את דרכה ללא מעט מוצרי מזון, אפילו ברמות נמוכות יחסית, יכולה לקצר באופן משמעותי את הטלומרים - קצות הכרומוזומים המשמשים מעין מגנים של החומר הגנטי שבתוכם. התקצרותם עם השנים חושפת את התא לשיבושים גנטיים או למוות. מחקרי עבר גילו שטלומרים קצרים הם אינדיקטורים להתפתחות של מחלות כגון סרטן ומחלות נוספות הקשורות בזקנה.
הקדמיום הוכר כמסרטן ודאי בבני אדם על ידי הסוכנות הבינלאומית למחקר בסרטן (IARC). ב-1989 גרם זיהום חמור מקדמיום ביפן ליותר מ-100 מקרי מוות. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מציין כי קדמיום, המשמש כרכיב חשוב בתעשיית הסוללות, הצבעים והפלסטיק, יכול לעבור מרחקים ארוכים באטמוספרה ממקור הפליטה ונצבר בקלות באורגניזמים רבים. הקדמיום לא עוצר בתעשיית הסוללות, הצבעים והפלסטיק, ובשנים האחרונות התגלו כמויות גדולות שלו בדשנים המשמשים את תעשיית החקלאות וגם בלא מעט מלחים בחטיפים ומוצרי מזון נוספים. זאת מכיוון שהוא קיים בפוספטים (זרחות) – חומרים המשמשים לדישון האדמה ולשימור בתעשיית המזון. כשהם מוספים למזון, הם מגיבים למתכות המצויות שם בכמות זעירה, ובכך קושרים אותן בחוזקה ומונעים את פירוק המזון. הם גם משמשים לקשירת המים למזון כדי שלא יתפרק ויתקלקל, ומסייעים להאריך את חיי המדף של מזונות מעובדים, ובעיקר כאלה שהוספו להם מים, כגון מוצרי בשר מעובד. פוספטים מצויים גם בסלטים תעשייתיים, המעובדים בין היתר גם כן עם מים.
עד אמצע שנות ה-80 נטו לחשוב שאנשים נחשפו לקדמיום רק בשל הטבק שבו הוא נמצא, או מכיוון שהתגוררו בסמוך לאזורים תעשייתיים. אך מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי החשיפה אליו עלתה דווקא בעקבות העלייה בצריכת המזון, ובעיקר פירות וירקות שגודלו בקרקע מדושנת ודגי ים שנחשפו לשפכים מזוהמים. מחקרים מצאו כי בדגי הים התיכון למשל נמצאו כמויות קדמיום חריגות בגלל שפכים תעשייתיים. התגלה כי על אף שלא מעט מדינות באזור קבעו תקן לטיהור שפכים תעשייתיים, התהליך עצמו אינו מצליח לסנן מלחים ומתכות. עוד התגלה כי לרוב, באזור השפך לים נוצרת בוצה מזוהמת במתכות רעילות המושכת אליה דגים. קדמיום משמש גם בתעשיית כלי האוכל, במיוחד אלו מפלסטיק המצופים בצבעים על בסיסו לטובת מראה צבעוני יוצא דופן ומרקם אחיד וחלק.
עוד כתבות בנושא
דו\"ח: מתכות ותרופות נמצאו במזון מן החי המשווק בישראל 23.06.2013
אוכלים בעלי חיים ומסתכנים בזיהומים 06.02.2014 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
הסכנות שמסתתרות בדגים שאתם אוכלים 27.10.2013 כתבה זאת זמינה למנויים בלבד
כל הרעל שמסתתר בבשר שאנחנו אוכלים 13.07.2012
לדברי פרופ\' יונה אמיתי, מומחה לטוקסיקולוגיה, בריאות הציבור ורפואת ילדים מאוניברסיטת בר אילן, המקורות העיקריים לחשיפה לקדמיום באוכלוסייה הכללית הם עישון ומזון כגון ירקות, גידולי שדה, מזון ים, ובעיקר רכיכות ודגים. לדבריו, \"מעבר להיותו חומר מסרטן, הקדמיום חודר לגוף דרך הריאות ומערכת העיכול, מצטבר בעיקר בעצמות, עלול לשקוע בהן וכך לגרום להתרככותן ולפגיעה במסה שלהן. לאחר מכן הוא מופרש דרך הכליות. כך חשיפה כרונית לקדמיום עלולה להוביל בין השאר לפגיעה בעצמות ולפגיעה כלייתית\". עוד הוא מציין כי מחקר שפורסם ב-2009 בכתב עת של המכונים הלאומיים לבריאות בארה\"ב (NIH) מצא כי אצל גברים קיים קשר ישיר בין הפרשת קדמיום בשתן לבין תמותה מכל הסיבות, ובהן סרטן ומחלות קרדיווסקולריות. לפי המחקר, העלייה בסיכון לתמותה ככל שריכוז הקדמיום היה גבוה יותר אינה מוסברת על ידי עישון ועשויה להיות מוסברת בחשיפה למזון נגוע.
בדו\"ח השנתי לשנת 2012 שערכו השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, שמטרתו איתור תרופות ומזהמים סביבתיים במוצרים המופקים מבעלי חיים, שפורסם גם ב\"הארץ\", נמצא קדמיום ב-1.3% מתוך 300 דגימות של בשר עוף - בכבדי עוף. בשירותים הווטרינרים העריכו כי הקדמיום הגיע באמצעות מזון שניתן לבעלי החיים (מספוא) או מאחד השמנים שמעורבבים במזון שניתן לעופות. בנוסף, בדו\"ח של הוועדה לשאריות כימיות במזון, שהתפרסם ב-2011, נמצא כי ב-12.7% מדגימות בשר העוף נמצאה כמות קדמיום גבוהה מהמותר. הוועדה קראה אז למשרד הבריאות להפציר בציבור לצמצם את צריכת כבדי העוף, אם לא להגבילו. גם בתחקיר שנערך בשנת 2013 בחדשות 2 נמצא כי בבשר עופות למאכל התגלו זיהומי קדמיום בדרגות גבוהות, בעיקר באזור הכבד, כתוצאה מהמזון שממנו ניזונו העופות.
