היי לכולם,
אני חיילת בת 19, נחבלתי בבסיס בזמן תפקיד.
אני מסופחת לר"מ 2 כבר כארבעה חודשים בעקבות חשד ל-CRPS בכף הרגל.
אני לא מקבלת שיקום כמו שהומלץ על ידי המומחים בבית החולים האזרחי מסיבה שאינה ברורה. הצבא מכחיש כל סימן לCRPS למרות שהרגל מתנפחת, מכחילה, אני לא מסוגלת ללכת יותר מ-10 דקות וגם זה מלווה בכאבים שאני "בולעת" ומתאפקת, הכאבים לא פוסקים, מטרידים, גם בזמן מקלחת, כאבי צריבה וזרמים מטורפים.
אותם הסימנים מתחילים להופיע גם ביד.
מצפים ממני להגיע לבית החולים הצבאי בתחבורה ציבורית (3 אוטובוסים) על מנת להתחיל בטיפולי פיזיותרפיה, אני מתארת לעצמי שאני לא צריכה להסביר איזה כאבים אלו בהליכה לתחנה ועוד נסיעה באוטובוס, אני מניחה שאתם מבינים... הרופאים הצבאיים לא מבינים את חומרת העניין, הם לא מוכנים לאשר לי הסעות לטיפולים למרות שיש דבר כזה כי אין לי איסור דריכה, לא מוכנים לאשר לי כל כדור שהמומחים נותנים (למרות שבתחילת התהליך הם כן אישרו), ובנוסף לכך מתכננים להחזיר אותי ליחידה בקרוב.
חושבים שזה שאני יכולה ללכת 10 דקות אומר שאני יכולה ללכת כמו פעם! לא מספיק שאני נאלצת להתמודד עם הכאבים הנוראיים האלה, אני גם צריכה להתמודד עם מערכת אטומה!
אני ממש לא יודעת מה לעשות! למישהו יש רעיון עם מי ניתן לדבר, למי ניתן לפנות? כי אני ממש חסרת אונים!
57shlomi
אני קורא ולא מאמין הרופאים האלה הם הסיבה שתגמרי על כיסא גלגלים לכל החיים ,מאיפה את בארץ?אם את מהצפון תגיעי כמה שיותר דחוף לרמב"ם או לפרופסור איזנברג באופן פרטי ,אל תחכי לצבא את תישארי משותקת בסוף לחיים . אם את מהמרכז תגיעי למיון בתל השומר ,שאת מגיע לבית חולים אל תגידי שאת יכולה ללכת10 דקות תגידי שאת לא יכולה לדרוך בכלל על הרגל אם לא תפחידי אותם לא תקבלי יחס וטיפול . על הרגל הפגוע את יכולה לגרוב גרב?או לנעול נעל?
57shlomi
אם את תסמכי על צה"ל שיטפלו בך, את תישארי נכה והם יוציאו לך את המיץ עש שיכירו בך. אם בכלל.
mrmor
שלום,
רופאים לא מבינים ב-CRPS!!!! זה כואב לא פחות מהתסמונת. רק מומחים לכאב מבינים. תקראי בעצמך על המחלה במאמרים מגוגל סקולר. חשוב לדעת!!! שישנם מקרים רבים שהתסמונת נסוגה.
כמה עצות, 1. תפני באופן עצמאי לרופא כאב פרטי. אל תגידי שאת חיילת ותקבלי חו"ד. 2. תגזרי על עצמך לא לזוז מהחדר בבסיס. עד השירותים וזהו!!! כדי שיבינו. את צריכה להחמיר קצת בהצגה לרופאים, ככה הם רוצים. 3. תפני לכל, אבל לכל הקודקודים, של כל היחידות הרלוונטיות בצהל. לפחות ל-20 במייל מכותב לכולם. שכולם יראו. תצרחי מכאב, תבכי, תתחנני. אני לא רופא ואסור לי להמליץ על טיפול, אבל תדרשי פנטניל. רק כך יבינו את חומרת הכאב שאת סובלת. מטר החיים הבלעדי שלך כרגע זה טיפל מהיר ואינטנסיבי בתסמונת. כלום, שום דבר, לא יותר חשוב מזה בחיים שלך כרגע. את זה אני יודע.
אשמח לעזור mor tsur....
girl19
תודה שלומי,
אני מאזור הצפון ומטופלת במרפאת חוץ אורתופדיה ומרפאת כאב ברמב"ם. אני ממש לא סומכת על הרופאים הצבאיים כי הם מתעלמים מכל מסמך רפואי שאני מביאה מרמב"ם ומנסים לשנות כיוון שמתחתי רצועה או גיד. עד לפני כמה זמן ממש לא יכולתי לגרוב גרב והתחלתי לנעול נעל רק בשבועיים האחרונים (אני יכולה לנעול רק נעל פתוחה) וגם זה לא להרבה זמן...
הציעו לי להשתחרר ולצערי סירבתי, רציתי להישאר בשירות מתוך כוונה אמתית ולרגע לא חשבתי שישנו כיוון!!!! חשבתי שטיפלו בי...