\"ברור לנו כמה קדמיום צריך להיות במים ובאוויר, אבל לא באוכל\", טוענת בהודעה לעיתונות שהופצה בעקבות הממצאים העורכת הראשית של המחקר החדש, איימי זוטא, פרופסור לבריאות סביבתית ותעסוקתית בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת ג\'ורג\' וושינגטון. מחקרה של זוטא הוא אחד הגדולים בתחום הבודק את ההשלכות הבריאותיות של החשיפה לקדמיום. זוטא ועמיתיה מדדו את אורכם של הטלומרים בתאי הדם הלבנים ואת רמות הקדמיום בדגימות דם ושתן של 6,700 נבדקים מארה\"ב שלא היו עובדי תעשייה כבדה. הממצאים מצביעים כי חשיפה מוגברת לקדמיום עלולה לגרום להזדקנות מוקדמת של תאים. החוקרים מצאו לפי התאמות סטטיסטיות כי ככל שריכוזי הקדמיום היו גבוהים יותר – כך אורך הטלומרים היה קצר יותר. עוד התגלה כי לפי בחינת החומר הגנטי (הדי-אן-איי) ואורך הטלומרים, תאי הגוף של אנשים בעלי רמות גבוהות של קדמיום נראו ב-11 שנים בממוצע מבוגרים יותר מגילם. פרופסור זוטא אינה מקלה ראש בממצאים, ומציינת כי על אף שקיים בלאי רגיל ושגרתי של הטלומרים ככל שאנשים מזדקנים, גורמים אחרים כמו קדמיום עשויים להאיץ את התהליך. כאשר הטלומרים מתקצרים, התא כבר אינו יכול להתחלק והתוצאה היא בדרך כלל מחלות כרוניות וזקנה. זוטא מודאגת גם מההשלכות של הימצאות קדמיום בדרגות נמוכות: \"מדאיג אותנו אפילו יותר שגם אצל אנשים עם רמות נמוכות יותר של קדמיום ראינו את התקצרות הטלומרים. במלים אחרות, לא מצאנו סף בטוח לקדמיום\". החוקרים מציינים כי החשיפה לקדמיום כתוצאה מעישון היא גורם סיכון ודאי להתקצרות הטלומרים וחשיפה לקדמיום במזון היא גם אפשרות לכך.
עוד מוסיפה זוטא כי \"מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) אינו בודק נוכחות קדמיום במזון בדרך כלל ואינו מחייב יצרנים בתעשיית המזון לעשות זאת, כך שרק חברות מעטות בעולם בודקות זאת ומודעות הלכה למעשה למה שמצוי במוצריהן. למעשה, בדיקה שנעשתה השנה על ידי ConsumerLab, מעבדה עצמאית ובלתי תלויה המתמחה בבקרת מזון, מצאה כי אפילו אבקות קקאו נמצאו מזוהמות\". מוקדם יותר השנה התפרסם בכתב העת Journal of Agricultural and Food Chemistry מחקר שלפיו בחפיסות שוקולד שנמכרות בברזיל נמצאו זיהומי קדמיום בדרגות שונות. החוקרים דגמו 30 סוגי שוקולד, המיוצר ברובו בברזיל וחלקו במקומות אחרים בעולם, ומצאו כי בזה המריר היו כמויות קדמיום גבוהות במיוחד. החוקרים מאמינים כי הקדמיום מצא את דרכו אל השוקולד בשל פולי הקקאו שגדלו בקרקע נגועה.
כאמור, ממצאי מחקרים מצביעים כי קדמיום יכול לגרום לנזקים גופניים כבר ברמות הנמוכות בהרבה מרמת הצריכה השבועית הסבילה שקבע ארגון הבריאות העולמי: 7 מיקרוגרם לק\"ג משקל גוף. על כן, זוטא מציינת כי נדרשת חקיקה ואכיפה מתאימות לקדמיום לא רק בתעשייה הכבדה, אלא גם בתחום המזון. החוקרים מחזקים את טענתה וטוענים כי אפילו ארגון הבריאות העולמי אינו מודע להשלכות ולסכנות. בתגובה למחקרה של זוטא פרסם ארגון הבריאות העולמי הודעה שבה מסר כי נעשים מאמצים רבים להפחית את החשיפה לקדמיום וכי הנושא חייב לעלות לדיון מחודש. עם זאת, הארגון התמקד בהודעתו יותר בנזקי הקדמיום מעישון ומהתעשייה הכבדה מאשר במזון. בין השאר המליץ להימנע מעישון במקומות ציבוריים ושממשלות יקדמו סילוק סוללות ואמצעים מזהמים אחרים. זוטא לעומת זאת ממליצה לצרוך אוכל אורגני במידת האפשר ונסמכת על מחקר שפורסם בתחילת השנה, שבו נמצא כי תוצרת אורגנית הכילה חומר נוגד חמצון (אנטיאוקסידנט) הנוגד את פעילותו של הקדמיום וריכוזי קדמיום נמוכים מהרגיל. בנוסף, המחקר שנסמכה עליו מציין כי מי שצורך מספיק ברזל בתזונה שלו, למשל בירקות ירוקים, גרעיני דלעת ובשר, עשוי להקטין את כמות הקדמיום שנספגת בגופו.