עושים לי סרטים על כל הפניה שאני צריכה ועל כל כדור אני ממש מיואשת!
girl19
תודה מור,
אני בר"מ 2 כבר ארבעה חודשים אז ככה שאני בבית. פניתי לנציב קבילות החיילים, קצינת פניות הציבור, קצין העיר, פניתי גם למספר כתבי תקשורת, כולם הפנו אותי למוקד פר"ח (מוקד הפניות של חיל הרפואה) שכמובן התנער ממני... ההורים שלי מעורבים מהתחלה ומרגישים את חוסר האונים מול המערכת בדיוק כמוני, הם התייעצו עם כמה עורכי דין ונאמר שעד שאני לא אשתחרר הם לא יכולים לפעול. הגורם היחיד שמבין אותי הוא רמ"ד הרפואה של החיל שלי אבל בית חולים 10 וחיל הרפואה מתעלמים ממנו...
ידוע אם הם מחוייבים להתייחס למסמך שאביא מרופא פרטי?
mrmor
תשקלי שחרור מידי מצהל הבריאות שלך חשובה יותר מהכל!!! ואת במצב של הכל או כלום לצערנו.
פנינה 27
הי,
הייתי בסרט הזה:חצי שנה בר"מ 2 . וכל פעם מנסים להחזיר ליחידה ולא מבינים שלא הגיוני להיות בבסיס עם קביים. אפילו דברים פשוטים כמו לקחת אוכל בחדר אוכל זה קשה עם קביים.
המערכת אטומה לחלוטין אין עם מי לדבר.
את מוזמנת לשלוח לי הודעה אשמח לסייע בכל דרך אפשרית.
בנתיים תאספי כל חתיכת נייר שמעידה עלה אירועים כי הסרט נמשך גם אחרי השחרור.
varduku
גירלי19.
אני קוראת את המקרה שלך ומזועזעת. אני ממש מתקוממת מלקרוא את הסיפור שלך.
כל פעם מחדש אני שומעת דברים הזויים וכואבים יותר בגלל האטימות והבורות הרפואית בכל הקשור למחלה הארורה הזו. אני מאמינה שבע"ה בקרוב מאוד, דברים ישתנו. זה מוכרח להשתנות.
את מוכרחה לפנות לקבילות החיילים ולהתלונן על זה. להגיע לדרגים הכי גדולים, ולקבל את הטיפול הרפואי אשר הומלץ לך.
לא הייתי ממליצה לך לעזוב את צה"ל, כי עם כל הצער שבדבר, את נפגעת בצה"ל, המחלה הזו תישאר איתך לכל החיים ברמות כאלו או אחרות ואת נמצאת תחת אחריותם. או כפי שנהוג לומר: את רכוש צה"ל. הם אמורים לדאוג ולהיות אחראים לספק לך את הטיפול הרפואי. תאמיני לי, סחבת וטיירטורים ואטימות בירוקרטית תחכה לך בכל מסגרת של קופת חולים בה תהיי מבוטחת.
girl19
תודה על התשובות
varduku, פניתי לקצין העיר, לקצינת קבילות החיילים והתלוננתי, הפנו אותי לנציב פניות הציבור, הם הפנו אותי למוקד פר"ח (פניות של חיל הרפואה) שכמובן התנער מאחריות כי זה גוף צה"לי.
בתחילת התהליך לא רציתי להשתחרר ואף סירבתי כשהציעו לי (הייתי אמורה לצאת לקצונה בדיוק כשקרה המקרה ורציתי להמשיך לשרת). היום, לאחר שגם הידיים מתחילות לקבל את אותם הסימנים כמו בכף הרגל אני מבינה שאני חייבת להשתחרר על מנת לקבל טיפול רפואי הולם. ההורים שלי ואני נלחמים עם המערכת בשביל לקבל אסמכתא לכל טיפול, בפיזיותרפיה שעושים לי בבית החולים הצבאי, שנעשית על ידי חיילים, מתעלמים מהכאבים שלי או שפשוט לא מבינים את חומרת העניין. נותנים לי תרגילים קשים מידי (שלא כמו בהידרותרפיה שבבית החולים האזרחי) ובכל פעם שאני חוזרת משם אני חוזרת עם כאבים איומים בגפיים, וכך גם חוזרת כמעט למצב ההתחלתי שלי, פשוט לא מסוגלת לזוז כמה ימים! הבנתי שבצבא לא ידאגו לי, זורקים את כל הוצאות הנסיעות על ההורים שלי (אני לא מסוגלת להגיע בתחבורה ציבורית כמצופה ממני, ולכן אנו נאלצים להזמין מוניות ספיישל), אין כל תרופה בסל הבריאות הצה"לי ולכן יש תרופות שאנו נאלצים לקנות מכספנו. פשוט נמאס! הוריי ואני נפגשנו עם דרגים גבוהים מאוד ויש אטימות, לא מבינים את חומרת העניין! הם מעדיפים ללכת לפי החוקים היבשים של הצבא וגיליתי שצה"ל ממש לא ערוך למקרים כאלה! (לדוגמא: נותנים הסעות לחיילים ממקום מגוריהם לטיפולים וחזרה שיש להם איסור דריכה שנגרם בעקבות שבר, סדק, ניתוח וכו'. גם אם יהיה מקום בהסעה והיא תעבור דרך מקום מגוריי אני לא אוכל לעלות עליה!)
אני רכוש צה"ל לפי האינטרסים של המערכת. ההוכחה לכך היא שברגע שראו שאני יכולה ללכת עם צליעה וכאבים, במקום לטפל בי ישר קפצו לאופציה להחזיר אותי ליחידה כאשר אני עדיין נוטלת משככי כאבים חזקים מאוד (שלא תמיד עוזרים).
אני מותשת, מעבר לכאבים שאני צריכה ללמוד להתרגל אליהם אני צריכה להתמודד עם מערכת שלא אכפת לה מהבריאות שלי בכלל!